תרדו מהמורות והמורים: איכות ההוראה בישראל יותר מטובה

רוב גדול של ההורים שבעי רצון מבתי הספר שבהם לומדים ילדיהם. ילדים ביום הראשון ללימודים בבית ספר בתל אביב, ב-1 בספטמבר 2024 (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)

על דעת הציבור הרחב, "משבר ההוראה" הוא האתגר המרכזי של מערכת החינוך בעת הזאת. כך פורסם בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה עם פתיחת שנת הלימודים הנוכחית. מנגד, בסקר עמדות הורים שעורכת הרשות הארצית למדידה וההערכה, נמצא שרוב גדול של ההורים (74%) שבעי רצון מבתי הספר שבהם לומדים ילדיהם.

הפער הזה נובע מההבדל בין "הדעה הרווחת" בתקשורת ובציבור לבין הדעה האישית של הורים בהתייחס לחוויית בית הספר של הילדה והילד שלהם. האמת היא בצד של ההתרשמות האישית. רוב גדול של המורות והמורים בישראל רואים לנגד עיניהם את פוטנציאל ההתפתחות של התלמידים, הם בעלי תחושות מסוגלות והצלחה גבוהות ומרגישים אוטונומיים לבטא את מקצועיותם. מה שמפריע להם, מלבד תנאי העבודה והשכר, זה חוסר האמון מצד מקבלי ההחלטות במערכת החינוך.

הדברים מתבררים מתוך מחקר טאליס (TALIS, ר"ת Teaching and Learning International Survey) שפורסם לאחרונה. המחקר בחן את איכות ההוראה בחטיבות הביניים ב-49 מדינות, בהן גם ישראל. במחקר נאסף מידע באמצעות שאלונים בנושאים מגוונים הקשורים לשגרת ההוראה, שעליהם השיבו כ-40 אלף מורות מורים.

רוב המורים מחזיקים בדפוס חשיבה מתפתח

אחד המאפיינים החשובים ביותר לעוסקים בהוראה ובחינוך הוא תפיסת דפוס החשיבה. הוא מבדיל בין מי שמחזיקים בעמדה כי המוח האנושי הוא בעל יכולת למידה והשתנות, לבין מי שמניחים שיכולות חשיבה הן גזרת גורל. את המונח חקרה והגדירה הפסיכולוגית קרול דוויק (Dweck). מומלץ לצפות בהרצאתה משנת 2014 באתר TED.

המחזיקים בדפוס חשיבה מקובע מניחים שמנת המשכל, הנמדדת במבחני אינטליגנציה, אינה ניתנת לשינוי. הם יאמרו, "כזה אני, יש דברים שאני טוב בהם ויש דברים שפחות, את זה אני לא יכול להבין", וכך הלאה. מנגד, המחזיקים בדפוס חשיבה מתפתח יניחו שעם למידה ומאמץ נוסף, הם יכולים להבין כל דבר חדש. הם יאמרו: "זה קצת קשה, אבל אני יכול".

לפי מחקר טאליס, 75% מהמורות והמורים בישראל מחזיקים בדפוס חשיבה מתפתח. זה מעט מעל הממוצע של מורי כל המדינות שהשתתפו במחקר (72%). מורים חדשים מחזיקים בדפוס מתפתח יותר מאשר מורים ותיקים, כך שנוסף למצב הטוב הנוכחי, אנחנו במגמת שיפור עם השנים.

דפוס מתפתח חשוב קודם כל למורים עצמם. במחקר נמצא כי מורים המחזיקים בעמדה מתפתחת הם בעלי תחושת מסוגלות עצמית גבוהה יותר, כלומר מאמינים שיש ביכולתם להניע תלמידים ללמידה (פרק 2 בדוח באנגלית). כמו כן, ברוב המדינות נמצא קשר חיובי בין דפוס חשיבה מתפתח לבין שביעות רצון כללית של המורים מהעבודה.

לדפוס החשיבה יש גם חשיבות רבה בעבודה מול התלמידות והתלמידים. מורה בעל דפוס חשיבה מתפתח יתייחס אליהם כמי שטרם הבשילו. הוא יניח שעם ליווי, תמיכה ומאמץ, הם יכולים ללמוד ולהבין כל דבר. מורים שמאמינים שאפשר, יעבירו את התודעה הזאת לתלמידיהם.

ואכן, מחקרים מראים כי תלמידים בעלי דפוס חשיבה מתפתח מגיעים להישגים טובים יותר. במחקר פיזה האחרון נמצא כי הציון במתמטיקה של תלמידים אלה גבוה ב-24 נקודות מתלמידים בעלי דפוס חשיבה מקובע. המשמעות של הפער הזה היא שהם משיגים את חבריהם בשנת לימודים שלמה (כאן עמוד 58).

רוב המורים מדווחים על מסוגלות עצמית

המורה "הממוצעת" בישראל היא אישה בגיל 43, עם השכלה פורמלית של תואר ראשון או שני ו-16 שנות ניסיון בהוראה. הוראה היא הקריירה המרכזית שלה, אבל היא עבדה גם בעבודות אחרות שאינן הוראה.

רוב המורות והמורים בישראל (84%), בדומה לממוצע המדינות, מדווחים על תחושת מסוגלות גבוהה. הם מניחים שהם יכולים לבצע ברמה טובה מאוד משימות הוראה כמו ניסוח שאלות טובות לתלמידים, שימוש בדרכי הוראה מגוונות, הצעת הסבר נוסף כאשר תלמיד לא מבין וכדומה. כך גם לגבי משימות ניהול כיתה, כמו לשלוט בהתנהגות מפריעה.

בכמה מדדים (בישראל ובממוצע המדינות), תחושת המסוגלות של המורים היא נמוכה יותר (סביב 70% הסכמה). מדובר במשימות כמו צמצום פערי ההישגים בכיתה, הגברת מודעות לשונות תרבותית בקרב תלמידים, הבטחת העבודה המשותפת של תלמידים שונים ואימוץ מהלכי ההערכה המתאימים לתלמידים עם צרכים מיוחדים.

ניכר אם כך שמהלכי הבסיס של ההוראה מתבצעים לדעת המורים ללא קושי, כל עוד הכיתה היא הומוגנית. כל הדיווחים על תחושת מסוגלות נמוכה יותר נוגעים למפגש המורה עם תלמידים "אחרים", שהם שונים מממוצע הכיתה.

רוב המורים מדווחים על תחושת הצלחה

ממצאים דומים עולים גם מהשאלות הנוגעות לתחושת ההצלחה. מורים מדווחים כי הם מצליחים בביצוע מהלכי השיעור הבסיסיים, בהם סיכום השיעור הקודם, קישור הידע הקודם לחדש, הסבר הידע החדש או הדגמת האופן שבו הידע הנלמד קשור לעולם המוכר לתלמידים.

לעומת זאת, המורים מתקשים יותר בדרכי הוראה החורגות מהשיעור הפרונטלי, בהן מתן פרויקט ללמידה עצמית, הצגת שאלות ומשימות שאין להן פתרון ברור או עידוד למידה שיתופית.

באחת השאלות הציגו למורות ולמורים שבעה מדדי הצלחה (ראו תרשים): אני מציג תוכן בצורה ברורה; אני נותן משימות שמאתגרות את התלמידים; אני נותן משוב לתמיכה בלמידה; אני משלב תרגול ויישום של הנלמד; אני מתאים את ההוראה לשונות בין התלמידים; אני עוזר לתלמידים לנהל מחשבות, רגשות והתנהגות; ואני שולט בהתנהגות התלמידים.

כל אחד מהמדדים כשלעצמו זכה להסכמה רבה מצד 75% עד 90% מהמורים, כלומר רובם מבצעים כל מדד בהצלחה רבה. עם זאת, רק 45% מהמורים סימנו כי הם מבצעים בהצלחה את שבע הפעולות שבמדדים. פער דומה נמצא בממוצע המדינות שהשתתפו במחקר.

המשמעות היא שאין מורה מושלם; הם מבצעים את המשימות בהצלחה רבה, אבל לכל אחת ואחד מהם יש תחומים שבהם הוא מתקשה. גם ההפך הוא נכון – אין מורה כושל, לכל אחת ואחד יש תחומים שבהם הוא מצליח.

רוב המורים מדווחים על אוטונומיה מקצועית

בכל הקשור להוראה, המורות והמורים מדווחים על תחושת אוטונומיה גבוהה ביותר. 95% מהם דיווחו שיש להם עצמאות מלאה בתכנון והכנת השיעורים ובבחירת דרכי ההוראה. כ-75% דיווחו שהם אוטונומיים גם בהגדרת מטרות השיעור, בחירת פרקי הלימוד מתוך תוכנית הלימודים ובחירת מהלכי ההערכה.

נוסף על כך, רוב המורים (70% עד 90%) דיווחו שבית הספר מאפשר להם שותפות בקבלת החלטות, תפקיד בהובלת ההשתלמויות של צוות בית הספר ומקום ליזום מהלכים בית-ספריים. 41% מהמורים אף דיווחו שיש ביכולתם להשפיע על מדיניות החינוך, ובמדד זה מורי ישראל מובילים את טבלת המדינות.

78% מהמורות והמורים בישראל דיווחו כי הם מרגישים שההורים של ילדי כיתתם מעריכים אותם בחיוב. זה נתון גבוה יותר מאשר ממוצע המדינות. לעומת זאת, רק 19% חושבים שהמקצוע מוערך על ידי מקבלי ההחלטות במערכת החינוך, ושיעור דומה חושבים שהמקצוע מוערך באמצעי התקשורת.

61% מהמורים בישראל שבעי רצון מתנאי העבודה בבתי הספר, ורק שליש שבעי רצון מהשכר.

השורה התחתונה היא שאיכות ההוראה בישראל היא טובה ואינה נופלת מזאת שבמדינות העולם. הטענה היא נגד בעלי תפקידים במערכת החינוך ואמצעי התקשורת הנותנים להם במה. הם שמייצרים את תחושת המשבר בהוראה, שלפחות על פי המחקרים אין לה אחיזה במציאות.