newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

גדעון סער, הימני שמקבל חיבוק חם מהשמאל

הוא מתנגד להקמת מדינה פלסטינית ותומך בסיפוח. הוא פעל בדורסנות כדי למרר את חיי מבקשי המקלט. כשר חינוך הוא קידם שיעורי מורשת וסיורים בחברון. אך רבים בשמאל מעדיפים אותו על פני נתניהו. האם זה בגלל צבעו ומקום מגוריו ה"נכונים", או בגלל התקווה שיחזיר לפוליטיקה את הכללים שנתניהו שבר?

מאת:

בחודשים האחרונים נראה שתנועת "רק לא נתניהו" מצד תומכי השמאל והמרכז קיבלה פנים חדשים: דיוקנו של גדעון סער. במובנים רבים, סער הוא אכן אנטי תזה לראש הממשלה: אהוב התקשורת, בעל תדמית ממלכתית, ובעיקר מניע תהליכים אל מול התקיעות של נתניהו. אבל רגע לפני אנחת הרווחה, כדאי לרענן את הזיכרון ולנסות ולדמיין – בהסתמך על מדיניותו כשר והתבטאויותיו הפומביות – לאן יוביל גדעון סער את ממשלת ישראל אם יעמוד בראשה?

סער, פוליטיקאי צעיר יחסית (53), הוא איש ימין אידאולוגי עוד מימיו כנער בתנועת התחייה, שהצטרף להפגנות נגד פינוי ימית. הוא מתנגד בנחרצות להקמת מדינה פלסטינית, ותומך בסיפוח והחלת ריבונות ישראלית בגדה המערבית – בעיקר בשטחי C ובגושי ההתנחלויות המבוססים. "זו צריכה להיות העמדה הרשמית של הליכוד", אמר סער לפני שנתיים לערוץ 7. "גם מול הקהילות הבינלאומיות, אנחנו צריכים להתנער מרעיון שתי המדינות באופן פורמלי".

גדעון סער בתקופת כהונתו כשר הפנים, בטקס חשיפת אבן הפינה של שכונה חדשה בהתנחלות מושב גיתית, בינואר 2014 (צילום: אורי לנץ / פלאש90)

גדעון סער בתקופת כהונתו כשר הפנים, בטקס חשיפת אבן הפינה של שכונה חדשה בהתנחלות מושב גיתית, בינואר 2014 (צילום: אורי לנץ / פלאש90)

סער הסביר אז כי התוכנית המדינית שלו כוללת צעדים פרקטיים למימוש הריבונות, בין היתר גם בניה נרחבת בהתנחלויות. ביחס לירושלים, אמר לפני כשלוש שנים כי "המשימה הלאומית הדחופה והחשובה ביותר היא הבטחת הרוב היהודי בירושלים המאוחדת. נכון להיום, הבנייה ליהודים בכל חלקי ירושלים היא בהיקפים קטנים מאוד ולא מספקים".

"משחק בגבולות המגרש"

בתקופתו כשר חינוך, הוביל גדעון סער שני מהלכים פוליטיים משמעותיים במקביל. הראשון הוא הכנסת תכנים ברוח הציונות בגרסתו, בכללם שיעורי מורשת יהודית וסיורים בחברון. השני הוא חילופי ראשים במחלקת החינוך לאזרחות – אליה הכניס ארבעה מאנשי המכון לאסטרטגיה ציונית.

"הצטערתי שהוא פיטר את אדר כהן המפמ"ר", אומרת שרת החינוך לשעבר מטעם מפלגת העבודה שכיהנה לפניו, פרופ' יולי תמיר. "מאז, תחום האזרחות נפל לידיים לא מקצועיות והרבה פחות איכותיות".

גדעון סער ויולי תמיר בטקס חילופי השרים במשרד החינוך, ב-1 באפריל 2008 (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש90)

"לא צריך שכולם יסכימו". גדעון סער ויולי תמיר בטקס חילופי השרים במשרד החינוך, ב-1 באפריל 2008 (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש90)

עם זאת, באופן די מפתיע, תמיר דווקא מרבה לשבח את סער. "השרים שבאו אחריו פירקו את המערכת לגמרי. היו לי חילוקי דעות אתו, אבל הוא בהחלט עשה עבודה מאוד מקצועית. הוא הוביל את הרפורמה לחינוך חינם מגיל שלוש אחרי ועדת טרכטנברג והמחאה החברתית, והמשיך את רפורמת 'אופק חדש' שהובלתי ב'עוז לתמורה' בחינוך העל יסודי".

מה דעתך על זה שהוא הכניס מהשקפותיו אל תוך חומרי הלימוד מצד אחד, אבל התנגד לכאורה לקיומו של שיח פוליטי בבתי הספר?

"כל שר מביא למערכת את תפישת העולם שלו. אני הבאתי את שלי והוא את שלו. אנחנו באים למערכת כדי להשפיע. לא היית רוצה שאדם יגיד שהוא בא רק להיות מנהל. זה לגמרי מתבקש. לא תמיד אהבתי את מה שהוא עשה, אבל בניגוד לנפתלי בנט, ובטח לרפי פרץ, זה היה בצורה מידתית".

תמיר מסבירה כי מי שמעדיף את סער על פני נתניהו אולי מתגעגע כמוה לשיח הגון. "גדעון הוא איש מאוד ימני בדעתו, אבל לא צריך שכולם יסכימו. היו לנו המון ויכוחים, אבל בכולם הוא שיחק בגבולות המגרש, בניגוד לביבי ששובר את כללי המשחק. זו התחושה. לא כי גדעון סער הוא איש שמאל, אלא 'או, הנה בא גדעון סער ונשחק לפי הכללים'".

פרופ' יוסי דהאן, ממייסדי אתר "העוקץ" ומומחה לחינוך וצדק חברתי, מתנגד לחלוטין לדבריה של תמיר. "הוא לא משחק לפי כללי המשחק הדמוקרטי, אלא אם כן המשחק הדמוקרטי זה כללי הרוב",  הוא אומר בכעס. "הוא אחד התומכים הנלהבים של 'אם תרצו', אז אני לא יודע איך הוא דמוקרטי. הוא מעולם לא גינה את הארגון הזה, שמשתמש בטריקים מלוכלכים, כזה שבית המשפט אמר שאין בעיה לכנות אותו פשיסטי. איזו ביקורת עצמית יש לו כלפי הימין פורע החוק, כלפי הפרה של זכויות אדם? דמוקרטיה כוללת הגנה על זכויות אדם".

דהאן טוען שהיחס המרוכך של השמאל לסער נובע מהמאפיינים החברתיים שלו – תל אביבי משכונת ל' הצפונית, אשכנזי חילוני שלמד בתיכון חדש. "מה שמלהיב אותם בעיקר זה שהוא מאוד דומה להם", הוא אומר. "הוא לא דוד אמסלם, לא מירי רגב וגם לא בצלאל סמוטריץ. יש לו הרבה הון תרבותי וחברתי, הוא מסתובב באותן רשתות חברתיות עם אנשי תקשורת רבים ולא פלא שמתלהבים ממנו. אבל מה שמעניין אותי זה לא אם הוא נחמד או שיש לו עברית טובה".

אהוב התקשורת

סער אכן מוכר כאהוב התקשורת. מלבד הזוגיות המתוקשרת עם מגישת החדשות גאולה אבן, סער הוא חבר טוב של ח"כ שלי יחימוביץ' (עוד מימיה כעיתונאית), של ירון דקל מגל"צ, ובקשרים ארוכי שנים עם עיתונאים כמו על יוסי ורטר מ"הארץ", סימה קדמון מ"ידיעות אחרונות", עמית סגל ואמנון אברמוביץ' מחדשות 12, בן כספית מ"מעריב" ורבים אחרים.

גדעון סער, אשתו גאולה אבן ובנם בתל אביב, בספטמבר 2014 (צילום: פלאש90)

זוגיות מתוקשרת. גדעון סער, אשתו גאולה אבן ובנם בתל אביב, בספטמבר 2014 (צילום: פלאש90)

"זה יהיה קל מדי להגיד שהם חברים שלו ואוהבים אותו כי הוא תל אביבי", מתעקשת רונית ורדי, עיתונאית, פרשנית פוליטית ומומחית לביוגרפיות פוליטיות. "העניין הוא שיש לו היכרות עמוקה עם עולם התקשורת, עוד מתקופתו הקצרה כעיתונאי ופרשן בעצמו. גדעון סער יכול היה לפתוח משרד ייעוץ תקשורת משלו ולהיות היועץ הכי משובח בעולם".

ניסיונו בתקשורת החל עם טור פוליטי מוצלח ב"העולם הזה". "בשעתו זה היה מגזין פוליטי בגסיסה. פתאום מופיע בן אדם שכותב טור פוליטי מבריק, בכתיבה מדהימה. המגזין היה בהריסותיו, וגדעון היה צעיר, אף אחד לא הכיר אותו. זה מאוד סיקרן אותי. אני עבדתי אז ב'חדשות' והכרנו כשהוא הגיע לשם, מיד אחר כך. זה היה עיתון שהליבה שלו הייתה שמאל ליברלי, מעט מאוד אנשים עם עמדות ימניות", אומרת ורדי.

אם האסטרטגיה של נתניהו היא הפעלת כוח דורסני מלמעלה – בהקמת ערוץ 20, בהתערבות לכאורה בתוכני ישראל היום ובעבר באתר "וואלה", בצירוף חוסר נכונות מתמיד להתראיין או לשוחח עם עיתונאים – סער הצליח לרצות את הכתבים הפוליטיים, משמאל ומימין, מבלי לרכך את עמדותיו.

"שיחות רקע עם גדעון סער הן תמיד משובחות מאוד", מספרת ורדי. "הוא משקיע בזה המון – קורא מגזינים אירופאים וביוגרפיות, לומד ממגזינים אמריקאים בנושאים כלכליים והיסטוריים. הבולט שעשה את זה כל השנים זה נתניהו – אין רבים כאלה. העיתונאי מקבל חומר עשיר הרבה יותר. וגם המניפולציות שלו עליהם יכולות להיות יותר עשירות".

"התגאה בפעולות נגד מבקשי המקלט"

דוגמה למניפולציה כזאת אפשר למצוא בתחום המדיניות של סער ביחס למבקשי המקלט בישראל. מנהיגה חברתית בולטת בתחום מתקופתו שסירבה להתראיין טענה שהיא לא זוכרת מה היתה המדיניות שלו, אבל ציינה בהתרגשות סיפור של פליט אחד שסער הצליח להשאיר בישראל.

אפשר לשער ששר הפנים לשעבר נתן אשרת שהייה לסמל האנושי של המאבק, כי הבין שזה מחיר כדאי לשלם; הוא העניק למנהיגת המאבק תחושה שיש קשב מצדו ואף נכונות ללכת לקראתה – אך במקביל, המשיך במדיניות דורסנית ובהקמת מתקן חולות לכליאה של אלפים אחרים, שלא זכו מידי התקשורת לשם ופנים.

כשר פנים, סער קידם את החלטות הממשלה עוד מתקופתו של אלי ישי כשר פנים. הקמת מתקן חולות היא חלק מהמשחק שבין בג"ץ לממשלה, ולא רעיון פרי מוחו הקודח. "אבל ההבדל בינו לבין אריה דרעי, שר הפנים כיום, הוא שסער השתמש במאבק נגד מבקשי המקלט כקלף פוליטי. הוא התגאה בפעולות האלה", מציינת יעל עגור אורגל, חברת ועד מנהל של המרכז לקהילה האפריקאית בירושלים. " בדרעי יש צד שיותר רואה בהם בני אדם מאשר סער. אפשר לזכור לו לחיוב את מסיבת העיתונאים עם ביבי בהגעה להסכם הבינלאומי, שם הוא הראה חמלה כלשהי, דיבר עליהם במונחים אנושיים".

מחסור במזון, תנאי מחייה לא ראויים ויחס מזלזל ותוקפני מצד הסוהרים. מבקשי מקלט בכלא חולות (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מעבר לביצוע פורמלי של החלטות קודמות, סער קידם את אחת הרפורמות שהזיקו הכי הרבה למבקשי המקלט – צמצום לשכות הגשת הבקשה להכרה במעמד פליט והפרדתן מיתר השירותים הביורוקרטים. "הוא היה מכוון להקשות עליהם", מבהירה עגור אורגל. "במקום ללכת שעתיים בבוקר הם היו צריכים ללכת יום שלם ולעמוד שעות ארוכות בתור. עכשיו יש יחידה שלאף אחד אסור להיכנס לשם חוץ ממבקשי המקלט ומתעסקים רק אתם. מדובר שם על יחס משפיל, מבזה, אלים מילולית הרבה פעמים. רצו לייחד אותם, לייצר פקידות מופרדת שתדע בדיוק איך לטפל בהם".

יש מי שיגידו שהעדפתו של סער על פני נתניהו דומה להערכה כלפי איילת שקד: שניהם תל אביבים מהמעמד והצבע הנכון, חריפים מאוד. אך מעבר למאפיינים החברתיים, קשה להתעלם מההערכה יוצאת הדופן שסער זוכה לה מיריביו הפוליטיים.

הסיבה לכך אינה רק הפמיליאריות, אלא שהוא מסוג הפוליטיקאים שידאגו לא רק לדבר, אלא גם לממש את תפישות עולמם. סער צבר את אהדתם של רבים מכיוון שלא הסתתר מאחורי אמירות ריקות – הוא מצהיר בגלוי על הכיוון שלמענו הגיע לפוליטיקה, ויעשה הכל כדי לקדם אותו: הרחבת שטחי מדינת ישראל, הגברת הזהות היהודית, דריסה גסה של הפלסטינים וזכויותיהם המדיניות, והפעלת כוח מול כל ניסיון התנגדות.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf