newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עכשיו הוא הולך על הרוח: שנה למותו של סלמאן נאטור

קשה להגדיר את הייחודיות של סלמאן נאטור, מגדול הסופרים הפלסטינים שקמו כאן. רשמים מערב השקת תרגום חדש לכתביו השבוע בירושלים, ושני קטעים פרי עטו

מאת:

כותבת אורחת: זהייה קונדוס

סיפרו לנו פעם, המין הזה שכמעט ונכחד שנקרא הפילוסופים, שהעולם האנושי הוא בר תמורה משום היותו עולם שנהגה מתוך המילה ועולם המחשבה. ביום רביעי בשבוע שעבר, באקלים ירושלמי סוער שעל פניו נראה שניסה להקיא אותנו מתוך בורותיו העמוקים, התגלה בפני שתובנה אנושית זו נעדרת ההוכחה כמוה כהוכחת קיומו של אלוהים. כנראה שהיא מבוססת על התנסות שאולי דורשת בחינה מחודשת.

> חודש למותו: סלמאן נאטור, השיח' מחורץ הפנים

סלמאן נאטור (צילום: ג'דיר נאטור)

סלמאן נאטור (צילום: ג'דיר נאטור)

בהיכל אחד בירושלים התקבצו אנשים, שבדרך כלל אני קוראת להם פלסטינים וישראלים, ושכיסאותיהם בעלי הגבולות המוצקים הפכו אט אט, ככל שהערב נמשך, לספסלי בטון באמפיתאטרון עתיק; הם היו שם כדי להצדיע לבן אדם אחד. נכחו באולם בני משפחתו, אינטלקטואלים זעירים ובכירים, חברי כנסת, אמנים וסתם אנשים כמוני, שהתמזל מזלם ופגשו באישיות הנדירה הזו של הסופר, איש הרוח והאינטלקטואל בן דאלית אל-כרמל, סלמאן נאטור.

"המכתוב של היהודים"

המאורע היה לרגל השקת סדרת תרגומים חדשה המוקדשת ליצירות ספרות ושירה ערבית. לסדרה קוראים "מכְּתוּבּ" ובאירוע הרהרתי קצת בשם הזה. אולי שם שמתכתב עם הערבית – מעין מכתב (מכּתוּבּ בערבית) שנשלח מכותבי הערבית לקוראי העברית, ואולי דווקא עם הגורליות של המילה "מכּתוּבּ", מילה שקיימת גם בעברית: כאילו אומרים יוזמי הפרויקט שהיהודים בארץ חייבים לקרוא ערבית, זה המכּתוּבּ שלהם.

אני לא יודעת אם זה בגלל פעולת התרגום בכלל – העברה של תחושות וידע מערבית לעברית – או אולי ייחודו של הספר הספציפי "הולך על הרוח" (בתרגומו של יונתן מנדל), אבל התחושה שאחזה בי הפתיעה אותי: באולם בירושלים כאילו נזרע פרח ורד בודד ונדיר שלא ידעתי שיכול לצמוח באקלים שלנו. בלילה הארוך שאחרי הערב, לילה בו לא ישנתי מתוך סערת רגשות בלתי הגיונית ובלתי מובנת, תהיתי מה קרה בערב ההוא שאפשר לי באמת "ללכת מעל הרוח" ולבצע בתוכי מהלך שלא העזתי להגות אותו ולו בנפשי.

בת זוגו של סלמאן נאטור, נדא, בתו אינאס ונכדתו סלמא המחישו והעלו לנגד עיני הקהל, בהקראות שלהן, באישיות שלהן ובמילים שלהן, את סלמאן הבן זוג, האבא והסבא. יתר המשתתפות והמשתתפים, שהקריאו שירים וסיפרו סיפורים מחוויות עם האוסתאד' סלמאן נאטור, עשו זאת ברכות של ילדות שגרמה לי ללא הכנה מראש להתפרק מהתרמיל הכבד שאספתי ב-36 שנות חיי ולהחליף אותו, ולו לשעתיים בודדות, במשהו שאינני יודעת אם הוא רגש, רעיון או חזיון שווא, שנקרא בלחש בפי אנשים אמל, תקווה.

היה בערב ההוא כנות, מסירות וגם מעברים רכים, כמעט טבעיים, מערבית לעברית של מייסלון דלאשה, יהודה שנהב, יונתן מנדל, אלמוג בהר, שי לביא, חוסני אלח'טיב שחאדה, ועוד רבות אחרות, חבורה של אנשים שגרמו ליושבים בקהל להצטרף יחד לריקוד סופי שהופתענו להיזכר שאולי כבר רקדנו אותו פעם.

"פלסטיני בבית שאן", וגם: "מהי מולדת?"

אביא כאן רק שני קטעים של סלמאן מתוך הספר, כדי להמחיש משהו מהדברים:

פלסטיני בבית שאן


שמעתי תיאוריות רבות ומגוונות על הגזענות מפי ידידים, אנשי רוח ונביאי זעם. כולם היו נחרצים בדעתם כי בכל אדם שוכן גזען קטן. משל הייתה הגזענות תופעת טבע שאין בכוחו של איש לגבור עליה. ואני תהיתי אם לא ההפך הוא הנכון; אולי בכל גזען, מרגיז, צעקן, אלים ומטורף ככל שיהיה, שוכן אדם קטן? ואולי תפקידנו הוא למצוא את אותו האדם שבתוך הגזען ולטפח אותו? להצמיח את האדם הזהלספק לו אור, שמש ואוויר כדי שיתפתח, יתעצם ובסופו של דבר יאיר את הנפש ויביס את השטן. לתת לו את כל אלה, אבל לפני הכול להגיע אליו. כי ממגדל השן לא נבחין בו. אין הוא חבוי בין הניירות שלכם, אלא בתוך אותו גזען שמטיל עליכם אימה ומעכיר את חייכם.

> האיש שהאמין שלסופר אסור לוותר על המוסר. פרידה מסלמאן נאטור

מהי מולדת?

עלינו לראות את המולדת עם הראש, ולא רק עם הלב.
רק כך נוכל להעביר את מה שאנחנו רואים לאלה שאינם יכולים לראותה בעיניהם.
כדי שנוכל להראות אותה לאלה שנשללה מהם הראייה.
להראות את המולדת?
מהי מולדת?
מולדת?
מולדת היא לא סיסמה ולא רעיון מופשט, לא שיר ולא מצב בלתי מוגדר.
מולדת אינה גוף גדול שלא ניתן לשאת,

אין היא כבדה ואינה קלה,
מולדת אינה אהבה, ולא זעם.
היא לא אידיאלים נשגבים, ולא ערכים נעלים.
מולדת היא הפרטים הקטנים:
היא צמח עירום במדבר,
היא ציפורן פורח בערוגה,
היא סמטה ישנה.
היא מפתן בית מאבן,
היא כבשה לבנה המלחכת עשב באדמה,
צבייה תועה,
קשיש הממתין על אם הדרך,
עבאיה של איש זקן הכרוכה על זרועו.
מולדת
היא מה שאנשים בונים,
מולדת

היא מה שאנשים הורסים.
דבר ראשון היא האנשים.
וגם דבר אחרון.
היא אנחנו.

הרשימה הזו מוקדשת  לזכרו של סלמאן נאטור. הלוואי שנדע לראות אותו, לזכור אותו, ללמוד ממנו.

זהייה קונדוס היא דוקטורנטית ללימודי תרבות באוניברסיטת תל אביב

> פרידה מהסופר שהשב"כ תרגם לעברית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf