הארגון שהפך את המירוץ לאוכל למלכודת מוות. 3 חודשים ל-GHF

מחקר העלה שככל שמספר חלוקות המזון של GHF גדל, כך גדל מספר ההרוגים בעזה באותו יום. פלסטינים נושאים חבילות מזון שקיבלו מ-GHF באזור מסדרון נצרים, 4 באוגוסט 2025 (צילום: עלי חסן / פלאש90)

סרטון מעזה. עוד יום שמש. ללא עננים. מאות רבות של אנשים מיוזעים שוכבים בצפיפות על החול החם, משתרעים עד האופק. מחכים. קולות ירי מתמשכים לעברם. הם מורידים את ראשם. במרכז המון האדם מתנשאת תלולית חול. הקליעים פוגעים שוב ושוב בתלולית ומעלים ענני אבק קטנים. האנשים קוראים זה לזה לא לזוז. הירי ממשיך. סרטון אחד, שמקפל לתוכו מציאות שלמה.

>> מדיניות ההרעבה הישראלית של עזה נכנסת לשלב חדש

מאז תחילת המלחמה ישראל הגבילה את כמות המזון, התרופות והציוד החיוני הנכנסים לרצועה כאמצעי להפעיל לחץ על חמאס ועל האוכלוסייה האזרחית בעזה, לחץ שמטרתו המוצהרת היא נצחון צבאי, ומטרתו המוצהרת קצת פחות היא טיהור אתני. במשך שנתיים ישראל השתדלה למנוע הפצת תמונות זוועה של ילדים רעבים מהרצועה מחשש ללחץ בינלאומי. אבל בחודשים האחרונים ישראל הרגילה את העולם גם למחזות האלה. ישראל תופסת את תמונות הרעב כבעיית הסברה, שניתן לפתור על ידי הכחשת האותנטיות של התמונות או הטלת ספק בהיסטוריה הרפואית של הרעבים, כאילו הרעבה למוות של ילדים עם מחלות רקע היא לגיטימית.

הגבלת המזון פועלת בארבעה מישורים במקביל. האחד הוא הפחתה דרמטית של הסיוע הומניטרי שנכנס לרצועה. סמוטריץ' אמר ש"מה שייכנס זה המעט של המעט" ושאזרחים בעזה "יקבלו פיתה וצלחת אוכל [מרק] וזהו". השני, ישראל תומכת במיליציות חמושות, שבוזזות חלק מהסיוע ומוכרות אותו במחירים גבוהים, וכך מאתגרות את חמאס ופוגעות במשילות שלו. המישור השלישי הוא ניסיון לפורר את החברה העזתית מבפנים. לשם כך ישראל מחסלת לא רק שוטרים ועובדים ברשויות המוניציפליות אלא גם מתנדבים, רופאים ועיתונאים. כאשר קבוצת משפחות שאינן מזוהות עם חמאס הסדירה בהצלחה את מעבר משאיות הסיוע בשטחן, ישראל הגיבה למחרת בעצירת המזון שנכנס לאזור ואף תקפה באופן ישיר אנשים שהיו מעורבים בפעילות. המישור הרביעי – והוא מרכז הכתבה הזו – הוא השימוש בחברה הפרטית בעלת השם המטעה "קרן הסיוע לעזה" (GHF). ישראל משתמשת ב-GHF כעלה תאנה. באמצעותו היא יכולה לטעון שנכנס סיוע לרצועה, כאשר בפועל GHF מאפשר לישראל להשתמש בסיוע למטרותיה הצבאיות והפוליטיות.

שלושה שבועות אחרי שהחל את פעולתו, כתבנו כאן ש-GHF משרת את תוכניתה של ישראל להניע את האוכלוסייה דרומה, על ידי שלילת סיוע מצפון הרצועה והחלפת מאות נקודות חלוקה שפעלו ברצועה בארבע נקודות שאמורות לשרת שני מיליון בני אדם. כתבנו גם שנקודות החלוקה הפכו למלכודות מוות. מאז, נערמו העדויות להעמקת הרעב ברצועה ולירי חי במבקשי סיוע בנקודות החלוקה של ה-GHF, ירי שמתועד בסרטון בתחילת המאמר הזה. במלכודות המוות האלו נהרגו עד כה יותר מ-2,000 איש בדרכם למרכזי החלוקה או בסמוך להם, ונפצעו יותר.

בניגוד לטענות הארגון כאילו הוא בלתי תלוי, מאז שהחל לפעול הצטברו פרסומים ישראליים ולפיהם GHF הוא מיזם של קצינים בכירים במילואים ששירתו בפיקוד דרום ובמתאם פעולות הממשלה בשטחים. קצינים לשעבר אלה, שחלקם הם היום אנשי עסקים, קיבלו אישור משר הביטחון ישראל כ"ץ ואת ברכת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.

פיתה וצלחת מזון ביום. שר האוצר בצלאל סמוטריץ', 14 באוגוסט 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

כאוס מתוכנן בחלוקת הסיוע ההומניטרי

המוטיב החוזר בחלוקת הסיוע ההומניטרי של ה-GHF הוא כאוס – מרמת תכנון החלוקה ועד רמת הביצוע בשטח. ארבע נקודות החלוקה של GHF, שלוש בדרום הרצועה ואחת במרכזה, ממוקמות הרחק מריכוזי אוכלוסייה, באזורים בשליטה צבאית ישראלית, ומאובטחות על ידי חברות אמריקאיות. האתרים אינם נפתחים כל יום, וכשהם נפתחים, הם פתוחים לפעמים לעשרים דקות, לפעמים לרבע שעה, או אפילו שמונה דקות. הודעות לגבי זמני הפתיחה מופיעות אך ורק בעמוד הפייסבוק של ה-GHF, לפעמים כמה שעות מראש, לפעמים כמה דקות מראש, או אפילו בדיעבד, כך שאנשים שחיים במרחק 8–12 קילומטר מנקודות החלוקה אינם יכולים להגיע אליהן בזמן. יתרה מזאת, בהיעדר חיבור אמין לרשות האינטרנט או לחשמל, לתושבים רבים אין כל גישה להודעות אלה.

GHF מפרסם גם דרכי הגעה בטוחות כביכול, אך בפועל הפלסטינים נדרשים להגיע לתחנות החלוקה דרך אזור בשליטה צבאית ישראלית ובמרחב עירוני שחרב ולא נותרו בו נקודות ציון. במצב זה, עשרות אלפי אנשים מגיעים מראש לאזורי החלוקה, מחכים לפתיחתם ומקווים לטוב. סרטונים מהרצועה ממחישים איך הדבר מתבצע. בסרטון אחד נראים אלפי עזתים שועטים לכיוון אזור החלוקה אחרי שטנק שסרק את השטח עזב. החלוקה עצמה מתבצעת בשיטת "כל הקודם זוכה": ארגזי הסיוע מוצבים בתוך נקודות החלוקה והעזתים רצים אליהם כדי להשיג מה שאפשר.

גם המזון שה-GHF מחלק אינו מותאם לצרכים. תכולת הארגזים כוללת, על פי דוגמה שהארגון עצמו פרסם, 10 קילו קמח, קילו פסטה, ליטר שמן, קופסת טחינה, כמה חבילות של קטניות יבשות (נראה כמו קילו חומוס, קילו אפונה וקילו עדשים) וקילו סוכר. אולם לרוב האנשים אין גישה למים נקיים או לחומר בערה – כלומר אין את האמצעים לאפות לחם או לבשל פסטה או קטניות יבשות. הרושם מהסרטונים הרבים הוא שרוב מבקשי הסיוע לוקחים את רוב תכולת הארגז אבל לא את כולו, אולי בגלל משקלו הרב.

על פי חישובי GHF, עד ל-17 באוגוסט, כלומר אחרי כמעט שלושה חודשים של חלוקה, חולקו בסך הכל כ-126 מיליון מנות מזון, שהן, בחישוב זריז, פחות מרבע מסך כל המנות הנדרשות ברצועה בתקופה זו. אופן החלוקה אינו מאפשר לוודא שהמזון אכן מגיע לרעבים וברור גם שחלק מהאספקה מגיע לשוק: אנשים פרטיים שמוכרים קמח שהשיגו כדי לקנות מזון בריא ומגוון יותר, או סוחרים וספסרים ששולחים את אנשיהם להשיג מזון ומוכרים אותו ברווח עצום. הסיוע גם אינו כולל כלל תרופות וציוד רפואי, שארגוני הסיוע העבירו בעבר.

הכאוס שולט גם באבטחת נקודות החלוקה. מאבטח מחברת UG Solutions, שאמורה לשמור על על האתרים, סיפר כי החברה כלל לא העבירה את עובדיה תהליכי מיון, ואף לא וידאה שהם יודעים להשתמש בנשק שסופק להם. אף על פי שהובטח להם לעבוד 12 שעות ביום במשך ארבעה ימים ואז לקבל יומיים הפסקה, בפועל הם עבדו 20 שעות ביום ולא קיבלו הפסקות. לדבריו, ביומו הראשון באתר, שהיה היום השני של חלוקת הסיוע, "שרר כאוס מוחלט". הוא תיאר כיצד המאבטחים איבדו שליטה והצליחו להשתלט על ההמון רק באמצעות שימוש בנשק.

קשה לסחוב את החבילות למרחק גדול בגלל משקלן. פלסטינית נושאת חבילה של GHF, אוגוסט 2025 (צילום: עלי חסן / פלאש90)

אנתוני אגילר, לשעבר איש הכוחות המיוחדים שהועסק על ידי UG Solutions, היה היחיד שדיבר בשמו. אגילר סיפר כי המאבטחים נכנסו לעזה עם ויזת תייר – אף שהיו חמושים בנשק אוטומטי וקיבלו אישור להשתמש בו נגד אוכלוסייה אזרחית. שני המאבטחים אמרו שלא קיבלו הוראות פתיחה באש. למרות המגע הקרוב של המאבטחים עם האוכלוסייה האזרחית, בפועל היה רק מתורגמן אחד לכל אזור חלוקה. כשאגילר הציע להציב שלטים כדי להכווין את מבקשי הסיוע או לתקשר איתם באמצעות רמקולים, הצעתו נדחתה משיקולי תקציב.

קמח מעורבב בדם

הדיווחים על ירי במרכזי החלוקה של ה-GHF עוררו ביקורת בתקשורת הבינלאומית בתחילת יוני ובתקשורת הישראלית במחצית השנייה של יולי. כעת הם נתקלים בעיקר באדישות. אולם העדויות מצטברות; עדויות בעל פה, עדויות מצולמות של מבקשי סיוע, של עובדי GHF שהתפטרו ובחרו לדבר, של חיילי צה"ל שסיפרו על מה שראו ושל רופאים זרים שעבדו ברצועה – כולן מעלות תמונה דומה: ירי רציף שדוחק באנשים להתקדם עד לשעה היעודה וירי שמסלק אותם מהמקום כאשר מלאי האספקה חולק. עדי ראייה מדווחים על ירי צלפים, רחפנים, טנקים, תותחים, הליקופטרים וספינות, וכן הרחקת מבקשי סיוע באמצעות גז פלפל. מבקשי סיוע נמעכים על ידי ההמון, לעיתים למוות, או נמחצים על גדרות התיל המקיפות את המתחם, נחנקים למוות כתוצאה משולבת של רימוני גז, חום וצפיפות או מוכים קשות על ידי אחרים שמבקשים לקחת את המזון שהצליחו להשיג.

ד"ר מארק בראונר, שעבד בבית החולים נאסר שבח'אן יונס, השווה את מודל החלוקה ל"גרסה מופרעת של משחקי הדיונון". הוא תיאר דפוס של פגיעות ירי שנראו מדויקות בראש, בצוואר ובמרכז החזה. רופא אחר שעבד בבית החולים, ד"ר ניק מינארד, סיפר על ימים שבהם עשרות פצועים הגיעו עם פגיעה בברך, ימים אחרים שבהם הגיעו נערים רבים עם פצע ירי במפשעה. "כאילו מישהו שיחק באימוני ירי", הוא העיד.

במקרים רבים, נפגעי הירי לא מפונים, שכן לא מתאפשרת כניסת אמבולנסים למתחם, ולכן רבים דיממו כך למוות. רובם הגדול של הנפגעים הם גברים צעירים שנשלחים על ידי משפחותיהם מתוך מחשבה שיש להם יותר סיכוי לחזור עם מזון. למשפחות רבות אין כלל את מי לשלוח. ארגון "רופאים ללא גבולות" קבע שחלוקת המזון במתווה זה היא רשלנות פושעת או מלכודת מוות מכוונת. "בכל הקריירה שלי לא ראיתי רמה כזו של ברוטליות ושימוש בכוח ללא הבחנה וללא צורך נגד אוכלוסייה אזרחית לא חמושה ומורעבת", אמר אגילר. בהקשר זה כדאי לציין שאגילר השתתף במלחמה נגד דעאש.

תחקיר "סקיי ניוז", שהתבסס על נתונים מחודש יוני, מצא קורלציה בין מספר חלוקות המזון למספר ההרוגים והפצועים. בימים שבהם היו עד שתי חלוקות מזון, נהרגו בממוצע 49 בני אדם ונפצעו 189, בעוד בימים שבהם היו 5 או 6 חלוקות נהרגו בממוצע 114 ונפצעו 560. ב-30% מחלוקות הסיוע נהרגו אנשים. דובר ה-GHF טען שהם מעולם לא ירו על אף אחד אחר ושהצבא אחראי לפגיעה בעזתים. אולם עדויות שני מאבטחים ב-SRS וסרטונים שצולמו בשטח מבהירים שהמאבטחים משתמשים בירי חי, ברימוני הלם ובגז פלפל נגד מבקשי הסיוע, אף שלא נשקף להם כל איום.

על פי אחד מעובדי ה-SRS, ישראל משתמשת באתרי החלוקה גם כדי לאסוף מידע מודיעיני, כך לפי עדות שפורסמה בסוכנות אי-פי.  לפי העדות המצוטטת בידיעה, באתרי החלוקה פרושות מצלמות, שחלקן מצוידות באמצעי זיהוי פנים, ופיד הווידאו מגיע לחדר בקרה, המוצב במכולה בצד הישראלי של מעבר כרם שלום, שבו יושבים חיילים ישראלים ואנליסטים אמריקאים. אם אדם שישראל מעוניינת בו מופיע באחת המצלמות הייעודיות, נאמר בדיווח באי-פי, שמו וגילו מופיעים על מסך המחשב – מה שמעיד על קשר בין מאגרי המידע של מערכת הביטחון וה-GHF – והחיילים מוסיפים אותו לרשימותיהם. מסמך פנימי של SRS הציג תמונות של פלסטינים שצולמו באתרי החלוקה. נכון לכתיבת מאמר זה נראה שאיסוף המידע הולך לעלות רמה: GHF הודיע על תוכנית ולפיה ניתן יהיה להירשם לקבלת סיוע. ייתכן שהמידע הזה יסייע לישראל ללחוץ עליהם יותר, אולי כדי להפוך אותם למשתפי פעולה.

חמושים רעולי פנים מאבטחים משאיות עם סיוע הומניטרי שנכנסות לעזה דרך מעבר כרם שלום, ב-19 בינואר 2025 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

עמימות והסתרה

יש ערפל סביב GHF. השם GHF מתייחס לרשת של לפחות שישה ארגונים שונים שפועלים יחד באופן עמום. ה-GHF הוא הפנים הציבוריות, הגוף שמחלק את הסיוע. בראשו עומדים ג'וני מור, מטיף אוונגליסטי ומומחה ליחסי ציבור, שמקורב לטראמפ ולנתניהו ושהיה מעורב בהעברת השגרירות האמריקאית לירושלים בכהונתו הראשונה של טראמפ, וג'ון אקרי, עובד לשעבר ב-USAID. לצד זה, הארגון שכר את SRS, חברה שבראשה עומד פיל ריילי, בכיר לשעבר ב-CIA שהיה מעורב בהכשרת מיליציות במרכז אמריקה ועבר משם לעסוק בחברות שכירי חרב פרטיות.

SRS, שהיא בעצמה חברת קש של חברת ניהול הון אמריקאית, קשורה לחברת אבטחה אמריקאית נוספת שעובדת ברצועה, UG Solutions. אף ש-UG Solutions אינה מוסרת מידע על האנשים שעומדים מאחוריה (עמוד האודות שלהם ריק), עיתונאי מצא כי היא מנוהלת על ידי ג'יימסון ג'ובוני, יוצא יחידה אמריקאית מובחרת, שפעל גם הוא במרכז אמריקה. ג'ובוני, שהגדיר את עצמו כ"דגנרט מבוסטון" הצטרף במקור לצבא "כדי להכאיב לאנשים שהכאיבו לנו" (הווידאו הורד מהאינטרנט מאז).

האחראי על הסניף הישראלי של SRS הוא צ'רלס אפריקנו, שהיה מעורב בחברות שכירי חרב אמריקאיות לפני כן ועכשיו קשור לחברה נוספת, Quiet Professionals, שהקשר בינה לבין ה-GHF אינו ברור. נוסף על כך, GHF שכרה כחברת לוגיסטיקה ובינוי חברה אמריקאית בשם Arkel International שמעסיקה בין היתר את הישראלי חזי בצלאל, איש עסקים שעסק בנושאי ביטחון באפריקה. לאף אחת מהחברות האלו והאנשים שידוע שקשורים אליהן אין ניסיון קודם בחלוקת סיוע או בפעולה הומניטרית מכל סוג.

אין ספק שהמימון של GHF עולה כסף רב. כך, למשל, UG Solutions לבדה העסיקה 314 מאבטחים בתחילת פעילותה, כשמשכורת הפתיחה של מאבטח נעה בין 1,380 לבין 1,700 דולר ליום, זאת בעוד פרמדיקים מקבלים 2,500 דולר ליום. על פי הדובר שלה, עלות התפעול של הקרן נכון לאוגוסט הוא כשני מיליון דולרים ביום, אך סביר שמדובר בהערכת חסר.

מקורות המימון של הקרן עמומים במכוון. אף שדובר GHF טען שישראל אינה מממנת את הארגון ישירות, ומשרדי האוצר ומשרד ראש הממשלה טענו בעבר שהם אינם מממנים את הסיוע, בפועל הוקצו ל-GHF כבר 700 מיליון שקלים ממקור ממשלתי לא ברור. לאחרונה דווח אף ששר האוצר סמוטריץ' יקצה 3 מיליארד שקלים למימון GHF, ו-1.6 מיליארד מהם כבר עברו בתקציב לאחר קיצוצים במשרדי ממשלה רבים. ארה"ב הודיעה שהיא שוקלת לממן את ה-GHF בחצי מיליארד דולר והתחייבה לספק כ-30 מיליון דולר ל-GHF עוד ביוני. עם זאת, נכון לתחילת אוגוסט הקצתה לעניין רק עשירית מהסכום הזה. קיימות שמועות והצהרות עמומות לגבי תמיכה מצד מדינות אירופאיות, אך לא קיים מידע ספציפי על כך.

מאבקים על לגיטימציה

בשבועות האחרונים אנחנו עדים לקמפיין שנועד להציל את המוניטין של ה-GHF. היא מפרסמת את עצמה כערוץ בטוח ויעיל המספק גישה ישירה למזון וסיוע, המשווע לשיתוף פעולה של הקהילה הבינלאומית כדי להמשיך לסייע לפלסטינים. היא מאשימה את מבקריה בשקרים ובסיוע לחמאס. ארצות הברית וישראל, מצידן, טוענות ש-GHF מהווה תחליף למערך ההומניטרי העולמי ומשווקות אותו כפתרון לא רק לרעב בעזה, אלא לאזורי סכסוך אחרים.

לערער את ארגוני הסיוע הקיימים. חלוקת חבילות מזון של "תוכנית המזון העולמית" בעזה, פברואר 2025 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

ארגוני הסיוע הבינלאומיים הוקיעו את המתווה וסירבו לשתף עימו פעולה, אולם ישראל וארצות הברית המשיכו ללחוץ על הארגונים להסכים למסור את הסיוע שלהם לידי GHF. במילים אחרות, הן מבקשות מהקהילה הבינלאומית לממן את האכלת תושבי עזה, תוך שהן מכפיפות את הסיוע למטרות טיהור אתני של צפון הרצועה ומרכזה.

GHF, ואיתו גם התקשורת הישראלית, מהדהדים את הטענה כי האו"ם וארגוני הסיוע הוותיקים כמו תוכנית המזון העולמית ואונר"א אינם יעילים ואינם מצליחים להכניס סיוע הומניטרי לרצועה, תוך התעלמות מהחסמים המכוונים שישראל מציבה בפני הארגונים האלה. אולם בפועל נראה שמה ש-GHF מחפש זו לגיטימציה מצד האו"ם וארגוני הסיוע ול"שיתוף פעולה", שפירושו מסירת הסיוע שמעבירות המדינות התורמות לידי ה-GHF. כרגע GHF מדגיש במיוחד את שיתוף הפעולה שהשיג עם ארגון אחד (מתוך כמעט 200) – Samaritan's Purse, ארגון נוצרי אוונגליסטי שעוסק במיסיון פעיל, תורם רבות גם לישראל ושמנהלו אמר בעבר שהאסלאם הוא "דת מאוד מרושעת ורעה".

GHF נאלץ להתמודד גם עם השחיקה בלגיטימציה שלו בחברה הישראלית, שהגיעה לשפל בחודש יולי כאשר גם בתקשורת המיינסטרים נאמר ש"הקרן ההומניטרית נכשלה" ושמרכזי חלוקת המזון "יצרו כאוס דמים יומי שחיסל את שאריות התמיכה בישראל במערב". הביקורת על GHF מחלחלת גם לחברה האזרחית הישראלית: מתחם "התדר" התנער בפומבי משחר סגל, אחד משותפיו, ששימש כדובר הקרן (והמשיך להגן עליה גם לאחר שפרש מתפקיד זה). קהילת "תרבות של סולידריות" הכריזה שתעזוב את מתחם "התדר" והסבירה ברשתות החברתיות מהי הקרן ומה נזקיה. ב-12 וב-19 באוגוסט אף נערכו בישראל הפגנות מול מלון שבו שהו מנהלי ה-GHF.

למוטט את הסדר העולמי

הביקורת הבינלאומית על המודל של GHF חריפה. בסוף יוני, למשל, 15 ארגונים קראו ל-GHF ולשתי החברות שהעסיק להפסיק את פעולותיהן מפני שהן מנוגדות לדין הבינלאומי וקושרות אותם לפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות וג'נוסייד. ארגוני הסיוע טוענים ש-GHF אינו ארגון הומניטרי שכן אינו מחויב לניטרליות, עצמאות ואנושיות, עקרונות בסיס בסיוע הומניטרי. על פי עקרונות אלו, הסיוע מגיע למי שזקוקים לו, במקום שבו הם נמצאים, ומכוון בראש ובראשונה אל החלשים והפגיעים ביותר; אינו כפוף לשיקולים הצבאיים של הצדדים הלוחמים; ונמסר כך שהחלוקה שומרת על ביטחונם ועל כבודם האנושי של מבקשי הסיוע.

בבסיס דרישות אלה עומד סירוב להפוך את הסיוע לכלי לשינוע אוכלוסייה, כפי שרוצה שישראל, ולכן אין פלא שישראל רואה בתביעות הארגונים הבינלאומיים "כניעה לחמאס". אולם המודל של GHF בעזה הוא רק פיסה קטנה של בעיה גדולה בהרבה – התפוררות הסדר הבינלאומי שנוצר לאחר מלחמת העולם השנייה. הסכנה במיטוט המערך ההומניטרי – שהוא חלק מהסדר הזה – עולה מהעדויות היומיומיות מרצועת עזה.

אבל יש מי שרואה בשיטת הפעולה של GHF מודל לחיקוי בעולם. הרווח ברור; הרבה כסף מחליף ידיים: מאבטחים זוכים למשכורות נאות והחברות והיזמים הזוכים במכרזים גוזרים קופון נאה. המפסידים הם מי שחלשים מכדי לרוץ להשיג את חבילות המזון ומי שאיתרע מזלם ונורו בדרך הלוך או חזור. בטווח הארוך יותר, הסכמתן בשתיקה של מדינות העולם למתווה זה מקדמת את התפוררות הסדר הבינלאומי, פוגעת באוכלוסיות הנזקקות בהווה ובעתיד ומהווה כתם מוסרי על האוכלוסיות העשירות יותר.