דיברתי היום עם עזה
עובד על פוסט לשיחה מקומית על הזינוק החד באבטלה בעזה בחודשים האחרונים. את המידע נפרסם כאן בקרוב. בינתיים בא לי לשתף בחוויה של ארבע שיחות טלפון שהיו לי אחר הצהריים עם אזרחים עזתים. אנשים עובדים, יזמים. אנשים שהיה כל כך מרגש לדבר איתם.
אבל למה בעצם? הם כאן. מרחק שעה מתל אביב. וכל כך התרגלנו לא לראות אותם. או במקרה שלי להתעלף מזה שדיברתי עם מישהו מעזה כאילו גיליתי סימני חיים על המאדים ולא את השכן הטבעי כל כך בדלת ממול.
לא מזמן כתבה אצלנו עביר איוב תושבת עזה על חווית ביקור בגדה ואיך גם הפלסטינים בגדה כקורבנות של אותה הפרדה בדיוק התייחסו אליה כאל סוג של חייזר, הנה כאן.
זו בדיוק השיטה שפועלת עלינו. על כולנו. מייצרת הפרדות, גדרות ומרחק. הדבר היחיד הלא נורמלי בשיחות האלה הוא שהתרגלתי לראות בהן משהו לא נורמלי. היית פעם בעזה? שאל אותי אחד המרואיינים שלי. כן כשהייתי ילד פעם אחת לפני 25 שנה, עניתי לו. שנות דור…
דיברתי היום עם ארבעה אנשים מאד קרובים. שיחות רגילות, חמימות, משתפות. סיפרתי להם גם על שיחה מקומית. על הרעיון ה"מהפכני" שכולנו בעצם חולקים באותו מרחב. שמחו. קיוו שיום יבוא וניפגש. כל כך פשוט. כל כך לא…
והנה כאן הפוסט שיצא מהשיחות הללו.
ילדה עם עפיפון בעזה (שריף סרחן CC BY-NC-ND 2.0)
הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.
כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.
אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.
הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית
