newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

13 ברכות לשנה פמיניסטית טובה לכל הנאבקות לעולם צודק יותר

נשים חרדיות שנאבקות נגד הדרה, נשים שנלחמות למען קורת גג, נשים פלסטיניות נגד דיכוי לאומי, נשים נגד פטריארכיה, נשים למען נשים בזנות. 13 פעילות פמיניסטיות שולחות את האיחולים שלהן לשנה החדשה

מאת:

תכלה שנה וקללותיה, נוהגים לאחל, אך מי שעוסקות כל השנה במאבקים חברתיים יודעות שהמאבק לצדק ושוויון הוא ארוך ומלא מהמורות, לכבוד השנה הבאה עלינו לטובה, פנינו ל-13 נשים שמובילות מאבקים פמיניסטיים לשאול מה הן מאחלות לשנה החדשה.

מאחלת שתכילו אותי כאשה פלסטינית

איאת אבו שמיס (צילום: בר גורדון)

לכבוד ראש השנה אני רוצה לאחל לנשים היהודיות שנה טובה ובטוחה, שתמשיכו במאבקים שלכן לקבל זכויות שוות ולהגיע לצדק, אך מעבר לכך אאחל שתהיה לכן שנה עם ראש ולב פתוחים, לב שיוכל להכיל אותי כאישה פלסטינית, וראש שיוכל להבין שלצד הדמיון, יש בינינו לא מעט שוני והבדלים.

אאחל לכן שתבינו שאני לא תמיד יכולה להצטרף למאבקים שלכן, למרות שחלק מהם מדברים על חופש בהרבה מובנים – כלכלי, חברתי, תעסוקתי ועוד. אבל במאבקים שלי יש עוד רבדים לאומיים ופוליטיים, שהם חלק ממני. הם אינם יכולים לבוא לצד חלק מהמאבקים שלכן ולפעמים הם מתנגשים איתם בצורה בוטה. לעולם לא אוכל להצטרף למאבק למען חיים מיליטריסטיים. בזמן שחלק מכן נלחמות כדי להיות טייסות בצבא, אביע התנגדות ברורה וחדה למאבק הזה. לכן אאחל לכן שתצליחו להבין אותי ואת מאבקיי ולא תנסו לחנך וללמד אותי איך, מתי ועל מה נכון לי להיאבק. שנה טובה.

איאת אבו שמיס, משוררת יפואית, בלוגרית ואקטיביסטית

 

מאחלת שנשים חרדיות יזכו לייצוג פוליטי

אסתי שושן (צילום: אפרת בן יוסף)

בשנה הזו התנהלו כמה מאבקים פמיניסטיים חשובים, ביניהם המאבקים של שדולת הנשים נגד מופעי המוזיקה בהפרדה. בציבור החרדי לקחו את זה קשה, היה לי ברור מההתחלה שתחושת הנרדפות שהתפתחה בסביבתי תתורגם למנדטים, וכך היה. לנו, הפעילות הפמיניסטיות החרדיות שמנסות להשיג את פירורי ההכרה בזכות שלנו לייצוג פוליטי, זו היתה מכה קשה.

שדות הפעילות האפשריים למאבק הפמיניסטי הם רחבים מני ים. כשמביטים על העולם בעיניים ממוגדרות, האי צדק וחוסר השוויון זועקים מכל פינה וקל מאוד להילכד במאבק אינסופי ומתיש. אני מאחלת לנו שנלמד לעבוד יחד למען מטרות משותפות, שגם אם נבחר בדרכים שונות לנהל מאבקים, נזכור את אלה שעדיין עסוקות בהישרדות, את אלה שנאבקות על צרכים בסיסיים יותר בסולם הצרכים המגדרי, שלא נרמוס אותן בדרך. שנלמד להקשיב, לדלג מעל מאבקי אגו, כדי שנוכל למסור לבנות שלנו בבוא היום עולם קצת טוב יותר ממה שקיבלנו.

אסתי שושן, מייסדת ומנכ"ל נבחרות, תנועת נשים חרדיות

 

מאחלת שנשים שהגנו על עצמן לא יישבו בכלא

ספיר סלוצקר עמרן (צילום: הדר אנג'ל בוהדנה)

השנה הסתיימה בסימן של כמה ניצחונות פמיניסטיים משובחים במיוחד. הקמפיינים הציבוריים של קבוצתנו הקטנה והמסורה, אותה כינינו "חזית השחרור", הצליחו לסיים עוול של שנים, עת שוחררו שלוש נשים שהיו אסירות מרבית חייהן מכלא נווה תרצה בחודשים האחרונים. דלאל דאוד, נסרין מסראווה וסימונה מורי הן נשים שורדות, שחוו אלימות מינית ופיזית מבני זוגם המתעללים, פנו לרשויות ולא קיבלו סיוע. כשלא נותרה עוד ברירה, כשהן חוות את תסמונת "האישה המוכה", הביאו לקץ חייו של בן הזוג המתעלל ובכך הצילו את חייהן וחיי ילדיהן.

אני מאחלת לנו שבשנה הבאה נמשיך לחזק אחת את השנייה ולפעול כקהילה. לפעמים החיים רומסים אותנו ואנחנו מרגישות כל כך חסרות אונים, מותשות מאינסוף העוולות סביבנו. אני שואבת את החוזק שלי מהנשים הגיבורות מסביבי. אני מקווה שנשכיל לקחת גם רגעים לנשום ולחגוג את ההצלחות שלנו ואת האהבה הרבה מסביבנו. ולבסוף, אני מקווה שבשנה הבאה גם אריקה פרישקין, שממתינה לחנינה מנשיא המדינה לאחר 17 שנה, לא תשב יותר בכלא רק כי העזה לשרוד את ההתעללות שעברה מבן זוג  אכזר. שתהיה לנו שנה של פמיניזם מאחד ומחבר, ללא אגו, ושנשבור קירות ביחד.

ספיר סלוצקר-עמרן, עורכת דין, פעילה פוליטית, קמפיינרית ויזמית חברתית

 

מאחלת שנשים בזנות לא יופקרו עוד

ורד לי

במאי 2007 הגעתי לראשונה לתחנת הסמים ברחוב פין 1 שבתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב. שם פגשתי נשים מסוממות ומעולפות חושים שנלכדו בתעשיית הזנות. הן עבדו בתחילת דרכן במועדוני חשפנות, מכוני עיסוי, בתי בושת ודירות דיסקרטיות ונדחקו לתחנה הסופית של זירת הזנות על-ידי הסרסורים והלקוחות שהעדיפו לסחור בנשים צעירות יותר ומסוממות פחות. התבוננתי בסרסורים, בסוחרי הסמים ובצרכני המין בתשלום שנעו בטבעיות בזירה, ולא יכולתי לתפוס איך כל הגיהנום הזה מתקיים באופן גלוי, מתחת לאף של הרשויות מבלי שנעשה דבר למנוע זאת.

מהיום הראשון לתיעוד תעשיית הזנות בישראל האמנתי שהצעת החוק לאיסור צריכת זנות היא המענה המוסרי ביותר למיגור התופעה. אני מאחלת שהחוק ייכנס לתוקף השנה וייושם תוך הגנה על זכויות האדם של מי שמצוי כיום בזנות. אני מאחלת שהמדינה תפנה תקציבים נדיבים לשיקום, לפתרונות דיור וליווי תעסוקתי לאלה שהופקרו על-ידיה וכעת שואפים להיחלץ מהזנות. אני מאחלת שיישום החוק יגרום לצרכני המין בתשלום לחוש את הקלון החברתי ושייגשו לטיפול ויפנימו שהם עבריינים לכל דבר שהסבו נזקים רבים ללכודים במעגל הזנות. אני מאחלת שההבנה שגוף האדם אינו למכירה תחלחל בחברה. אני מאחלת שנשים בזנות לא יופקרו עוד ולא יימצאו את מותן באופן שובר לב ברחובות. אני מאחלת שבני נוער בסיכון, אמהות חד הוריות בחרפת רעב, טרנסג'נדריות המודרות מהחברה ומכורים לסמים לא ינוצלו עוד על ידי סרסורים ולקוחות זנות.

ורד לי, עיתונאית "הארץ", זוכת אות זכויות האדם על שם אמיל גרינצוויג ז"ל מטעם האגודה לזכויות האזרח

 

 מאחלת שלא יקרעו ילדים מאימהותיהם בתואנות שווא

בובה לוי (צילום: אבי מאפ סטודיו)

ראש השנה בפתח ואני ושותפתי לארגון "הקול הנשי", גלית נחום, רוצה לברך את ילדות וילדי המשפחות החד הוריות, את האימהות החד הוריות, את נשות ארגון "הקול הנשי" ואת כל הפעילות שעמלות יום וליל.

אני מאחלת לכל הילדים והנשים לצאת ממעגל האלימות הפיזית, הנפשית, המילולית, המינית, הכספית והמשפטית.

את מאבקנו התחלנו במטרה לשנות את חוק המזונות של הביטוח הלאומי, החוק שגוזל מהילדות והילדים את מזונותיהם, כשהאב אינו משלם מזונות ואמם עובדת. המאבק התרחב, נלחמנו נגד ביטול חזקת הגיל הרך, ובמשך השנים אנו פועלות להוצאת נשים וילדים ממעגל האלימות. לצערנו ישנה אלימות קשה נוספת, "אלימות משפטית": נשים מופלות לרעה בבתי הדין ובבתי המשפט, היחס כלפי הנשים אינו שוויוני ואף מרושע, הן נענשות ונקנסות בסכומים גבוהים, כשאין להן דרך להגן על עצמן ועל ילדיהן, וילדים נקרעים מזרועות אימם בתואנות שווא. הנפגעים העיקריים הם הילדים, והנזקים הנפשיים הקשים הם בלתי הפיכים. לכבוד השנה החדשה אני מאחלת שהצדק יצא לאור, שהרוגע הנפשי יימצא בבתיכן, שהמתגרשים ישכילו להיפרד בשלום מבלי לגרור את הילדים ולהשתמש בהם ככלי במאבק הגירושין.שתהייה שנה של שלום, של צדק, של שוויון, של שלווה ונחת.

בובה לוי, מייסדת ומנכ"לית שותפה בעמותת "הקול הנשי"

 

מאחלת לאחיותי הטרנסיות שנה נטולת מוות ואבדון

שרי ירושלמי

שנה טובה אחיות יקרות. שנה שבה לא נצטרך להתעורר לשלטי חוצות שטוענים שאנחנו לא משפחה, ולפקידות סעד שטוענות שאנחנו לא אמהות ודורשות שנאמץ את ילדינו, כאילו הם ילדי זרים. שנה בה לא כל גבר מהרחוב יוכל להירשם כאבי ילדינו, אך בת הזוג שלנו תיאלץ להוכיח את האימהות שלה בבית משפט. שנה שבה לא נצטרך לשלם אלפי שקלים על הסכמים, שיגנו על המשפחה שלנו מאיתנו. שלא נתכחש לילדים שלנו, ולא ננשל מזכויות את ההורות שבחרנו להביא איתם ילדים לעולם.

אני מאחלת לאחיותי הטרנסיות שנה נטולת מוות ואובדן. מאחלת שמדינת ישראל תיקח אחריות על החיות ולא רק על המתות ושתקציבים יועברו לשיקום אמיתי של הקהילה הטרנסית. אני מאחלת לנו שבתמונה הבאה של ראשי ארגוני הקהילה יופיעו גם נשים. כי הקול הנשי הלט"בי הוא קול שלא נשמע. אני מאחלת לאחיותי הסטרייטיות לזכור שזכויות נשים לט"ביות הן לא רק ענין של "הקהילה", אלא נושאים פמיניסטיים העוסקים בזכויות נשים ושאראה אתכן עומדות לצידנו, כשם שאנחנו עומדות לצדכן.

שנדע לתמוך, לקדם ולהיות בסולידריות אמיתית אחות לרעותה. שבעיתות מחלוקת נשכיל להיות באי הסכמה אך לא במלחמה. שנבין ש'ביחד חזקות' היא יותר מסיסמה שחוקה. שנה טובה נשים יקרות, מלאה בבשורות טובות. הגיע הזמן שלנו.

שרי ירושלמי, אמא לסבית אקטיביסטית פוליטית לזכויות להט"ב

 

מאחלת לאימהות החומות שלא יפחדו לגורל בניהן

אפרת ירדאי (צילום: ששון תירם)

השנה שעברה על הקהילה האתיופית היתה רצחנית. שני צעירים נורו למוות על ידי שוטרים. אגודת יהודי אתיופיה נמצאת בחזית המאבקים נגד גזענות ממוסדת ורואה באלימות משטרתית חלק ממנה. השנה נפגשנו עם היועץ המשפטי לממשלה ועם בכירים במשטרת ישראל ומשרד המשפטים במטרה לראות איך אפשר להפחית את שיטור-היתר שמוביל למעצרים, מאסרים ומוות לא פרופורציונליים. דרשנו להקים ועדת חקירה עצמאית ונפרדת ממח"ש, שתחקור את מקרי המוות בעקבות היתקלות עם שוטרים בעשור האחרון. לצערנו, אנו שוב ושוב נתקלות בחומה בצורה ובחוסר רצון לעשות שינוי אמיתי. רק לאחרונה, לאחר שהצענו פתרונות ארוכי טווח, התבשרנו כי מפקדי תחנות משטרה יצאו לטיול באתיופיה במטרה להכיר את התרבות של הצעירים שנורו למוות על ידי שוטרים שהיו תחת פיקודם. זו התשובה של משטרת ישראל: טיסה לאתיופיה, פרס על חשבון משלם המיסים.

אני מאחלת לאימהות החומות בישראל שהפחד שלהן בכל פעם שהבן שלהן יוצא לרחוב ייפסק השנה. אני מאחלת לאמהות החומות ששוטרי ישראל יוכלו לראות בבניהן את הבנים שלהם. אני מאחלת לאגרנש מנגיסטו שתוכל לחבק את בנה בקרוב ושמאמציה להשיבו הביתה לא יהיו לשווא. אני מאחלת לאמהות של יוסף, יהודה וסלומון שלא יידעו עוד צער ושבניהן יהיו הקורבנות האחרונים. אני מאחלת לאחיותיי הצעירות שימשיכו במאבק העיקש לחברה טובה יותר ולאחיותיי הלבנות שיצטרפו אלינו במאבק נגד האלימות המשטרתית ונגד כל אפליה שהיא.

אפרת ירדאי, יו"ר אגודת יהודי אתיופיה

 

מאחלת לכולנו חופש מהפטריארכיה

ברכה ברד (צילום: פיני סלוק)

בשנה האחרונה הובלנו שוב אלפי נשים בזעקה נגד האשמת הקורבן בצעדת השרמוטות, ופעלנו למען השמעת קולן של נשים, ונפגעות אלימות מינית בפרט, בתקשורת, ברשתות החברתיות, וברחובות. זאת מתוך אמונה בשיח הפמיניסטי ובסולידריות עם נפגעות כגורם מפתח לשינוי בחברה הישראלית.

אני מאחלת לכולנו שבשנה הקרובה נמגר את האשמת הקורבן ונעזור לנפגעות ונפגעי אלימות מינית לדעת, שהן לא אשמות, הן לא לבד, ויש מי שמאמינה להן. מאחלת שנדע להוקיע מקרבנו את מי שפגעו מינית במקום לדאוג לשמם הטוב, כדי שנחיה בחברה צודקת ובריאה יותר, כזו שאלימות מינית בה היא לא מגיפה אלא מקרה נדיר. מאחלת לכולנו שנפסיק להיבהל ממילים כמו 'שרמוטה' ונתחיל להיבהל מחברה שעושה הכל כדי לבייש נשים על כך שהעזו לא ללכת בתלם. מאחלת לכולנו שנה של חופש אמיתי – חופש מהסללה מגדרית, מנורמות חברתיות ממשטרות, ובעיקר מהפטריארכיה. ושבשנה הבאה נוכל לשבת על חוף הים ולנוח כי היא כבר לא תהיה איתנו.

ברכה ברד, מנכ"לית עמותת "כולן"

 

מאחלת ששופטים לא ירשו להשפיל נפגעות תקיפה מינית

יעל שרר (צילום: עופר קידר)

אם תלכי ברחוב, אאחל שתרגישי בטוחה ואאחל שתהיי בטוחה. זה לא אותו הדבר. אם יקרה לך משהו שתרגישי ביטחון שהמשטרה תעשה משהו, ויתברר שצדקת. אאחל שאם יקרה משהו, תדעי שיענישו את התוקף. שתדעי שזה חשוב למישהי או למישהו מלבדך. לא עניין פרטי. שיש עניין לציבור שתהיי בטוחה ברחוב, באוניברסיטה, בעבודה ובכל מקום.

אאחל שאם תתלונני, יתייחסו לטענות שלך ברצינות, לא יעליבו אותך, לא יאשימו אותך. אני אאחל שאם תגיעי לבית החולים מלוכלכת, עייפה, כאובה, תקבלי יחס מכבד וטיפול מקצועי באמת. שהראיות מגופך ייאספו בחרדת קודש ובעדינות, בשימת לב, מתוך הכרת אמיתית שאת, בגבורתך, מוכנה לעבור את התהליך כדי לשמור את המדינה בטוחה. לא רק עבורך, גם עבור אחותך. שיגידו לך "תודה". אני מאחלת שבבית המשפט ישמרו על כבודך. שהשופטים לא יתנו להשפיל אותך, לקטוע אותך, להעיר לך הערות על חיי המין שלך. עד שכל זה יהיה נכון אמשיך לפעול. כדי שיתגשמו כל האיחולים. שנה טובה ובטוחה לכולנו.

יעל שרר, מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית

 

מאחלת הקשבה לסיפורי האימהות שילדיהן נלקחו מהן

מעין נהרי (צילום: הדר אנג'ל בוהדנה)

אני מאחלת לחברה הישראלית בכלל, ולפמיניזם הישראלי בפרט, שהשנה הקרובה תהיה שנה של תיקון עצמי וריפוי. תשע"ט מסתיימת, ויש עדיין נשים שמחכות לראות את הילדים והילדות שנלקחו מהן. תשע"ט מסתיימת, ויש עדיין ארגוני נשים שמסרבים לקחת אחריות על חלקם בחטיפת ילדי תימן, המזרח והבלקן. למרות פרסום עדויות רבות של משפחות, ופרסום חלקי של מסמכים בארכיון המדינה, ארגוני הנשים שומרים את המידע בידיהם ולא מחפשים באופן פעיל אחר הילדים והילדות שעברו במוסדות שלהם.

אני מאחלת לכולנו שבשנה הקרובה יתרחש השינוי המיוחל. שארגוני הנשים יחלו בתהליך של ביקורת עצמית מפוכחת, ניתוח והבנה של התשתית והגזענות התרבותית שאפשרו "להציל" ילדי וילדות עולים מ"אמהות לא כשירות" ומ"מעברות מלוכלכות". זה יהיה תהליך ארוך, אבל מרפא. בשנים האחרונות חלק מהאחיות, שפעלו ונשלחו למשימה הלאומית של קליטת העליה, התראיינו ומסרו את עדויותיהן. כולי תקווה שבשנה הזו נוכל לשמוע ולהכיל עדויות נוספות. מאחלת לחברה הישראלית להקשיב לא רק לסיפוריהן של האחיות לשעבר. שזו תהיה שנה של הקשבה לקולות שהושתקו. שנה של פתיחת לבבות לסיפורי האמהות שנחטפו מהן ילדיהן. את ההיסטוריה שלהן אף אחת מהן כבר לא תכתוב. מחובתנו להקשיב. ביכולתנו לצעוק את עדותן.

מעיין נהרי, פעילה בעמותת עמר"ם

 

מאחלת מאבק במי שמחסל את הדיור הציבורי

ריקי כהן בן לולו (צילום: כרמן אלמקייס)

במדינת ישראל יש אלפי אזרחים החרדים באופן יומיומי מאובדן קורת הגג, בהם נכים, קשישים, משפחות החיות מתחת לקו העוני, משפחות חד הוריות שמצוקת הדיור תלווה אותם גם בשנה החדשה. הם ימשיכו לסבול מאותה אזלת יד ממשלתית, שאינה דואגת לפתור את מצוקת הדיור הציבורי. אין די באיחולים לשנה טובה מהפה אל החוץ. שום ארגז מזון שניתן בתרומה לא יוכל לכפר על העוול שנגרם לעשרות אלפי משפחות, שמצוקת קורת הגג שלהם היא הגורם המכריע המשפיע על חייהם בעוני ובתלישות חברתית.

אני מאחלת לנו מאבק נחוש ועיקש בגורמים המחסלים את הדיור הציבורי ומונעים תכנון לשיקום הדיור הציבורי ולהגדלת מלאי הדירות הציבוריות. אני מאחלת שהציבור כולו ידאג לכך שבשנה הקרובה כל אחד מהא.נשים  האלה יזכה לקורת גג הוגנת ויציבה שממנה לא ניתן להוציא או לגרש אותו.

ריקי כהן בנלולו, פעילה בתנועת "לא נחמדות לא נחמדים", ממובילות מאבק הדיור הציבורי, חברה בפורום הדיור הציבורי

 

מאחלת שנעבור את הגל האפל שמאיים עלינו עכשיו

אלינור דוידוב

שנה טובה לעומדות בצד ימין, ומאחור. שנה טובה ליושבות בחלק האחורי באוטובוס בשלל קווי המהדרין, ולאלה שלא הרשו להן לעלות לאוטובוס בשל לבושן. שנה טובה למי שלא הצליחו לראות או לשמוע את הזמר שעל הבמה, בנתיבות או ברחובות, אבל שילמו את מלוא הכרטיס ולבשו מיטב מחלצותיהן לכבוד האירוע. שנה טובה לילדות בחולון ובערים אחרות, שניתן להן לבחור אך ורק מבין חוגים נשיים כגון בישול, בלט וציור. ושנה טובה לסטודנטיות בשלל מוסדות להשכלה גבוהה בישראל, שרק חלק מהחוגים פתוחים בפניהן, אבל לבוש הן לא יכולות לבחור, כי יש כללי צניעות שצריך לעמוד בהם.

שנה טובה לכל מי שפנו אלינו, שדולת הנשים בישראל, ולארגונים אחרים, כדי להיאבק בהדרת נשים ובהפרדה מגדרית. שהחליטו לא לעמוד מנגד. נשים הנאבקות בעוולות שנעשות נגדן הן נשים אופטימיות. אם לא היינו מאמינות בשינוי שעשוי לבוא, היינו מוותרות מראש. ההיסטוריה שלנו מלאה באימהות שלא הפסיקו לחלום ולא הסכימו להיכנע. גם הן וגם אנחנו יודעות: המאבק הזה הוא לטווח ארוך, אנחנו הולכות בו כל הזמן צעד קדימה ומיד שניים אחורה. כל התקדמות מסתירה את הנסיגה שאחריה. כל הישג מעורר שוב את הכוחות הכי אפלים, והם עולים למתקפה. אנחנו עכשיו בשיאה של תקופה אפלה שכזו, בשיאו של גל עכור וחזק שמאיים עלינו. אחריו נוכל, אני מקווה, לראות שוב את האור. כך או כך לא נפסיק להיאבק. שנה טובה לכל האימהות, ילדותיהן ולכל מי שלמענה אנחנו נאבקות.

אלינור דוידוב, מנהלת תחום המאבק בהדרת נשים בשדולת הנשים בישראל

 

מאחלת שנכיר בקשר בין מיליטריזם לדיכוי

סמאח סלאימה (צילום: אורן זיו)

המאבק שלנו על החיים כנשים בעולם הזה ממשיך גם ערב ראש השנה העברית. בעולם הזה נשים פלסטיניות נרצחות באש חיילים במחסום, אשה אחרת עם דגלים בהפגנה שקטה על הגדר בעזה נורתה למוות לעיני מצלמות בידי צלפי הצבא הישראלי. ככל הנראה, חיילים אלו יזכו לשי נדיב לחג בראש השנה כי הם שומרים על המולדת מפני אישה עם דגל שהתקרבה לגדר. ואנחנו, שמחפשות חירות ורודפות את חלום השחרור, לא מוכנות עדיין לראות את הקשר בין מיליטריזם ודיכוי.

גברים בכל העולם, גם גברים פלסטינים וישראלים, יודעים ומכירים היטב את מלאכת דיכוי הנשים בסביבתם. בדרכים שונות הם מגיעים למשאבים ועמדות כוח כדי להזין את עצמם בעוד אמצעי דיכוי. רבות הנשים שנפלו השנה במערכה הזו על החיים, מכל הדתות, הגזעים, הלאומים, העדות, וכל קטגוריה אחרת שהגברים ייצרו לנו במהלך השנים.

אני מאחלת לכל בית שחוגג את ראש השנה שבראש השולחן תשב אישה פמיניסטית, מלאת חמלה אהבה והכלה של בני אדם. אני מאחלת שראש השנה יביא הפעם זמן התבוננות ומחשבה שתוביל אותה אישה. שנה בה נלמד ונוקיר ונחגוג את פרי עמלן של הרבה "דבורות" פמיניסטיות שהביאו לשולחן החג קצת מתוק, בדיוק כמו נשים אקטיביסטיות וחרוצות בכל העולם שעובדות קשה, וכל אחת בדרך שלה מוסיפה לכוורת הפמיניסטית עוד קצת מתוק שכולנו נהנים ממנו.

סמאח סלאימה, פמיניסטית פלסטינית מוצהרת, מייסדת נע״ם- נשים ערביות במרכז, ובלוגרית "שיחה מקומית"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf