newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"רהט היא פחית סרדינים. ח'שם זנה תהיה פחית בתוך פחית"

ח'שם זנה הוא אחד משלושת הכפרים בנגב שהממשלה הסכימה להכיר בהם לפי דרישת רע"מ. בעוד ראש ועד הכפר רואה בהכרה הישג, פעילים בנגב טוענים שמדובר בוויתור מסוכן שיאיץ את ייהוד הנגב

מאת:
היישוב הבדואי ח'שם זנה (צילום מסך מערוץ מוסאווה)

המטרה של שקד: "לכנס את הפזורה ולהגיע להסדרה בחינוך, בתעסוקה ובאכיפת הבנייה הבלתי חוקית". היישוב הבדואי ח'שם זנה (צילום מסך מערוץ מוסאווה)

בתחילת דצמבר ביקרה שרת הפנים, איילת שקד, בנגב, יחד עם שר הרווחה, מאיר כהן, הממונה על "הסדרת ההתיישבות הבדואית" בממשלה. בין השאר ביקרו בכפר ח'שם זנה, אחד משלושה הישובים הבדואים שהממשלה הסכימה להכיר בהם בנובמבר השנה. מפלגת רע"מ, שקיבלה עשרות אלפי קולות בנגב ושמה את שיפור מצב הבדואים כאחד הנושאים המרכזיים שהיא מקדמת, הציגה את ההכרה הזו כהישג גדול שלה.

אבל לשקד לא היו מילים מעודדות במיוחד לתושבי ח'שם זנה, או לתושבים הבדואים האחרים בנגב. אחרי שהתגאתה בממשלה כי אחרי ההכרה בח'שם זנה שטח היישוב יצטמצם מ-13 אלף דונם ל-2,500 בלבד, היא אמרה בביקור בנגב כי המטרה שלה ושל שר הרווחה כהן היא "להקים את שלושת היישובים הבדואים, לכנס את הפזורה ולהגיע להסדרה בחינוך, בתעסוקה ובאכיפת הבנייה הבלתי חוקית".

לדברים של שקד מצטרפות ההסתה נגד הבדואים בנגב בחודשים האחרונים והריסות הבתים, שנמשכות כמעט כרגיל. יחד עם ההחלטה של ראש הממשלה, נפתלי בנט, להשקיף על רהט מרחוק בעת ביקורו האחרון בדרום, כאילו מדובר בשטח אויב ולא בעיר השנייה בגודלה בדרום המדינה, הדברים האלה יוצרים תחושת אכזבה בקרב האזרחים הבדואים בנגב.

בח'שם זנה אומרים ששקד מחפשת כותרות שיוציאו אותה טוב בעיני הימין, ושבפועל המציאות אחרת. השטח שעליו חיות היום המשפחות המקוריות של ח'שם זנה הוא 6,000 דונם לכל היותר, לא 13 אלף. למספר הגבוה, אומרים שם, שקד אולי הגיעה כשצירפה גם שטחים שעליהם חיות היום משפחות אחרות באזור, ששקד אולי רוצה להכניס לתוך היישוב החדש בח'שם זנה. לחלק מהמשפחות האלה יש בין כה וכה הסכמים לפינוי ומעבר ליישוב מגורים, שכן הן יושבות על אדמות מדינה (בדרך כלל נכסי נפקדים).

ראש הממשלה נפתלי בנט, השרים איילת שקד ומאיר כהן ומפכ"ל המשטרה קובי שבתאי משקיפים על רהט, ב-6 בדצמבר 2021 (צילום: נועם רבקין פנטון / פלאש90)

ראש הממשלה נפתלי בנט, השרים איילת שקד ומאיר כהן ומפכ"ל המשטרה קובי שבתאי משקיפים על רהט, ב-6 בדצמבר 2021 (צילום: נועם רבקין פנטון / פלאש90)

הכל בזכות כביש 6

בח'שם זנה אומרים שהעניין של המדינה ביישוב עלה לאחר תחילת התכנון של כביש 6. לדבריהם, הם מבקשים הכרה עשרות שנים, אבל אחרי שהתברר שתוואי הקטע החדש של כביש 6 – מצומת שוקת לצומת הנגב – יעבור באדמות הכפר, המדינה הציעה להם לעבור לחלק הדרומי של הכפר אבו אל-תלול.

בח'שם זנה סירבו ופתחו במשא ומתן עם המדינה על הכרה בהם. לפני יותר משנה, הגיע עמיר פרץ, שהיה אז השר הממונה על התיישבות הבדואים, להסכמה על הכרה בח'שם זנה, יחד עם הכרה בשני כפרים נוספים – רח'מה ועבדה – אולם ברגע האחרון ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, טירפד את המתווה, והוא לא יצא לפועל.

כשרע"ם נכנסה לקואליציה, אחד התנאים שלה ושל ח"כ סעיד אל-ח'רומי, איש הנגב שמת לפני כמה חודשים, היתה שהממשלה תכיר בשלושת הכפרים. שקד ושר המשפטים גדעון סער דרשו שהתנאים להכרה יישארו כמו בהצעה שגובשה בימי ממשלת נתניהו, אבל בלחץ של אל-ח'רומי הם שונו קלות לטובת התושבים. במקום הסכמה של 80% מהתושבים, כמו במתווה בתקופת נתניהו, נדרשת הסכמה של 70% בלבד, ובמקום חמש שנים להשגת ההסכמה והשלמת תכנון הישוב החדש, נקצבו עכשיו שבע שנים.

ועדיין, בח'שם זנה לא מאוד אופטימיים שההכרה ביישוב אכן תושלם. שבע שנים הן הרבה זמן, אומרים שם, והממשלה יכולה להשתנות ולשנות את דעתה. בנוסף, גם הסכמה של 70%מאנשי ח'שם זנה לא תהיה קלה להשגה.

עניין נוסף שעלול להוביל לקשיים הוא הניסיון של הממשלה להכניס ליישוב החדש משפחות שאינן קשורות למשפחות המקוריות של ח'שם זנה. תושבי ח'שם זנה לא יסכימו בקלות להושיב על אדמותיהם אנשים ממשפחות אחרות, וגם בני המשפחות האחרות לא יסכימו לעבור לגור שם בלי הסכמה מפורשת של בני היישוב, שכן על פי המנהגים, בדואי לא מסכים לגור על אדמה של משפחה בדואית אחרת בלי הסכמתה.

"הנושא מאוד קשה ומסובך, אבל אנחנו מסכימים לו מסיבה אחת", אומר תושב ח'שם זנה. "אנחנו במצב הכי גרוע שאפשר, ואם הפרויקט הזה יוביל להקמת מבנה ציבור או מוסד קטן בכפר, זה דבר חיובי עבורנו. כל שינוי הוא חיובי".

"רוצים כפר שנעים לגור בו"

ראש הוועדה המקומית בח'שם זנה, ד"ר קאיד אל-עות'אמין, מחזק את הגישה הזו: "אנחנו לא מקבלים שום שירות", הוא אומר, "לא בית ספר, לא רחוב, ולא מרכז שירותים. כל מוסד שניתן לבנות יועיל לנו. אמרנו בעבר ואנחנו אומרים עכשיו: אנחנו לא רוצים רק הכרה בכפר על הנייר, אנחנו רוצים כפר שנעים לגור בו, מוסדות, מקומות עבודה, וקרקעות לחקלאות ולגידול בעלי חיים.

"אנחנו רוצים כפר עם תוכנית לשנים. אני לא רוצה שעוד 20 שנה הילדים שלי יחפשו דיור מחוץ ליישוב. זה לא רק עניין של מספרים, 3,500 דונם או 3,000 דונם או 13 אלף. התעסקות במספרים מקטינה את העניין. אלה חיים של אנשים, משפחות שלמות שמחכות לפתרונות כבר שנים. 3,000 איש רוצים תוכנית מפותחת שתכלול גם את הדורות הבאים. זה מה שאמרתי לשרה שקד, וזה מה שאנחנו אומרים בכל מקום".

אבל רבים בנגב לא מקבלים את העמדה של אל-עות'אמין, וסבורים שהמתווה שהוסכם עם הממשלה מסכן את כל המאבק של היישובים הבלתי מוכרים. אם היישובים הבלתי מוכרים היו מוכנים למה שהוצע לח'שם זנה, אומרים המבקרים, הם היו עושים זאת מזמן. אבל אז, כל המאבק שלהם להישאר על אדמתם היה נכשל.

ד"ר עאמר אל-הזאיל, מתכנן ומומחה לענייני ערביי הנגב שהכין תוכנית חלופית להכרה ב-46 כפרים בדואים בשמם ההיסטורי ועל אדמותיהם, מתנגד בתוקף למהלך בח'שם זנה ובשני הכפרים האחרים, עבדה ורח'מה. לדבריו, "פרויקט ההכרה" הוא הגדרה יפה לעקירה של כמה כפרים קטנים – סווין, אל-עובודיה וכן חלק מתושבי ביר אל חמאם – לח'שם זנה, ועקירתה של ח'שם זנה עצמה אל מצפון לכביש 6 המתוכנן.

הכפר הבלתי מוכר ביר אל חמאם בנגב (צילום: אורן זיו)

הכפר הבלתי מוכר ביר אל חמאם בנגב (צילום: אורן זיו)

לא הכרה, אלא עקירה

"התוכנית החדשה היא לא הכרה, אלא עקירה וריכוז של המספר הכי גדול של ערבים על שטח הקרקע הקטן ביותר", אומר אל-הזאיל. "זה ייהוד הנגב במלוא כיעורו. מדובר על ריכוז של כ-6,000 איש, המתגוררים על כ-13 אלף דונם, על 2,500 דונם, על פי הצהרותיהם של שקד וכהן. את הכפר יתחילו לפתח רק ב-2035. וגם אם הם יבנו בקרוב מרכז שירות או בית ספר, זה חלק מתוכנית לפתות אנשים להיכנס לגטו הזה, כפי שאור מפתה פרפרי לילה".

אל-הזאיל אומר שהדבר המסוכן ביותר הוא הודעתה של שקד על הכוונה להקים יישוב בשם "גבעת נבטים" על אדמות התושבים הערבים הבדואים המיועדים להעברה לח'שם זנה. הוא עושה חשבון פשוט: לח'שם זנה מיועדים 2,500 דונם. 40% מהשטח הזה, כ-1,000 דונם, יילך לתשתיות ולמוסדות ציבור, מה שישאיר 1,500 דונם למגרשים לדיור.

"ח'שם זנה נָצוּר מצפון על ידי תוכנית לעיר באר שבע ו(המועצה האזורית) בני שמעון", אומר אל-הזאיל, "ממזרח על ידי כביש 25 והיישוב נבטים, מדרום על ידי כביש 6, ומצפון מערב על ידי היישוב המתוכנן גבעת נבטים. לכן, אם רהט היא פחית סרדינים, אז ח'שם זנה החדשה תהיה פחית סרדינים בתוך פחית אחרת".

אל-הזאיל טוען כי גם לגבי שני הכפרים הנוספים שאמורים לקבל הכרה, התוכנית בעייתית. התוכנית המקורית, מ-2004, להכרה בכפר עבדה, היתה אמורה לשרת רק את תושבי הכפר, אבל לפי התוכנית החדשה, הוא אמור להפוך ל"כפר מיקוד", שאליו יעבירו את כל המשפחות בין סאהל אל-בקאר לוואדי טארה/ ראמאן (רימון). ובעוד שתוכנית מ-2014 דיברה על הכרה בכפר רח'מה במקומו ליד ירוחם באופן המיועד רק לתושביו, עכשיו מדובר על העברת הכפר למקום אחר, והפיכתו ל"יישוב מיקוד", שבו ירוכזו כל חמולות אל-עזאזמה, כולל כפרים שלמים כמו ואדי אל-משאש.

"סעיד אל-ח'רומי, שאלפים הצביעו לרע"ם בגללו, לא היה מקבל את מה שקורה היום בנגב, ואפילו איים שלא להצביע על התקציב ולהפיל את הממשלה אם לא יתקיימו תנאיו בכל הנוגע להכרה בכפרים, כל כפר על אדמתו, והפסקת הרס הבתים", אומר אל-הזאיל. "אבל הוא מת לפני ההצבעה, וסוגיית הנגב הופקרה ומפרקים אותה היום.

"מה שממשלות ישראל לא הצליחו לעשות מאז הקמת המדינה, בזכות העמידה האיתנה האגדית של אנשי הכפרים הלא מוכרים, הממשלה הזו, בשותפות עם התנועה האסלאמית, עושה. שקד מכריזה על הקמת 12 יישובים בלב האדמות של הכפרים הערבים בנגב, ההריסות נמשכות, ובנט בא ועומד ליד מפקדת הממשל הצבאי, שהבריטים השתמשו בה בתקופת המנדט להגן על התנועה הציונית הציוניות ולאפשר לה להקים שבעה יישובים בנגב, משקיף על רהט ומדבר כמו מפקד צבאי מול מדינה עוינת".

אל-הזאיל מותח ביקורת גם על המועצה של הכפרים הבלתי מוכרים, גוף שנלחם שנים למען זכויות תושבי הנגב הערבים: "עצוב לומר זאת, אבל המועצה של הכפרים הבלתי מוכרים הפכה לזרוע מבצעת של התנועה האסלאמית", הוא אומר. "העקירה הזו עומדת בסתירה לעקרונות היסוד של המועצה הזו, שמאז ומעולם דרשה להכיר בכל כפר על האדמה שלו. בצעד הזה המועצה מאבדת את הלגיטימציה שלה להנהיג את התושבים וביומרה שלה להגן על הכפרים".

"לא רוצים רהט חדשה"

"בואו נבהיר את התמונה, אנחנו מדברים על הקמת כפר חדש ולא על הכרה בכפר הקיים, וההבדל גדול", אומרת העיתונאית והפעילה החברתית מהנגב, סאברין אל-אעסאם. "אם התוכנית הזו תצא לפועל תוך כדי הקמת יישובים (בדואיים) וריכוז אלפים בהם בתמורה להפקעת רוב הקרקעות (של הבדואים), אזי אנו עומדים בפני שלב חדש. הפרויקט הזה יועתק ליישובים אחרים בצורה יותר גרועה ומסוכנת.

"היה צריך לעמוד על דרישותיו של אל-ח'רומי, להכיר בכל הכפרים ולא להקים כפרים חדשים. מי שאומר שזה עדיף מכלום, ימצא את עצמו עוד כמה שנים בלי מקום לבנות בית לילדיו. הוא יבוא אז בטענות למדינה, ויגידו לו שהוא כבר הסכים וְוִיתר".

אל-אעסאם אומרת שחלק מהפשיעה ברהט, בתל שבע וביישובים אחרים בנגב, נובעת ממחלוקות בין בעלי הקרקע המקוריים לבין תושבים שהובאו ליישובים האלה ממקומות אחרים, על ידי המדינה. "האם אנחנו רוצים רהט חדשה?" היא שואלת. לדבריה, הכפרים הלא מוכרים היו יכולים לקבל מתווה כזה לפני שנים, אבל הם המשיכו להיאבק ולסבול. "אפשר היה לקבל דיור ביישובים צפופים, לפי מה שממשלות ישראל רצו לפני עשרות שנים".

לטענתה של אל-אעסאם, "האזרחים הפשוטים" בנגב מתנגדים לתוכנית. "הם בעד הזכויות שלהם ונגד עקירה", היא אומרת. "בבחירות הקודמות אנשים בנגב תמכו ברע"ם למען סעיד אל-ח'רומי, שהיה אדם ישר וחי את סבלם. היום הדברים השתנו מאוד, לדעתי".

גם כשעבד עם שותפים יהודים בנגב, לא שכח את מי הוא מייצג. ח"כ סעיד אלח'רומי שנפטר בגיל 49 (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

ח"כ סעיד אלח'רומי, שמת בגיל 49 (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

"בשנה הבאה הילדים יילכו לבית ספר"

מול הביקורת הזו, ראש המועצה לכפרים הבלתי מוכרים, עטיה אל-אעסאם, שמזוהה פוליטית עם רע"ם, מביע אופטימיות. הוא מצפה כי תוך שבע שנים תושלם ההכרה בשלושת הכפרים בהחלטת הממשלה, וגם בכפרים נוספים. הוא מזכיר כי לפני עשרים שנה היתה תוכנית להעביר את תושבי ח'שם זנה ומי שגר לידה לאבו תלול, אבל תושבי אבו תלול סירבו, וכך גם תושבי ח'שם זנה, ובסופו של דבר הממשלה הכירה בח'שם זנה במקומה.

"נגיד שיש לך 10,000 דונם", אומר אל-אעסאם. "האם אתה מתכנן מגורים על כל ה-10,000 דונם האלה? כמובן שלא. מה שנקבל עכשיו עדיף מכלום שקיים כיום. בניית בית ספר, סלילת כביש או הקמת מרכז שירות ישפרו את האחיזה של האנשים במקום.

"אני מבטיח שבית הספר יוקם השנה, ובשנה הבאה תלמידי ח'שם זנה ילמדו בכפרם, ייבנו מוסדות חדשים וייסללו כבישים. מיד, ולא עוד שבע שנים. זה בהסכם שקיבלנו. ואם אחרי שבע שנים לא נשיג 70%הסכמה, האם המדינה תבוא ותהרוס את בתי הספר? לא".

אל-אעסאם רואה אפילו יתרון בכך שפוליטיקאים יהודים מדברים על "הסכנה הבדואית" והתקשורת הישראלית מהדהדת את ההסתה הזו בעוצמה. "ההסתה הזו, על כל תחלואיה, מרחיקה את היהודים מלבוא לחיות בנגב, ואפילו תוכנית הקמת גבעת נבטים לא תצליח, כי אף אחד לא רוצה לגור באזור", הוא אומר.

אל-אעסאם גם דוחה את הטענה שהמועצה לכפרים הלא מוכרים הפכה לסניף של רע"ם. "אנחנו לא שייכים לרע"ם ולא למשותפת או לאף אחד", הוא אומר. "אנחנו שייכים ותומכים במי שעובד למען הנגב. אנו מגנים את השימוש בנו לאינטרסים מפלגתיים מצד המשותפת ורע"ם וגם מצד המפלגות היהודיות משני צדדי המפה.

"התוכנית הזו היא תוכניתו של סעיד אל-ח'רומי, וחבל שיש כאלה שמנצלים את שמו להשפיע על האנשים רגשית. הוא עקב אחרי כל מה שקרה והיה בקשר אתנו כל הזמן, ההכרה בשלושת הכפרים היא לא הסוף. נמשיך עד שנשיג הכרה בכל שאר הכפרים".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf