בין הערבית של ליברמן לערבית של הפועל שכתב בוקר טוב ונעצר
צעיר מהנגב נעצר בגלל שהמשטרה לא הבינה את האירוניה בסטטוס שכתב, במשפטה של דארין טאטור מתווכחים בשאלה למה התכוונה המשוררת, ועכשיו מסתבר שאפילו ברכת בוקר טוב פשוטה בפייסבוק אנחנו לא מבינים. כשהערבית פוגעת בלכידות החברתית
פרשת מעצרו של הפועל הפלסטיני בגלל ברכת הבוקר-טוב שלו שתורגמה בטעות ל"לפגוע בהם" מדגימה במשהו את עומק התסביך הישראלי ביחס לשפה הערבית. אפשר לתהות איך לעזאזל ייתכן בכלל מצב שבו שפת המרחב, השפה שבה מדברים מיליוני אנשים באזור שבו אנחנו חיים והשפה הילידית של הארץ, הפכה לכל כך איזוטרית ואקזוטית עבורנו עד שאפילו ברכת בוקר טוב פשוטה אנחנו כבר לא מסוגלים להבין ונדרשים לשירותיו הקלוקלים של תרגום הפייסבוק, שעשה בברכה שמות. אבל במבט שני, אפשר גם לראות שזוהי תוצאה של מהלך מכוון היטב שנועדה להפקיע את תכליתה של הערבית ככלי לתקשורת בין בני אדם, כשפה האוצרת היסטוריה, תרבות וזיכרון, למשהו שונה לחלוטין.
כדי להבין את ההיגיון של המהלך הזה צריך אולי לחזור לנימוקי הצעת החוק שהגישו בזמנו חברי כנסת מהליכוד, ישראל ביתנו והבית היהודי, לבטל את מעמדה של הערבית כשפה רשמית בישראל. בין היתר נאמר שם: "קבלת הצעת חוק זו תתרום ללכידות החברתית במדינת ישראל ולבניית הזהות הקולקטיבית הנחוצה לגיבוש אמון הדדי בחברה ולשימור ערכי הדמוקרטיה".
> בגלל הסכם הפיוס הפלסטיני: ארדן רוצה לחלק יותר נשק לאזרחים
שלט בגוש עציון, 2011 (גרשון אלינסון / פלאש90)
"הלכידות החברתית" שהחברים האלה מציעים מתחילה בהפקעת השפה של עשרים אחוז מאזרחי המדינה (ושל עוד מיליוני נתינים תחת שליטתה), וסימונה כמכשול. הערבית מפריעה לנו להתלכד!
אבל הדבר המעניין באמת הוא שגם אלה העומדים מאחורי הצעת החוק לא מעלימים את הערבית, אלא מבקשים לנשל אותה ממהותה ולהפוך אותה למשהו אחר. כשליברמן מתגאה בזה שהוא היחיד ש"באמת מדבר ערבית", הוא מתייחס לערבית כמושג מופשט המסמל כוח ושליטה. הערבית הופכת בפיו לאגרוף, לשוט. כשמירי רגב מטיחה בחנין זועבי מעל במת הכנסת בערבית עילגת "רוחי לע'זה ח'אינה!" ("לכי לעזה בוגדת"), היא הופכת את הערבית לאמצעי של השפלה. כלומר הערבית מופקעת בשלב הראשון מדובריה הילידיים, אחר כך מבני הדור השני והשלישי של היהודים שזאת היתה שפתם (כמו רגב עצמה), ואחר כך מנוכסת על ידי אויביה כאמצעי של דיכוי.
במבט ראשון אפשר היה להבין את הנימוק להצעות לביטול מעמד הערבית כשפה רשמית כרצון לכלול את הציבור הערבי באותה "לכידות חברתית" מיוחלת, שכביכול נמנעת בגלל חוסר שליטה של האזרחים הערבים בעברית טובה דיה. האמת היא כמובן שכתמיד, גם הסיפור הזה הוא סיפור פנים-יהודי בלבד. הערבית איננה מהווה מכשול בפני הכללת הציבור הערבי באותה התלכדות מדומיינת, אלא מכשול בפני השליטה המוחלטת של האתנוקרטיה היהודית בשפה שבה מדברים פה, גם קונקרטית וגם סמלית.
לכן ערבית שנמצאת מחוץ לקונטקסט הזה היא איום שההגמוניה הישראלית פחות ופחות מבינה או רוצה בכלל להבין. לא רק כאשר מדובר בשיר של משוררת צעירה שהיה צריך להצעיד עבורו שורה של מומחים לספרות ערבית כדי לעמוד על כוונתו, או סטטוס סאטירי של צעיר שהשלטון בחר לפרש בדיוק, אבל בדיוק ההיפך מכוונתו המקורית, או צמרמורת האימה שלמדנו לפתח למשמע קריאת אללהו אכבר; עכשיו אנחנו כבר מתקשים להבין ברכת בוקר טוב פשוטה בפייסבוק.
על הצד האופטימי אפשר לומר שאנחנו אמנם הופכים במהירות מסחררת לקריקטורה גרוטסקית ועצובה, אבל לפחות קריקטורות אפשר להבין גם בלי שפה מילולית בכלל, שלא תפריע לנו חלילה להתלכד חברתית ולשמר את ערכי הדמוקרטיה.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
