במקום לשחרר אסירים פלסטינים, לא לעצור אותם מלכתחילה
במקום להתווכח על "מחוות" של שחרור האסירים הכבדים יש להפסיק את פס הייצור של המעצרים על עבירות שוליות ולהתעקש על הליך הוגן יותר בבתי המשפט הצבאיים
אחד מהזרזים לכישלון הסבב האחרון של השיחות בין הישראלים לפלסטינים היה החלטת ישראל לבטל שחרור 26 אסירים פלסטיניים, עליו סוכם כמחווה לרשות הפלסטינית. סוגיית שחרור האסירים, בין אם במסגרת המשא ומתן ובין אם במסגרת עסקאות חילופי אסירים, נוגעת ברגשות מאוד חזקים משני הצדדים. עבור הפלסטינים, האסירים הם בני עמם המוחזקים על ידי כובש זר. עבור ישראלים רבים, האסירים הם "אנשים רעים", אחראים להרג ופגיעה בחיילי צה"ל ואזרחים יהודים.
שחרור אסירים, שנתפס בעיני צד אחד כפדיון שבויים, נתפס בעיני הצד השני כעיוות צדק ואף כסכנת נפשות. בהתאם לכך הפלסטינים ראו בביטול השחרור סיבה מספקת להפסקת השיחות; ואילו בישראל סבבי השחרור הקודמים הניעו גל מחאה וגינויים, ששיאו בהצעת חוק שנויה במחלוקת, המיועדת למנוע שחרורים עתידיים של אסירים עליהם הוטל מאסר עולם.
המשא ומתן בנושא האסירים הפלסטיניים נוטה להתמקד בקבוצה מסוימת של אסירים – אלו שנשפטו לתקופות מאסר ממושכות, בדרך כלל על רקע הרשעות באלימות חמורה (תוקפן של הרשעות אלו ו/או חומרתן של העבירות שנויות במחלוקת בין שני הצדדים). כל 78 האסירים ששוחררו עד כה כמחוות לקידום המשא ומתן בשנים 2013-14 היו שייכים לקבוצה זו (וכך גם היו אמורים להיות ה-26 ששחרורם בוטל). מבין 1,027 האסירים ששוחררו בעסקת שליט ב-2011, 434 נשפטו ל-20 שנה ומעלה (כולל 275 אסירי עולם) – וזו הייתה הקבוצה שעמדה במוקד המשא ומתן בין ישראל לחמאס.
> כמעט חודש לשביתת הרעב של למעלה ממאה עצירים מנהליים
ההתמקדות באסירים אלו היא מובנת וטבעית. הם אלו ששוהים, או צפויים לשהות, זמן רב מאחורי סורגים, והם גם אלה שמערכת המשפט הצבאית של ישראל הרשיעה בעברות חמורות, מבחינתה.
אולם יש לזכור שקבוצה זו היא מיעוט בקרב האסירים הפלסטיניים בכלל. לפי נתוני הארגון הפלסטיני אדאמיר, מדובר כיום בפחות מאלף אסירים מתוך כ-5,000 בסך הכל. כמובן שגם 15 או עשר שנות מאסר הינן תקופה ממושכת, אבל אפילו אם מורידים את הרף מוצאים שהאסירים שנשפטו לתקופות ממושכות הינם עדיין, ככל הנראה, מיעוט. על פי נתונים לא עדכניים של השב"ס (PDF), ב-2007 שני שליש מהאסירים נשפטו למאסר של 7 שנים ומטה.
ההזנחה של קבוצה זו על ידי תומכי פתרון שתי המדינות (שלא לומר, מתנגדיו), בישראל ובעולם, הינה תופעה מדאיגה ביותר. ראשית, מפני שמדובר בקבוצה גדולה בהרבה. על כל פלסטיני שנשפט לתקופה ארוכה ישנם, ככל הנראה, עשרות שריצו או מרצים תקופות קצרות יותר. ישנם חוקרים שטוענים כי חמישית מהגברים הפלסטיניים בגדה המערבית ובעזה שהו פרק זמן כלשהו בכלא הישראלי. גם אם המספרים נמוכים בהרבה, די בהם כדי לצייר קרימנילזציה של עם שלם.
שנית, ישנן סיבות טובות לחשוב שהאוכלוסייה הרחבה יותר של אסירים מגיעה לכלא בשל ליקויים מהותיים בבתי המשפט הצבאיים בהם הם מועמדים לדין. הליקויים עצמם רבים מכדי לפרטם כאן, אבל המנגנון הבסיסי שהם מייצרים ברור למדי.
שינוי מדיניות המעצרים כהשקעה לטווח הארוך
פלסטינים שנגדם מוגש כתב אישום על עבירה "ביטחונית" (כולל הפרות סדר) כמעט תמיד נעצרים עד תום ההליכים, כלומר למשך כשנה-שנתיים עד שדינם יוכרע. סיכוייהם להיות מזוכים בתום תקופה זו – מול בית משפט צבאי עוין – נמוכים למדי. תנאים אלו מייצרים תמריץ מאוד חזק להגיע לעסקת טיעון עם התביעה על תקופת מאסר קצרה יחסית, במיוחד כאשר הרשעה בבית משפט ישראלי זוכה לסטיגמה הרבה פחות משמעותית בחברה הפלסטינית. זוהי דינאמיקה, מטבע הדברים, שמשפיעה יותר על אסירים המואשמים בעבירות קלות יחסית, ויכולים להשיג עסקת טיעון סבירה.
ניתן לראות תימוכין לכך גם בנתונים שמוסר שירות בתי הסוהר לארגון זכויות האדם "בצלם". על פי נתונים אלו, שליש מהאסירים כיום נמצאים במעצר עוד לפני שניתן פסק דין בעניינם, וכמעט כולם נתונים במעצר עד תום ההליכים. מספר העצורים הוכפל בארבע השנים האחרונות, בעוד מספרם של האסירים שהורשעו ירד בשליש. זו אחת הסיבות לכך שמספרם הכולל של האסירים הפלסטיניים בקושי פחת באותה תקופה, למרות השקט היחסי בשנים האחרונות, והשחרורים ההמוניים בעסקת שליט.
אם ישראל תנהג ביתר ריסון במעצרים בגדה המערבית ותקפיד על הליך הוגן ומהיר בבתי המשפט הצבאיים, מספרם של האסירים הפלסטיניים יפחת בצורה משמעותית. זה לא יסייע לחידוש המו"מ הקטוע בין ישראל לרשות הפלסטינית. במובנים מסוימים, זה אפילו יקשה עליו. כליאתם של פחות אסירים תוביל לכך שהסוגיה תהיה פחות מרכזית בסדר היום הפלסטיני, וגם יצטמצם ה"מאגר" של אסירים שניתן לשחרר. בהתאם לכך, תיפגע היכולת של ישראל לבצע מחוות ועסקאות תוך שימוש בקלף מיקוח זה, והיכולת של הרשות להצביע על הישגים קונקרטיים שיצדיקו את המשך המו"מ.
זוהי דוגמה קלאסית למתח שבין קידום "שיחות השלום" בטווח הקצר והבינוני, והנחת התשתית לצדק אמיתי בין ישראלים לפלסטינים בטווח הארוך. אלו שמאמינים שהסכסוך ייפתר באמצעות פשרה בין אליטות, שרק צריכות למצוא מספיק עצמות להפיס את דעת הקהל, ימשיכו להתמקד ב"מחוות" של שחרור, ולהתעלם מפס הייצור של אסירים חדשים. אבל אלו שסבורים שהסדר אמיתי יבוא רק בתהליך הדרגתי של שינוי המציאות עבור שני העמים, צריכים למקד את מאמציהם בהתמודדות עם שורש הבעיה הרחבה היותר.
הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+
הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.
כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.
אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.
הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית
