newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בעזה יודעים את האמת: ישראל מעולם לא עזבה את הרצועה

בימים אלה אנחנו מציינים 15 שנה לנסיגה הישראלית מרצועת עזה. אבל בניגוד לדימוי המקובל, ישראל מעולם לא התנתקה מהרצועה. היא רק החליפה את השליטה הישירה בשליטה מרחוק, שליטה ללא אחריות

מאת:

על רקע עוד סיבוב של הסלמה, שבו ישראל מגיבה להפרחת בלוני תבערה מרצועת עזה בתקיפה מהאוויר ומהיבשה בעודה מטילה על האוכלוסייה האזרחית ברצועה שורה של צעדי ענישה קולקטיבית, מציינים בימים אלה 15 שנים ליישום תוכנית ההתנתקות.

ישראל פינתה את כל ההתנחלויות ואת המחנות הצבאיים מרצועת עזה ונטעה אצל רבים אשליה שבכך סיימה את הכיבוש והסירה את אחריותה כלפי תושבי הרצועה. אלא שישראל לא סיימה את הכיבוש. היא ממשיכה לשלוט בהיבטים מרחיקי לכת של החיים ברצועה, ומתנערת מהאחריות המשתמעת מכך. לשיטתה, ישראל בראה לעצמה את הטוב בעולמות: שליטה בלי אחריות, ורשות לתקוף בכוח "יישות עוינת" בלי שתידרש לתת דין וחשבון על מחויבותה להגן על אוכלוסייה כבושה.

הגבלות התנועה שמטילה ישראל לא פעם מוצגות כהכרח ביטחוני, אך בפועל מקדמות יעדים מדיניים, שמטרתם להותיר בידה כמה שיותר שטח, ובו כמה שפחות פלסטינים. בידוד הרצועה והפרדתה מחלקו השני של השטח הפלסטיני, בגדה המערבית, הוא אמצעי מרכזי להשגת מטרה זו, כשמטרת העל היא טרפוד כל סיכוי להגדרה עצמית פלסטינית. הסכסוך הפנים פלסטיני, בין הפתח לחמאס, שקיבל ממשות בחלוקת הממשל המקומי לשני האזורים, רק משרת את המטרות הישראליות שעוד קדמו לו, והניעו את יוזמי תוכנית ההתנתקות.

15 שנים אחרי יישום התוכנית, העולם כולו תחת עננת האי ודאות שהביאה התפשטות נגיף הקורונה. הגבלות על תנועה הן מציאות של רבים, מצוקה כלכלית ואבטלה מאיימות על חברות רבות. תושבי הרצועה, שבידודם מנע עד כה את התפשטות הנגיף בקהילה שלהם, מגיעים אל המשבר העולמי במצב קשה, כלכלית ותשתיתית, בעיקר כתוצאה מהמדיניות של ישראל מאז ההתנתקות, אך גם זאת שקדמה לה. הכבדת הסגר, בקיץ 2007, שבע השנים שבאו אחר כך, שבהן מנעה ישראל לגמרי מסחר של עזה עם השווקים המידיים שלה בגדה ובישראל, והגבלות קשות שמשיתה ישראל עד היום על תנועה, בהן איסור על יציאה לצורך עבודה, דרדרו את תנאי המחייה וחנקו את הכלכלה.

כל סחורה שנכנסת או יוצאת מרצועת עזה צריכה לקבל אישור מישראל. משאית במעבר כרם שלום בין הרצועה לישראל (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90)

כל סחורה שנכנסת או יוצאת מרצועת עזה צריכה לקבל אישור מישראל. משאית במעבר כרם שלום בין הרצועה לישראל (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90)

ישראל מוסיפה למנוע יציאה וכניסה לעזה מהים ומהאוויר, ושולטת במעברים המאפשרים תנועה בין שני חלקי הטריטוריה הפלסטינית. ישראל סורקת את כל הסחורה שמבקשים להכניס לעזה, דורשת לדעת לאיזו מטרה היא נועדה, מי נמעניה ומי המממנים, ורק אישורה יאפשר את כניסתה. ישראל מחליטה גם מה מתוצרת עזה יימכר, כמה, היכן ומתי.

ישראל מחליטה כמה חשמל תמכור לרצועה, שהוא רוב החשמל שעומד לרשות התושבים. וישראל משתמשת במערך ההיתרים שלה גם כמנגנון של ענישה, בין היתר כשהיא מונעת שרירותית כניסה של פריטים חיוניים לתושבים. בתמצות: ישראל העבירה ברוב טקס את המפתחות לידי הפלסטינים, אך מונעת מהם את האמצעים לנהל חיים תקינים בעצמם.

משבר הקורונה משמש להידוק הסגר. וכפי שאי אפשר לטעון שהמאמץ של ישראל למנוע תנועת פלסטינים משרת צרכי ביטחון, כך גם הטענה לצרכי בריאות היא צינית ואכזרית. פרקליטים מטעם המדינה מנהלים מאבקים משפטיים עזים נגד יציאתו של חולה לב מעזה לטיפול בירדן, נגד חזרת אקדמאי למשפחתו הממתינה חודשים ברצועה, נגד חזרתם של עשרות תושבים הלכודים בירדן ומשוועים לשוב לביתם שבעזה, נגד רצונה של אישה להיפרד מאביה הגוסס בגדה המערבית, נגד שובה של אם חולת סרטן אל ילדיה הפעוטים, והרבה יותר מדי אחרים.

מאז יישום תוכנית ההתנתקות, אין לפלסטינים תושבי רצועת עזה מעמד משפטי ברור בישראל. אולם  תנאי חייהם והאפשרות לממש את זכויותיהם הבסיסיות עוד תלויים בישראל. כל בקשה לנוע, דינה אי ודאות.

ארגון גישה קם לפני 15 שנה כדי להעניק שירות משפטי, כדי לתבוע מישראל לעמוד בחובותיה המשפטית והמוסריות, כדי להגן על זכויות אדם אוניברסליות. במהלך השנים ישראל נסוגה בה מכמה היבטים של מדיניות הסגר, חלקם משמעותיים, בלא מעט מקרים בגלל פעולות משפטיות וציבוריות של גישה, אך מהותו ומחיריו הקשים של הסגר נותרו על כנם. ובימים אלה הסגר עוד מיושם באגרסיביות, באופן גורף, המכוון לפגוע באוכלוסייה האזרחית. 15 שנים לאחר המעשה, מותר להשכיב לישון את מיתוס ההסברה כאילו "עזבנו את עזה", ולהתחיל לתקן את הנזק והכאב שנגרמים מדי יום בגלל שלא זה מה שקרה.

אמיר רותם הוא מנהל המחלקה הציבורית בארגון זכויות האדם גישה

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
לא שמעו את הצד שלי בסיפור. פראח מראגה, עיתונאית ירדנית-פלסטינית שפוטרה מתאגיד השידור הגרמני DW (צילום: באדיבות פראח מראגה)

לא שמעו את הצד שלי בסיפור. פראח מראגה, עיתונאית ירדנית-פלסטינית שפוטרה מתאגיד השידור הגרמני DW (צילום: באדיבות פראח מראגה)

"שאלו רק על ישראל". כך פוטרו עיתונאים ערבים מרשת שידור גרמנית

בעקבות דו"ח בנוגע לאנטישמיות, תאגיד השידור הגרמני DW פיטר שבעה עיתונאים ערבים. אבל תחקיר של מגזין 972+ מגלה שמחבר הדו"ח נחשד באסלאמופוביה, שהעיתונאים לא נשאלו על דעותיהם על יהודים, ושההליך כולו היה פגום

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf