newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אחרי עשור מאבק: מוסד פיננסי קואופרטיבי ראשון בישראל מזה יובל

מחאת 2011 הקימה לתחייה את הרעיון הקואופרטיבי, אך נדרשה עבודה מאומצת של קרוב לעשור שבסופה הצלחנו לשנות תפיסות יסוד, לחוקק חוק חדש ולהכריח מערכת של רגולטורים שמרנים להכיר בחלופה קואופרטיבית לבנקאות הקפיטליסטית

מאת:

אקטיביסטים חיים תמיד בתוך מאבק. בדרך כלל בתוך כמה מאבקים במקביל. זה עניין של אופי, בעיקר, האינטנסיביות הזאת, ההכרח להיות מעורב, גם אם לא תמיד באותה עוצמה או באותה דרך. קראתי לזה פעם, בהתיחס לסבא שלי ואחרים ממשפחתו כחוש נוסף, חוש מופרז של אחריות, שבבסיסו תפיסת הציבורי כעניין פרטי.

בחיים הציבוריים, בעיקר כאנשי שמאל, אנחנו רגילים להפסיד. דוקא בשל כך, אני מרגישה צורך לעצור לרגע ולציין נצחון גדול – ההחלטה של ראש רשות שוק ההון, הביטוח והחיסכון לתת רשיון ל"אופק" להפעיל אגודת פקדון ואשראי – מוסד פיננסי קואופרטיבי ראשון בישראל מזה יותר מיובל שנים.

ניהול דמוקרטי, בלי רווחים לבעלי הון ובלי ניגוד העניינים המובנה בעסקים קפיטליסטים. (צילום אילוסטרציה: משה שי / פלאש 90)

ניהול דמוקרטי, בלי רווחים לבעלי הון ובלי ניגוד העניינים המובנה בעסקים קפיטליסטים. (צילום אילוסטרציה: משה שי / פלאש 90)

בספטמבר 2011, שבועיים-שלושה אחרי שפונה האוהל האחרון מרוטשילד, קבעו להפגש איתי אורי אופיר ותום דרומי, שני חברים שהכרתי ממרצ. זו היתה תקופה בה נפגשו איתי המון אנשים לגבי רעיונות להקים קואופרטיבים. התחלתי לחשוב על קואופרטיבים כמה שנים קודם לכן, אבל רק בזמן המחאה, כששוטטתי בין האוהלים וידעתי שמהפיכה פוליטית לא תקרה כאן, אבל שאת הכוחות האלה אפשר וצריך לנתב לעשייה אקטיבית, התחלתי לדבר על הקמה של קואופרטיבים. נסעתי ממאהל למאהל והצעתי את המודלים הקואופרטיבים – המובנים כל-כך, של בעלות משותפת על מיזמים, בניהול דמוקרטי, לטובת חברי הקואופרטיב והחברה כולה, בלי רווחים לבעלי הון ובלי ניגוד העניינים המובנה בעסקים קפיטליסטים. אחרי שנים בהם קואופרטיבים נחשבו בישראל עניין היסטורי, פתאום היה ברור, שאלה דוקא הפתרונות לעתיד.

כן, "זה הכסף שלנו"

נפגשנו בתולעת ספרים, בכיכר רבין. תום ואורי אמרו שהם רוצים להקים בנק קואופרטיבי. היום אני יכולה להודות, שבהתחלה בלעתי רוק. כאמור, אלה היו ימים בהם נפגשתי עם המון חברים שרצו להקים קואופרטיבים, ימים בהם התחלנו להקים את ה"בר-קיימא", המון קואופרטיבים של מזון אורגני, וכמה התארגנויות של עובדים, אבל בנק? ואוו, או.קיי, רגע, נושמים. התחלתי ואמרתי שאין לי מושג מה עושים, אבל יש לי שני רעיונות שאולי אפשר יהיה להתחיל מהם: הכרתי מפעילות משותפת את מי שעמד אז בראש מחלקת המחקר בבנק ישראל, ובדיוק חזרתי מכנס מחקרי של ברית הקואופרטיבים הבינלאומית והכרתי שם את סגן נשיא ראבו-בנק ומאד התיידדנו. ננסה לדבר עם שניהם, אולי משהו יתקדם.

בחודשים שלאחר מכן התארגנו עוד כמה קבוצות שהחלו לדבר על הרעיון להקים בנק קואופרטיבי, בכל זאת אחת הסיסמאות העיקריות היו "זה הכסף שלנו" ואין דרך טובה יותר לנהל את "הכסף שלנו" מאשר על ידינו. ערכנו שניים-שלושה מפגשי שולחן עגול, במטרה לאחד כוחות. לאחר אחד מהמפגשים האלה, שתיים מהקבוצות, זו שיזמו תום ואורי וזו שבראשה עמד דורון שורר, לשעבר המפקח על הביטוח, החליטו להתחבר ולהקים את אופק.

כהחלטה עקרונית, לא לקחתי תפקיד באף אחד מהקואופרטיבים שקמו באותה עת. חשבתי שתפקידי לסייע לגופים שונים בהתאם לצורך, אבל שמחתי להיות אחת משבעת המייסדים של אופק, שגם הפכה להיות אחת המייסדות של ברית הקואופרטיבים לצדק חברתי, כלכלי וסביבתי – ארגון הגג שהקמנו. אמנם לא לקחתי תפקיד ולא התמודדתי לוועד המנהל, אך בשנים הראשונות השתתפתי ברוב הישיבות וסייעתי בקשר עם העולם הקואופרטיבי.

אם היו אומרים לי, אז בספטמבר 2011, שזה יקח עשר שנים עד שנוכל להפעיל אגודת אשראי בישראל, הייתי אומרת שזו הערכה סבירה. האוירה הפוליטית-כלכלית, גם אחרי המחאה, לא התיחסה לפתרונות קואופרטיבים כרלבנטיים לשיח, לכן מאד הופתענו כאשר היה נדמה שפרצו עבורנו את הדרך, כשאחת ממסקנות ועדת טרכטנברג היתה: עידוד הקמת אגודות אשראי. הרגשנו כאילו חיפשנו סולם כדי להכנס דרך האשנב בעליית הגג ופתאום פתחו לנו את הדלת הראשית. צריך להזהר לפעמים במה שמרגישים.

למרות ההמלצות והוועדות, כאשר אלה היו אמורות להתרגם לשפת מעשה, בנק ישראל הציב מכשולים בל יעברו וקבע, בנוסף על מיגבלות דמוקרטיות, דרישת הון עצמי בסיסי של 75 מיליון שקלים – "כי צריך לאזן בין תחרות לבין יציבות". למרות שהצגנו נתונים מהעולם, שאין תקדים לדרישות הון כאלה לגוף קואופרטיבי, ושמשמעות החלטה כזו היא סתימת גולל על האפשרות להצבת אלטרנטיבה לבנקים שאינה בבעלות ובשליטת בעלי הון – ההחלטה נותרה בעינה.

עו"ד יפעת סולל

עו"ד יפעת סולל

כל הוועד המנהל התפטר במחאה על חוסר המוכנות של השלטון לאפשר הקמה של בנק קואופרטיבי. זה לא ממש הזיז למישהו. אני החלטתי אז לחרוג ממינהגי ללוות ולסייע להתארגנויות מבלי לקחת תפקיד פעיל והתמודדתי לראשונה להנהלת האגודה. היינו צריכים להמציא את עצמנו מחדש, להבין שהדלת היתה אשליה ולחפש אפיק אחר לפעילות פיננסית קואופרטיבית. המטרה היתה חשובה מדי כדי לתת לה לדעוך רק בגלל התנגדות שלטונית, לא בלתי צפויה.

הוועד המנהל שנבחר ב-2015 עשה בדיוק את זה – חיפש דרכים אחרות ובחר לקדם פעילות P2P – הלוואות והשקעות לחברי האגודה באמצעות שיתוף פעולה עם אחת מהחברות בתחום. אז גם החלטנו להקטין את מחיר רכישת מניית החבר (מונח מבלבל, שגורם לאנשים לחשוב שזו מניה – אבל מדובר בהצטרפות כחבר אגודה ובמסמך שאינו סחיר ושערכו אינו משתנה) משלושת אלפים שקלים לאלף שקלים, כדי לאפשר לציבור רחב יותר להצטרף. כבר היינו בעיצומה של בניית קמפיין, כשנכנסה לתפקידה מפקחת חדשה לבנקים, ששוב טרפה את הקלפים.

חדוה בר חשבה שצריך לעודד הקמה של אגודות אשראי, ולצמצם רגולציה. לשיטתה אין כל סיכון משקי בהקמת התארגנויות קטנות, ובהתאם גם לא ראתה סיבה שאגודות יקבלו רשיון בנקאי, אלא רשיון לאגודת אשראי, עם כמה שפחות דרישות ועם רגולטור מקל – הרגולטור שהוקם באותם ימים – רשות שוק ההון, הביטוח והחיסכון. זה היה ב-1 בדצמבר 2015. בדיעבד ניתן לומר ברמה סבירה של בטחון, שאם המפקח על הבנקים היה נשאר כרגולטור האחראי, בתנאים החדשים – הרשיון היה ניתן לפני זמן רב.

רגע של נחת וגאווה

הסחרחרה הזאת – רוצים אבל לא, מחליטים אבל מעכבים, אפיינה את כל הדרך. לאחר שנה מאד אינטנסיבית, בה ועדה בראשות היועץ המשפטי למשרד האוצר, יואל בריס, הכינה הצעת חוק מפורטת (ואחרי שכתבנו כמה וכמה ניירות עמדה והופענו בפני הוועדה שלוש פעמים וגם הבאנו את יו"ר האיגוד הבינלאומי של הבנקים הקואופרטיבים, מנכ"ל קרדיט קואופרטיף הצרפתי) תוקן החוק, ולראשונה מאז 1980, הוחלט שמותר להקים בישראל אגודות פקדון ואשראי. החוק אושר כחלק מחוק ההסדרים (כן, זה שנלחמתי נגדו שנה אחר שנה) בדצמבר 2016, וכניסתו לתוקף נקבעה ל-1 ביוני 2017.

עוד טרם כניסת החוק לתוקף, התייצבנו ברשות, ביקשנו הנחיות, כך שנוכל להגיש בקשה מיד עם כניסת החוק לתוקף ולהתקדם כמה שיותר מהר. הגשנו את הבקשה מיד עם כניסת החוק לתוקף, ב-4 ביוני 2017.

עכשיו מתחילה העבודה האמיתית – לבנות מיזם בנקאי, שיתן מענה לצרכים ולרצונות של החברים ושל החברה בישראל בהיקפים שלא היו קיימים בעבר

שלוש שנים, תשע חודשים ואחד עשר יום עברו מהיום בו הגשנו את הבקשה לרשיון ועד היום בו הוא נחתם. שני ראשי רשות, עשרות פקידים והמון חוסר הבנה של המודל היו חלק מהתהליך. יהו גם כמה שהפכו לחסידים נלהבים ולא נתנו לאחרים להפיל אותנו.

צריך לומר שרוב חברי אופק, היום כבר כ- 6500 אישה ואיש, נתנו לנו גיבוי במשך כל הדרך. צריך גם לומר שהיו גם כאלה, גם אם מעטים, שזילזלו ותקפו. צריך גם להודות, שכשעומדים מול רשות ממשלתית שצריך את רצונה הטוב כדי להתקדם, נדרשות פשרות רבות, בייחוד כשמדובר ברשות שהיא לעיתים עויינת. בין היתר, הצורך לא לגלות הכל לחברים. הכוח הכי גדול של קואופרטיב הוא חבריו וככל שרבה השקיפות כן גדל כוחו וכאן נאלצנו לפעול במידה רבה בניגוד לאינטרסים היסודיים, כדי לא לקלקל בדרך.

מסע של כמעט עשור. עכשיו מתחילה העבודה האמיתית – לבנות מיזם בנקאי, שיתן מענה לצרכים ולרצונות של החברים ושל החברה בישראל ומעבר לאתגר הכלכלי והחברתי, אתגר דמוקרטי עצום – קיים קושי מובנה בניהול דמוקרטי של גופים קואופרטיבים גדולים, אבל היכולות הטכנולוגיות של היום מאפשרות שיתוף, שקיפות ומעורבות בהיקפים שלא היו קיימים בעבר. מבחינתי אופק צריכה להיות מובילת הדרך בעולם, בהתנהלות דמוקרטית חדשנית – התוכניות והאתגרים רבים ומלהיבים וייכתבו מן הסתם בעתיד הקרוב.

אנחנו רצים תמיד אל המאבק הבא ואל האתגרים הבאים. חשבתי שיהיה נכון לעצור, רק לרגע, להשקיף על המערכה ולהרשות לעצמנו רגע אחד של נחת וגאווה: הצלחנו לשנות תפיסות יסוד, לחוקק חוק חדש ולהכריח מערכת של רגולטורים שמרנים להכיר בחלופה קואופרטיבית לבנקאות הקפיטליסטית.

יפעת סולל היא עו"ד, פעילה חברתית, פוליטית וקואופרטיבית

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
פרויקט שוק העלייה בתל אביב (צילום: יונית מוזס)

פרויקט שוק העלייה בתל אביב (צילום: יונית מוזס)

ניצחנו את האפליה הגילנית בדיור עירוני בת"א, אך הדרך עוד ארוכה

ביהמ"ש המחוזי קבע השבוע כי הקריטריונים שמדירים אוכלוסיות מוחלשות מפרויקטים של דיור בהישג יד בעיר צריכים להשתנות. פסק הדין צפוי להדהד גם בהחלטות העירייה בתחומים אחרים, וכולי תקווה שהוא יוביל לשינוי אסטרטגיית הדיור של העירייה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf