שמאלנים, שוב לא הבנתם - בנט רק ממשיך את מורשת אהבת האדם בימין
בנט לא לבד: מהרב שמואל אליהו ועד לרב אליקים לבנון, ממירי רגב ועד יוני שטבון, השמאל החילוני מתעקש שלא להבין את ההומניזם העמוק של מנהיגי הימין וטועה לפרשם כגזענות בוטה. אז אולי תבואו לעשות שבת בעמונה?
מודה ומתוודה: בושתי ונכלמתי בעקבות הנזיפה של שר החינוך בנו, החילונים, שלא הבינו את דבריו. "למסור את הנפש" זה להתאמץ, ולא, חלילה, למות על קידוש הקרקע הקדושה של הגדה המערבית. האשם הוא בנו, כמובן, שלא ינקנו את מורשת ישראל סבא משדי רבנים, שלא השכלנו להבין את הקודים המורכבים של הציונות הדתית, שלא נכנסנו לפרדס ויצאנו בשלום.
אבל לא אלמן ישראל, כמו שאומרים מביני דבר מהחונטה של כבוד השר. כדי לכפר על הטעות הזו החלטתי לצלול לבריכת החכמה המפכה ולשלות משם עוד כמה פנינים מהשנים האחרונות אשר בכסילותנו ובבורותינו במקורות האוהבים והחומלים של היהדות, החמצנו ובחרנו לייחס להם משמעות שונה לחלוטין ממה שהתכוון דוברם.
> דילמת האסיר הפלסטיני: לחפש צדק בבית המשפט של הכובש?
סרטים במפרץ
למשל, רב העיר צפת, שמואל אליהו, הודה כי "ברוך ה' בצפת לא מוכרים אדמות לנוכרים. וגם לא שוכרים ולא מוכרים דירות". הוא לא התכוון לכך שיש להחיל משטר אפרטהייד מפלה בו צריך להפריד בין בני אדם על בסיס גזע ולאום, חילונים טיפשים שכמונו. הרב אליהו פשוט מחה על עליית מחירי הדיור ועל כך שערבים משתכרים פחות בממוצע 50% פחות מיהודים בני קהילתו. קריאה לצדק חברתי שהתקבלה בחוסר הבנה של מקורות ההלכה היהודית.
או הרב אליקים לבנון, רב המועצה האזורית שומרון ורב הישוב אלון מורה, שטען כי "כל רכב ערבי הוא מוסד טרור". גם כאן מדובר באי הבנה חילונית טיפוסית. גם כשהבהיר הרב כי "כל מכונית היא מוסד טרור וכל תחנת דלק שמספקת דלק למכוניות ערביות שנוסעות בכבישים, זו תחנה שמספקת נשק ותחמושת" זה לא הספיק לנו, ואפילו הדברים "אסור למכוניות ערביות לצאת מערים ערביות. ערבים שירצו ייסעו באוטובוסים" לא הבהירו מספיק את כוונתו. הרב מחה על עליית מחירי הדלק, הגורמים לפלסטינים שהכנסתם מועטה להזדקק לשירותי התחבורה הציבורית, אשר גם היא מופרדת על רקע גזעני. יש שיאמרו גם שבקריאתו התכוון הרב לזיהום שנגרם על ידי בתי הזיקוק, המזקקים את הדלק המניע את הרכבים, ואשר נמצא קשר בינם לבין עלייה בתחלואת הסרטן במפרץ חיפה. אוי לנו כי שגינו וייחסנו לו גבהות לב גזענית דוחה.
כאשר אמר חבר הכנסת יוני שטבון: "ערביי ישראל מתנהלים כגיס חמישי בתוך מדינת ישראל, הם מתנגדים לעם היהודי והנרטיב שלהם הוא הנרטיב של הנכבה … אם הם ישרתו עם בני ובנות ישראל בכל מיני תחומים ברפואה בגני הילדים ובמוסדות החינוך זה לא פחות גרוע מהאיום הסודני. אנחנו בעצם נותנים להם כרטיס כניסה בדלת הראשית" חשבנו, בטעות, כי הוא גזען מצחין ששורשיו בתקופות אפלות ושמקומו לא יכירנו בקרב בני האדם. אך לא היא: מייסד תנועת "רעננים" והאל"מ במילואים רק ביקש להסב את תשומת ליבנו למלחמת האזרחים המשתוללת בסודן ובדארפור כבר מעל לעשור ואשר גבתה את חייהם של מאות אלפי בני אדם באלימות וברעב. "האיום הסודני" עליו מדבר אלוף המשנה לשעבר הוא השנאה החשוכה בין בני האדם אשר עלולה להוביל אותנו, אם ניכנע לה, לנהרות של דם ברחובות. ומה עשינו אנחנו במקום להודות לו? קראנו לו יודונאצי עלוב. בושה לנו, בושה וכלימה.
ושכצעקה שרת התרבות מירי רגב כי "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו" – מה עשינו? האשמנו אותה בגזענות דוחה ומכוערת, במקום להודות לה. כן, להודות לה. על פי מנהל המזון והתרופות האמריקאי, הסכנות באכילת סרטנים בלתי מבושלים דיים הן רבות ומגוונות: זיהום בקטריאלי, טפילים, צהבת, אצות רעילות, ועוד. הגברת רגב, נשמה רגישה ועדינה שכמוה, דאגה לנו, החילונים, הידועים בחיבתנו למאכלי ים. ובמקום לשלוח לה זר פרחים ריחני, אנחנו בשלנו.
> אחד מכל ארבעה ישראלים חווה גזענות בשנה האחרונה
זה לא אתם, זה אנחנו
הדוגמאות רבות והקולמוס עייף, אך התמונה ברורה. האשם הוא בנו, לא בדוברים. לו היינו טורחים ללמוד את המקורות, ומתעמקים בדברים במקום לייחס להם זדון ורשעות – היינו רואים את היופי שבהם, את העדינות, את החמלה היהודית המפורסמת. אין פה גזענות, אין פה אפרטהייד, אין פה שנאה משתוללת, אם רק היינו באים לעשות שבת בעמונה, היו נפתחות לנו העיניים.
אז לקראת יום הכיפורים, כל שנותר לנו הוא לבקש סליחה. אשמנו. בגדנו. גזלנו. דיברנו דופי. העוינו. והרשענו. זדנו. חמסנו. טפלנו שקר. יעצנו רע. כיזבנו. לצנו. מרדנו. ניאצנו. סררנו. עווינו. פשענו. צררנו. קישינו עורף. רשענו. שיחתנו. תיעבנו. תעינו. תעתענו.
הבעיה היא לא בכם, חברי כנסת ואנשי ציבור מהימין, אלא בנו. הבעיה היא שאנחנו מרשים לכם לשלוט בנו, לדבר בשמנו, ולקדם את משנתכם השונאת, המרושעת, והגזענית. את הסליחה עלינו לבקש ראשית מאלה בהם פגעתם ברשעותכם, מעצמנו, ומילדינו, שזו המורשת שאנחנו מרשים לכם להשאיר להם.
> אף אחד לא מקשיב לפרס הפלסטיני
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן