שיר לשישי: הבדידות הנידחת ביותר
מאת מחמוד דלפאני
לא חטאתי
לא שילחתי חץ באופקיה הלבנים של יונה
ולא ידיתי אבן זדונית בקינה של ציפור
הלא אני
מעולם לא הייתי הבוהק הלבן של תחילת שחרית
וגם לא אחריתה הקודרת של שקיעת מערב
ואינני יודע בגין איזה חטא שלא חטאתי
הגלו אותי מן האביב
אל המחוז הנידח ביותר של הבדידות
ולמה הם לא מניחים לי לארוז
אפילו את מזוודת זיכרונותיי
בכלל מה אכפת לי שאמש
בתגרה שבין הרוח והגן
נפצעו כמה פטוניות?
האם בכל מקום שבו עורפים את ראש חלומו של ינשוף
אני נושא תמיד באשם?
אני, שעסוק בענייני ובמחשבות על השמש
בקצה המרוחק ביותר של הגן?
לא, לא חטאתי
כל שעשיתי הוא להבין
כי הגן טרם הצליח לקבור
את גופתו הגוססת של החורף דאשתקד
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית










