newsletter icon
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מופע האבסורד של הפרגמטיסט המצטיין רביב דרוקר

כאשר החזק משנה שוב ושוב את כללי המשחק תוך כדי תנועה, הבחירה הפרגמטית של המדוכא היא לא לנסות להרוויח נקודות במשחק מכור מראש, אלא לפעול כדי לשבש את המשחק עצמו. רשימה משותפת גדולה וחזקה תעשה בדיוק את זה

מאת:
רביב דרוקר (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)

לתפיסתו, "הקולות מחוץ לגדר" הם בהכרח קולות עקרים וחסרי משמעות. רביב דרוקר (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)

אחת האינדיקציות למצבו העגום של המחנה הליברלי-דמוקרטי בישראל היא המקום המרכזי שתופס בקרבו "שיח ההשפעה". זוהי אינדיקציה עצובה במהותה: בעוד הימין הפשיסטי מכתיב את המציאות, המחנה שמנגד עסוק בדרכים שבהן יוכל, אולי, להשפיע על שולי שוליה.

רכיב מרכזי ב"שיח ההשפעה" הוא "הפרגמטיזם", שתפקידו להציע דרכים לתרגם את השאיפה להשפעה למהלכים קונקרטיים. השדה הסמנטי הזה כולל גם את האנטיתזה של הפרגמטיסט: "הטהרן הפוליטי", כלומר מי שאינו מאמץ את הדרכים שמציע הפרגמטיסט, מסיבות אידיאולוגיות וטקטיות כאחד.

ביטוי לעמדה זו נתן ההיסטוריון והאינטלקטואל הפלסטיני-אמריקאי רשיד ח'אלדי, בסרטון קצר מתוך ראיון שנערך איתו לאחרונה. "יש לך שתי אפשרויות", אומר ח'אלדי, "אתה יכול להיות מיעוט זעיר וחסר השפעה לשארית חייך, לצד אנשים שחושבים בדיוק כמוך ומחזיקים בדיוק בעמדה הנכונה, ובמקרה כזה אתה הופך את עצמך לחסר תועלת מוחלט; או שאתה יכול לחשוב על אסטרטגיות שיחברו אותך עם אנשים שאינך מסכים איתם על הכול, אבל מסכים איתם על מטרות ספציפיות".

הקטע הזה, שנאמר בהתייחס לפעילים הפרו-פלסטינים בארה"ב, הפך לוויראלי בקרב "שוללי הטהרנות" בפיד השמאלני שלי. הבה נבחן, אם כן, כמה מהגישות והיוזמות מבית המדרש הפרגמטי על גווניו, בהקשר הישראלי.

את אחת היוזמות החדשות בכיוון "הפרגמטי" הציע ידידי נועם שיזף. בפוסט שפרסם בשבוע שעבר הכריז שיזף על התפקדותו למפלגת הדמוקרטים, והפציר בציבור הרחב ללכת בעקבותיו כדי לקדם בפריימריז של המפלגה מועמדים שמציבים את סוגיית הכיבוש בראש סדר העדיפויות שלהם. תומכי המהלך אף הזכירו, בקריצה, כי התפקדות למפלגה אינה מחייבת הצבעה לה. כלומר, המהלך אמור להיות רלוונטי גם לאלה שאינם ממוקמים פוליטית על הספקטרום הציוני, ובלבד שיחזקו את "גוש הכיבוש" בדמוקרטים.

לעניות דעתי, מדובר במהלך שאיננו רק עקר מבחינה פרגמטית, אלא אף מזיק בראייה אסטרטגית ארוכת טווח. התרחיש האופטימי ביותר של היוזמה הזאת, צריך להזכיר, כבר התממש – ואנחנו יודעים כיצד הסתיים: מרצ של "ממשלת השינוי" כללה את שני הח"כים המזוהים ביותר במפלגה עם המאבק נגד הכיבוש, מוסי רז וגבי לסקי. לא זו בלבד שהם נאלצו "לבלוע" חוקים נואלים שקידמה הממשלה, כמו חוק האזרחות, ואף להעניק להם חותמת הכשר (רז הודה שהממשלה היתה ימנית יותר מקודמתה), אלא שבסופו של דבר הם פירקו את הממשלה במו ידיהם כדי להגן על תקנות האפרטהייד בגדה.

נכון, כאשר הבחירה היא בין צרעת לספחת, צריך לבחור באפשרות הפחות גרועה מבין השתיים. אבל דווקא משום כך צריך לשאול: בהינתן מערך הכוחות הקיים, היכן תהיה לקבוצה מהסוג ששיזף מבקש לארגן השפעה גדולה יותר. בעדכון שפרסם שיזף שלושה ימים לאחר שהיוזמה יצאה לדרך, נאמר שהצטרפו אליה 150 איש. גם אם המספר הזה יכפיל את עצמו עד סגירת מועד ההתפקדות, הוא עדיין יהיה בטל בשישים בקרב עשרות אלפי מתפקדי המפלגה. לעומת זאת, התפקדות מאורגנת של כמה מאות יהודים לחד"ש או לבל"ד היתה יכולה ליצור השפעה גדולה בהרבה ממספר המתפקדים, לצד תמיכה קריטית לחזית פוליטית אנטי-פשיסטית משותפת.

החשיבה האסטרטגית מזמינה אותנו לחשוב לא רק על הטווח הקצר, אלא גם על הטווח הבינוני והארוך. במובן זה, דומני שהקמת חזית אנטי-פשיסטית משותפת היא המטרה החשובה ביותר. אם אחרי הג'נוסייד בעזה מפלגת הדמוקרטים עדיין זקוקה להנשמה מלאכותית של האגף הכיבושניקי שלה, צריך לשאול ביושר אם נותר שם בכלל מה להציל, ובאיזה מחיר. אם כוונת המהלך היא לאפשר לציונים שמתעקשים לשמר את העליונות היהודית, במינונים משתנים, ערוץ שיסייע להם להרגיש טוב יותר עם עצמם, זה כבר סיפור אחר – ומוטב להודות בכך בפה מלא, ביושר.

אמת פשוטה

דומה כי אי אפשר לדבר על "שיח ההשפעה" מבלי שיוזכר שמו של יו"ר רע"מ, ח"כ מנסור עבאס –  הפנים שמופיעות במילון הישראלי תחת הערך "פרגמטיזם". מעטים הדברים שציונים ליברליים בישראל אוהבים יותר מאשר לשבח את עבאס על גישתו הפרגמטיסטית ותבונתו הפוליטית, תוך התעלמות מוחלטת מהמחיר שגובה "הפרגמטיות" הזו בזירה הערבית, וכן מהאופן שבו היא עדיין מסכלת הקמת חזית פוליטית פלסטינית מאוחדת נוכח הג'נוסייד והאיום בנכבה נוספת.

בדיוק כמו מרצ, גם עבאס גילה את אופק "הפרגמטיזם" הזה ב"ממשלת השינוי". אלא שכעת ספק אם אפילו זה יתאפשר בשנית, לאור דיווחים על מהלכים אפשריים שנשקלים בסביבת נתניהו להוצאת רע"מ אל מחוץ לחוק. ניתן להניח שחשש מפני מהלך כזה עמד מאחורי החלטתו של עבאס להפריד את מוסדות המפלגה ממוסדות התנועה האסלאמית ומועצת השורא. אבל זה בדיוק הקיר שעליו מתנפצות כל האשליות הפרגמטיות בפוליטיקה הישראלית: חוסר היכולת להשפיע על המשחק, משום שהצד השני משנה שוב ושוב את הכללים לטובתו.

יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן ויו"ר רע"מ מנסור עבאס, בכנס בגבעת חביבה, ב-6 בינואר 2026 (צילום: טל גל / פלאש90)

הקיר שעליו מתנפצות כל האשליות הפרגמטיות בפוליטיקה הישראלית. יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן ויו"ר רע"מ מנסור עבאס, בכנס בגבעת חביבה, ב-6 בינואר 2026 (צילום: טל גל / פלאש90)

הסירוב להפנים את עובדת היסוד הזו – או חוסר הרצון לשלם את המחיר הכרוך בשינוי מגרש המשחקים עצמו – מוביל את "הפרגמטיסטים" למופעי אבסורד. ביטוי קיצוני במיוחד לכך הוא מאמרו האחרון של רביב דרוקר ב"הארץ". אם עד עכשיו האדנותיות היהודית הפרגמטיסטית ציוותה על האזרחים הפלסטינים לצאת בהמוניהם ולהצביע כדי להפיל את נתניהו ולהגן על הדמוקרטיה המפוארת ביקום, הרי שעכשיו, בשם אותו פרגמטיזם, היא מצווה עליהם לצמצם מרצון את כוחם הפוליטי.

"אם כרגע אפשר לדבר על 30 אלף מצביעים מהחברה הערבית ליאיר גולן ופוטנציאל לעלות ליותר", כותב דרוקר, "רשימה משותפת תחסל את הרוב הגדול של הקולות הללו. קולות שהם 100% בתוך הקואליציה הפוטנציאלית ייהפכו לקולות מחוץ לגדר".

נניח לרגע לעזות המצח שומטת הלסתות של דרוקר: לדרוש מהמפלגות הפלסטיניות להקריב את אחד הכלים הבודדים שעוד נותרו להן כדי להתמודד עם הברוטליות הישראלית המקצינה בהתמדה, אף ששתי ידיהן קשורות מאחור, ולסייע לגנרל בדימוס לחזר אחר קולות האזרחים הפלסטינים. מה שראוי לתשומת לב מיוחדת הוא האופן שבו דרוקר מבין ומנסח את מושג ההשפעה. לשיטתו, השפעה אפשרית, בהגדרה, רק מתוך הקואליציה, גם אם בראשה יעמוד איש ימין מובהק, פטרון המתנחלים, לצד שונא ה"זועביז". "הקולות מחוץ לגדר" הם בהכרח, לתפיסתו, קולות עקרים וחסרי משמעות.

העמדה האבסורדית והמחוצפת הזו היא בדיוק ההוכחה לכך שאנחנו חייבים להבין אחרת את מושג ההשפעה. לא מתוך התעלמות מהמציאות או התכחשות לה, כפי שמאשימים תדיר את "הטהרנים", אלא בדיוק להפך – מתוך קריאה הרבה יותר מפוכחת שלה.

נכון, את ממשלת הג'נוסייד הפשיסטית צריך להוריד. תנוח דעתו של דרוקר – אין מי שמעוניין בכך יותר מהאזרחים הפלסטינים. כל מנדט לרשימה המשותפת הוא החומה הבצורה הבטוחה ביותר נגד המשך שלטונו של נתניהו. אבל מכאן ועד להבטחת יציבות הממשלה שתקום תחתיו – ואת זאת בעצם דורש דרוקר מהאזרחים הפלסטינים להבטיח – המרחק גדול מאוד.

כאשר החזק משנה שוב ושוב את כללי המשחק תוך כדי תנועה, הבחירה הפרגמטית של המדוכא אינה לנסות לצבור נקודות במשחק מכור מראש, אלא לנסות לשבש את המשחק עצמו.

נכון, בהחלט ייתכן שהמערכת הפוליטית תמצא את עצמה מיטלטלת שוב בין סבבי בחירות. אבל האחריות לכך לא תהיה מוטלת על הרשימה המשותפת, שאינשאללה תקום בהקדם ותזכה למנדטים רבים ככל האפשר; היא תוטל כל כולה על כתפיהם של אלה שמניחים כי המערכת הפוליטית יכולה להשיג נורמליות תוך הדרת האזרחים הפלסטינים מהמשחק, בעודה מצפה מהם לא רק לקבל זאת בהבנה, אלא גם לשתף פעולה. במקום דרישות מחוצפות המדיפות ניחוח חריף של עליונות יהודית, מוטב שבעלי היומרות הפרגמטיסטיות יפנימו את האמת הפשוטה הזו.

בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם. 

לתמיכה בשיחה מקומית

שר החינוך, יואב קיש (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

יצור הכלאיים של החינוך הישראלי: הפרטת הניהול, הלאמת התכנים

ההצעה לבזר את ניהול החינוך לרשויות השלטון המקומי משמעה מערכת בהפרדה מעמדית והחלשת ארגוני המורים, כלומר הפרטה. במקביל, המדינה מנסה להעמיק את הפיקוח על תוכני הלימוד. הפתרון הראוי הוא ההפך הגמור

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf