11 שנים למותו: אסופה חדשה למשורר הפלסטיני סמיח אל-קאסם

המשורר שנשאר על אדמתו והמשורר שגלה מארצו. סמיח אל-קאסם ומחמוד דרוויש (צילום: באדיבות משפחת אל-קאסם)

11 שנים לאחר פטירתו של המשורר הפלסטיני הבכיר סמיח אל-קאסם, ראה אור בקהיר לפני כחודש מבחר חדש משיריו, בשם "התקדמו – ועד פעימת הדם האחרונה בעורקיי אתנגד" . הבחירה לפרסם את הקובץ באחת מהתקופות הקשות והגורליות בתולדות העם הפלסטיני היא בעלת משמעות עמוקה; היא מציגה את השירה כעדות אחרונה לחיים, ואת האדם כמי שעדיין מסוגל לדבר בשפה של יופי גם כשהעולם סביבו נחרב.

>> משיריו של סמיח אל-קאסם: מוכן המת למסעו. ככל באי העולם

הספר ראה אור בשיתוף פעולה בין מוסד סמיח אל-קאסם שבגליל לבין ההוצאה המצרית "מירית" (دار ميريت), ונערך בידי העיתונאי וחבר מועצת עיריית חיפה מטעם חד"ש, רג’א זעאתרה. האסופה כוללת 70 שירים, ביניהם כאלה שרואים אור לראשונה, ומתפרשת על יותר מחמישה עשורים של יצירה – מן הדיוואן הראשון "תהלוכות השמש" (1958) ועד לשיריו האחרונים, שחלקם נכתבו במבנה ניסיוני של קולאז’. לצד שירים על אהבה, הקיום האנושי וחקירה רוחנית, נכללת באנתולוגיה גם אחת היצירות המזוהות ביותר עם דמותו – השיר "התקדמו", שנכתב על רקע ההפצצות על עזה במהלך האינתיפאדה הראשונה, והפך מאז לאחת הקריאות המרכזיות של שירת ההתנגדות הפלסטינית.

הקובץ, המשתרע על פני 248 עמודים, כולל גם מאמרים על שירתו של אל-קאסם, בהם חיבור מאת ד"ר נַבּיה אל-קאסם על תרומתו של סמיח אל-קאסם להתפתחות הצורה והתוכן בשירה הערבית המודרנית, וכן תיעוד הפרשה שבה שירו של אל-קאסם, "אויב השמש", יוחס בטעות ללוחם האמריקאי ג’ורג’ ג’קסון לאחר הירצחו ב-1971. את העטיפה עיצב האמן המצרי אחמד אל-לאבאד, שבחר לשלב בין צבעי זהב ואפור – "צבעי נחישות ואפר", כפי שהגדירם.

עטיפת האסופה "התקדמו – ועד פעימת הדם האחרונה בעורקיי אתנגד"

"מדובר ב-70 שירים, שמחציתם לקוחים מהאסופה שהוציאה משפחת סמיח אל-קאסם לזכרו בשנת 2015, ואת המחצית השנייה בחרתי יחד עם חוקרים ואנשי אקדמיה", אומר זעאתרה. "הקפדנו שהשירים יהיו מגוונים – מבחר מכל תקופות יצירתו ובנושאים שונים. חלקם פורסמו בעבר, חלקם בלתי מוכרים. הרעיון היה לאגד את המבחר הייחודי הזה במהדורה חדשה, שתגיע לקוראים ברחבי העולם.

"אחד מהשירים הלא מוכרים נמצא בתאו של אסיר אמריקאי לאחר מותו. בתחילה חשבו שהאסיר עצמו כתב אותו, אך בהמשך התברר כי מדובר בשיר של סמיח אל-קאסם. שיר נוסף, הנחשב לאחד הראשונים שלו בשם 'לא יפה', הפך לאחרונה לחלק מקמפיינים להעלאת המודעות נגד תופעת הבריונות החברתית והלעג בקרב ילדים ובני נוער".

סמיח אל-קאסם נולד בשנת 1939 בעיר זרקא שבירדן, למשפחה דרוזית שמקורה בכפר ראמה שבגליל העליון. בשנת 1941 חזרה המשפחה לראמה, שם גדל והתחנך. את שיריו הראשונים כתב בגיל צעיר מאוד. קובץ הביכורים שלו, "תהלוכות השמש", ראה אור כשהיה בן 19 בלבד.

אל-קאסם נמנה עם שלישיית המשוררים הגדולים של "שירת ההתנגדות הפלסטינית", לצד מחמוד דרוויש ותאופיק זיאד. שלושתם נשארו במולדתם לאחר 1948, אם כי דרוויש עזב מאוחר יותר את הארץ. חלופת המכתבים בין אל-קאסם, המשורר שנשאר על אדמתו, לבין דרוויש, המשורר שגלה מארצו, ראתה אור בספר "אל-רסאאֵ'ל – האיגרות" שאף תורגם לעברית על ידי חנה עמית-כוכבי. דרוויש ביטא את זהות הערבי-הפלסטיני במילים פשוטות וחותכות – "רשום, אני ערבי"; זיאד, שאף שכיהן כח"כ מטעם המפלגה הקומוניסטית, היה קול הרחוב, המשורר של העם ושל העבודה, הפוליטיקאי המנהיג; ואל-קאסם היה קולו של המצפון, הנביא והחוזה, שהפך את השירה למרחב של התרסה מוסרית. שלושתם היו חברים בתקופות שונות במפלגה הקומוניסטית.

יחד עם חבריהם – ביניהם מֻפלח טַבּעוּני, שנפטר בשבוע שעבר בנצרת – העמידו דור משוררים שראו בשפה אמצעי להישרדות לאומית. טבעוּני, שהיה אחד מחבריו הקרובים של אל-קאסם, חלק עימו שנים של פעילות פוליטית ועריכה בעיתוני המפלגה "אל-איתיחאד" ו"אל-ג’דיד" וכתב טקסטים מרגשים לזכר סמיח אל-קאסם לאחר מותו.

"המותנבי של זמננו"

אל-קאסם פרסם יותר מ-80 ספרי שירה, פרוזה, מאמרים ותרגום. יצירתו תורגמה ליותר מעשרים שפות והוא זכה בעשרות פרסים בינלאומיים, וכן בפרס יאסר ערפאת על מפעל חיים. בין היתר הוא כונה "כינור פלסטין", "הומרוס הערבי" ו"המותנבי של זמננו".

בהקדמה לספר כותב זעאתרה: "סמיח אל-קאסם היה יוצר מתחדש ופורץ גבולות, ששילב מסורת עתיקה, מודרנה ומיתולוגיה, מאבק והגות, עדינות ונבואה. הוא היה קול של עם שנשאר באדמתו, שעמד מול מציאות בלתי נסבלת ולא איבד את תקוותו לצדק, לתיקון, ולחיים בכבוד. שירתו אינה רק יצירת אמנות, אלא קול הומני מהדהד, וחוויה פואטית שמקנה להיאחזות במולדת ממד אסתטי ומוסרי". לדבריו, קולו של אל-קאסם נותר "חרב של אור כנגד אויבי השמש, וקריאת שיריו היום היא כשלעצמה מעשה התנגדות".

המשורר סמיח אל-קאסם עם יאסר ערפאת (צילום: באדיבות המשפחה)

וטן אל-קאסם, בנו של המשורר ויו"ר עמותת סמיח אל-קאסם לתרבות וליצירה, אומר כי מאז פטירת אביו בשנת 2014 גוברת ההתעניינות בשירתו ובהגותו – הן בעולם הערבי, הן במערב. "בעשור האחרון הפכה שירתו של אבי למניפסט של כל קול חופשי הקורא להפסקת המלחמות ולהכרה בזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני. שיריו נקראים בבירות העולם, עובדו ליצירות אמנות ומוזיקה, ונכתבו עליהם ספרים, מחקרים ופורסמו תרגומים חדשים.

"מצרים, ובעיקר קהיר, היו עבור אבי המקום שבו מצא את עצמו, את ההיסטוריה שלו ואת קוראיו. מצרים היא ארץ של היסטוריה, תרבות ואומנות. פרסום האנתולוגיה בקהיר הוא מהלך טבעי בכל עת, אך דווקא כעת הוא נושא מסר ברור: העם הפלסטיני נאחז במולדתו, מתנגד לעקירה ולהרס, ומאמין שמצרים היתה ותישאר עוגן של תמיכה בזכויות עמנו ומחסום בפני כל ניסיון למחוק את זהותו.

"אבי האמין שהשיר הוא דרכו האחרונה של האדם להישאר נקי. גם כשהעולם סביבו קרס, הוא המשיך להאמין ביופי. היום, מול החורבן והמלחמות, הקול שלו חוזר לדבר בשמנו – קול של חירות בתוך שפה של כאב".

אל-קאסם נפטר בשנת 2014 לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן, ונטמן למרגלות הר אל-ג'רמק (מירון) שבגליל העליון. בהלווייתו השתתפו מנהיגים, אנשי רוח ואלפי אזרחים. כשנשאל שנים קודם לכן בראיון אם הוא מפחד מן המוות, השיב: "אני לא אוהב אותך, מוות, אך אינני פוחד ממך. מיטתך היא גופי ושמיכתך היא נשמתי".