בין סדר פסח לסגר פסח
בעוד הציבור היהודי בישראל יעלה על נס את החירות, מאות אלפי פלסטינים יכלאו בישוביהם מאחורי חומות וגדרות. איזו מין חירות היא זו השוללת אפילו את הערך היהודי של אהבת הגר?
כותב אורח: אחמד טיבי
ערך החירות הוא הערך המדובר ביותר לקראת חג הפסח. ובו בזמן, בחול המועד אנו מקבלים תמונת קונטרה מנוגדת, מעין תמונת נגטיב, כאשר כמה קילומטרים מעבר לכביש נשללת החירות מעם שלם ברמה הלאומית, וביתר שאת בימי החג. מאות אלפי פלסטינים נכלאים בתוך יישוביהם ובתיהם ללא הזכות לתנועה חופשית. סוג של סגר. סגר פסח בזמן סדר פסח.
ערך החירות הוא ערך אוניברסאלי. זאת היא זכות טבעית של כל תושבי העולם. אם אתה שולל מאדם את הזכות לתנועה חופשית ואת החירות להיות אדון לעצמו, אתה מטיל צל כבד על ההתחייבות שלך לאמנה הבינלאומית הזו של זכויות אדם. אבל מיליונים של פלסטינים חיים ללא חירות תחת שליטה של צבא כיבוש שפוגע בזכות יסוד זו יום יום ושעה שעה זה עשרות שנים.
אי אפשר לחלק ולנתץ את ערך החירות שהלאומיות הישראלית ניכסה באופן פרטיקולרי כחירות יהודית, ליהודים בלבד. מסתבר שיש מי שחושב שהחירות מותרת רק לו, מין אגואיזם לאומי שכזה, שמעוות את הערך הנשגב הזה לצד ערכים אחרים: שוויון בין אנשים ואהבת האדם.
> חירות על אמת: לוח מחאות, אירועים ופסטיבלים פוליטיים לפסח
איזו מין חירות כרוכה בכליאת מאות אלפי בני אדם? מחסום קלנדיה, פברואר 2016 (אורן זיו / אקטיבסטילס)
גם סמוטריץ' ישיר?
איך יחווה העם הפלסטיני את מתיקות החירות כאשר דור שלם גדל על מראה של גדר הפרדה אפורה וגבוהה ומחסומים עמוסי ברזלים ודוקרנים וקוביות בטון, המפרידים בין אדם למקום העבודה והפרנסה שלו, בין תלמיד לבית הספר אליו הוא שייך, בין חקלאי לאדמה שאותה הוא רוצה לעבד?
איזו משמעות יש לערך החירות כאשר אותה גדר מפרידה לא פעם בין בני משפחה אחת, שלעתים נאלצים לנסוע שעות כדי להגיע לאח, לאחות או לקרוב משפחה שגר במרחק קילומטרים ספורים, אבל הנסיעה אליו נמשכת כנצח, וכוללת מעבר במחסומים המשפילים את יסודות האנושיות?
איזו משמעות יש לחירות כאשר הפלסטינים נאלצים להסתדר עם דרכים מפותלות וצרות, בעוד הכבישים הרחבים והמושקעים מיועדים למתנחלים ששדדו את האדמה עליה הם חיים ב"חירות" ואשר בתוכה סללו כבישים חופשיים לעצמם, רק לעצמם? אכן, משטר כיבוש הוא משטר מדכא, חונק, רומס, אכזרי וכולא, ובעיקר נטול חירות.
אינכם יכולים לחגוג בערב פסח את "סדר פסח" כאשר אתם מטילים מעבר לכביש את "סגר פסח".
ואיזה תזמון מצער הוא שחג פסח מגיע השנה בסמוך לתגלית מאכזבת על הפרדה בין נשים ערביות ויהודיות במחלקת יולדות בחלק ניכר מבתי החולים בארץ. דווקא שם, המקום שבו נולד האדם, יוצא תינוק מרחם סגור אל אוויר החופש, המקום שבו כולם נולדים עירומים כך ששום צורה או צבע של בגד לא יכולים להבדיל בניהם, המקום שבו זעקת אם מכאבי צירי הלידה היא באותם תווים ומנגינה ואוקטבות ללא קשר לדת או לאום או צבע עור, שם התינוק הנולד זועק את הזעקה הראשונה בחייו ואומר "קבלו את פניי, הנה באתי!" – שם הוא גם לומד את שיעור חייו הראשון בגזענות.
אולי דווקא בחג הזה ראוי לחשוב על התופעות שהפכו להיות חלק בלתי נפרד מחיינו. תופעות הגזענות, ההדרה הדוהרת והחונקת, ואף יתרה מזאת הביטוי לתיאוריית הגזע בדבריה של אשתו של ח"כ סמוטריץ, דברים שקיבלו גיבוי מחבר הכנסת עצמו, על רגע הלידה של ילוד יהודי שהוא "רגע טהור" שאסור לגזע אחר לרבות ערבי להשתתף בו. לגעת בתינוק. לילד אותו. מין רגע יהודי שכזה שרק לגזע אחד עליון מותר לחוות אותו או להיות שותף בו. האם גם סמוטריץ' ורעייתו יזמרו בשבחי החירות בליל הסדר?
דבריה אלה הזכירו לי רגעים של התרגשות בשיאה, אותם היא וגזענים אחרים לא מסוגלים להבין, כאשר בתור רופא יילדתי מאות נשים ערביות ויהודיות והייתי שותף לשמחת המשפחה, לעיתים גם אחרי תקופה ארוכה ומייגעת של טיפולים וסיכונים, ואף פעם לא חשבתי על תיוג הילוד ומשפחתו כיהודים או ערבים. ערך החיים תמיד היה הערך העליון.
לחיי החירות שבדרך
דבריה של סמוטריץ', המשקפים, למרבה הצער, דרך חשיבה של רבים אחרים, הם יצירת מדרג של גזע עליון וגזע נחות, התבטאות ודרך חשיבה שמחזירים אותנו לתקופות אפלות בהיסטורית האנושות. אולי כך גם חשבו אלה ששרפו את משפחת דוואבשה, או מי ששרפו את מוחמד אבו ח'דיר, כי מותר לשרוף את הגזע הנחות, המתגלם בעם שמזה עשרות שנים זועק ונאבק ונלחם כדי לזכות בחירות שעם אחר מצדו האחר של הקו הירוק זוכה בה, נהנה ממנה ומתגאה בה כאילו הייתה שלו ושלו בלבד.
חירות כזאת שאין בה אפילו את הערך היהודי של אהבת הגר.
והפלסטינים, כמובן, הם לא גרים מהגרים אלא תושבי המקום, ילידי המקום. הם חלק מהנוף הזה, הם שייכים לאדמה הזו באופן האותנטי ביותר וההיסטורי. כאן נולדו וכאן, אם ידו של הכובש לא תשיג אותם, הם מתכוונים להמשיך לחיות. כי כפי שאמר המשורר הלאומי, מחמוד דרוויש: "על האדמה הזאת משהו שווה חיים".
אנחנו רוצים לחיות. כולנו רוצים לחיות. הגיע הזמן שהחירות לא תהיה רק לחלק אחד ממי שחי במולדת הזאת, אלא שערך החירות יהיה שווה ערך לכולם, ושגם הפלסטינים יזכו לחירות ולחג שחרור מעבדות הכיבוש.
ד"ר אחמד טיבי, יו"ר ת"על, חבר כנסת מטעם הרשימה המשותפת.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
