צו חדש מחייב תיעוד של חקירות קטינים בשטחים, אבל לא אם זרקו אבנים

כותב אורח: ג'רארד הורטון

אפשר היה להרגיש את השינוי באוויר מאז פרסום הדו"ח של יוניצ"ף, אשר מצא כי הטיפול הלקוי בילדים אשר מוחזקים במעצר צבאי בישראל "הינו [בעיה] נפוצה, שיטתית ומובנית". השינוי בא לידי ביטוי בצו 1745, אשר מחייב את המשטרה הישראלית בגדה המערבית לתעד חקירות קטינים בווידאו ואודיו. הצו קובע עוד כי על החקירה להיערך ולהיות מתועדת בשפתו של הקטין.

עד לאחרונה ההקלטה והתיעוד בחקירות קטינים פלסטיניים היו לקויים, בלשון המעטה. הרשויות טוענות שכמעט שליש מחקירות הקטינים אשר נעצרו במהלך 2013 תועדו בווידאו ואודיו לפחות חלקית, ואף על פי כן בשום מקרה לא הועברו הקלטות לסניגורי הקטין בשלב מוקדם של ההליך המשפטי. במקרים אחרים, כשהחקירות הוקלטו קולית בלבד, דיווחו הסניגורים על פערים משמעותיים בין תוכן ההקלטות לבין התצהירים שעליהם בסוף חתמו הקטינים.

אולי הדבר המטריד מכל הוא דו"ח עדכני שפרסם ארגון המעקב אחר בתי משפט צבאיים (Military Court Watch), בו נמצא כי 69 אחוזים מהקטינים הפלסטינים דיווחו כי הורו להם או שהם אולצו לחתום על מסמכים בעברית, שפה שהם לא מבינים, בסיום החקירה.

השימוש בתיעוד מצולם של חקירות נמצא במגמת עלייה במספר מערכות משפט ברחבי העולם. היתרונות הם ברורים ואם ההליך היה מיושם בארץ עם נהלים ברורים, היה לכך פוטנציאל להוריד את מספר התלונות על התנהגות בעייתית של חוקרים, אשר מלוות את שיטת המשפט הצבאית הישראלית עוד מראשיתה.

במחקר שנערך לאחרונה בריאלטו אשר בקליפורניה, צויד כלל כוח המשטרה המקומי במצלמות שהוצמדו למדי השוטרים. במהלך הניסוי ירד מספר התלונות על השוטרים ב-88 אחוזים, וירד בשישים אחוז מספר המקרים שבהם שוטרים הפעילו כוח.

כאמור, התיקון האחרון לחוק הצבאי, אותו צו 1745, קובע שיש לכלול תיעוד מצולם בכל חקירה של קטין מעוכב בגדה המערבית. התיקון מגיע, בין השאר, בעקבות דרישות ברוח זו שהושמעו בין היתר על ידי הוועדה נגד עינויים של האו"ם (2009), הוועדה לזכויות אדם של האו"ם (2010), ארגון עורכי הדין של בריטניה (2012), יוניצ"ף (2013) וממשלת בריטניה (2013).

> בוקר מול ערמת פרוטוקולים מחקירות ילדים

שוטר מג"ב עוצר קטין פלסטיני (צילום: אקטיבסטילס)

אבל האם ההתפתחות הזאת אכן מסמלת שינוי אמיתי? התשובה לשאלה זאת היא בפשטות: לא. הצו החדש מציין במפורש כי מדובר רק בחקירות שלא נוגעות לענייני בטחון, כפי שאלה מוגדרות על ידי המערכת הצבאית.

בגלל הגבלה זאת הצו למעשה לא ישפיע או לפחות לא יוסיף הגנה לזכויותיהם של קטינים המואשמים בעבירות ביטחוניות. לפיכך, חקירות של קטינים פלסטיניים עדיין יוכלו להיות מתועדות רק בכתב, בעברית, ללא צילום או הקלטה, במקרים של זריקת אבנים או השתתפות בהפגנות לא חוקיות – שתי עבירות שמסווגות על ידי הצבא כעבירות בטחוניות. לעומת זאת במקרה של עבירות תנועה מצד קטינים הצו אכן יקנה להם הגנה.

הדבר הטוב ביותר שניתן לומר על הצו החדש הוא שהצו פורסם בערבית, וכך מתאפשר למי שהצו מיועד עבורו לדעת את זכויותיו. אך בגלל ההגבלה לעניינים אשר אינם בטחוניים, השינוי בפועל אינו יותר משיפור קוסמטי.

ג'רארד הורטון הוא עורך דין ומייסד-שותף של Militry Court Watch. הוא עוסק בנושא של ילדים העומדים לדין בבתי המשפט הצבאיים של ישראל וחיבר דוחות רבים בנושא. הפוסט פורסם במקור באנגלית באתר 972+, ותורגם על ידי יובל בר.

> האם כל ילד שזורק אבן הוא טרוריסט?

> עדויות מחדר חקירות הילדים