newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בין בנט לאל-אקצא, מנסור עבאס נלחם על עתידו הפוליטי

מצד אחד הממשלה שבה יושב עבאס מדכאת ביד קשה פלסטינים באל-אקצא ובגדה, מצד שני הוא לא יכול להיות חתום על הפלת הממשלה והחזרת נתניהו. הקפאת החברות בממשלה היא ניסיון נואש להלך בין הטיפות ולהצדיק את הבחירה האסטרטגית ב"השתלבות"

מאת:
אין פוליטיקאי ערבי במדינת ישראל שהיה רוצה להיות היום בנעליו. מנסור עבאס (יונתן זינדל / פלאש 90)

אין פוליטיקאי ערבי במדינת ישראל שהיה רוצה להיות היום בנעליו. מנסור עבאס (יונתן זינדל / פלאש 90)

ההחלטה של מועצת השורא (מועצת החכמים של רע״ם) להקפיא את חברות המפלגה בקואליציה היא ביזארית אך נדרשת, לאור ההתפתחויות האחרונות והידרדרות המצב במתחם אל-אקצא (הר הבית). היא גם מעלה שאלה: האם ראשו של מנסור עבאס על הכוונת?

אני חושבת שאין פוליטיקאי ערבי במדינת ישראל שהיה רוצה להיות היום בנעליו של עבאס, נעליים שהוא חייב להשאיר גם כך מחוץ לכניסה למסגד אל-אקצא כדי להתפלל. לדעתי, הוא מוכן היום לתרום אותן לכל רגל שחפצה להיכנס לשלטון בישראל, שדחקה אותו לפינה בלי רחמים.

רע״ם החזיקה מעמד עשרה חודשים שלמים כחברה בקואליציה רעועה וחלשה, וספגה מהלומות קשות וגזרות מבית היוצר של איילת שקד והכנף הימנית של ממשלת הכלאיים הזו. פעם אחר פעם החזיקה מעמד חרף הביקורת הקשה נגדה, במהלך הסאגה של חוק האזרחות, הריסת הבתים והעימותים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב, זכויות הלהט"ב, חוק החשמל, ההצבעות על התקציב וקידום התוכנית הכלכלית, המשוחזרת והמשופצת. היא איבדה את סעיד אל-ח'רומי, חייל קרבי וחזק שהביאה לכנסת עם עשרות אלפי מצביעים מהנגב, ואפילו תוקפו של "כרטיס הכניסה" לממשלת בנט לפיד שהעניקו לו חלק גדול מהאזרחים הערבים, קרי המאבק בפשיעה ובאלימות, פג עם השתוללות כנופיות הפשע ברחוב הערבי ורצח 23 אזרחים ערבים רק מאז תחילת השנה.

רמדאן מדמם בחיק ממשלת בנט

על אף כל המשברים האלו, רע"ם הצליחה להישאר איתנה מול הבוחר הערבי והבטיחה שיהיה בסדר, בבחינת "עוד מעט תתחילו להרגיש בהבדל". בתנועה האסלאמית כמעט אימצו את סיסמת פרויקט הרכבת הקלה של תל אביב, "קשה עכשיו, קל אחר כך".

אבל העתיד הזה הביא את רמדאן לפתחנו. קשה להגיד שבכירי התנועה האסלאמית הופתעו מהעיתוי של החודש הקודש, שבו היו אמורים להתפאר בפני הפלסטינים והעולם בהקלות ישראליות חסרות תקדים כלפי המתפללים, כגון הכנסת עוד עובדים מעזה וחופש תנועה לאלפי פלסטינים מהגדה שפניהם אל עיר הקודש, וחולמים כל השנה על התפילה הזאת בימים היקרים מפז של רמדאן.

עבאס וחבריו לא יכלו לצפות את הפיגועים הקטלניים בתוך ערי ישראל. עבאס עמד עם כל חברי הכנסת הערבים, גם מהרשימה המשותפת, במצעד הגינויים, והתחרה עם צמרת ההנהגה בחברה הערבית ברטוריקה חריפה במיוחד נגד הפעולות האלימות כלפי אזרחים בתוך המדינה. הגל הזה קצת דעך, אך פעולות הצבא הישראלי בערי הגדה המערבית התעצמו מיום ליום והפכו אלימות וקטלניות מיום ליום. 13 בני אדם נורו למוות, ביניהם נער בן 17 ואלמנה כבדת ראייה, אמא לשישה יתומים שנורתה על ידי חיילי במחסום ליד בית-לחם.

רע"ם ישבה בממשלה שביצעה פשעי מלחמה נגד הפלסטינים, ומפלס המבוכה עלה עם כל תמונה של ילד עצור או שהיד שהובא לקבורה בשכם או בג׳נין, בחברון או בית לחם. אבל בחודש רמדאן הזה כל העיניים נשואות לעבר מסגד אל-אקצא. הרשתות החברתיות עוקבות בדריכות אחרי חיילי משמר הגבול שמתעמתים עם צעירים בבאב אל-עאמוד (שער שכם) בעיר העתיקה, ואחרי הפצועים והעצורים היומיים כמעט, עד הפלישה המתוקשרת בתפילת השחרית אל תוך המסגד עצמו.

אי אפשר לברוח מהתמונות האלה, נשים מוכות באלות השוטרים, זקנים נדחפים ונפצעים בידי שוטרים, חיילים במדים עמוסים בנשק ותחמושת נכנסים אל תוך המסגד ויורים רימוני גז, מרביצים כמעט לכל אדם שזז ומפנים את מתחם התפילה, מערכה שהשאירה עשרות פצועים ועצורים. התמונות האלו הגיעו למועצת השורא, שרוב חבריה התפללו על השטיחים האדומים שחיילי צה"ל דרכו עליהם ללא כבוד או פחד. איך אותה תנועה שמממנת צדקה לנזקקים בירושלים, מארגנת קייטנות חינם באותו מסגד, ומרימה קמפיינים לסיוע לאל-קודס יכולה לתת רשת ביטחון לממשלה שנתנה הוראה להשתלט על המסגד ביד ברזל? וכאילו כדי להקשות עוד יותר על חיי רע"ם בקואליציה, משטרת ישראל אבטחה ואפשרה כניסת עשרות מתנחלים ופעילי ימין לאל-אקצא באמצע רמדאן, בראשם איתמר בן גביר ויהודה גליק.

ח"כ מאזן גנאים, כמנהגו, מאיים לפרוש מהממשלה ולא עושה זאת, הרשת מוצפת בשלל סרטוני סאטירה ולעג לעבאס, שעלה לשלטון בזכות הטחינה ומכר את מסגד אל-אקצא למתנחלים. עבאס הואשם שכל טיפת דם של שהיד פלסטיני למען ירושלים היא באחריותו ובאחריות רע"ם, הבוגדת בעמה ומחזיקה את ממשלת ישראל.

הביקורת הפנימית בתנועה האסלאמית, שחרטה על דגלה "אל-אקצא ח׳ט אחמר" ("אל-אקצא הוא קו אדום"), התגברה במהלך החודש הגדוש והעמוס הזה, שבו כל המוסלמים מעלים את מפלס האמונה והרוחניות; האמוציות נגדשות והרגש הדתי מקבל בוסטר במהלך רמדאן.

רע"ם היתה חייבת לעשות משהו. היא לא יכולה לשמור על זכות השתיקה כאשר איימן עודה החילוני מתייצב על מדרגות באב אל-עאמוד ומגן בדם ליבו על קדושת ירושלים, שנמצאת בחזית נגד כיבוש מכוער ואכזר, כאשר סמי אבו שחאדה מתרוצץ מאולפן לאולפן כדי להסביר מה הכיבוש עושה לפלסטינים ואיך כל אירועי האלימות הם תוצר של הכיבוש הזה, כאשר אחמד טיבי משדר מתחנת המשטרה אל-מסקוביה (מגרש הרוסים) ומודיע שילווה את עצורי המסגד לאורך כל הדרך. מה יעשו עבאס, וליד טאהא ואימאן חטיב אחרי ארוחת איפטאר עתירת קלוריות זו?

עבאס היה חייב לעשות משהו, ולהראות שהוא רלוונטי למאבק על קדושת מתחם אל-אקצא כמו כל פלסטיני אחר, כולל הנהגת הנוצרים בירושלים, וכמו כל מוסלמי בעולם.

מחאה נטולת איום

מצד שני, ברור שעבאס לא רוצה להיות חתום על הפלת הממשלה הראשונה שקיבלה אזרחים ערבים לשורותיה, ולא מעוניין להיות מואשם בהחזרת נתניהו לשלטון, שהרי במקרה כזה לא הערבים יסלחו לו ולא היהודים.

לכן ההמצאה שנקראת "הקפאת החברות בקואליציה" גאונית מבחינתו: יש בה מחאה מסוימת נגד הממשלה שבה רע"ם בעצמה חברה, ומצד שני אין בה איום של ממש להפלת הממשלה באמצע הפגרה.

מה שלא ברור הוא איך אקט מחאתי, דליל ועלוב ככל שיהיה, נעשה בתיאום עם לפיד ועם בנט. אם רע"ם כועסת על ראש הממשלה שנתן חופש פעולה מלא לשוטרים באל-אקצא, למה היא מתאמת איתו את המהלך?

זה נשמע כאילו עבאס אמר לבנט וללפיד: ״תשמעו חברים, עשיתם לי פדיחות עם כל מה שקורה באל-אקצא, אני חייב לתת לכם על הראש קצת מול החברים ממועצת השורא ומול החברה שלי. אני מבקש שתעמידו פנים שזה הבהיל איתכם ושזה כואב נורא, ועד שאני חוזר מהפגישה הזו עם מועצת החכמים שלנו תחשבו איזה צ׳ופר תרצו לתת לי".

ראש הממשלה, נפתלי בנט, ויו"ר רע"מ, מנסור עבאס, בזמן השבעת הממשלה החדשה בכנסת, ב-13 ביוני 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

"תחשבו איזה צ'ופר תרצו לתת לי". ראש הממשלה, נפתלי בנט, ויו"ר רע"מ, מנסור עבאס, בזמן השבעת הממשלה החדשה בכנסת, ב-13 ביוני 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

לפיד ובנט מתייעצים בזמן הזה, ומגיעים למסקנה המתבקשת שחייבים לעזור לשותף המסור והנוח עד שיעבור חודש הרמדאן. אני מהמרת שבעוד כמה ימים תצא לאור חבילת הקלות נכבדת לטובת הפלסטינים, במיוחד לקראת עיד אל-פיטר הקרב, תותר כניסת פלסטינים – לדעתי לא רק להתפלל אלא גם היתר לטבול במי הים התיכון; משמר הגבול יצמצם את הנוכחות שלו בעיר העתיקה, והתפילות האחרונות של החודש יתנהלו בלי התגרות מיוחדת בהמוני הפלסטינים. עבאס וגם המלך עבדאללה יקבלו כמה הבטחות להרגעה באזור, והדרך חזרה לחיק הקואליציה תיסלל.

אני רוצה להרגיע את עם ישראל, שחי בצל טראומת החזרה לשלטון ביבי: מי שיפילו את הממשלה הזו לא יהיו החברים הערבים שלה. הניסיון מהעבר הלא רחוק מעיד שעריקה מגיעה דווקא משורות מפלגתו של בנט. חברי רע"ם לא יהיו אלה שיפילו אותה לא כי הם מרוצים מהתפקוד של הממשלה, אלא בגלל שהימור הכניסה לממשלת בנט לפיד חייב להצליח בעיני הבוחר הערבי, וחייב להניב פירות מהר ככל האפשר, בזמן שנשאר לממשלה הזו, אחרת לרע"ם אין עוד זכות קיום פוליטית ברחוב הערבי. היא תואשם (שוב) בפירוק הרשימה המשותפת למען הבטחות סרק וחלומות שלא יתגשמו. זו תהיה התאבדות פוליטית והוכחה ניצחת לכך שהדרך החדשה והפרגמטית של התנועה האסלאמית בצל שלטון התנועה הציונית נועדה לכישלון, ואת זה מנסור עבאס עוד לא מוכן לקבל.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf