"אין סיכוי שאת מעזה, את כזאת חמודה וחכמה": טיול ראשון מחוץ למצור

כותבת אורחת: עביר איוב*

אני פלסטינית מעזה, לא פשוט "עזתית". אני לא בדיוק מה שאתם רואים בתקשורת: אני לא מומחית בירי רקטות, לא חיה מתחת להריסות ולא תלויה בסיוע הומניטרי.

למעשה, אף פעם לא הייתי מודעת לאופן שבו אנשים מחוץ לעזה רואים אותנו עד שניתנה לי ההזדמנות לעזוב את המובלעת המבודדת בפעם הראשונה. זה היה ב-2012, אז נסעתי לירושלים לכמה פגישות עבודה. היה מוזר לגלות שאפילו פלסטינים שגרים רק כמה עשרות קילומטרים מאיתנו מקבלים תמונה מעוותת מהתקשורת בכל הנוגע לפלסטינים ברצועה.

הייתי המומה לראות את חלקיה האחרים של המולדת שלי בפעם הראשונה. רציתי לומר לכל אחד שפגשתי שאני מעזה, שכן לרוב האנשים אין הזדמנות לפגוש אותנו במציאות. "אני מעזה", הכרזתי בחיוך רחב בפני פקיד הקבלה הפלסטיני במלון מזרח ירושלמי מפואר. הוא בהה בי רגע ללא מלים, ואז הקניט אותי בשאלה אם יש לי רקטות בכיסים. ציפיתי להערות שכאלה מישראלים, אף פעם לא ציפיתי שיבואו מפלסטינים.

למחרת נסעתי מירושלים לרמאללה באוטובוס שיצא משער שכם. אחרי שמצאתי מושב ליד החלון, התיישב לידי בחור נאה. קשקשנו קצת – יכולתי לאבחן שהוא מבית לחם, אבל לו לא היה מושג מאיפה אני. "אני מעזה", אמרתי. "אין סיכוי, אבל את חמודה וחכמה!", הוא אמר. שוב, הייתי בהלם. מאיפה לעזאזל הוא קיבל את הרעיון שאנשים מעזה הם פחות חמודים או חכמים מאלה בבית לחם?

התקריות האלה לא יכלו להכין אותי לתגובות שאקבל כשנסעתי לארצות הברית כמה שבועות לאחר מכן, שם לכמה אנשים לא היה מושג שעזה בכלל קיימת.

אז לכל אלה שתמונות של הפצצות ושפיכות דמים הוליכו אותם שולל: כן, יש קונפליקט מתמשך בפלסטין, לא רק בעזה. וכן, עזה היא לא אזור עצמאי, היא חלק מפלסטין הכבושה. עובדות אלה לא הופכות אותי לחייזר.

זה נהיה מעייף ופוגעני לשמוע שוב ושוב אנשים שואלים אם האנשים בעזה הולכים לקניות, רוכשים השכלה, מתאמנים במכון כושר או נוסעים. כן, 1.8 מיליון האנשים הנצורים בעזה שחיים תחת אש, לגמרי מבודדים מהעולם, אכן הולכים לבתי ספר ואוניברסיטאות; מוצאים עבודות ראויות; ומטיילים מחוצה לה (כשמצרים פותחת את מעבר רפיח).

האנשים בעזה לא זקוקים לאהדה של הקהילה הבינלאומית. סיוע הומניטרי זה לא הדבר היחיד שחסר לתושבי עזה. עזה מלאה באנשים מוכשרים ואינטלקטואלים. הפלסטינים בעזה רוצים רק שיתייחסו אליהם כבני אדם שראויים לכבוד על כך שהם מלמדים את כל העולם איך לחיות מיום ליום.

תרגום: יעל שטיין.

פורסם במקור באנגלית ב- 972+

* עביר איוב, 26, למדה ספרות אנגלית באוניברסיטה האיסלאמית של עזה. היא עיתונאית שכיסתה את המלחמה האחרונה בעזה וכן נושאים פנימיים שונים. היא כתבה מאמרים לאתרי האינטרנט של "אל ג'זירה", "הארץ" ואחרים.