לא על הלחם האחיד לבדו: פיקוח על לחם מלא טוב לכולם

צריכת הלחם האחיד שולית בסל המזון הישראלי, גם אצל השכבות החלשות. לחם לבן ברשת שיווק (צילום: נועם מוסקוביץ' / פלאש 90)

העלייה במחיר הלחם עוררה סערה בתקופה האחרונה, בתקשורת ובממשלה. בסופו של דבר, לאחר דיונים בין ראש הממשלה, יאיר לפיד, לשרת הכלכלה, אורנה ברביבאי, ומשא ומתן עם המאפיות, סוכם כי תמורת העלאה מתונה מהמתוכנן כיום, יוסר הפיקוח המלא על מחיר הלחם עד אפריל 2023.

במסגרת הסיכום, הוחלט שהמחיר המפוקח – על לחם אחיד פרוס, חלה ולחם אחיד – יעלה הדרגתית (ב-5.5%, 8% ו-5% בהתאמה). בדצמבר תהיה עלייה נוספת במחירים, בהתאם לסיכום ועדת המחירים במשרד הכלכלה והתעשייה, ובסך הכל ישלים מחיר הלחם האחיד עלייה של 21%.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

בנוסף, לפיד הנחה את משרד האוצר ומשרד הרווחה והביטחון החברתי "לפעול להגדלת התקציב לביטחון התזונתי באופן שיקל על משפחות מעוטות יכולת". לא צוינו נתונים נוספים לגבי ההגדלה הזאת.

לחם הוא מוצר עם חשיבות סימבולית רבה, ששמו משמש מילה נרדפת למזון בכלל. אבל אם מסתכלים על נתוני הצריכה של אזרחי ישראל, קשה להבין על מה המהומה.

הלחם המפוקח הוא כבר מזמן חלק כמעט שולי מסל המזון. במונחים כספיים, כלל צריכת הלחם ומוצריו בישראל מסתכמת בכ-1.5 מיליארד שקל בשנה, לעומת הוצאת שנתית על מזון בסך כ-50 מיליארד שקל. סך המכר הכספי של הלחמים המפוקחים הוא כ-270 מיליון שקל בשנה, ובירידה כבר כמה שנים. אפילו סבסוד מלא שלו לא היה גורם לסדק בתקציב המדינה.

כמובן שצריכת הלחם אינה שוויונית. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ההוצאה על הלחמים המפוקחים – לחם אחיד, שחור ולבן, ולחם פרוס – פוחתת ככל שההכנסה עולה. בחמישונים התחתונים צורכים הרבה יותר מוצרי לחם לבן (לאו דווקא את אלה שבפיקוח, בעיקר פיתות), ואילו בחמישון העליון צורכים בעיקר מוצרי לחם שנחשבים בריאים יותר, כמו לחם מלא.

כך, הסרת הפיקוח תפגע באופן מובהק לחלוטין בשכבות החלשות ביותר, אף שגם בשכבות האלה ההוצאה החודשית הממוצעת על הלחמים המפוקחים נמוכה בצורה ניכרת מזו על לחמים שאינם מפוקחים.

"ההחלטה הכי גרועה האפשרית". שרת הכלכלה אורנה ברביבאי (צילום: פלאש 90)

אם אין רעב ללחם, אז אין רעב

מעבר לשאלת הפיקוח, הדיון בנושא הלחם סבב סביב סוגיית הפגיעה באנשים שחיים בעוני. עוד לפני קבלת ההחלטה, פנו כמה ארגונים חברתיים לראש הממשלה ולשרי הרווחה, האוצר והכלכלה, בדרישה לתת מענה חירום מידי למשבר התייקרות המזון, שיסייע לאוכלוסיות שאינן כלולות במיזם הלאומי לביטחון תזונתי.

הפנייה כללה דרישה כמעט טריוויאלית להגדלת תקציבם של הארגונים המחלקים מזון למשפחות מעוטות הזדמנויות. בנוסף הציגו הארגונים כמה דרישות לפתרונות יותר ארוכי טווח, כמו הגדלת התקציבים שנועדו ללוות אנשים ביציאה ממעגל העוני, והכנסת מחיר הלחם המלא לפיקוח.

הדרישות האלה, וההוראה של לפיד להגדיל את התקציב לביטחון התזונתי ממחישות את תפקידם המאתגר של ארגוני החברה האזרחית בנושא הזה.

מצד אחד, נכפה עליהם להיות מעין זרוע מבצעת של הממשלה, כדי שלאנשים יהיה מה לאכול, הם אלה שמחלקים תלושים, כרטיסים נטענים וחבילות מזון למי שסובלים מחוסר ביטחון תזונתי, שכן אין בישראל מערכות ציבוריות שמספקות את השירות הזה. מדובר בהפרטה לכל דבר ועניין.

מצד שני, ובאופן טבעי, תפקיד החברה האזרחית הוא לאתגר את השיטה הקיימת, ולסייע למדינה לתכנן מדיניות מיטיבה לכולם. סוגיית מימוש הזכות הבסיסית למזון הוא דוגמה טרגית. כל עוד החברה האזרחית מחזיקה את האצבע בסכר, קשה לשנות את הנרטיב הרווח, שלפיו חוסר ביטחון תזונתי הוא אך ורק חרפת רעב.

לפי הגישה הרווחת היום בישראל, אם אין רעב ללחם, אז אין רעב כלל. התפיסה הזו, למרבה הצער, גם מעוגנת בפסיקות של בתי המשפט. באמנות בינלאומיות, לעומת זאת, הזכות למזון מפורשת באופן רחב בהרבה, ומתייחסת לא רק לצריכה קלורית של פחמימות וחלבונים, אלא גם לאיכות המזון ולנגישותו לכולם. כלומר המזון הוא ערך בפני עצמו, ולא רק צורך הישרדותי.

הדרישה של הארגונים להכניס לפיקוח את הלחם המלא, שנתפס כ"מותרות", פועלת בכיוון הזה, ולכן אולי לא מפליא שהממשלה התעלמה ממנה. ההיגיון מאחורי ההצעה היה שהכנסת הלחמים הבריאים יותר לפיקוח היתה יכולה להוביל לגידול בצריכתו וכתוצאה מכך לשינוי תזונתי חיובי בקרב חמישוני ההכנסה התחתונים.

השכבות החלשות קונות לחם לבן, בעיקר פיתות שלא בפיקוח. מאפיית פיתות בירושלים (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

רפורמה כזו יכולה גם לצמצם את ההוצאות על בריאות. בדיון שנערך בכנסת ב-9 בדצמבר 2021, הסבירה פרופ' רונית אנדוולט, מנהלת אגף התזונה במשרד הבריאות, את החשיבות שבצריכת דגנים מלאים למניעת סוכרת מסוג 2 ומחלות שונות כמו סרטן במערכת העיכול ומחלות לב.

"צריך להבין שדגנים מלאים הם חלק מליבת התזונה הים תיכונית המומלצת". אומרת ד"ר דורית אדלר. נשיאת הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא. "הם עשירים ברכיבים תזונתיים חיוניים. הלחם המלא מול הלבן הוא ההבדל בין תזונה שמגינה מפני מחלות לכזו שמחוללת מחלות".

ייצור לחם מלא לא עולה הרבה יותר מייצור של לחם לבן, כלומר שינוי כזה לא יוביל להכבדה כספית משמעותית על המאפיות.

"החלטה שמשחקת לידי המאפיות"

ד"ר אורי מאיר צ'יזיק מהמרכז להנהגת הבריאות, פעל לקידום פיקוח על לחם מלא, במקום על לחם לבן. בדרך זו, הוא אומר, "המחיר של הלחם המלא יישאר נמוך ונגיש יותר, ומחירו של הלחם הלבן יעלה". צ'יזיק אומר שבראשית ימי הממשלה, באוגוסט אשתקד, נראה היה שיש התקדמות לכיוון הזה, אבל ההחלטה שקיבלו עכשיו לפיד וברביבאי היא "ההחלטה הכי גרועה שאפשר לקבל, הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות. זו החלטה שמשחקת לידי המאפיות".

צריך פיקוח כי המחירים משתוללים. ד"ר אורי מאיר צ'יזיק

צ'יזיק דוחה את הטענה שפיקוח על מחירים עלול להביא להיווצרות קרטלים בתחום הלחם, כפי שנחשף בפרשת "קרטל הלחם" ב-2015.

"מכיוון שהשוק מאוד ריכוזי והמחירים משתוללים, יש פיקוח", אומר צ'יזיק. "המאפיות טוענות שהן לא ריכוזיות, אבל בפועל שוק הלחם המפוקח נשלט בידי שלוש מאפיות גדולות. 90% משוק הלחם המפוקח נשלט על ידן. הן טוענות שהוצאת הלחם מפיקוח תוריד את מחיר הלחם. זו טענה מופרכת. הרי הן טוענות שמחיר הלחם המפוקח נמוך מדי, אז איך המחיר יירד ללא פיקוח? מה שיקרה הוא שיסירו את הלחם מפיקוח ואז לא תהיה תחרות, ומחיר הלחם רק יעלה".

לשיטתה של ועדת המחירים במשרד הכלכלה והתעשייה, מטרת הפיקוח אינה לשמור על המחיר נמוך ונגיש, אלא לקיים איזון בין היצרן לצרכן. לפי חוק הפיקוח, הממשלה יכולה להתייחס בהחלטה על הפיקוח לשיקולים ואינטרסים שונים של "טובת הציבור", כמו האינטרס הבריאותי. בינתיים, הממשלות השונות בוחרות לא לעשות את זה.

אתה חושב שהסרת הפיקוח יכולה דווקא להיות נקודת מפנה חיובית ליוזמות אלטרנטיביות לקידום צריכת לחם מלא?

"לא. זו לא תהיה נקודת מפנה. הרי מה שונה המצב מהיום?"

"להפסיק לקנות לחם"

אדלר, לעומת זאת, דווקא סבורה שאפשר לחולל כאן שינוי, וקוראת לציבור "להפסיק לקנות לחם – או לאפות בבית או עם אופה לחם שלא דורש השקעת זמן. זה יכול להעמיד את המאפיות במקום שמעולם לא היו בו".

אחת הטענות היא שאנחנו במשבר. ישראל הרי מייבאת את רוב החיטה שלה, והמלחמה באוקראינה ומפגעים אחרים פגעו בשרשרת האספקה.

"כן, אנחנו מייבאים, אנחנו תלויים בשוק העולמי, אבל זה לא מה שמשמעותי כאן. עכשיו, למשל, המחירים דווקא יורדים קצת. הדבר העיקרי שמשפיע על מחיר הלחם פה היא העובדה שהשוק הוא ריכוזי, והמדינה לא מפקחת על המחיר".

אין שוק חופשי במזון. ד"ר דורית אדלר

אדלר אומרת כי לאורך השנים הפיקוח על המחירים הנגיש סל מזון יותר זול. "הדוגמה של גביע גיל שנותר בפיקוח והאוכלוסיה המבוגרת ממשיכה לצרוך אותו, היא דוגמה מעולה", היא אומרת. "דוגמה אחרת היא מחיר הקוטג', שעלה עם הסרת הפיקוח והיה אחת הסיבות לפרוץ המחאה של 2011.

"בסופו של דבר, אין שוק חופשי במזון, ואי אפשר להתקיים ללא רגולציה. זו ממש הפקרות של החוסן של החברה בישראל. זה גם עניין ערכי. המדינה חייבת להנגיש סל מזון בריא, בר קיימא ומותאם תרבותית, והלחם חייב להיות חלק מאותו סל מזון".

מהדיון הזה ברור שכוחן של המאפיות גדול הרבה יותר מזה של הצרכנים, בוודאי מאותם צרכנים שחיים בעוני. ההחלטה שקיבלה הממשלה משאירה אותם ואותנו להילחם על פירורים, בזמן שהמדינה יכולה להפעיל מדיניות לא מרחיקת לכת, שתשיב חלק מהשליטה לידינו.

אפשר, למשל, להקל ברגולציה על המאפיות והעסקים הקטנים שרוצים לייצר לחם, ונדרשים כיום להתמודד עם בירוקרטיה מסורבלת או דרישות לתנורים גדולים וטכנולוגיה מתקדמת. אפשר גם לפעול לקידום של גידול חיטה מקומי, כדי למנוע משברים שבדרך.

פנינו למשרד האוצר בשאלה אם לדיונים על מחירי הלחם נכנסו גם שיקולים בריאותיים ואם לצד הפתרון שהוחלט יש כוונה לקבל גם פתרונות ארוכי טווח להבטחת הביטחון התזונתי של האוכלוסייה. בנוסף, שאלנו כיצד הם מוודאים שהמאפיות לא ינצלו את כוחן לרעה ויעלו מחירים ככל העולה על רוחן בהמשך.

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "בהתאם להסמכה הקבועה בחוק, הוועדה ממליצה לשרים על קביעת מחירים מרביים, וזאת בכדי להבטיח שגורמים בעלי כוח שוק עודף לא יוכלו להשיא רווחים עודפים על גבי הצרכנים. לאור זאת, שיקולים חיצוניים לקביעת המחיר לא נמצאים בסמכותה של הוועדה.

"עוד יצוין שלצורך מעקב אחר התפתחות המחירים בשוק, הוועדה המליצה לשרים על פיקוח בהתאם לחוק, כך שיימשך המעקב אחר המחירים ושיעורי הרווחיות בשוק".