newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כמו באמריקה: מה אפשר ללמוד מגואנטנמו ומפיצויים לשחורים

מאת:
השאירו תגובה
א א א

שני פוסטים חשובים שעוסקים בפוליטיקה אמריקאית התפרסמו בבלוגוספירה הישראלית בימים האחרונים, וכל אחד מהם יכול ללמד אותנו משהו אחר, על מקומות שבהם כדאי או עדיף שלא להיות כמו באמריקה.

האחד, של טל שניידר מ"הפלוג", מתאר את החוויות שלה מביקור בכלא גואנטנמו. שניידר עוסקת בעיקר בבחירה של האמריקאים להזין אסירים שובתי רעב בכפייה, בניגוד להצהרת מלטה של ארגון הבריאות העולמי ובניגוד לאתיקה הרפואית. בימים אלה שואבת הממשלה שלנו השראה מהאמריקאים ומנסה להעביר חוק דומה, בעיקר נוכח שביתת הרעב המתמשכת של העצירים המנהליים בבתי הכלא.

אבל לצד ההצצה לעולם ההזנה בכפייה מציעה שניידר תמונת מצב עגומה לגבי מידת אשמתם של האסירים בגואנטנמו. כנגד האינטואיציה שאם הם יושבים שם אז "בטח הם עשו משהו" מביאה שניידר את הנתן המדהים ש-621 מתוך 779 עצירים שם שוחררו לאחר שנים בכלא מבלי שנשפטו בכלל, מבלי שנמצא נגדם אישום משמעותי כלשהו. גם בכך דומים העצירים בגואנטנמו לעצירים המנהליים בישראל, ששובתים רעב בדיוק בגלל שכולאים אותם לשנים ארוכות ללא משפט או אישום.

> על האמונה העיוורת באשמתם של העצירים המנהליים

הפוסט השני הוא של נעמה נגר ב"העוקץ". נגר מספרת על מאמר שפורסם ב"אטלנטיק" ושמעורר הדים בשיח הציבורי האמריקאי לאחרונה. המאמר קורא לתשלום פיצויים לשחורים בגין שנים של עבדות, ניצול ואפלייה. הדגש המעניין במאמר, כמו שכותבת נגר, הוא זה:

המאמר של קואטס הופך על פניו את השיח האמריקאי. השאלה היא לא האם לחלק את הכסף "שלנו, הלבנים" לקבוצה נחשלת. במקום זה, קואטס אומר: אתם מתבקשים להחזיר חלק מהכסף שאנחנו, השחורים, ייצרנו בעבורכם מלכתחילה.

נסו לרגע לחשוב על הציבורים בארץ שזכאים גם הם לפיצויים כאלה: הפלסטינים שנאלצים תחת המשטר הצבאי לעבוד עבור ישראלים בתנאים קשים, התאילנדים שמחזיקים את החקלאות הישראלית על גבם ומשתכרים לפעמים פחות משכר מינימום, ועוד ועוד. מהפכני? אולי. צודק? בטוח.

> מאיפה מגיעים הביכורים: ביקורים אצלי עובדי חקלאות

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf