מפעיל ה-D9 שהורס את עזה גר בבית עם צו הריסה
הרב אברהם זרביב, שהפך לשם נרדף להשמדת רצועת עזה עד היסוד, הוא בעלים של בית בהתנחלות בית אל שיש עליו צו הריסה מזה 25 שנה
בעלים של בית עם צו הריסה בגדה המערבית. הרב אברהם זרביב, ב-29 ביוני 2025 (צילום: לירון מולדובן / פלאש90)
אברהם זרביב, מפעיל D9 במילואים שהפך לשם נרדף להשמדת רצועת עזה עד היסוד, הוא בעלים של בית לא חוקי בגדה המערבית, שעליו יש צו הריסה מזה 25 שנה.
זרביב, בן 53, הוא דיין בבית הדין הרבני בתל אביב ונשיא המכינה הקדם צבאית בבית אל. מאז תחילת המלחמה עשה מאות ימי מילואים, רבים מהם כמפעיל D9. בינואר 2025 סיפר בראיון לערוץ 14 כי הוא הורס 50 בתים בשבוע בממוצע. מאז המשיך לשרת במילואים כמפעיל D9, כך שניתן להניח שהרס אלפי בתים ברחבי הרצועה. הסרטונים שלו הורס מבנים בעזה עם הדחפור או קורא להתנחל בעזה ולהמשיך "עד הסוף, עד הניצחון, עד ההתיישבות" הפכו ויראליים, וגם הופצו בעולם.
בסרטון מעזה במאי השנה שומעים אותו אומר: "גם כשהם ייכנעו, לא יישאר להם דבר".
בראיון לעיתון "בשבע" סיפר זרביב שהוא גר בהתנחלות בית אל, בשכונה המכונה בית אל ב'. מבדיקה של ארגון "כרם נבות" עולה כי זרביב הוא בעלים של בית לא חוקי, על פי הרשויות בישראל. לפי הבדיקה, על הבית שקנה זרביב קיים צו הריסה משנת 2000, שלא מומש עד עתה.
זרביב גר בקצה הצפון מערבי של בית אל, סמוך למחנה הפליטים ג'ילזון. מיקום צו ההריסה, המופיע במידע של המנהל האזרחי, זהה למיקום הבית של זרביב, לפי הכתובת המופיעה בפרטי משכנתא שלקח. המידע על כך שיש צו הריסה על הבית התקבל ממידע שהמנהל האזרחי העביר ל"כרם נבות" במסגרת כמה בקשות חופש מידע, כולל ב-2014, שבהן התבקש מידע על כלל צווי ההריסה שיחידת הפיקוח הוציאה בהתנחלויות ובמאחזים. בכניסה לבית נמצא שלט עם שם המשפחה.
בצו ר-96/00 שהוציא המנהל האזרחי בשנת 2000 נכתב שמדובר ב"בית מגורים + חצר". זרביב קיבל משכנתא ב-13 באוגוסט 2000, יום לפני שהמנהל הוציא צו הפסקת עבודה לבית שהוא מתגורר בו היום. חודש מאוחר יותר, צו הפסקת העבודה הפך לצו הריסה סופי. 25 שנה מאוחר יותר, צו ההריסה לא מומש.
דרור אטקס מכרם נבות מציין כי ההתנחלות בית אל הוקמה על אדמות פרטיות פלסטיניות של הכפר דורא אל-קרע, שנתפסו במסגרת צו תפיסה צבאי שהוצא ב-1970. פרקטיקה זו של הוצאת צווי תפיסה צבאיים לצורך הקמת התנחלויות נפסלה במה שמכונה "בג"ץ אלון מורה" ב-1979, אבל התנחלויות שהוקמו מוקדם יותר על שטחים שנתפסו בדרך הזו נשארו על מקומן.
בעשור הקודם בוצעו בבית אל הריסות של בתים שנבנו על אדמות פלסטיניות פרטיות בשכונת האולפנה (ב-2012) ובשכונת בתי דריינהוף (ב-2014). לפי אטקס, ההתנחלות בית אל התרחבה בשנת ה-80 לאדמות פרטיות הנמצאות אפילו מחוץ לצו התפיסה המקורי מ-1970. "מאות מבנים בנויים מחוץ לצו התפיסה", אומר אטקס, "חלק גדול מהחלק הצפוני של בית אל בנוי על אדמות פרטיות שלא נכללו בצו התפיסה שהוצא ב-1970". לדברי אטקס, באזור הזה לא קיימת תוכנית מתאר. "הבית של זרביב נמצא באזור של אדמות פרטיות שבית אל התפשטה אליו מעבר לצווי התפיסה", אמר אטקס.
פנינו למנהל האזרחי לגבי צו ההריסה, ולדובר צה"ל לגבי פגישתו של הרמטכ"ל עם זרביב והעובדה שהוא מפרסם סרטונים בעלי תוכן פוליטי כשהוא במדים. תגובותיהם יתפרסמו אם וכאשר יתקבלו.
דוברות בתי הדין הרבניים הפנו אותנו לזרביב. עד מועד פרסום הכתבה לא התקבלה תגובתו של זרביב, והיא תתפרסם אם וכאשר תתקבל.
הצבא מעניק לגיטימציה לפעילותו
זרביב סיפר בכתבה בעיתון "בשבע" כי הרעיון להשתמש בדחפורים היה של מח"ט גבעתי, שהחליט שהצמ"ה (ציוד מכני הנדסי) הוא מרכיב חיוני בלחימה. "לאט לאט מי שישב ליד המפעיל למד את המלאכה, והתחיל להפעיל", סיפר זרביב. "ככה הגדלנו את ההיצע של המפעילים, בלי רישיונות, בלי כלום, ובמשך הזמן התחלנו למסד את זה. במשך עשרה חודשים הפעלתי D9 בלי שום רישיון ובלי שום היתר. ככה זה במלחמה. כשצריך, גם הכללים קצת משתנים".
זרביב העיד כי ההחלטה להרוס את עזה מהקרקע הגיעה מלמטה, מהשטח. "הצבא משקיע מאות מיליונים בלהרוס את רצועת עזה. רק עלות הדלק ב-D9 שלי היא 5,000 שקל ביום. לא כולל שמנים, צינורות שמתפוצצים, התשלום למפעיל והאוכל. להפעיל אותו עולה בסביבות 20 אלף שקל ביום. צה"ל מגייס עשרות באגרים, כשבעצם אף אחד לא החליט על דבר כזה. אין החלטת ממשלה או קבינט שזה אופי הלחימה. מחטיבת גבעתי קמה חבורה נחושה שהתחילה לפתח את תורת הלחימה, שלפיה חלק מהתמרון והלחימה זה ה-D9. הוא לא רק מסייע, פותח צירים וקצת מחשף, אלא זו הלחימה עצמה. במקום לטהר בתים, להכניס חיילים ולסכן אותם, אנחנו משמידים את הבתים מבחוץ".
לדבריו, הפרקטיקה הזו נכנסה היום לכל הצבא ו"מהווה חלק מהלחימה". עדות ללגיטימציה שמעניק הצבא לפעילותו של זרביב עולה מצילום משותף שלו בעזה עם הרמטכ"ל אייל זמיר, שפרסם ינון מגל ב-16 ביולי.
הרמטכל אייל זמיר ביקר את חטיבת גבעתי בבית חנון.
זמיר לרב זרביב: "בכוונה שלחנו את גבעתי לבית חנון שהיא המשימה הכי חשובה כרגע, תמשיכו בכל הכוח להשמיד תשתיות טרור"
(בעברית: תמשיכו לזרבב) pic.twitter.com/htfG3mbIvb— ינון מגל (@YinonMagal) July 16, 2025
זרביב התגאה בראיון ב"בשבע" בתוצאות פעולות ההרס: "רפיח היום מנוקה, אין רפיח", אמר. "צפון הרצועה כמעט לגמרי שוכבת על הרצפה. בח'אן יונס מטפלים עכשיו, גם אותה יחסלו… כשראש הממשלה אמר 'זה לא ריאלי' (לגבי ההתנחלות בעזה; א"ז), התחלתי להוסיף בכל סרטון 'עד הסוף, עד הניצחון', והמשכתי: 'עד ההתיישבות', כי זה ריאלי. אם אנחנו ננרמל את זה שצריכה להיות התיישבות ברצועת עזה, אז תהיה התיישבות ברצועת עזה. זה שלנו, הקדוש ברוך הוא נתן לנו את זה. זה לא שונה משום מקום אחר בארץ ישראל".
דבריו אלה של זרביב עולים בקנה אחד עם תחקיר שפרסמנו במאי השנה, שלפיו הרס שיטתי של בנייני מגורים, מבני ציבור וגם שטחים חקלאיים הפך לחלק מהותי משיטת הפעולה של הצבא, ובמקרים רבים למטרה בפני עצמה בעזה. "לא היתה הצדקה להוריד בניינים, זה לא מאיים על ישראל. לא קשור להגנה על המוצבים", אמר חייל ששירת בחמ"ל בציר נצרים. המטרה היתה ש"החזרה של האנשים למרחבים האלה היא לא דבר שיקרה", אמר ל"שיחה מקומית" יותם, ששירת כסמ"פ בחטיבת שריון בעזה.
>> להרוס כדי שלא יוכלו לחזור: חיילים מספרים איך שיטחו את עזה
זרביב החל להתפרסם בסוף 2024, לאחר שהעלה סרטונים ממה שהוא תיאר כ"שיטוח ג'באליה". בראיון לערוץ 14 בינואר השנה סיפר כי למד תוך כדי עבודה איך "לנגן על ה-D9 (ו).. להפיל בית (של) שבע, שש, חמש קומות, אחד אחרי השני". לפי זרביב בין אוקטובר 2024 להפסקת האש בינואר 2025, הוא הרס בממוצע בשבוע "חמישים בתים, לא יחידות דיור, בניינים… הם (הפלסטינים) חוזרים לשום מקום, עשרות אלפי משפחות אין להן נייר, אין להן תמונות ילדים, אין להן תעודת זהות, כלום, הם באים (ו)לא יודעים איפה הבית". כמו כן, בדצמבר 2023 פורסם צילום שלו ממבנה בעזה, בו הוא יושב ליד שולחן ועל הקיר נכתב "בית הדין הרבני ח'אן יונס".
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
