"בסבסטיה, החפירות אינן כלי לגילוי העבר אלא לעיצוב המרחב"

"השופט והתליין – אותה מערכת". גרפיטי באתר הארכיאולוגי בסבסטיה, 12 במאי 2025 (צילום: נאסר אשתייה / פלאש90)

אירועי השבוע האחרון בכפר סבסטיה, צפונית-מערבית לשכם, הוגדרו בידי תושביו כחמורים ביותר מאז החלו ניסיונות השליטה במרחבה הארכיאולוגי בשנת 2022. אתמול (יום שלישי) נכנסו כוחות צבא ישראליים, בליווי קציני המנהל האזרחי ואנשי מקצוע מתחום הארכיאולוגיה, לאתרים הנחשבים לליבת הזהות של המקום: סביבות מסגד נבי יחיא, אזור קבר יוחנן המטביל ונקודות הכניסה של המסלול הארכיאולוגי המשתרע בין בתי האבן העתיקים למדרונות הרומיים.

מדובר בשטחים המסווגים כשטחי B, כלומר נמצאים באחריות אזרחית פלסטינית. הכוחות הישראליים שנכנסו לכפר עסקו במדידה שיטתית של כניסות ויציאות, תיעוד מעברים והערכת מבנים ותוואים, באופן שמצביע על התחלה של עבודת מיפוי תשתיות.

>> סבסטיה: ללמוד מהפלסטינים איך לשמר עתיקות

הפלישה הגיעה לאחר הכרזה רשמית על הפקעת 1,800 דונם ברצף האדמות שבין הכפרים סבסטיה ובורקא. ההפקעה כוללת 570 חלקות אדמה, מאות עצי זית עתיקים, תשתיות תיירותיות ובתים היסטוריים הממוקמים בסמיכות לאתר העתיקות. המועצה המקומית הגישה ערר לבית המשפט העליון, אך ראש המועצה, מוחמד עאזם, הגדיר את המהלך כ"צעד פורמלי להצלת מה שעוד ניתן להציל", והוסיף "השופט והתליין – אותה מערכת".

עאזם אמר לכלי תקשורת פלסטיניים לאחר הפלישה: "מאז תחילת הכניסות המאורגנות (של המתנחלים, מלווים בחיילים, לאתר הארכיאולוגי; ב"ז) נסגרו יותר מתשעה עסקי תיירות – מסעדות, אתרי אירוח ומרכזי קבלת מבקרים. אתר זה היה עורק החיים של היישוב. עם השיתוק שלו נחתך גם מקור ההכנסה הישיר למועצה, כשהופסקו ביקורי תלמידים ומשלחות מקומיות. דפוס האירועים מזכיר את מה שהתרחש בחברון: תחילה ביקורים מאורגנים, לאחר מכן מחסומים טכניים, ולבסוף יצירת אתר רשמי סגור המפקיע את המקום מידי קהילתו".

במקביל, פורסמו השבוע דיווחים על תוכנית חומש להשקעה רחבת היקף בהתנחלויות ביוזמת שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳ – בהיקף של 2.7 מיליארד שקל. על פי הפרסומים, מדובר במהלך הכולל העברת בסיסים צבאיים לצפון הגדה, סלילת כבישים עוקפים חדשים, הקמת מרכזי מבקרים ותשתיות משלימות. על פי גורמי תכנון, המהלך המשמעותי ביותר הוא העברת מפקדת אוגדת מנשה לאזור הסמוך לאתר סבסטיה – מהלך שמעניק משנה תוקף לכך שהאירועים בשטח בתקופה האחרונה אינם אפיזודה מקומית, אלא נדבך מוצהר ביוזמת סמוטריץ' לעיצוב מחדש של צפון הגדה.

הצבא ממשיך גם לקדם קמפיין דיגיטלי מקיף בשם "בשביל יהודה", הפועל דרך קבוצות ווטסאפ, טלגרם ועמודי רשת, ומזמין חיילים (ואזרחים) לביקור במקומות שונים ברחבי הגדה, בהם אתרים דתיים וארכיאולוגיים, מאחזים בלתי-חוקיים, מעיינות שנלקחו מפלסטינים וכפרים פלסטיניים שבהם נמצאים שרידים או מבנים "בעלי משמעות היסטורית".

הסרטונים ממליצים להגיע לאתרים בתוך יישובים פלסטיניים, מקשרים בינם לבין סיפורים תנ"כיים ומציגים גם חוות ומאחזים חדשים שנבנו על קרקעות פרטיות. לצד אלה ישנן פרסומות לעסקים מקומיים הפועלים באתרים הללו, שבהן מופיעים קצינים, חיילים ופעילים פוליטיים שמעבירים מסרים אידיאולוגיים ותעמולתיים. די ברור שהקמפיין לא נועד רק להציע מידע תיירותי או להמליץ על מסלולים, וכי מטרתו המרכזית היא מסגור האתרים כנקודות חיוניות להבנת "מהות המשימה", כהגדרת יוצריו. במילים אחרות, הוא מכוון להטמיע נרטיב היסטורי שמצדיק נוכחות צבאית ותנועת מבקרים הנשענת על פרשנות פוליטית-לאומית יהודית של המרחב.

המערכה הישראלית הנוכחית בסבסטיה נראית קשורה באופן ישיר לדרישות חוזרות של גורמים מתנחליים באזור. חיילים מלווים מבקרים באתר הארכיאולוגי בסבסטיה, 22 באפריל 2019 (צילום: הלל מאיר / פלאש90)

בינתיים, בסבסטיה, חנויות התיירות המקומיות סגורות מזה שבועות. התנועה המסחרית כמעט פסקה ותושבים רבים אינם מצליחים להגיע לשדותיהם. העיירה, שהתבססה בעבר על זרימת מבקרים פלסטינים ועל כלכלה מקומית מצומצמת, נמצאת כיום במצב של שיתוק כמעט מלא, בעוד תחושת האיום על המשך קיומו של המרחב ההיסטורי כפי שהתקיים עד כה הולכת וגוברת.

המערכה הישראלית הנוכחית בסבסטיה נראית קשורה באופן ישיר לדרישות חוזרות של גורמים מתנחליים באזור, המבקשים מזה שנים להפוך את האתר לנקודת אחיזה פיזית וסמלית. הדבר נעשה בחסות נרטיב דתי-תנ"כי הטוען כי סבסטיה היא "שומרון הקדומה", וכי שרידי הארמונות והחומות שנתגלו באזור מהווים עדות למוקד שלטוני יהודי בעבר.

נרטיב זה לא מוגבל לשיח מחקרי או דתי – בשנים האחרונות הוא הפך לכתב הסמכה מעשי: פרויקט רחב היקף של הפקעת קרקעות הכולל סלילת כבישים עוקפים המיועדים למתנחלים בלבד, הצבת שערי כניסה מבוקרים, פיתוח מרכזי קבלה ואתרי מבקרים וגביית תשלום עבור כניסה – כאילו מדובר באתר מורשת לאומית. בפועל, מדובר בתכנון שמטרתו עיצוב מציאות של שליטה, דחיקת התושבים הפלסטינים החוצה וניתוקם מהסביבה ההיסטורית שלהם.

לטענת ד"ר מונה אבו-חמדיה, ארכיאולוגית פלסטינית, המתרחש בסבסטיה הוא תהליך שנועד לבטל את הקשר בין התושבים למקום שלהם. "סבסטיה היא עיר עתיקה המיושבת ברצף יותר מ-5,000 שנה, שבמהלכן התקיימו בה תרבויות שונות – כנענית, פיניקית, רומית, ביזנטית ומוסלמית. בשום שלב לא נמצא ממצא ארכיאולוגי אחד שתומך בסיפורים המקראיים המיוחסים לאתר הזה. כל משלחות החפירה – משלחת אוניברסיטת הרווארד (1908–1910), משלחות בריטיות, גרמניות וצרפתיות מאוחרות יותר – הגיעו לאותה מסקנה".

אבו-חמדיה מציינת כי נעשו ניסיונות ישראליים "לפרש מחדש" ממצאים באמצעות העתקתם לשיח פוליטי-טריטוריאלי, אולם לדבריה, "הקהילה המדעית הבינלאומית לא אימצה פרשנויות אלה משום שהן אינן נשענות על תיעוד חומרי מוצק". לבסוף היא מסכמת: "כאשר החפירה משמשת אמצעי הפקעה ולא חקר – מדובר לא בארכיאולוגיה אלא בשימוש בכוח כדי להנדס זהות".

"הטענה שסבסטיה שימשה כבירתו של עמרי המלך, או כמוקד של ממלכת ישראל הקדומה, אינה נשענת על כל ממצא ארכיאולוגי", אומרת ד"ר אבו-חמדיה. לדבריה, "אין כל בסיס מדעי שמקשר את המבנה שנחשף באתר לעמרי עצמו; המחקר האדריכלי מצביע על כך שמדובר במתחם השייך לשליט מקומי מן התקופה הכנענית, וכי שכבת היישוב הקדומה והברורה ביותר באתר היא שכבה כנענית".

"דרושה התערבות בינלאומית להצלת סבסטיה"

בהיבט ההיסטורי-תרבותי, ההיסטוריון והארכיאולוג ד"ר תופיק דעאדלה מנסח עמדה הנוגעת בליבה של המחלוקת סביב סבסטיה. לדבריו, עצם ניסוח השאלה במונחים של "האם יש כאן שרידים יהודיים" מחמיץ את מהות ההקשר: "הדיון איננו בשאלת הימצאותם של שרידים יהודיים כאן. כל שכבה שעברה על הארץ הזו היא חלק מאותו רצף היסטורי. אי אפשר לגזור בעלות על אתר בשל פרק אחד בלבד מהעבר שלו. אין בעולם מודל שבו שכבה מסוימת מספקת בסיס ליטול אתר שלם מידי האנשים החיים בו. ההיסטוריה אינה מונחת במוזיאון; היא ממשיכה בתוך אלה שחיים על הקרקע כעת".

בהמשך הוא מדגיש כי ריבוי השכבות בסבסטיה אינו חריג מדעית, וכי זהו טבעו של אתר עירוני שנשמר אלפי שנים: "סבסטיה דומה לרבים מן האתרים העתיקים במרחב: רב-שכבתית, בנויה לאורך דורות ובתוך כפר שחי על האתר ממש. יש כאן קהילה שממשיכה להתקיים במקום שבו מצויות החפירות עצמן. זה אינו אתר 'נטוש', אלא המשך חי של זיכרון. לכן המורשת הארכיאולוגית של סבסטיה אינה ממצא ניטרלי, אלא חלק מהמשכיות תרבותית. האנשים שחיים כאן היום הם צאצאים ישירים של רצף יישובי בן אלפי שנים, וזה יוצר זיקה שאינה ניתנת לעקירה באמצעות צו מנהלי או גידור.

"העתיקות של סבסטיה שייכות לתושבי סבסטיה, לפלסטינים החיים בה. זהו אחד האתרים המרכזיים והמשמעותיים ביותר לא רק בצפון הגדה אלא אולי בפלסטין כולה. עדיין ניצבים בו עמודים מרשימים ומבנים, ועדיין מתקיימת בו שכבה פיזית ותרבותית חיה. אולם במקביל, מתרחש ניסיון מוצהר להשתלט על הסיפור ההיסטורי באמצעות חפירות, סימון גבולות ושליטה מרחבית, במטרה לייצר זיקה חדשה דרך ממצא ארכיאולוגי שיתאים לרצון פוליטי.

"האמת הפשוטה היא שכל מי שעבר בארץ הזו לאורך אלפי השנים הוא חלק מן המורשת של האנשים שחיים בו. התורה היא חלק ממנה, כמו גם הברית החדשה והקוראן. התרבות הכנענית היא יסוד בזהות שלנו, וכך גם התקופות הביזנטית והרומית – וגם התקופה היהודית היא נדבך בתוך רצף תרבותי רחב שאינו שייך לקבוצה אחת בלבד".

על המהלכים הנוכחיים הוא אומר: "היום אין מדובר בחפירות שמטרתן גילוי, אלא בחפירות שמטרתן עיצוב. ברגע שסבסטיה הופכת ממקום מיושב למתחם מגודר ומאובטח, היא מתנתקת מהמרקם האנושי שלה ומשנה את מהותה. האתר אינו מוצג עוד כמרחב ארכיאולוגי חי, אלא כמשאב לצורך ריבונות. זו איננה הארכיאולוגיה כפי שהיינו מצפים לראותה, אלא שימוש בחפירה ובאתר כדי לבסס כוח, בעלות ונוכחות פוליטית בשטח שהחיים בו לא נפסקו לרגע".

"אין די במחוות הצהרתיות". ד"ר מונה אבו-חמדיה (באדיבות המצולמת)

אבו-חמדייה רואה את מהלך ההפקעה הנוכחי כחלק ממהלך התפשטות רחב היקף: "בשנת 1985 הופקעו למעלה מ-285 דונם באזור חברון. זה היה אסון. כעת מדובר בכוונה להפקיע כ-1,800 דונם מתוך 4,500 – זוהי ההפקעה הגדולה ביותר של מתחם יחיד מאז תחילת הכיבוש. אנחנו שומעים על כוונה להכניס מיליון מתנחלים לצפון הגדה. לא מדובר כאן בסיסמה – זהו תכנון מבני חדש, וסבסטיה ממוקמת בדיוק על ציר הפרויקט המתנחלי הזה. מה שקורה כאן אינו רק השתלטות על קרקע; זוהי מחיקה של שכבת זהות ותרבות – מהלך מקביל למחיקה הפיזית".

לדבריה, מה שכונה בשיח המחקרי והבינלאומי "טיהור" של מרחבים פלסטיניים אינו מתמצה בדחיקת האוכלוסייה בלבד. הוא מתרחש בשני רבדים מקבילים – במרחב ובזיכרון. "בגדה המערבית רואים לא רק דחיקה של תושבים", היא אומרת, "אלא מחיקה של זיכרון. כפי שראינו גם בעזה – אין מדובר בתהליכים ספונטניים, אלא בפירוק מכוון של מבנים היסטוריים, השחתת אתרים וסילוק שיירי זהות. עדויות בינלאומיות מצביעות על יותר מ-226 אתרים ארכיאולוגיים ותרבותיים שנהרסו או ניזוקו בשנתיים האחרונות. זהו דפוס של מחיקה תרבותית המתקיים בצמוד לכוח צבאי".

אבו-חמדיה קושרת את המתרחש בסבסטיה לתופעה רחבה בהרבה של השתלטות על אתרים ומשאבים בגדה, בהם גם מקורות מים, המהווים חלק מהקיום החברתי וההיסטורי של קהילות. "השליטה על מקורות מים בגדה אינה רק שאלה של משאב טבע. זהו מהלך בעל ממד פוליטי, כלכלי וחברתי המשפיע ישירות על חיי התושבים ועל יכולתם להתפרנס ולהתקיים במקום. ארגוני זכויות אדם בינלאומיים תיעדו מקרים של תפיסה, חסימה או פגיעה במעיינות טבעיים ובתשתיות מים. ברוב המקרים, הפגיעה מיוחסת לפעולות מתנחלים או למדיניות שמגבילה את הגישה הפלסטינית למים. בעיני גורמי משפט בינלאומיים, פעולות אלה נתפסות כחלק ממערך רחב של שליטה במרחב, עד כדי פגיעה בכושר הקיום של קהילות מקומיות".

אבו-חמדיה קוראת להתערבות בינלאומית מיידית להצלת סבסטיה. לדבריה, "הארגונים הבינלאומיים – בהם אונסק"ו וגופים נוספים – הסתפקו עד כה בהצהרות מחאה, אך אין די במחוות הצהרתיות. אנו זקוקים לעמידה ברורה וחד-משמעית של אותם מוסדות לצד התושבים, כדי לבלום את הסכנה הממשית והמיידית הנשקפת לסבסטיה ולמכלול שרידי התרבות הפלסטינית שנותרו בה".