אחרי 11 חודשים, המפגינים הבינו שנתניהו לא הולך להתגמש

בהפגנות ביום ראשון ושני השבוע נגד הממשלה ובעד עסקת חטופים, בלטה על השלטים, בנאומים ובגרפיטי שרוסס על הכביש המילה "רוצח" – שכוונה לראש הממשלה, בנימין נתניהו. ברחבי העולם הוא מכונה "רוצח" כבר מהיום הראשון למלחמה. כעת, אחרי 11 חודשים, גם חלקים נרחבים בציבור הישראלי הצטרפו אליהם. אם לא לנוכח ממדי ההרג בעזה, אז בעקבות מותם של ששת החטופים. כפי שציין כאן מירון רפופורט, חמאס הוא זה שרצח אותם, אבל המפגינים מטילים את האשמה על נתניהו – שהיה יכול להצילם, אך בחר לסכל את העסקה פעם אחר פעם.

חילוץ שש גופות החטופים המבוגרים בחודש שעבר, שחלקם לפחות נהרגו מהפצצות הצבא, לא הספיק כדי לעורר זעם ציבורי. אך חילוץ גופות החטופים עכשיו – ביניהם הירש גולדברג פולין, שהפך לסמל לאחר שאיבד את ידו במהלך חטיפתו, שהוריו נאמו בקונגרס, ושחבריו אוהדי הפועל הפגינו מדי שבוע למען שחרורו; וכרמל גת, שבן דודה גיל דיקמן הוביל את המחאות בבגין – נגע אישית ברבים, והוביל להתפרצות. הסיסמה "אוזל להם הזמן" הפכה למציאות כואבת.

>> כשהירש חייך אלינו מהתמונות, נתניהו כבר החליט שיחזור בארון מתים

הפגנת הענק בראשון בערב – הגדולה ביותר מאז תחילת המלחמה ובכלל בשנים האחרונות – הוכיחה שרבים הבינו, גם אם באיחור ניכר, את מה ש"משפחות שער בגין" והפעילים שהפגינו איתם זועקים כבר חודשים. המשפחות פרשו מהפגנות המטה במרץ ועברו למחאה ישירה יותר – שכללה חסימת כבישים, הבערת מדורות והסתכנות במעצרים ואלימות – אחרי שהבינו כי מחאה "מנומסת" לא תשיג דבר, וכי יש לדרוש את סיום המלחמה, ולא "עצירה זמנית", כדי להגיע לעסקה שתציל את חיי יקיריהם.

רבים מתחו עליהם ביקורת, גם בתוך המטה, וטענו שהם "קיצוניים מדי", מרחיקים את הציבור ומתמקדים בנתניהו. למרבה הצער, נראה שהם צדקו, וכעת מאות אלפים מבינים זאת: זה או החטופים שנותרו בחיים, או המלחמה והממשלה.

ההספדים בהלוויות ששת החטופים נשמעו כאילו שנלקחו מההפגנות. בהלוויה של אלמוג סרוסי, לדוגמה, אימו נירה אמרה בבכי: "הוקרבת על מזבח 'מיטוט חמאס', רפיח, ציר פילדלפי. מספיק! לא עוד! רק לעסקה! רק להשבת כל החטופים הנותרים!"

המחאה המתפרצת היא גם תגובת נגד, גם כן, באיחור מסוים, להסתה, לאלימות ולתוקפנות נגד משפחות החטופים ותומכיהם, שכללה את האשמתן במצב ואת הטענה של נתניהו שהמחאה "משרתת את חמאס". המוחים לא רק הודפים את הטענות האלה, אלא גם מסמנים את נתניהו כאשם היחידי במצב.

משימה קשה בהרבה

נקודה מעניינת נוספת היא שגל המחאה שהחל השבוע נעשה כמעט ללא תקציב וארגון מלמעלה. בהפגנה ביום ראשון היתה רק במה צנועה, בלי מסכי ענק שפזורים לאורך הרחובות, ורוב הקהל כלל לא שמע את הנאומים. כמו במחאות הספונטניות יותר נגד ההפיכה המשטרית, הנאומים אינם העיקר כאן, אלא מספר המשתתפים ושיבוש הסדר הקיים – כלומר עצם ההתכנסות במרחב הציבורי, הצעדות והמדורות.

כמו במחאות נגד ההפיכה בקיץ 2023, הצעירים, כולל בני נוער, הם חלק מרכזי מההפגנות, ובמיוחד מחסימות הכבישים. זאת, בניגוד למחאות למען החטופים של המטה, שבהן רוב המוחים מבוגרים. הצעירים הם אלה שפרצו ביום ראשון לאיילון, השתלטו על הכביש במשך שעות והבעירו מדורות. הם אלה שעמדו מול הפרשים – והתגברו על המשטרה, שהתייאשה אחרי שעה מהניסיונות לפתוח את הכביש – והם אלה שנעצרו.

כמו בקיץ 2023, גם עכשיו המדיניות המשטרתית, בהוראת מפקד המחוז, היא של פיזור בכוח – כולל הפעלת מכת"זיות, פרשים ורימוני הלם. בראשון ובשני בוצעו מעצרים שרירותיים רבים, ביניהם של אנשים שכלל לא הובילו את המחאה, ולעתים של אנשים שעמדו על המדרכה ואכלו סנדוויץ', או החזיקו תוף או שלט. כמו תמיד, האלימות המשטרתית והמעצרים הם הגורם מספר אחת לחיזוק המחאה ולהצטרפות של רבים אחרים. נראה שבמשטרה מסרבים להבין את זה, או שהם עסוקים מדי בלרצות את השר איתמר בן גביר מכדי להתחשב בכך.

>> תיעוד הפגנות ואלימות משטרה, כך עושים זאת נכון. מדריך

השאלה כעת היא אם המחאה המתפרצת, שכבר עברה מ"יום זעם" אחד לכמה ימים, תצליח להפוך לשבועות של זעם – כפי שקרה ב-2023. אך בשונה מאשתקד, אז לחץ של בכירי המשק, ההסתדרות והמפגינים הביא לעצירה (זמנית, כפי שהתברר כעת) של ההפיכה המשטרית, הפעם המשימה של המוחים קשה בהרבה. עוד לפני רצח ששת החטופים, רבים מהמוחים אינם פונים לנתניהו, אלא לנשיא ג'ו ביידן ולארה"ב בכלל בדרישות שלהם, מתוך הבנה ששם מקשיבים לקולות מרחבי ישראל, וגם נפגשים עם משפחות חטופים, הרבה יותר מאשר בממשלת ישראל.

עד המלחמה, המחאות התבססו על ההנחה של הציבור במרכז-שמאל כי למרות הכל, ישראל היא דמוקרטיה, גם אם "בסכנה" או "פסע מדיקטטורה", ולכן אפשר "להציל" אותה באמצעות מחאות המוניות ולחץ ציבורי. כעת, נראה שמדובר בקרב האחרון של נתניהו, ואין לו שום כוונות להתגמש או להתקפל. בנאום שלו ביום שני בערב הוא הוכיח שהוא רק מקצין. נראה שהוא למד את הלקח מ"ליל גלנט" ולא מתכוון לאפשר סדקים בממשלה שיחלישו את ההתנגדות שלו לעסקה. מול הגישה הזאת, המחאה תצטרך למצוא דרכים חדשות לגדול ולשמור על העוצמה שלה כדי להכריע את הממשלה.