newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

למה אני הולכת לשבות רעב ביום העצמאות?

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותבת אורחת: עדי גולן בכנפו

ביום שלישי, כשענן ריח של בשרים חרוכים יצוף מעל תל אביב-יפו, וכשריח אבק השריפה של הזיקוקים ישקע אני הולכת לצום בכיכר השעון ביפו, אני הולכת לשתות מים ומלח, אני הולכת לעמוד בסולידריות עם האסירים הפלסטינים השובתים רעב כבר שבועיים ועם מיליוני הפלסטינים שחיים בכלא בגדה המערבית, ירושלים המזרחית ועזה, בסולידריות עם נתיני הכיבוש.

בתוך ים "העצמאות" הזה אני הולכת לצום על 50 שנות עוול, על 50 שנות הרג, על 50 שנות נישול ועל 69 שנות ייבוש. גם כל המים והמלח שבעולם לא יוכלו להרוות את צימאונם של מליוני המדוכאים.

כשאורן חזן בא לנפנף מנגל מול כלא עופר כדי להקשות על האסירים השובתים רעב; כשפרשת באסל גטאס לימדה אותי שלאסירים "בטחוניים" אין גישה לטלפון כדי שיוכלו להגיד לאמא שלהם חג שמח; כשהסדרה האהובה על מירי רגב, מגידו, לימדה אותי שפלסטיני אשכרה יכול לשבת במעצר מנהלי 8 שנים; כשאנשים מוצאים להורג במחסומים מופרטים; וכשראיתי שארבעים שוטרים פלוס יס"מניקים היו צריכים לאבטח אותי ועוד 150 איש באירוע שקיימנו בחיפה רק כי באנו לדבר על הכיבוש – הבנתי שאני לא יודעת כלום.

אני כן יודעת שנולדתי בצד השבע של החומה. ביום שלישי, יום העצמאות, אני לא אשבות רעב, אני רק אוותר על יום אחד של שובע. כי המנגל של חזן וההסתה של מירי, הם כבר מזמן לא על סף הדלת הם עמוק עמוק בין חדרי הלב של העם שלי, האלימות, השנאה, ההפחדה וההשתקה הפכו להיות המים והמלח של העם שלי.

>>> בניגוד לבנט, תוכנית הלימודים בהיסטוריה לא מפחדת מהנכבה

האלימות הזו הזכירה לי שאפשר גם אחרת. סבתא עליזה הייתה מספרת לי בכל יום שואה, על איך כשהנאצים היו על הגדרות בשנת 1940 ובמצרים הוכרזו שלושה ימי צום. יהודים, מוסלמים ונוצרים מגדול ועד קטן צמו יחד כדי לבטל את רוע הגזרה. הגזרה בוטלה ותודה לאל ולשכנים של סבתא, יש לי סבתא.

ביום העצמאות הזה, אני עומדת עם השכנות והשכנים שלי, בדיוק כמו סבתא שלי והשכנות והשכנים שלה ממצרים, ומאמינה שיום יבוא והגזרה תוסר.

ביום שלישי אני אצום עם האסירים הפלסטינים ואתאבל על אבדן הערכים של החברה שלי, על הכיבוש, ההסתה והשנאה שאוכלים אותנו מבפנים כמו קורוזיה.

אני לא עם חופשי בארצי, ואני לא אהיה עם חופשי עד שהמדינה שלי לא תסיים את השליטה והדיכוי של עם אחר.

עדי גולן בכנפו היא אמנית, אקטיבסטית, מזרחית – לאו דווקא בסדר הזה.

> החייל הבודד והמתנחל עם הקוראן: עוד יום שמש בארץ המאחזים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf