השכלת נשים: הוכחה שחינוך לכל הוא המפתח לשוויון

תיקון האפליה המגדרית בחינוך ובהשכלה ברחבי העולם במאה השנים האחרונות, הוא ההוכחה לכך שחינוך אוניברסלי משמש כזרז לשוויון חברתי; בשעה שמיון, הפרדה והסללה, גוזרים את עתידם של ילדות וילדים לעוני ולבורות.

חינוך אוניברסלי פירושו השכלה כללית בכל תחומי הדעת לכולן ולכולם, כבסיס (רחב) שבעזרתו הם יבחרו (ביתר חופשיות) את עתידם. הסללה מתרחשת כאשר מונעים השכלה רחבה מחלק מהילדות או הילדים, ובכך מקטינים את דרגות החופש שלהם כבוגרים.

יש הטוענים שבשל השונות הרבה בין הילדים, "לא כולם צריכים" או "לא כולם יכולים" ללמוד תחום לימודים זה או אחר. זאת דמגוגיה שהופכת תוצאה לסיבה: תחילה מונעים מהילדים השכלה רחבה, ואז משתמשים בבורותם כדי לטעון שהם ממילא לא מסוגלים או לא רוצים.

קיצור תולדות האפליה ותיקונה

העמדה ההיסטורית הרווחת, שמופיעה בכל תרבויות העולם, שללה את זכותן של נשים להשכלה רחבה. אפילו ארסמוס, מראשוני ההומניסטים מחדשי החינוך, כתב בשנת 1509: "אינני יודע את הסיבה, אולם כפי שהאוכף אינו מתאים לשור, כך למידה אינה מתאימה לאישה".

ארסמוס לא הבין מדוע, אבל כיום אנו יודעים להסביר: זה משום שנמנע מהילדות הצעירות חינוך אוניברסלי זהה לזה של הבנים, בכמות (שנות לימוד) ובאיכות (תחומי הלימוד). החל במאה ה-19, וככל שהילדות שולבו בחינוך היסודי, כך הן הצליחו בלמידה עיונית. כיום, הישגי התלמידות, כמעט בכל המבחנים ובכל המדינות, גבוהים מאשר הישגי התלמידים.

אף שהשכלת הנשים לא חיסלה לחלוטין את אפלייתן, ניתן לכל הפחות לומר שחינוך אוניברסלי הוגן (מותאם לצרכים) הוא אחד ממנועי השוויון החברתי, או לכל הפחות תנאי הכרחי לשוויון.

כל הדרה, אפליה, מיון והפרדה, מכל נימוק שלא יהיה – יסודם ברצון למנוע הזדמנות הוגנת מילדות או ילדי הקבוצה המודרת. כשהתנאים דומים, מתברר שכולן וכולם יכולים.

ראשית החינוך האוניברסלי – ראשית השוויון המגדרי

עד לעת החדשה המוקדמת, חינוך והשכלה ניתנו כהכשרה ישירה לעיסוק או למלאכה העתידית של הילדים. לפיכך, רוב מוחלט של הבנים והבנות לא למדו קרוא וכתוב, וממילא לא רכשו השכלה רחבה כלשהי.

יאן עמוס קומניוס טבע לראשונה את סיסמת החינוך האוניברסלי בראשית המאה ה-17: הכל לכל בשלמות (Omnis, Omnia, Omnino). כלומר, שכל הילדות והילדים ילמדו את כל תחומי הדעת, ויגיעו להבנה מעמיקה ומשמעותית של הדברים. קומניוס בהחלט התכוון גם לנשים.

כמו כן אין הסבר מתקבל על הדעת מדוע יש להרחיק לגמרי את המין החלש מהמרדף אחרי הידע. גם הן נוצרו בצלם אלוהים, ושותפות בחסדו ובממלכת העולם הבא. הן ניחנו במידה זהה של חדות המחשבה ויכולת לדעת […] מדוע, אם כך, אנו מלמדים אותן את אותיות האלף-בית, ואחר כך מגרשים אותן מהספרים?"

בהתאם לרוח דברים זאת, בכל מדינה שבה חוקק חוק חינוך חובה, התייחס החוק באופן שוויוני לשני המינים. לראשונה עשה זאת פרידריך השני (הגדול) מלך פרוסיה בשנת 1763, כשקבע בחוק את חובת ההורים "לשלוח את ילדיהם, בנים ובנות, מגיל חמש עד ארבע עשרה, לבית הספר". כל מדינות העולם הלכו בעקבותיו, במהלך שנמשך כמאתיים שנה.

את התפתחות החינוך האוניברסלי, מנקודת המבט של השוויון המגדרי, ניתן לראות בתרשים המצורף, מתוך Our world in data של אוניברסיטת קיימברידג'. הקווים מייצגים את שיעור שנות הלימוד של נשים בהשוואה לגברים במדינות העולם. הקו האדום (העליון) מייצג את המדינות המפותחות (מדינות המערב), בהן סביב שנת 1900 משך הלימודים הממוצע של נשים היה כ-80% ממשך הלימודים הממוצע של גברים.

ניתן לראות כי כל מדינות העולם עקבו אחרי המערב, כאשר הנשים במדינות המזרח התיכון, אסיה ואפריקה (ירוק, סגול וכחול) הגיעו לשיעור של 80% שנות לימוד בהשוואה לגברים לערך בשנת 2000.

עוד עולה מהתרשים הקשר בין עושרן של המדינות לבין השוויון המגדרי: ככל שמדובר בקבוצת מדינות עשירות יותר, כך הן הקדימו ליישם שוויון מגדרי בחינוך. אפשר להציע שני הסברים לקשר הזה: ככל שמדינה עשירה יותר, יש ביכולתה לממן השכלה ליותר ויותר מאזרחיה; וככל שיש יותר נשים משכילות, יש יותר אזרחים השותפים ליצירת ההון של המדינה.

לקח זמן, אבל נשים כיום משכילות יותר מגברים

ככל שרווח החינוך היסודי האוניברסלי השוויוני לילדות ולילדים, נותר המאבק המגדרי בשלבי החינוך המתקדמים יותר. במאמר שכתבה ד"ר תמר הרציג טענה כי האפליה המגדרית באקדמיה קשורה גם היא לתפיסת החינוך כהכשרה תעסוקתית. לימודים אקדמיים נתפסו בעבר כהכשרה מקצועית של שופטים, רופאים או כמרים, ומכיוון שמקצועות אלו היו חסומים בפני הנשים, ממילא לא היה מקום שילמדו אותם באקדמיה.

עם השנים, וככל שיותר ויותר נשים בגרו ממערכת החינוך היסודית, כך גבר לחצן להתקבל למסלולי הלימוד המתקדמים. מחקר מעניין שפורסם לאחרונה, מצביע על קשר בין היקף ההשכלה של נשים לבין התפתחות התנועות לשוויון זכויות לנשים. החוקרים מצאו כי בערים בגרמניה שבהן נוסדו בתי ספר תיכוניים לנשים בסוף המאה ה-19 (בהשוואה לערים אחרות), היו יותר נשים פעילות בחיים הציבוריים, ונוסדו יותר תנועות לזכויות נשים בראשית המאה ה-20.

חוקרי קרן ראסל סייג (ניו יורק), בחנו את שיעור השכלת הנשים בארה"ב במהלך 50 שנה מאז 1972. בכל השנים שנבדקו, הציון הממוצע של סיום התיכון של נשים היה גבוה יותר משל הגברים. עוד נמצא כי במהלך השנים שנבדקו, העלייה בשיעור הנשים הלומדות באקדמיה היתה גבוהה יותר מהעלייה בשיעור הגברים הלומדים. ניתן לראות בתרשים המצורף כי החל משנתון הלידה של 1960, שיעור הנשים שסיימו תואר ראשון גדול יותר משיעור הגברים.

נשים עקפו את הגברים בשיעור מסיימות תואר שני בארה"ב בשנת 1984, ובשיעור מסיימות תואר שלישי בשנת 2004.

האפליה המגדרית עדיין קיימת

חינוך אוניברסלי אכן מתקן את הפערים בהשכלה של קבוצות אוכלוסייה מודרות, ומוכיח כי כולן וכולם יכולים. כלומר, מי שעשוי להיראות בלתי כשיר ללמידה הוא מי שלא ניתנה לו ההזדמנות ההוגנת, ולא מי שיש לו מאפיין מולד כלשהו.

אולם נראה כי אין די בחינוך לבדו על מנת לתקן אפליה תרבותית רבת שנים. ניתן להראות זאת בשני מדדים מוכרים.

בתרשים להלן, מתוך מאגר המידע של OECD, מוצגת אפליית הנשים בשכר. הקו השחור מייצג את הפער באחוזים בין השכר החציוני של נשים לשכר החציוני של גברים, בממוצע המדינות. ניתן לראות שיש אפליה בשכר, ושהיא מצטמצמת עם השנים: משכר נמוך ב-19% לנשים ביחס לגברים בשנת 1994 ועד שכר נמוך ב-12% בשנת 2020.

הדגשתי בתרשים את שתי מדינות הקצה: קוריאה (הקו הסגול) עם הפער הגדול ביותר, ורומניה (הקו התכלת) עם הפער הנמוך ביותר. שיעורי ההשכלה והישגי התלמידים בקוריאה גבוהים יותר מאשר אלו של רומניה, ועדיין אפליית הנשים בשכר גדולה שם הרבה יותר.

בתרשים נוסף, גם הוא מתוך מאגר המידע של OECD, מוצגת האפליה בייצוג הקול הנשי. הקו השחור מייצג את שיעור הנשים מבין כלל חברי הפרלמנט (בית הנבחרים) בכל מדינה, בממוצע המדינות. ניתן לראות שיש אפליה, ושהיא מצטמצמת עם השנים: מ-21% נשים חברות פרלמנט (ובהתאמה 79% גברים) בשנת 2000, עד 32% נשים בשנת 2022.

גם כאן הדגשתי את מדינות הקצה: ביפן (הקו הכחול) האפליה הגדולה ביותר, ובמקסיקו (קו סגול) האפליה הנמוכה ביותר, אף ששיעורי ההשכלה והישגי התלמידים ביפן גבוהים בהרבה מאלו של תלמידי מקסיקו.

האפליה של נשים בשכר ובייצוג השלטוני, והעובדה שהיקף האפליה אינו מקיים קשר ישר עם השכלה וחינוך, מעידות שאין די בחינוך ובהשכלה. חינוך אוניברסלי הוא תנאי הכרחי לשוויון הזדמנויות, אולם אינו תנאי מספיק. אפשר שהמגמות החיוביות של צמצום האפליה יימשכו, ואפליית הנשים בחברתנו תעלם.

לכל הפחות נוכל לומר: כל סוג של הדרה, אפליה, מיון והפרדה, מכל נימוק שלא יהיה, יסודו ברצון למנוע הזדמנות הוגנת מילדות או ילדי הקבוצה המודרת. כשהתנאים דומים, מתברר שכולן וכולם יכולים.