newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חייבים לדבר על עזה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בשנים האחרונות השיח הציבורי מצמצם את העיסוק בעזה לאחד משני מצבים: או שזה המקום שממנו יורים טילים, או שזה המקום שממנו זמנית לא יורים טילים.

בהתאם לזה נקבעות התגובות המוצעות לירי המתחדש כל כמה זמן: לתקוף יותר חזק או יותר חלש, להמנע מכניסה או לשחזר את "הישגי" עופרת יצוקה. לאפשר להכניס חומרי בנייה או להפסיק. יש אינטרס בהסלמה או שאין. עזה היא מין ניסוי מדעי כזה שבו מנסים להגיע למינון הנכון של "הרתעה" מול "איפוק" כדי לשמר "שקט".

עכשיו אנחנו שוב בזמן של התלקחות. שוב צבע אדום קורע את תושבי שדרות והסביבה ממיטותיהם באמצע הלילה, מאיים עליהם באמצע היום, רקטות נופלות על בתים ומפעלים, והחיים אינם חיים. שוב מטוסי חייל האוויר מפציצים בעזה ומונעים שינה מתושביה. רק לפני חודש הרגו שם את הילד עבד עאוור בן השבע, אבל מי בכלל זוכר. סביר שהסבב הנוכחי לא ייגמר בפלישה קרקעית ובסוף שוב דברים ישקטו, עד הפעם הבאה.

כפי שג'קי חורי מדווח היום ב"הארץ", חמאס לא מעוניין בהסלמה, מכחיש אחריות לחטיפה, ולמרות הפשיטה המסיבית של הצבא על מוסדותיו בגדה המערבית, מעצרים של מאות מאנשיו וההפצצות בעזה – מעביר מסרים לישראל בניסיון להשיב את השקט. במצבו הפוליטי הנוכחי, עם כניסתו לממשלת האחדות הפלסטינית ממש לאחרונה, וללא שום אפשרות לפעול מחוצה לה בשל היחס העוין ממצרים והיעדר גיבוי בעולם הערבי, הוא לא יכול להרשות לעצמו עמדה אחרת. אבל נתניהו מתעקש לדחוק אותו לפינה.

חייבים לשוב לדבר על עזה בהקשר רחב יותר. לזכור שישראל התחייבה להתייחס לגדה ולרצועה כיחידה טריטוריאלית אחת במסגרת הסכמי אוסלו. לזכור שאם תקום אי פעם מדינה פלסטינית היא תהיה מדינה אחת בגדה ובעזה, ושגם אם לא – היא לא תעלם לשום מקום. לזכור שהעם בשני המקומות האלה הוא אותו עם, ושיש למעלה ממיליון וחצי בני אדם בעזה שחיים כבר כמעט עשור במצור, בבית הכלא הגדול בעולם.

גם בשביל תושבי הדרום וגם בשביל כולם – אם אנחנו רוצים שהשקט הבא יהיה קבוע, חייבים לדבר על עזה כמקום שחיים בו בני אדם, לא כניסוי מדעי.

> לדבר עברית בעזה

> עזה: תמונות של חיים בין הגלים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf