newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מלחמת ההתשה: למה לוקח למפלגות הערביות כל כך הרבה זמן להתאחד?

טיבי נדחק לצד, זועבי גירדה כרטיס מזל, ברכה חוזר לפני שהספיק לעזוב, ועדיין ההסכם על ריצה ברשימה משותפת לא נחתם. הפוליטיקאים גוררים רגליים ומנהלים מלחמות אגו, ולציבור נמאס לחכות

מאת:

מלחמת התשה הוכרזה על החברה הערבית בעקבות שיחות האיחוד בין המפלגות הערביות, שמסרבות להסתיים לקראת הבחירות. מסתבר שערבים הם עם שלא ממש מחובר לזמן אמת: עם כל שבוע שעובר פשוטי העם כמוני וכמו יתר המצביעים שלא פעילים בשום מפלגה, שמהווים 60 אחוז או יותר מהציבור, מתרחקים יותר. מפלס האמון שלהם יורד, מפלס הסקפטיות עולה ומתרבות הבדיחות על הנהגתם, שלא מצליחה לפענח את הנוסחה הבלתי פתירה: איך לעזאזל מסדרים תשעה גברים ערבים ויהודי טוב אחד יחד עם אישה או שתים ברשימה משותפת? מוסיפים לה עוד ארבעה מועמדים, אחד מכל מפלגה, וזהו.

הדבר היחיד שמתקדם הוא מבול השמות והתיאורים לתהליך, הפרשנויות והמטאפורות: ״מפלגה מאוחדת״ ירדה מהפרק, "רשימה מאוחדת" אולי מתאימה יותר, "חיבור אסטרטגי", "ללכת עם ולהרגיש בלי", "נישואים פיקטיביים" שיולידו "ילד לא חוקי", והתיאור האחרון שקראתי היה ״שהמגעים בין הסיעות גובלים בזנות והפקרות ערכית״.

קצת נסחפנו לטעמי. כאילו מדובר בהסכם היסטורי שישנה את פני המפה הפוליטית בצורה גורלית. כולנו יודעים שבכל הצבעה או בניית קואליציה גוש המפלגות הערביות יחד עם חד"ש תמיד ייחשב כאחד בכל מקרה, אז מה קרה עכשיו שרוצים להתבדל? ואיך כולם מביאים סקרים שמראים שהכוח שלהם מתעצם, מקבלים חמישה-שישה מנדטים, ושהציבור הערבי רוצה אותם בהנהגה!

מוחמד ברכה והקמבק המהיר בעולם

הבעיה היא שכרגע עבר השלב של השיחות החשאיות שלא הניבו פירות, והתחיל שלב הסחיטה הרגשית של הציבור וההאשמות ההדדיות. העוזר הפרלמנטרי של טיבי התבכיין בפייסבוק ״האחים שלי שונאים אותי, אבי״, ורמז לשיר מפורסם שמבוסס על סיפור הנביא יוסף. בגרסה החדשה של 2015, אחמד טיבי מגלם את דמות יוסף שמודר משולחן השיחות על לא עוול בכפו, רק בגלל שהוא מצליח ומקנאים בו.

> כמזרחי אין לי למי להצביע בבחירות

ח"כ אחמד טיבי ואיברהים צרצור (צילום: יותם רונן / אקטיבסטילס)

רשימה משותפת במקום רשימה משותפת. ח"כ אחמד טיבי ואיברהים צרצור (צילום: יותם רונן / אקטיבסטילס)

בינתיים התנועה האסלאמית התגרשה מנישואין מוצלחים עם תע״ל, והתחילה לנהל משא ומתן עם לא פחות מחד״ש החילונית. התוכנית היא שנבילה אספניולי (הנוצרייה) תפתור את הבעיה של ייצוג הנשים המובטח בתנועה האסלאמית, שהירוק שלה מקבל גוון אדמדם בשבועות האחרונים.

ואילו בל״ד, שדוגלת בחידוש ובתמיכה בנשים ובצעירים, נתקעה במצב בלי יכולת לחדש ובטח שלא לעבור אחוז החסימה לבד. הם חייבים את חנין זועבי, כי כל הכנסת מתגייסת נגדה ואף אחד לא יעז להחליפה, שהרי זה יחשב ככניעה לימין הקיצוני, לחשה לי אחת מפעילות חד״ש. ובצדק – יש אנשים שהמזל מסדר אותם והם לא חייבים להתאמץ. במקרה של זועבי גם המזל וגם הימין ממש דאגו לה. לצדה, באסל ג'טאס רק נכנס לכנסת, ועוד לא השתמש בכל המלתחה החדשה שנתפרה לו לקראת המעמד ומגיעה לו הזדמנות נוספת.

ג'מאל זחאלקה אינו ניתן להחלפה כי זה בלתי אחראי להשאיר את הזירה הפוליטית והרשימה המאוחדת לטיבי וברכה בני גילו, במיוחד אחרי שברכה חזר במהירות הבזק לתמונה עוד לפני שהספקתי לזרוק את העיתון עם ראיון סיכום הקריירה שלו למיכל המחזור (כן כן ,יש ערבים שממחזרים, או מנקים חלונות בעיתונים).

זה עתה הסיכוי הגדול ביותר בחייו של ברכה להנהיג את החברה הערבית ברשימה אחת, חלום רטוב של כל גבר פוליטיקאי, ערבי, פליט מכפר ספוריה, משופשף ומנוסה, שהריח את הזדמנות הפז מבעוד מועד. הוא יחזור ובגדול ועל תקן ״המוכתר״, המבוגר האחראי שמציל את המצב ויעמוד בראש הרשימה כי אין לו תחליף כרגע.

> רשימה משותפת היא המקום לכל המתנגדים לגזענות, יהודים וערבים כאחד

ג'מאל זחאלקה ומוחמד ברכה (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

ג'מאל זחאלקה ומוחמד ברכה (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

עם כל התסביכים האלו לכו תכניסו נשים וצעירים, ואקדמאים, ונוצרים, דרוזים, בדואים, ועכשיו באופנה נדרש להביא גם נציג ערים מעורבות לרשימת הפאר המתגבשת. ועוד לא דיברנו על אג׳נדה פוליטית, תוכניות, חלוקת עבודה, סדרי עדיפויות והמלחמה בגזענות, עוני, אלימות, והשאלה הכי מתבקשת: איך מתפרקים אחרי הבחירות וחוזרים כל אחד למקום הקבוע, ומה נגיד לציבור הבוחרים כך שנצא צדיקים ושיחשבו שאנחנו עשינו הכול למען האיחוד לעומת האחרים הסכסכניים? אכן אתגרים רבים מול צוות המשא ומתן, שעוד לא ישב בהרכב מלא סביב שולחן אחד. מינון האגו בשמים ורמת המשכל ברצפה.

יחסית לסוריה מצבנו טוב

ואני? אני אלך בעקבות אבא שלי, שאמר לי לפני כמה ימים: "גם אם יבוא גרר לקחת אותי להצביע, לא אזוז מהספה בלי איחוד. "למה", שאלתי אותו, "הרי אתה מבין את כל המשחק המסריח הזה". "כי נמאס כבר מהם", אמר לי. "יש כמה מהם בכנסת שממש עובדים קשה וכל השאר עומדים בתור ללשכת התעסוקה, נכשלו בכל דבר כמעט – או שאולי הכשילו אותם, בסדר, קיבלתי. אבל הם חייבים להצליח באיחוד הזה לפחות, כי זה תלוי רק בהם".

חיפשתי בהיסטוריה הפוליטית שלי הסבר לדרישה הנחושה ולתקווה הנאיבית שזה יקרה הפעם. ולא מצאתי שום קצה חוט שיוכל להוביל אותי להסבר סביר. טוב, אולי בגלל שאין לי היסטוריה כזאת.

ההסבר שלי למצב, שמבוסס על תחושת בטן בלבד, הוא שהסיבה היא בדיוק בגלל מה שקרה לערבים לאורך ההיסטוריה: פילוג והחלשה, כיבוש ותבוסה. האחרון שאיחד משהו בעולם הערבי היה נאצר, שאיחד את מצרים וסוריה, וגם אם אותו ניסיון נכשל הרי שהכמיהה לאיחוד נשארה לאורך ההיסטוריה הערבית, כמקור לתקווה ולפתרון כל הבעיות (אשליה בפני עצמה, כמובן). תראו מה קורה ברשות הפלסטינית ובעזה, בחמאס ובפתח, בצפון ובדרום תימן, בלבנון המשוסעת ובסוריה המדממת, בלוב המתפרקת, ועוד. בהשוואה לכל אלה המשימה של איחוד הפלסטינים אזרחי ישראל נתפסת כמשימה ממש קלה יחסית.

בסופו של יום, התזמורת הזו תורכב, כל נגן ינגן לבד בכלי שלו, ויטען שנגן אחר זייף. בניצוחו של המאסטרו ליברמן, "התזמורת הערבית המאוחדת" תצליח בסוף לנגן קטע אחד נורמאלי, המופע המוזיקלי יעבור איכשהו, ויהיה בסדר, כמו שאומרים בני הדודים.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> רשימה משותפת תהיה ויתור על השותפות היהודית-ערבית בחד"ש

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf