במג'דל שמס חגגו את נפילת אסד: "חיכיתי לרגע הזה כל חיי"

חגיגות לרגל נפילת אסד במג'דל שמס, ב-9 בדצמבר 2024 (צילום: אורן זיו)

"רעידת אדמה פוליטית ששינתה את פני האזור" – כך תיארו השבוע תושבי רמת הגולן את נפילת משטר אסד בסוריה. עבור תושבי הכפרים הסוריים ברמת הגולן הכבושה, מדובר באירוע מכונן שמשפיע על חייהם באופן ישיר. אלה לא חדלו מעולם לדבוק בזהותם הסורית, ורובם אף מסרבים עד היום לשאת את האזרחות הישראלית. לתושבים הללו יש משפחות וקרובים רבים בסוריה, בני משפחה, אחים וילדים. חלקם אף למדו בסוריה, שכן הלימודים באוניברסיטאות הסוריות היו מותרים עבורם עד לתחילת מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011. כמו כל הסורים, גם הם התפלגו לאחר 2011 בין תומכי המשטר הסורי לבין מתנגדיו, אשר הפכו בהמשך לאופוזיציה חמושה ולאחר מכן התפצלו לפלגים רבים, כולל ארגונים אסלאמיים קיצוניים.

>> "האביב הערבי חזר, ואני חוזר לסוריה"

ביום שני בערב, עשרות תושבים חגגו בכיכר המרכזית של מג'דל שמס, ליד פסלו של סולטאן באשא אל-אטרש, מנהיג המרד הסורי נגד המנדט הצרפתי, שהיה דרוזי ונחשב לסמל עבור הדרוזים. התושבים הניפו את דגל המהפכה הסורית, שהפך כעת לדגל הרשמי של סוריה, והונף על בניין בית העם במג'דל שמס במקום הדגל הסורי הישן.

שחאדה נסראללה, אחד מהחוגגים, אמר: "חיכיתי לרגע הזה כל חיי. כל חיי חלמתי על עזיבתו של בשאר אל-אסד. אי אפשר לתאר את השמחה. האיש הזה הרג והרס את כל סוריה. המראות מדמשק ומהערים הסוריות משמחים, והלוואי שרבים מחבריי היו עדיין בחיים כדי לחוות את הרגעים האלה. חלקם נהרגו על ידי משטר אסד. תקוותי היא שסוריה תיעשה למה שהיא ראויה להיות – מדינה דמוקרטית – כי העם יכול לנהל את חייו בצורה נפלאה ולשפר את מצב המדינה, ללא פחד מהמשטר, מג'בהת א-נוסרה או מדאעש. האנשים חוו את הגרוע מכל, ולא יאפשרו לעצמם לחיות בתנאים כאלה שוב".

סמאח אבו ג'בל, בין החוגגים במג'דל שמס, אמרה: "אנחנו חוגגים את ניצחון העם הסורי האדיר, שסבל מצער, עינויים ודיכוי במשך יותר מ-50 שנה. מהגולן הסורי שנמכר, אנו שולחים את אהבתנו לעם הסורי האדיר, לצעירים שעמדו והפילו את המשטר המושחת והרצחני הזה. המראות שמגיעים מהערים הסוריות גורמים לנו להרגיש גאווה ושמחה על נפילת העוול. אנחנו לא מסוגלים לחשוב על שום דבר אחר כרגע".

"הלוואי שרבים מחבריי היו עדיין בחיים כדי לחוות את הרגעים האלה". תושבים נושאים את תמונתו של איימן אבו ג'בל, אופוזיציונר סורי ואסיר לשעבר בכלא הישראלי, שנפטר לפני כמה חודשים, בחגיגות לרגל נפילת אסד, במג'דל שמס, ב-9 בדצמבר 2024 (צילום: אורן זיו)

כמו בכל אירוע פוליטי משמעותי בסוריה, גם האירוע הזה עורר שאלות רבות לגבי עתיד הגולן, במיוחד לאור העובדה שישראל לא השתהתה, מיד לאחר נפילת המשטר הסורי, והודיעה על ביטול הסכם הפרדת הכוחות מ-1974. מיד עם ההודעה, החלה ישראל בפלישה לשטחים בצד הסורי של קו הגבול, כולל החרמון הסורי וכמה כפרים.

אפשר לומר בהכללה כי רוב תושבי כפרי הגולן הכבוש תמכו מסורתית במשטר אסד, או לפחות לא הביעו התנגדות כלפיו, והדגל הסורי נותר מונף בכפרי הגולן עד לנפילת המשטר. אף אחד מהמנהיגים המקומיים לא השתתף בעצרת החגיגית שנערכה לאחר נפילת המשטר במג'דל שמס. "עדיין קשה לנו להאמין שהמשטר נפל במהירות כזו", אומר תושב הכפר, שביקש להישאר בעילום שם מחשש לנקמה בקרוביו בסוריה.

"אנחנו האמנו במשטר הזה, וראינו בו קורבן לקונספירציה שנתמכה על ידי מדינות המערב וישראל. המשטר, על כל השחיתות והעוול שבו, לא היה נופל אילו היה מצטרף למחנה הנורמליזציה עם ישראל, עוזב את ציר ההתנגדות ומפסיק לתמוך בחזבאללה. זה כבר לא סוד, נתניהו עצמו מתפאר בכך שהמשטר הסורי נפל כתוצאה מהתקיפות הישראליות נגד חזבאללה ואיראן, והנה ישראל הורסת את כל מתקני צבא סוריה וכובשת שטחים בתוך סוריה מבלי שאף אחד יעיר לה אפילו. אותם ארגונים הגיעו לניצחון הזה בעזרתה של ישראל, ולא במקרה ההתקפה בחלב החלה יום אחד בלבד לאחר שנתניהו הזהיר את אסד בנאום ההכרזה על הפסקת האש בלבנון".

חלק גדול ממתנגדי המשטר הסורי מקרב תושבי כפרי הגולן לא הביעו את עמדותיהם בעבר, מחשש לנקמה בקרוביהם בסוריה. מבין המעטים שהביעו בגלוי את התנגדותם למשטר לאורך השנים האחרונות היה מלחם אבו סאלח, תושב מג'דל שמס. "האמת שבתקופה האחרונה כבר התייאשנו מהאפשרות להפיל את המשטר הזה, והייאוש התגבר לאחר האסון שהתרחש במג'דל שמס ביולי האחרון", הוא אומר. "הוא חיזק את הקולות הקוראים לישראליזציה בקרב תושבי הגולן, ויחד עם המלחמה בעזה ובלבנון, נוצר מצב של ייאוש כללי. זה גרם לנו להאמין שהתקווה שלנו לשחרור העם הסורי התרחקה. גם כאשר החלו האירועים בפרברי חלב המערבית, חשבנו שמדובר באירועים שגרתיים. אבל אחרי שהמורדים נכנסו לחלב והמשטר נסוג משם בקלות, התחיל להיווצר הרושם שמשהו שונה מתרחש".

"ייתכן שנזדקק לשנים כדי להבין מה באמת קרה, איך בשאר אל-אסד נכנע בקלות כזו, ומה התרחש מאחורי הקלעים בין המדינות", מוסיף אבו סאלח, "אבל מה שחשוב הוא שמדובר באירוע עצום ומשמעותי שישפיע לא רק על האזור, אלא על העולם כולו. בקרוב העולם יידע על הטבח שהתרחש בסוריה ועל קברי האחים. השואה הסורית תהיה כתם שחור בהיסטוריה של האנושות כולה. אני באופן אישי יודע על עשרות אלפי אנשים שנקברו בקברי אחים ועל סחר באיברים. המשטר לא החזיר גופות של אסירים שמתו בכלא, ודיווחים רבים מצביעים על קיומו של שוק שלם של מסחר באיברי אסירים והרוגים".

עד 2011, סטודנטים מכפרי הגולן הורשו ללמוד באוניברסיטאות בסוריה, והמשטר הסורי העניק להם מלגות מקיפות ללימודים ולמגורים. חלק מהסטודנטים המשיכו את לימודיהם גם לאחר תחילת האירועים, סיימו את לימודיהם באוניברסיטאות הסוריות וחזרו לביתם. עורך הדין מג'ד מוגרבי מבוקעאתא, היה ב-2011 סטודנט בשנה השלישית ללימודי רפואה בדמשק ושימש כיו"ר ועדת הסטודנטים של הגולן. לאחר שהשתכנע בצדקת המהפכה ותמך בה, השלטונות הסוריים גירשו אותו חזרה לכפרו.

"הייאוש התגבר לאחר האסון שהתרחש במג'דל שמס ביולי האחרון". בית העם במג'דל שמס לאחר הריגתם של 12 ילדות וילדים בעקבות פגיעת טיל במגרש כדורגל בכפר, ביולי 2024 (צילום: אורן זיו)

"מהחודשים הראשונים של ההפגנות ראיתי את המחאות ברחובות, וחלק מהמפגינים היו חברים שלי. אחר כך ראיתי את הדיכוי שהופעל נגדם. זו לא היתה מהפכה חמושה, לא היו דאעש ולא ג'בהת אל-נוסרה. אלה היו הפגנות שדרשו רפורמות וחירות, והמשטר הגיב באכזריות ובדיכוי. ראיתי את זה במו עיניי", הוא נזכר.

"אני זוכר אירוע שבו סטודנטים מהפקולטה לרפואה, שלבשו את החלוקים הלבנים שלהם ועמדו בהפגנת מחאה, הותקפו מול עינינו. זה היה רגע מכונן עבורי. לאחר מכן דוכאה הפגנה בשכונת אל-מזה בדמשק שבה התגוררתי. עצרו את חבריי והאשימו אותם בבגידה. הכרתי אותם וידעתי היטב שהם צעירים פטריוטים שלא דרשו דבר מלבד חירות ורפורמות. הבנתי שזהו משטר אכזרי שמתעמר בחפים מפשע, והתחלתי להשתתף בהפגנות. פעם אחת הלכתי לסייע לפליטים בבית ספר במחנה הפליטים ירמוכ, ושם זיהו אותי אנשי המודיעין הסורי. זומנתי לחקירה, ונאמר לי במפורש 'לולא היית תושב הגולן, היינו מתייחסים אליך אחרת. רק כי אתה מהגולן, נסתפק בגירוש'. לאחר שגורשתי, תכננתי להשלים את לימודיי באחת המדינות האירופיות, אבל האוניברסיטה סירבה למסור לחבריי את המסמכים שלי".

החששות מהעתיד מוסיפים להטריד את תושבי סוריה ואת תושבי הגולן. "אל-ג'ולאני", שהוביל את המבצע הצבאי הזה ושינה את שמו לאחמד א-שרע, הוא מייסד דאעש בסוריה ומפקד ארגון ג'בהת א-נוסרה הקיצוני. האם באמת השתנה, כפי שהוא טוען?

"אין ספק שיש לנו חששות מהעתיד", אומר אבו סאלח, "מבלי להתייחס לזהותו ולהיסטוריה של אל-ג'ולאני, נפילת משטרים בצורה כזו גורמת לאנרכיה. עד כה, ישנם סימנים חיוביים, כמו אי תקיפה של מיעוטים דתיים ואף התחלה של דיאלוג עם חלקם, הבנות עם הממשלה הקודמת והעברת השלטון בצורה חלקה ושקטה. אבל אנחנו יודעים שהמשבר לא הסתיים כאן".

גם עו"ד מוגרבי מאשר את מה שרבים מהסורים אומרים: "גם אם השטן בעצמו היה מגיע, הוא לא היה מגיע לרמת האכזריות של המשטר הזה. הסורים נשאו נשק כתוצאה מהסבל הרב שלהם, הנסיבות אילצו אותם לכך. אילו הכל היה תלוי בסורים בלבד, המשטר היה נופל כבר לפני שנים, אבל התערבות של גורמים חיצוניים, כניסת כוחות חמושים זרים והקמת ארגונים קיצוניים – כל אלה מנעו מהמהפכה להשיג את מטרתה במהירות. זו היתה מהפכה שלווה עם מטרות נאצלות, אך האכזריות של המשטר הובילה אותה למקומות אחרים, כמובן יחד עם המעורבות של כוחות חיצוניים. בשאר אל-אסד היה בטוח בכך שהמשך דרכי הדיכוי של אביו יציל אותו, ולא חשב אפילו לנקוט בדרכים אחרות".

אכזבה מאסד

בדיוק כפי שרבים ממתנגדי המשטר מקרב תושבי הגולן נמנעו בעבר מהבעה גלויה של עמדותיהם, כך היום, רוב התומכים במשטר שנפל מעדיפים לא לדבר, או לכל הפחות לדבר מבלי לחשוף את זהותם. צעיר מהכפר ע'ג'ר הסורי, הממוקם במשולש הגבולות בין סוריה, לבנון וישראל, סמוך להר דב, ותושביו משתייכים ברובם לעדה העלווית – העדה שממנה מגיעה משפחת אסד – ביקש לדבר בעילום שם: "עמדתנו בעד המשטר לא נבעה ממניעים עדתיים, אבל המשטר הזה הגן על המיעוטים בסוריה. למרות השחיתות שלו, הקבוצות האחרות שהגיעו עם אופי אסלאמי קיצוני היוו סכנה לסוריה ולמיעוטים במיוחד. היה ברור שהן זוכות לתמיכה מגורמים חיצוניים, וטבעי שמדינות כמו טורקיה, קטאר וארצות הברית אינן רוצות בטובתו של העם הסורי או בחירותו.

"זאת היתה הסיבה לתמיכתנו באסד. ראינו בו מנהיג משכיל שמנסה לבצע רפורמות ושיפורים, והבנו שהמלחמה נכפתה עליו, ולא היתה לו ברירה אלא להילחם כדי לשמור על אחדות סוריה. מה שאנחנו רואים היום ומה שנראה בימים הקרובים מוכיח שהמשטר שמר על אחדות סוריה, למרות כל חסרונותיו. נפילתו בדרך זו אכזבה אותנו מאוד. בריחתו בשעות הלילה, ללא מילה של התנצלות, ללא מסר לתומכיו וללא הסבר, היתה התנהגות מפתיעה ומעליבה עבור רבים מאוד מהסורים שהאמינו בו באופן אישי. כעת אנו מקווים שהמצב בסוריה ישתפר, ושהימים הבאים יהיו טובים יותר, למרות הספקות הרבים בעניין הזה".

"בריחתו בשעות הלילה, ללא מילה של התנצלות וללא מסר לתומכיו היתה התנהגות מעליבה עבור רבים". בשאר אל-אסד (צילום: PAN Photo CC BY-NC-ND 2.0 / פליקר)

את תחושת האכזבה מאסד חולקים תושבים רבים באזור. "תושבי הגולן היו בתחילת הדרך ברובם עם המשטר", אומר מוגרבי. "הקשר עם דמשק היה טוב; היא דאגה לממן את לימודיהם של הסטודנטים מהגולן באוניברסיטאות הסוריות, ולעיתים המדינה הסורית אף רכשה תפוחים מהחקלאים. אף על פי שכל זה נפסק לאחר 2011, עדיין היו רבים שתמכו במשטר, מתוך אמונה בתיאוריית הקונספירציה נגד המשטר ומתוך החשש מעלייתן של הקבוצות האסלאמיות הקיצוניות ששלטו באופוזיציה. אולם עם הזמן, התמיכה החלה להיחלש, וכעת אנו רואים אנשים רבים ששמחים על נפילתו. רוב התומכים לשעבר במשטר הסורי שאני מכיר מדברים רק על החששות שלהם מהעתיד: מהקבוצות האסלאמיות, מהאפשרות של פרוץ מלחמת אזרחים, ומהתוכניות האזוריות לחלוקת סוריה".

באשר לעדה הדרוזית בסוריה, אבו סאלח סבור שההפגנות השקטות נגד המשטר בשנתיים האחרונות בסווידא תרמו לשינוי מחשבתי בקרב גורמים מסוימים באופוזיציה, והפחיתו את הקיטוב והקיצוניות: "דבר זה ניכר כעת באווירה החיובית יחסית בסוריה, למעט כמה תופעות".

בהתייחסו למתקפה הישראלית על אתרים סוריים ולחדירה לשטח הסורי, אומר אבו סאלח: "המתקפה הזו החלישה את עמדתם של מתנגדי המשטר הסורי שהיללו את ישראל וקראו לשלום עימה, כולל כמה דרוזים בסווידא שהושפעו לאחרונה מהשיח הזה. איני סבור שלישראל יש לגיטימציה להישאר בתוך השטחים הסוריים. יש קונצנזוס בינלאומי שהגולן הוא סורי. למעט טראמפ, כל העולם מסכים שהגולן הוא סורי ואינו מקבל את כיבוש רמת הגולן, אז כיצד יסכים לכיבוש שטחים נוספים כעת?"

בהכנת הכתבה השתתף אורן זיו.