הערוצים הערביים הלכו נגד איראן, עד שפרשן איראני נחת באולפן אל-ג'זירה

מדבר ערבית יותר טוב מהפרשנים הערבים. ד"ר חסן אחמדיאן (צילום מסך מאל-ג'זירה)

המלחמה בין ישראל וארה"ב לאיראן הביכה את ערוצי הטלוויזיה הערביים הבינלאומיים. רבות מהערוצים הללו בבעלות מדינות המפרץ – "אל-ג'זירה" ו"אל-ערבי אל-ג'דיד" בידי קטר, "אל-ערבייה" ו"אל-חדת'" בידי סעודיה ו"סקיי" בידי איחוד האמירויות, לשם דוגמה. מדינות אלה מזוהות בימים כתיקונם עם הציר האמריקאי במזרח התיכון; פועלים בהן בסיסים אמריקאיים, ובמלחמה זו הן הותקפו על ידי איראן, כך שהיו להן כל הסיבות לנקוט קו ביקורתי כלפי המשטר בטהראן.

>> בין אהדה לחשד: תגובות בעולם הערבי למלחמה עם איראן

מנגד, רבים מצופי הערוצים בעולם הערבי רואים בארה"ב ובישראל את האויב המרכזי שלהם, ולכן כל מי שנלחם נגדן זוכה לאהדתם. חוגים שמאליים, לאומיים ואסלאמיסטיים בעולם הערבי, בעיקר בפלסטין אבל לא רק בה, הביעו תמיכה מלאה באיראן בסכסוך הנוכחי. במילים אחרות, המדינות המממנות את רשתות התקשורת האלה יצאו נגד איראן, אבל חלק ניכר מהצופים בערוציהן תמכו בה.

לפני המלחמה האחרונה, לרבות במהלך "מלחמת 12 הימים" ביוני 2025, ניסו הערוצים לשמור על איזון; אם כי היה ברור שהרשתות בבעלות סעודית – "אל-ערבייה" ו"אל-חדת'" – נטו נגד איראן, בעוד "אל-ג'זירה" ו"אל-ערבי אל-ג'דיד", הקטריים, נטו במידה מסוימת לטובתה ולטובת "ציר ההתנגדות", בעיקר בכל הנוגע לסיקור הסוגיה הפלסטינית.

אלא שעם פרוץ המלחמה חל מפנה חד. עם תחילת המתקפות האיראניות על מדינות המפרץ – איחוד האמירויות, סעודיה, קטר, כוויית ובחריין – כמעט כל הערוצים אימצו קו אנטי-איראני. אפילו "אל-ג'זירה" הצטרף למגמה זו. היה בכך משום סטייה מעמדת המערכת המובחנת שלו, שבעבר היתה קרובה למחנה האיראני.

בשבועיים הראשונים למלחמה כמעט שלא נמצא בתקשורת הערבית הבינלאומית מי שידבר בשם איראן, למעט ערוץ "אל-מיאדין", המזוהה באופן מובהק עם חזבאללה ואיראן, ונהנה מפופולריות בעולם הערבי. איראן מפעילה ערוץ בערבית, אבל קהל הצופים שלו מצומצם.

מי שייצגו את עמדת איראן בערוצים המשודרים מהמפרץ היו בדרך כלל דוברים לבנונים או עיראקים, שלא ישבו באולפן. היו גם כמה פרשנים צבאיים שישבו באולפנים והציגו, ולו במידת-מה, את הזווית האיראנית. ב"אל-ג'זירה", למשל, כמה מהמגישים שיקפו זווית זו דרך שאלות שהפנו למרואיינים אמריקאים. ברשתות החברתיות בערבית פעלו מאות ואף אלפי חשבונות של פרשנים, פעילים ואנשי ציבור שהדהדו את הנרטיב האיראני וזכו לתפוצה רחבה. ואולם נרטיב זה נעדר כמעט לחלוטין מהמרחב התקשורתי הממוסד.

אווירה של בלבול. אולפן אל-ג'זירה, אוקטובר 2010 (CC BY 2.0)

אולם בשבועות האחרונים התמונה השתנתה. את הקול האיראני ב"אל-ג'זירה" מייצג אקדמאי צעיר מאיראן, ד"ר חסן אחמדיאן, מרצה וחוקר באוניברסיטת טהראן. אחמדיאן, הדובר ערבית ספרותית ברמה גבוהה, החל להופיע בערוץ לפני כחודש, ובשבועיים האחרונים הוא מופיע מדי ערב בתוכנית האירוח "דיון השעה", שבה כשמונה משתתפים. בתוך זמן קצר הפך אחמדיאן לתופעה, וכיום הוא אחד האנשים הידועים ביותר בעולם הערבי.

סרטונים הכוללים קטעים מתוך הופעותיו בתוכנית, שבהם הוא מתווכח עם אורחים אחרים באולפן, נפוצו בחשבונות ערביים ברשתות החברתיות וזכו למיליוני צפיות. שם משבחים אותו על הידע שהוא מפגין, על סגנונו הבהיר והמשכנע, ואף על רמת הערבית שבפיו – שלדברי רבים עולה על זו של יתר המשתתפים, אף שהם דוברי ערבית מלידה והוא איראני.

הפופולריות שלו הגיעה לשיאים כאלה, שרבים החלו לתהות מה גרם ל"אל-ג'זירה" להפוך אותו לכוכב. היו שקשרו בין תחילת הופעותיו בערוץ לעובדה שבאותו זמן איראן הפסיקה לתקוף את קטר, בעודה ממשיכה לתקוף מדינות אחרות במפרץ – רמז לעסקה כלשהי שנרקמה בין ממשלת קטר לאיראן. אך גם אם היתה עסקה כזו, חייבים לומר שהסיקור הכללי ברשת נותר ברובו ביקורתי כלפי איראן.

כך, לדוגמה, בימים האחרונים שידר העיתונאי הפלסטיני תאמר אל-מסחאל – המוכר כמי שקיבל מחמאס נגישות למנהרות בעזה, קידם את הנרטיב של הארגון והציג את יכולותיו הצבאיות באופן הרואי – תוכנית המתעדת את הנזקים בקטר מהירי האיראני, בעיקר בתוך בסיס אל-עודייד האמריקאי. דובר איראני רשמי, שרואיין לתוכנית, נשאל במישרין על פגיעה באזרחים בקטר. כלומר, עיתונאי שהציג את חמאס כגיבור הציג הפעם את קטר ואת הבסיס האמריקאי בתחומה כקורבנות, ואת איראן כגורם תוקפן.

אחמדיאן הציג זווית אחרת, והצליח להכניס את הנרטיב האיראני אל תוך מרחב תקשורתי ערבי, שבמשך שנים היה סגור, או כמעט סגור, בפניו.

באחד הדיונים האשים אחד היושבים באולפן, עיראקי במוצאו, את איראן בניסיון להשתלט על האזור. "אם איראן היתה רוצה להשתלט על האזור, היא היתה כורתת ברית עם האמריקאים, והם היו הופכים אותה למדינה המרכזית באזור, כפי שהיה בתקופת משטר השאה", ענה אחמדיאן. "היא היתה מוכרת את הסוגיה הפלסטינית ומתחברת לישראל, וכך משתלטת על האזור בקלות רבה יותר ובעלות נמוכה יותר".

כאשר משתתף מכוויית האשים את איראן בכך שאינה מקיימת יחסים טובים עם שכנותיה, השיב לו אחמדיאן ברוגע: "האם יחסי שכנות טובים פירושם שתפתח את אדמתך ואת המרחב האווירי שלך לאמריקאים כדי שיבואו להפציץ אותנו, להרוג את התלמידות שלנו ולהרוס את ארצנו?".

מדינות המפרץ כקורבנות של איראן. מטוס בשדה התעופה של דובאי על רקע עשן שעולה מהפצצה איראנית, 16 במרץ 2026 (צילום: איי.פי)

הכווייתי הכחיש שארה"ב משתמשת במדינות המפרץ כדי לתקוף את איראן, ואחמדיאן שאל אותו: "אז איך הפלתם בכוויית בטעות מטוסים אמריקאיים כשחזרו מאיראן? ואיך אתה מסביר שכל החיילים האמריקאים שנהרגו מטילינו נהרגו בשטחי המפרץ? ואיך אתה מסביר את השמדת המטוס האמריקאי בבסיס בסעודיה? האם אתה חושב שאנחנו נמצאים ביבשת אחרת, רחוקה? אנחנו השכנים שלכם ורואים מאיפה משוגרים הטילים האמריקאיים".

בדיון נוסף האשימו המשתתפים את איראן בכך שהיא מתערבת בענייני מדינות ערביות. "חלק מהגורמים המתנגדים למשטר, שביצעו פעולות אלימות באיראן, ממומנים על ידי ארה"ב, ישראל ומדינות באזור, ואנחנו יודעים זאת", השיב אחמדיאן. "מבחינתכם, עיראקי המזוהה עם האמריקאים או אחרים הוא מקובל ונוכחותו לגיטימית, אך עיראקי המזוהה עם איראן הוא בוגד ופסול. ובאשר ללבנונים, המצב זהה: מותר לגורמים לבנוניים להגיע להסכמות ולהתחבר עם כל גורם אפשרי, אפילו עם ישראל, אך מחזבאללה, אפילו ששליש מהלבנונים תומכים בו, אתם מונעים את הזכות לבחור להתחבר לאיראן".

העניין אינו מתמצה רק בכישוריו האישיים של אחמדיאן, אלא בתפקיד שהוא ממלא. נוכחותו קיבלה משקל דווקא משום שדיבר בפלטפורמה שעד כה ייצרה נרטיב מתנגד לאיראן. זהו הסבר אפשרי לעניין הרב שעורר: הצופים הגיבו לא רק לאופן דיבורו, אלא בראש ובראשונה לתוכן דבריו. עצם העובדה שה"יריב" הציג גרסה קוהרנטית הפכה לאירוע.

חשוב מכך, אחמדיאן לא הציג את הנרטיב האיראני במתכונת תעמולתית. הוא עטף אותו בלשון אנליטית, הקרובה יותר להיגיון אקדמי מאשר לשיח אידיאולוגי. הוא אינו מדבר על "ציר ההתנגדות" כסיסמה, אלא כמערכת אינטרסים; ואינו מציג את ההרתעה האיראנית כסוגיה אידאולוגית, אלא כנגזרת של יחסי כוח ומאזן אזורי. אופן הצגה זה העניק לו לגיטימציה גם בקרב קהל מהסס או כזה שאינו מזוהה מלכתחילה עם המחנה הפרו-איראני.

להם אסור לקבל תמיכה מאיראן. תומכי חיזבאללה בביירות, אוקטובר 2023 (צילום: CC BY 4.0 Fars media)

הנרטיב האיראני הושמע בתקשורת הערבית גם לפני אחמדיאן – אם דרך כלי התקשורת של איראן או באמצעות בעלי בריתה באזור – אך לרוב היה עטוף בשיח אידאולוגי, שהגביל את יכולתו לחלחל לקהל רחב. אחמדיאן העביר את הנרטיב הזה מהשוליים אל מרכז הדיון, והפך אותו מהטפה לפרשנות.

אחמדיאן התבלט גם על רקע הבלבול שאחז בכלי התקשורת הערביים. הם מסרו מידע על המתרחש, אך לא הצליחו להעניק לו משמעות במסגרת לוגית קוהרנטית. אחמדיאן הציע הסבר מגובש ומובנה, בין שקיבלו אותו ובין שנדחה.

הצלחת קולו היחיד של אחמדיאן לזכות בתשומת לב כה רחבה מעידה לא רק על עוצמתו, אלא גם על דלות הפלורליזם בתקשורת הערבית ועל חולשתה. רק מעטים בה מעזים להשמיע עמדות החורגות מהמסגרת התחומה והמוגדרת. לכן נוכחותו של אחמדיאן נתפסה כחריגה, בלי קשר ליכולותיו.

"תופעת אחמדיאן" מלמדת כי לא הקול הרם ביותר הוא בהכרח המשפיע ביותר, אלא זה המסוגל להציע נרטיב שהקהל בעולם הערבי יכול להבין. בייחוד כאשר נרטיב זה מתייצב מול העמדה האמריקאית והישראלית, שהעולם הערבי מתקשה להזדהות איתה, למרות מאמצי קידום ונרמול מצד גורמים תקשורתיים ופוליטיים, בעיקר במדינות המפרץ.

ההתפתחויות בשנים האחרונות, בעיקר על רקע מלחמת ההשמדה בעזה, חיזקו את ההתנגדות לנרטיב הישראלי-אמריקאי, ונדמה כי חלקים גדולים בעולם הערבי המתינו לדמות כמו אחמדיאן ש"תסביר" להם את התנגדותם למלחמה האחרונה באיראן.