newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אובדן לתנועות מתקדמות רבות. לזכרה של האלה אספניולי

האלה אספניולי היתה מחלוצות תחום הייעוץ החינוכי בחברה הערבית בישראל, עמוד תווך בתנועה הפמיניסטית הפלסטינית, ושותפה לייסוד ארגוני חברה אזרחית חשובים כמו עדאלה ומרכז דיראסאת. עשייתה הרבה תמשיך להשפיע גם אחרי מותה, בתקווה שנגיע יום אחד לחוף המבטחים שעליו חלמה

מאת:
ד"ר האלה אספניולי (צילום: באדיבות המשפחה)

הקדישה את חייה לעשייה חברתית, פוליטית וחינוכית, עד הרגע האחרון. ד"ר האלה אספניולי (צילום: באדיבות המשפחה)

ד"ר האלה אספניולי, אישה יקרה, רבת עשייה ומיוחדת במינה, הלכה שלשום (שני) לעולמה בטרם עת, והותירה אותנו המומים וכואבים. היא היתה עמוד תווך בתנועה הפמיניסטית הפלסטינית במדינה, והקדישה את חייה לעשייה חברתית, פוליטית וחינוכית, עד הרגע האחרון.

אספניולי נולדה בנצרת ב-1951. היא החלה את דרכה כיועצת חינוכית וכמורה בעירה, למדה שפה ערבית וסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה, והמשיכה את לימודיה עד דוקטורט בייעוץ חינוכי-פסיכולוגי באוניברסיטת בר אילן. היא כיהנה כמרצה בכירה וכסגנית דיקאן במכללת חיפה לחינוך ערבי.

לצד העשייה האקדמית שלה, אספניולי היתה אקטיביסטית בולטת ומסורה לעמה. במשך 50 שנה כתבה, דיברה, הרצתה ועשתה למען הפלסטינים. אספניולי ידעה בכישרון רב לנתב את מסלול המעורבות הפוליטית שלה עם מחקר, יוזמה בלתי פוסקת וחדשנות בתחום החברתי-חינוכי, בלי להתפשר על זהותה הפלסטינית ובלי לעגל פינות.

בין השאר, אספניולי חתומה על מסמכי ההקמה של כמה ארגוני חברה אזרחית, שמשרתים עד היום את החברה הפלסטינית, ומקדמים את התנועה הפמיניסטית; את זכויות המיעוט הערבי במדינה; זכויות אדם; שוויון; דמוקרטיה; חינוך לשייכות; ומחקר בתחומי החינוך והפערים בחינוך בין ערבים ליהודים.

כך, למשל, הקימה אספניולי לפני 25 שנה, ביחד עם קבוצה קטנה של משפטנים ואקדמאים, את עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל. היא היתה בין מקימות המרכז לקידום חינוך ולפיתוח מסגרות לגיל הרך בנצרת; וגם בין המייסדים של מרכז דיראסאת – המרכז לחקר הזכויות והמדיניות של המיעוט הפלסטיני.

במשך עשר שנים כיהנה אספניולי כיו"ר ועדת המעקב לעניני חינוך. היא גם ייסדה בעמל רב את המועצה לחינוך ערבי, ויזמה את פרויקט החינוך לשייכות וזהות – חומרים שמשרד החינוך לא מעז עדיין לקדם. אספניולי היתה עד הרגע האחרון בחייה חברה פעילה בוועד המנהל של כמה ארגוני חברה אזרחית חשובים, כמו מרכז מוסוואה לזכויות האזרחים הערביים בישראל ועוד.

האלה אספניולי היתה מהראשונות שחקרו, כתבו ופירסמו ספר בנושא מיניות בספרי לימוד בשפה הערבית. היא כתבה גם על תדמית האישה בספרי ילדים ואת ספר הילדים "חתונתה של אחותי". בתחום התרבות והמסורת הערבית היא השאירה לנו ספר, שבו היא מנתחת פתגמים עממיים בשפה הערבית מנקודת מבט פסיכולוגית, חברתית, מגדרית והיסטורית. היא גם חתומה על הרבה מדריכים לייעוץ חינוכי, לחינוך לגיל הרך ועוד.

ח"כ איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת, הספיד את ד"ר אספניולי כך: "את נוכחותך העצומה לא יבטל הגוף שנעלם. תמיד היית חלוצת החינוך הערבי, מנהיגת השייכות הלאומית. תודה על כל מה שנתת, על כל מה שעשית כדי לחזק את השייכות הלאומית ולהעצים את השיח הליברלי המתקדם בעם שלנו".

פרופ' ח'אולה אבו בכר, מרצה וחוקרת במכללה האקדמית עמק יזרעאל, כתבה בעמוד הפייסבוק שלה: "חברתי לחיים, שלום. מובילת החינוך בחברה הפלסטינית, הראשונה בחברה שלנו שחקרה ולמדה את נושא הייעוץ החינוכי הערבי וקיבלה בו דוקטורט. השארת לנו ולתלמידים שלך ירושה שתישאר לעד".

מוחמד ברכה, יו"ר ועדת המעקב וחבר ותיק של ד"ר אספניולי, כתב: "כמה כאב יש בלכתך, ידידתי, אחותי וחברתי האלה. איך זה שאת לא כאן? התואר הכי חשוב שהיה לך הוא בעלת לב אדם, בת אנוש במלוא מובן המילה.

"לאומית ופוליטית, תמיד היתה לך נוכחות איתנה ומסורה בכל המאבקים. איפה שהיית הותרת חותם, שיישאר נר לרגלינו. את, האלה, היית מחלוצות התנועה הפמיניסטית. ידעת כמו שרק את יודעת לחבר בין העשייה הפמיניסטית לקידמה פוליטית וחברתית".

ד״ר שרף חסאן, יו"ר ועדת המעקב לענייני חינוך, ספד לאספניולי: "ד"ר האלה היתה דוגמה לאינטלקטואלית המחויבת לעקרונות ולערכים הומניים, ולחברה שלה. היא תרמה רבות למאבק להשגת זכויות החברה הערבית בתחום החינוך, להגנה על זכויות המורים ולשיפור מעמדם ובכלל למאבקים לשינוי חברתי. היא היתה אישה צנועה ואופטימית, שהתייחסה בכבוד רב למי שהכיר ופעל איתה, והתמידה בפעילות החברתית-התנדבותית שלה עד ימיה האחרונים.

"יותר משני עשורים פעלה במסגרת הנהלת ועדת המעקב לחינוך הערבי, ונבחרה לעמוד בראש הוועדה במשך שתי קדנציות (כעשור). בתקופתה, הוועדה ניסחה את מטרות החינוך הערבי, והתחילה להפעיל פעילויות ותוכניות בנושא זהות לאומית ותכנים חשובים לחברה הערבית, החסרים בתכניות לימוד. המורשת שלה ראויה להנצחה בזיכרון הקולקטיבי שלנו".

אין ספק שהתנועה הפמיניסטית, כמו ארגונים לקידום זכויות האדם, חינוך, תרבות וספרות, אבלים על לכתה של מנהיגה כמו האלה אספניולי. אבל היא תמשיך להשפיע בכל מה שחקרה, כתבה והשאירה מאחוריה, ורבים ימשיכו את דרכה, בתקווה שנגיע יום אחד לחוף המבטחים שעליו חלמה.

תנחומיי לאחותה המסורה והיקרה, נבילה אספניולי. תנחומיי למשפחת הנשים ולוחמי הצדק הפלסטינים והיהודים. תנחומיי לתנועה הפמיניסטית שלנו. יהי זכרה ברוך.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf