newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אמריקה רגילה לייצא הפיכות. הפעם ניסיון ההפיכה הגיע אליה

הנשיא הנבחר ביידן הזדעזע מניסיון הפוטש אתמול בגבעת הקפיטול, נשיא צרפת כתב ש"זו לא אמריקה". אבל זו בדיוק אמריקה: מדינה שבמשך עשרות שנים הפילה משטרים נבחרים ברחבי העולם רק כי הם לא תאמו את האינטרס שלה

מאת:

ספרד, מקום מגורי בשנים האחרונות, רעשה וגעשה בשבועות שלפני בוא השנה החדשה. פעולה מופתית של עיתונות דיגיטלית, הרחוקה מהזרמים המרכזיים והימניים (ממש בדומה ל"שיחה מקומית" ו"העוקץ"), גילתה שקציני צבא בדימוס בדרגות בכירות ביותר, מחיל האוויר ומחיל היבשה, ניסו להביא להפלת השלטון.

הקצינים פנו בשני מכתבים אל המלך פליפה השישי, שהוא גם ראש המדינה והמפקד העליון של הצבא, ודרשו ממנו להתערב באופן מידי לסלק את "הממשלה הסוציאל-קומוניסטית" המסכנת את שלמות המולדת ואת אזרחיה.

בגבעת הקפיטול לא קרה משהו שאמריקה לא רגילה לעשות בעולם. תומכי טראמפ בדרך לעצרת (צילום: blink o'fanaye CC BY NC 2.0)

בגבעת הקפיטול לא קרה משהו שאמריקה לא רגילה לעשות בעולם. תומכי טראמפ בדרך לעצרת (צילום: blink o'fanaye CC BY NC 2.0)

יש לדעת כי מזה שנה תמימה ספרד מנוהלת על ידי ממשלת קואליציה, הראשונה מאז שנת 1936, שבה משתתפות המפלגה הסוציאליסטית ומפלגת השמאל הרדיקלי פודמוס.

אף שהממשלה נשענת על רוב פרלמנטרי ברור (לפני כחודש העבירה את התקציב לשנת 2021 ברוב של 30 חברי פרלמנט), וחרף העובדה שבמשבר הבריאותי-כלכלי-חברתי האחרון היא העבירה חוקים ותקנות שאין להם אח ורע להגנה על העובדים, על המעמד הבינוני, על העצמאים וכן כל על מי שנמצא בשולי החברה – מפלגת המרכז, מפלגת הימין ומפלגת הימין הקיצוני מכריזות מדי יום, לפני המיסה של שחרית, כי הממשלה אינה לגיטימית.

רבים היו המומים כשאחד מעיתוני "השוליים" חשף צ'אט שהתנהל בקבוצת וואטסאפ של קצינים בכירים, ובהם כמה מחותמי המכתבים למלך, שלפיו צריך "להתארגן על מנת להוציא להורג בירייה 26 מיליון ספרדים". המספר לא נבחר באופן אקראי. בספרד יש 50 מיליון תושבים, כולל ילדים ותינוקות. הגנרלים החליטו שאין טעם לחוס על אלה.

כעבור יומיים הגיע גילוי חדש: חלק מהקצינים, מחותמי המכתבים וממשתתפי השיח המלבב, הריצו איגרת אל הנשיא האמריקאי דונאלד טראמפ וביקשו ממנו שיחולל הפיכה צבאית בספרד כדי שבעבור זמן מסוים הם יקימו ממשלה "לגיטימית". הסיבה: ארצם נשלטת על ידי "ממשלה סוציאל-קומוניסטית".

אפשר כמובן ללעוג לחבורת הקצינים הפאשיסטים והניאו-נאצים בגין הפנייה הזו, מה גם שהיא נעשתה לאחר שכבר היה ידוע שטראמפ הפסיד בבחירות. אולם כנופיית הקצינים הספרדים ידעה בדיוק מדוע היא פונה לממשל האמריקאי, מדוע היא משתמשת במכתבה שוב ושוב בתיבה ״ממשלה סוציאל-קומוניסטית״.

הקצינים האלה בצבא הספרדי בוודאי מכירים את ההיסטוריה של אמריקה הלטינית. שכן זה בדיוק מה שארה"ב עושה ביבשת ההיא ולא רק בה. כך נוהגים ממשלים רפובליקאיים ודמוקרטיים כאחד, והאמצעים לביצוע הפיכה צבאית מגוונים.

הבוקר, כשעיינתי בעיתונים היומיים, כמעט שפכתי את הקפה על המחשב. מצוטט בהם נשיא צרפת, עמנואל מקרון, באמירה מפוצצת וחנפה: "זה [ניסיון הפוטש בגבעת הקפיטול] לא ארצות הברית של אמריקה".

לרגע, לשנייה, חשבתי שמקרון טרח וקרא את מה שכתבתי בדף הפייסבוק שלי עם הגיע הידיעות הראשונות מוושינגטון: "This is [the true] United States of America" אלא שמהר התפכחתי ואמרתי לעצמי: "מי שחושב עצמו לצאצא של מלכי צרפת ונסיכיה ונוהג לחגוג עם שועי עולם בארמון וורסאי, לא יטרח לקרוא את הגיגיך בפייסבוק".

קציני הצבא הספרדים, החולמים על פוטש כהלכתו, בקיאים בהיסטוריה של ארה"ב לאין שיעור יותר ממקרון וחבריו להנהגת האיחוד האירופאי.

אבל זה לא רק מקרון. הנשיא הנבחר ג'ו ביידן דיבר אל עמו וכמורה או מטיף פרוטסטנטי חזר שוב ושוב על הערכים שצריכים להדריך אותו: "כבוד, כן, כבוד! יושרה, הגינות, נאמנות..", ועוד שורה ארוכה של מילים נמלצות שקשה לעמוד בפניהן.

מי שהגדישו את הסאה ואכן גרמו לי להתיז רסיסי קפה, היו סגן הנשיא מייק פנס ויו"ר הסנאט, הסנטור הרפובליקאי מיץ' מקונל. פנס ומקונל, שעד לאותו האירוע היו משרתיו הנאמנים של אחד השליטים הכוחניים בעולם, הפנימו פתאום את  "הדרשה מההר" של ישו הנוצרי.

פנס אמר: "האלימות לעולם אינה מנצחת!", וחברו מקונל החזיק אחריו: "הסנאט לא יירתע, לא ניכנע למפירי החוק".

שכח מה ממשלים רפובליקאים ודמוקרטיים עשו באמריקה הלטינית. ג'ו ביידן (צילום: שגרירות ארה"ב בישראל)

שכח מה ממשלים רפובליקאים ודמוקרטיים עשו באמריקה הלטינית. ג'ו ביידן (צילום: שגרירות ארה"ב בישראל)

ביידן, פנס, ומקונל – מן הדין שתספרו את הדברים האלה לעם האיראני. ב-1951 התמנה מוחמד מוצאדק לראש ממשלת איראן. חטאו וחטאם של האיראנים שבחרו בו היה בל יכופר: הם ביקשו להלאים את הנפט המצוי בארצם ורצו שההכנסות ממנו יופנו לפיתוחה.

הדבר לא נשא חן בעיני ממשלת בריטניה, שהרי חברות בריטיות שלטו בחלק ניכר מתפוקת הנפט האיראני, וזו הפעילה את סוכנות הביון שלה נגד הממשלה החוקית, הנבחרת, של מוצאדק וגם הזמינה את ארה"ב לסייע. האמריקאים נענו ברצון, תחת הסיסמה של "מאבק בקומוניזם".

הניסיון הראשון להפיכה ב-1952 נכשל הודות לעם האיראני, שיצא לרחובות והגן על ממשלתו. אז פנתה ארה"ב לשיטה שהפכה לקלאסית בהתערבותה בחיי בני אדם אחרים ובריסוקם: הם שיחדו מנהיגי דת אסלאמיסטים, קציני צבא בכירים ועוד, ובאוגוסט 1953 עלה בידם לבצע הפיכה צבאית, שהכניסה את מוצאדק לכלא והציבה את השאה כשליט יחיד, עריץ, איש דמים, אבל "ידיד גדול" לארה"ב [ולישראל].

במסמכי סוכנות הביון האמריקאי שפורסמו בעשור הקודם ישנה הודאה מלאה ומפורשת באחריות לפשע הזה נגד העם האיראני, שאחראים לו לא רק הסוכנות עצמה, אלא גם "הדרגים הבכירים ביותר בממשל". ההמשך ידוע: המהפיכה החומיינית ופצצת הגרעין שבדרך.

התיעוד והמחקרים על מעלליה של ארה"ב נגד מנהיגים שנבחרו באופן דמוקרטי, או כאלה שביקשו להעמיד עצמם לבחירה דמוקרטית בארצות אמריקה הלטינית, ממלאים מדפים ארוכים בספריות. אחד המקרים הזכורים לשמצה באופן מיוחד הוא זה של צ'ילה.

סוכנות הביון האמריקאית, סי-אי-איי, התערבה בחיים הפוליטיים בארץ הגדולה והחשובה הזאת כבר מתחילת שנות ה-60 של המאה שעברה. היא קשרה יחסים אמיצים עם מנהיגי הימין ועם קצינים בכירים. בתחילה, המאמץ הכספי והפוליטי העצום הושקע בהכפשת מנהיגי השמאל. בשם הדמוקרטיה והחירות, כמובן.

אלא שזה לא עזר. בשנת 1970 נבחר מנהיג המפלגה הסוציאליסטית, סלוואדור איינדה, לנשיא צ'ילה ברוב חד משמעי. בתגובה החל הסי-אי-איי, בשם הממשל האמריקאי, לארגן אלימות נגד הבחירה הדמוקרטית של העם הצ'ילאני. הם נעזרו כמובן בימין, שהגדיר את ממשלת איינדה "קומוניסטית ולא לגיטימית" (לקצינים הספרדים היה ממי ללמוד).

הסי-אי-איי העביר מיליוני דולרים לקבוצות הימין הקיצוני כדי ליצור מתיחות ומהומות, שימנעו מאיינדה לשלוט באופן יעיל. איינדה הרגיז את האמריקאים במיוחד לאחר שהכניס שורה של רפורמות חברתיות שנועדו לשפר את חייו של העם בצ'ילה.

איינדה היה רופא בהכשרתו, לפיכך השקיע מאמץ גדול בשיפור הרפואה הציבורית. האמריקאים לא אהבו את זה. המושג "רפואה ציבורית" בעיני חלק ניכר מהאמריקאים גרוע אלף מונים מהסמרטוט האדום שמנופפים בו לנגד עיני הפר הזועם בזירה.

מי שחיבר את כל החוטים היה חתן פרס נובל לשלום לעתיד, הנרי קיסינג'ר. קבוצת קצינים בהנהגת אוגוסטו פינושה ביצעה הפיכה בחודש ספטמבר 1973. ארמון "לה מונדה", שבו ישב הנשיא איינדה, הופצץ מהאוויר. איינדה בחר להתאבד ולא ליפול בידי חבר המרצחים שהשתלטו על צ'ילה בחסות ארה"ב.

האמריקאים היו מרוצים. פינושה התגלה אמנם כאחד הסאדיסטים הגרועים במאה ה-20 (יחד עם מרעיו מהחונטה הצבאית בארגנטינה), אבל הוא היה חסיד נלהב של התיאוריות הכלכליות של הניאו-ליברליזם.

ארה"ב תכננה שתי הפיכות נגדו. הוגו צ'אווס (צילום: ויקטור סוארש, אגנסיה ברזיל, CC BY 3.0)

ארה"ב תכננה שתי הפיכות נגדו. הוגו צ'אווס (צילום: ויקטור סוארש, אגנסיה ברזיל, CC BY 3.0)

דוגמה נוספת אפשר למצוא בוונצואלה. סרט דוקומנטרי של הבי.בי.סי חשף שני ניסיונות הפיכה שנעשו שם בעידודה ובסיועה של ארה"ב נגד הנשיא הוגו צ'אווס, קצין משכבה חברתית נמוכה, שנבחר לנשיאות בארצו ברוב גדול. ניסיונות ההפיכה נעשו מכיוון שהלאים את ההכנסות מהנפט וביצע רפורמות חברתיות חשובות.

ארה"ב לא משכה ידיה גם מברזיל, או ליתר דיוק, מהנשיאה השמאלנית שלה, דילמה רוסף. רוסף חברה לארגון הארצות המכונה BRICS, שבו משתתפות גם רוסיה, דרום אפריקה, הודו וסין. לתפישת האמריקאים, הארגון מהווה איום על כלכלתם ועל הדולר. רוסף הואשמה בשחיתות וסולקה. במקומה מונה לנשיאות מישל טמר, נשיא התנועה הדמוקרטית, שעל פי מסמכים שפירסם אתר האינטרנט וויקיליקס, היה במשך שנים מודיע של סוכנות הביון האמריקאית, חוץ מהיותו מושחת. מקרה?

כך או כך, עתה קיבלה ברזיל את ז'איר בולסונרו, תואם טראמפ, שגם הוא ממיט אסון כבד על עמו בימי המגיפה האלה.

באמצעות מלים נשגבות, שהיא שיננה לעמה ולעולם בכל הזדמנות, ארה"ב יצרה לעצמה הילה של מעוז הדמוקרטיה והחירות. מי שמכיר ולו במעט את פועלה בעולם יודע ומבין, שבאשר למדינות אחרות האמריקאים מעדיפים שליטים כמו מלכי סעודיה ונסיכי האמירויות.

אבל גם בדמוקרטיה בתוך אמריקה עצמה מותר להטיל ספק כבד: איך עולה דמוקרטיה זו בקנה אחד עם היחס לשחורים ולמיעוטים אחרים? מה תפקיד ההון הגדול, התאגידים הבינלאומיים בקביעת דמות השלטון בארץ "האפשרויות הבלתי מוגבלות"?

גילוי נאות: בתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת הייתי בין אלה שכתבו על קירות בתים ביפו סיסמאות כמו: "ינקים, סלקו ידיכם מקובה!"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf