שנת הלימודים נפתחת בסימן של כאוס וזלזול

שנת הלימודים שנפתחת היום (שלישי) צפויה להישמר בזיכרון של החברה הישראלית כאחת מהגרועות ביותר בתולדות המדינה – הן בגלל הכאוס של ארגון השנה על ידי הקברניטים, והן בגלל היחס המזלזל כלפי המורות, המנהלים, ראשי אגפי החינוך, ובעיקר כלפי התלמידים ומשפחותיהם.

שר החינוך, יואב גלנט, דורש כמו גנרל טוב שהפקודות מלמעלה יתבצעו כלשונן. לא משנה לו הסיכון של מורות שנמצאות בקבוצות סיכון להידבק בקורונה. לא מעניינים אותו החששות של הורים מהדבקה של ילדיהם והתפרצות בתוך המשפחה. הוא לא מתעניין גם בשאלה עד כמה ילדים מסוגלים לקלוט ידע חדש רק באמצעים וירטואליים.

יחס מזלזל. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר החינוך, יואב גלנט, בבית ספר בירושלים לרגל פתיחת שנת הלימודים, ב-25 באוגוסט 2020 (צילום: מרק ישראל סלם)

זה גם לא משנה לשר שלכ-20% מילדי ישראל אין אינטרנט בבית. הרי רובם המכריע שייכים לאוכולוסיות מוחלשות, בהן ערבים וחרדים, שגם כך לא סופרים אותן. זכור לי שלפני שנים אמרה רונית תירוש, אז מנכ"לית משרד החינוך, שבניכוי "הערבים, מזרח ירושלים והחרדים" אנחנו במצב הישגים מעולה. תמיד אפשר להעלים ילדים מהסטטיסטיקה.

התרגיל שעשה גלנט עם תוכנית היל"ה, המטפלת בילדים שנשרו מהמערכת החינוכית – איום בסגירה בגלל היעדר תקציב ואז מציאת תקציב להפעלתה – הוא תרגיל ידוע שחזר על עצמו כמה פעמים לאורך השנים.

מניסיוני כמנהל פדגוגי ארצי של התוכנית הזאת במשך 11 שנה, עד 2004, סכנת הסגירה התעוררה בכל תקציב ובכל מכרז חדש. השיטה היא לחפש קורבן זמין, שנחשב למוחלש ביותר בתוך המערכת, כדי להסתיר באמצעות העיסוק בו את העוולות האחרות, שהולכות לאיבוד בים הכאוטי של מחסור במורות, ציוד, תקציב, תשומת לב ועוד. ואז, בדקה ה-99 מחזירים את התוכנית. הבעיה נפתרה ל-8,000 ילדים בקצה רצף הסיכון, והכל לכאורה חזר לקדמותו.

בצורה כזאת, כל השאלות האחרות נדחקות הצידה. למשל, מה עם ילדי החינוך המיוחד שמשולבים בכיתות רגילות? מה עם עשרות אלפי ילדים שאינם מסוגלים להתמודד עם למידה ממושכת מרחוק בלי תיווך של מורות?

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

ומה עם ילדים שעולים לחטיבת הביניים, שאינם יודעים מה מצופה מהם במסגרת חדשה, מנוכרת יותר, עם ריבוי מקצועות וגדולה יחסית לבית הספר היסודי? מה עם התכנים, שחלקם הופכים להיות לא רלוונטיים או ללא מענה? ומה עם התמודדות עם אבטלת הורים, או עם השאלה מתי נוכל לראות את הסבים? אפשר להמשיך כך עד אין סוף.

משרד החינוך כולו, ובמיוחד השר והמנכ"ל, נכשלו כבר עכשיו בכל היבט של הבניית שנה חינוכית שמתפקדת ככל הניתן ברמה סבירה. שיטת ה"פנצ'ריאדה" עובדת, אך מתעלמת מכל האבדות שבדרך. ואף אחד בשלטון הנוכחי לא מתעניין בהן.

מה שקורה בפועל הוא משכון העתיד, על ידי גרימת נזקים לדור הלומדים היום, מתוך הנחה שאף אחד לא יבוא עמם חשבון בעוד כמה שנים, כי היתה קורונה, וזה מסביר הכל.

אני צופה שבשנת הלימודים הנוכחית ייפתחו פערים עצומים בחינוך, בין האוכלוסיות המוחלשות לאליטה החברתית. ילדים שייכנסו למצב של נשירה סמויה השנה ישלמו את המחיר בשנים שאחרי הקורונה.

אפשר כמובן למנוע את זה, על ידי מתן תקציבים נזילים לצורכי מניעת נשירה סמויה; מתן אור ירוק למורות לעבוד יותר שעות משולמות; והכנסת סטודנטים להוראה מכל המכללות לבתי הספר בשכר מלא, וחישוב של אותה עבודה כחלק מהלימודים.

האיום בסגירה הוא תרגיל מוכר. הפגנה נגד הכוונה לסגור את פרויקט היל"ה מחוץ לכנסת, ב-12 באוגוסט 2020 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

אבל כדי שתוכנית כזאת תצא אל הפועל, חייבת להיות הסכמה על כך שאין קיצוצים בחינוך – אלא תוספת תקציבית. והממשלה הנוכחית על כל זרועותיה מתנגדת לכך. אדרבא, הכסף למיתון הגירעון התקציבי התופח חייב להגיע מאיפשהו.

ובממשלה כזאת, כשיש גירעון – חותכים בשירותים הציבוריים. כפי שחתכו בבריאות הציבורית, ברווחה, בבנייה הציבורית ובחינוך לאורך שנות דור. ומי שלא מסכים עם הגזירות, שיחפש לילדיו הפרטיים אפשרויות פרטיות. מי שיש לו ימצא לעצמו פתרונות. כל היתר, שיילכו לעזאזל.

שנת הלימודים שנפתחת היום תהיה שנה של הרבה משברים, הרבה כאב והרבה זעם. הקהילות המוחלשות יצטרכו לגייס את עצמן כדי למנוע את המפולת, ולקוות לימים שבהם יהיה שלטון שמסתכל עליהם ופועל למענם.

ד"ר מרסלו מנחם וקסלר הוא מרצה בסמינר הקיבוצים, ויועץ לארגונים בנושאי חינוך לילדים, נוער וקהילות מוחלשות ובסיכון בארץ ובעולם