לפלסטינים אסור אפילו להיכנס לתחנת הרכבת בסבסטיה

מתנחלים קפצו ואמרו שהכניסה לאתר אסורה על פלסטינים. תחנת הרכבת אל-מסעודיה בסבסטיה (צילום: עמק שווה)

לפני קצת יותר משבוע הכריז ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם, אונסק"ו, על האתר הארכיאולוגי בסבסטיה כאתר מורשת עולמית מטעם פלסטין. האתר נמצא בשטח C, אך הגישה אליו עוברת דרך הכפר סבסטיה, הנמצא בשטח B. באותה הזדמנות הכריז אונסק"ו על סבסטיה גם כאתר בסיכון.

>> "בסבסטיה, החפירות אינן כלי לגילוי העבר אלא לעיצוב המרחב"

הרקע להכרזה הוא ככל הנראה תוכנית הפיתוח רחבת ההיקף שישראל מקדמת באתר, ולה הוקצו כ-32 מיליון שקלים. במסגרת התוכנית מתכוונת ישראל לגדר את האתר ולסלול כבישים שיאפשרו להגיע אליו משטח C. למעשה, מדובר בתוכנית לניתוק האתר מהכפר.

לא הרחק מהאתר נמצאת תחנת הרכבת אל-מסעודיה. התחנה, שנבנתה ב-1914 כחלק מהקו שחיבר בין עמק יזרעאל לשכם, היתה ביטוי למאמצי המודרניזציה של האימפריה העות'מאנית. בשנות ה-70 של המאה ה-20 היא הפכה למוקד מרכזי במאמציה הראשונים של תנועת "גוש אמונים" להקים התנחלויות בגדה המערבית. בעוד האתר הארכיאולוגי בסבסטיה עדיין פתוח, תחנת הרכבת הישנה כבר מגודרת ומוקפת בדגלי ישראל.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

את חוויית המבקר לפי החזון הישראלי זכיתי לחוות על בשרי. דקות ספורות לאחר שהגעתי למקום עצר לידי טנדר, וממנו יצא מתנחל צעיר מהחווה הסמוכה. לא חלפו שתי דקות, ואחריו הגיע גם רכב הביטחון של קרני שומרון. המתנחל חקר אותי על מעשיי במקום, וכששאלתי לפשר החקירה, השיב בפשטות שהוא רוצה לוודא שאיננו ערבים. כששאלתי אותו מדוע נאסר על פלסטינים להיכנס לתחנת רכבת נטושה, התשובה שקיבלתי היתה: "מדובר באתר ארכיאולוגי".

לאחר ששני כלי הרכב נסעו, נותרתי לתהות: מדוע שייאסר על פלסטינים לבקר באתר ארכיאולוגי, ומי בדיוק הסמיך נער גבעות וחבר כיתת כוננות לשמש סדרנים המפקחים על הכניסה לאתרי מורשת? התשובה הרשמית, כמובן, היא שלפלסטינים מותר להיכנס לאתר ושאף גורם לא הסמיך את השניים לחסום את דרכם. אבל המציאות אחרת.

סבסטיה היא אחד האתרים החשובים בגדה המערבית ועדות חיה להתפתחות המרחב שאנו חיים בו. האתר שימש כבירת ממלכת ישראל הצפונית של עומרי ואחאב, כמרכז מינהלי בתקופת הורדוס וכאתר נוצרי מרכזי המזוהה עם מקום קבורתו של יוחנן המטביל. לצד השרידים שוכן כפר פלסטיני, שבעשורים האחרונים פעל רבות לשימור אתרי המורשת שבו, שתושביו רואים בהם חלק בלתי נפרד מזהותם.

בדיונים באונסק"ו טענה נציגת ישראל, השגרירה נינה בן-עמי, כי "ההצעה הפלסטינית מתעלמת במכוון מהנוכחות היהודית הקדומה". אלא שעיון במסמכי ההכרזה מציג תמונה אחרת: סבסטיה הוכרזה כאתר מורשת עולמית בזכות העדויות לשלל התרבויות שהתקיימו במקום לאורך הדורות, ובהן ממלכת ישראל הצפונית. מתברר שמה שמפריע לישראל אינו התעלמות מההיסטוריה היהודית, אלא סירובה של ההכרזה למחוק את ההיסטוריה שאינה יהודית.

בעוד שבעבר שימשה הארכיאולוגיה את ישראל ככלי נרטיבי מרכזי לביסוס זיקתה לגדה המערבית, בשלוש השנים האחרונות אנחנו עדים לשימוש גובר בה כדי להעמיק את האחיזה הישראלית בשטח ובה בעת לנתק את הפלסטינים מזיקתם אליו. לפלסטינים אסור להיכנס לאתר ארכיאולוגי, כפי שהבהיר לי המתנחל שעצר אותי.

בסבסטיה השימוש בארכיאולוגיה לצורכי התפשטות בא לידי ביטוי בהפקעת כ-1,800 דונם בשטח האתר הארכיאולוגי, אף שמדובר בגן לאומי שישראל יכולה לחפור ולפתח בלי קשר לבעלות על הקרקע. כעת מתרחב השימוש בארכיאולוגיה גם כעילה לפעולות טרור נגד קהילות פלסטיניות חסרות מגן. דוגמאות לכך לא חסרות.

בפברואר האחרון פרסם שר המורשת, עמיחי אליהו, סרטון מארמונות החשמונאים ובו קרא להרוס כל אתר מורשת שאינו יהודי. שעות ספורות לאחר מכן פורעים יהודים זרעו הרס נרחב בכפר אל-דיוק הסמוך. ביוני ניתקו מתנחלים את צינור המים ששימש עורק חיים לתושבי הכפר פסאיל, רק כדי למלא בריכה עתיקה, כמובן ללא כל אישור מהרשויות.

כמו במסעודיה, הארכיאולוגיה הישראלית עומדת בתחנה, ועליה לבחור באיזו רכבת לנסוע: בזו שבה נוהגים המתנחלים, הדוהרת לעבר נישול של הפלסטינים ממורשתם, או בזו הנוסעת לכיוון שעליו הצביע אונסק"ו בהכרזתו האחרונה על סבסטיה, המובילה להכרה כי לצד זיקתנו ההיסטורית למרחב קיימת גם זיקה פלסטינית. הכרה זו היא תנאי הכרחי אם אנו חפצים להמשיך להשתייך למשפחת העמים, וחשוב מכך, אם אנו רוצים שהרכבת תוביל אותנו למקום טוב יותר.

ד"ר חמי שיף כתב את עבודת הדוקטור שלו על השימוש בארכיאולוגיה ככלי לעיצוב זהות בחברה הישראלית. הוא ראש תחום המחקר בארגון עמק שווה