newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פלסטיני מאזור חברון: חיילים היכו אותי וגנבו ממני 12 אלף שקל

איהאב חלאיקה התלונן במשטרה על הגניבה, אבל לא קיבל מענה. האירוע תועד חלקית בווידאו. במקרים נוספים פלסטינים התלוננו שחיילים "החרימו" להם כסף בחיפוש בבתים, והכסף לא הוחזר. המשטרה: העברנו את התלונה למצ"ח

מאת:
יותר מ-99 אחוז מהתלונות של הפלסטינים לא נחקרות. מחסום באזור טולכרם (צילום: אחמד אל באז / אקטיבסטילס)

יותר מ-99% מהתלונות של הפלסטינים לא נחקרות. מחסום באזור טולכרם. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: אחמד אל באז / אקטיבסטילס)

פלסטיני מאזור חברון טוען שחיילים גנבו ממנו 12 אלף שקל אחרי שעצרו והיכו אותו. הפלסטיני התלונן עוד באותו ערב על הגניבה במשטרת עציון, אולם עד היום כספו לא הוחזר לו. מקרה זה מצטרף למקרים אחרים שבהם העידו פלסטינים שחיילים או שוטרי מג"ב לקחו מהם כספים תוך כדי מעצר או חיפוש בבתיהם.

המקרה האחרון אירע לפני כחודש, ב-28 באוקטובר. איהאב חלאיקה, תושב הכפר א-שיוח באזור חברון, יצא מביתו לכיוון בית לחם. "רציתי להגיע לבית לחם", אמר, "עצרתי רכב המשמש כמונית פנימית בכפר (א-שיוח; ב"א), וירדתי בצומת בית עינון. משם תכננתי לקחת מונית לבית לחם. ברגע שירדתי מהרכב שמעתי קול חבטה חזק. ראיתי שג'יפ צבאי התנגש במכונית שנסעה בכביש".

"החיילים צעקו לי: עצור, עצור. עצרתי, ומיד הרמתי ידיים. רעדתי בגוף. הם משכו אותי אל מאחורי הג'יפ, הצמידו אותי לקיר, ולקחו לי את הארנק, 'כדי לבדוק את תעודת הזהות שלי' אמר החייל. הם שאלו אותי למי שייך רכב המונית שממנו ירדתי, ואז החלו להכות אותי בגב וברגליים עם הנשק שלהם. אמרתי להם שזו מונית, ששילמתי כסף לנהג ואני לא יודע מי הוא, והם קיללו אותי וחבטו בי עם הנשקים שוב ושוב, במשך כעשרים דקות, ותיחקרו אותי לגבי נהג המונית שלא הכרתי".

"ואז אחד החיילים אמר: 'שב על הרצפה, ואל תסתכל'. כך עשיתי. כל החפצים שלי, ובינם צ'קים בסך 12 אלף שקל, כרטיס אשראי, רשיון נהיגה, ו-1,200 שקל במזומן – היו בחוץ. חייל לקח אותם, את הכסף והחפצים, והלך משם. הם גנבו הכל, חוץ מאת הטלפון שלי, שהקצין הניח מאחורי, על החומה".

בתיעוד שבידי "שיחה מקומית" ממצלמות האבטחה במקום, נראה ג'יפ צבאי מתפרץ לכביש ומתנגש בצדו הימני של רכב פלסטיני. לאחר מכן, שלושה חיילים יורדים מהג'יפ וניגשים לאיהאב, שעומד כמה מטרים משם בסמוך לרכב אחר. איהאב מרים את ידיו, והשלושה דוחפים אותו אל אזור שבו אין מצלמות אבטחה. שם, לדבריו, הם היכו אותו וגנבו את כספו.

חלאיקה הגיש תלונה במשטרת גוש עציון באותו היום, בשעת לילה. מדוברות המשטרה אישרו כי חלאיקה אכן התלונן במשטרה על חיילי צה"ל באותו ערב. "בסיום בדיקת המשטרה בתאריך 1 בנובמבר 2021 נוצר קשר עם מצ"ח והתיק הועבר לטיפולם", נמסר מהמשטרה.

המקרה של חלאיקה, שתועד כאמור באופן חלקי, מזכיר מקרה מפורסם יותר שתועד באופן מלא. ביולי 2020 תועדו שוטרי מג"ב שארבו לפועלים פלסטינים במעבר מיתר, היכו אותם עד זוב דם ובזזו את כספם. החיילים התגאו במעשים הסדיסטיים האלה וצילמו אותם בעצמם, ומכאן התיעוד.

"פירקו אותי במכות", משחזר מונתסר אל-פאחורי, אחד מהפועלים שקבוצת החיילים התעללה בו. בקטע וידאו קשה לצפייה שצילמו החיילים, מונסתר נראה חצי עירום, מדמם, כאשר חייל מכה אותו עם אלה בגב וצורח עליו שיהיה בשקט.

"בדרך כלל אני עובד באולמות אירועים", סיפר אל-פאחורי, "אבל בתקופת הקורונה הפכתי מובטל, אז הלכתי לרהט, לעבוד בשטיפת מכוניות. החיילים תפסו אותי והכו אותי בכל הגוף. בפנים, בבטן. ובכל פעם שצרחתי, אמרו לי בערבית תשתוק. שמעתי גם איך הם מתעללים בחבר שלי, יזן, שצרח לידי".

אל-פאחורי מספר שניסה להגיד לחיילים שהוא בסך הכל הולך לעבודה, אבל הם לא רצו לשמוע אותו. "הם ציוו עלי ועל חבר שלי לרוקן את הכיסים", שיחזר, "וגנבו לנו בערך 1,000 שקל. אחר כך אחד מהחיילים הלך לג'יפ והביא אלה. הוא החל להכות אותי באלה, ואמר לי לספור עד עשר. בכל פעם שספרתי, הוא הטיח בגופי את האלה. אלה היו כאבי תופת. לידו היתה חיילת, שצחקה, וראיתי שהיא מצלמת את הכל בטלפון שלה".

סיכוי של 0.7% להעמדה לדין

לפי נתוני ארגון יש דין, הסיכוי של פלסטיני כי תלונה שהגיש תוביל להעמדה לדין של חייל שפגע בו הוא 0.7%. מרבית התלונות נסגרות מבלי שנפתחת אפילו חקירה, ומרבית החקירות שכן נפתחות נסגרות ללא כתבי אישום.

אולם בגלל תיעוד הווידאו שהתפרסם בתקשורת, מח"ש הגישה כתבי אישום נגד חמישה מהחיילים שהיו מעורבים בתקיפת הפלסטינים ובגניבת כספם. הם הואשמו בשוד, איומים ופגיעה פיזית בפלסטינים.

המקרים של חלאיקה ופאחודי אינם יוצאי דופן. פלסטינים לא מעטים מתלוננים שחיילים או שוטרי מג"ב לוקחים מהם כספים או רכוש אחר, אבל המקרים האלה בדרך כלל אינם מתועדים. בחלק מהמקרים, חיילים לקחו כסף מפלסטינים בעת שנכנסו לבתיהם בתירוץ של "החרמת כספים מסיבות ביטחוניות". מדובר בסכומים קטנים, ולעתים אף בתכשיטי זהב וברכוש.

פלסטינים מעידים שבמקרים רבים ה"החרמה" של הכספים נעשית ללא הצדקה, ופעמים רבות כאמצעי ענישה. בעבר הצבא לא נדרש לספק כל תיעוד על החרמות הכספים האלה, אך עקב לחץ של ארגוני זכויות אדם, הצבא חוייב לספק למשפחות מסמך שמפרט מה נלקח. במקרים שבהם לא נמסר המסמך, החיילים צריכים לתעד את ההחרמה, ולבעלי הרכוש זכות לפנות למינהל האזרחי כדי לברר מה עלה בגורל כספם.

"החיילים נכנסו לבית שלנו באישון לילה, הפכו אותו, עשו חיפושים, הכל נשאר על הרצפה, רוקנו את הארונות", סיפר ק.א, בן 27 מהעיירה בית אומר. "הם לקחו ממני 1,000 שקל במזומן, ואמרו לי שזה מוחרם. שאלתי למה, והם אמרו: שלא תשתמש בהם לפיגועים. אני עובד כנהג מונית, וזו משכורת שהמשפחה שלי חיה ממנה. בהמון בתים פלסטינים יש סכומים כאלה במזומן, כי אנחנו לא משתמשים הרבה בכרטיסי אשראי".

ק.א סיפר כי החיילים גם החרימו את המכונית של אביו, בטענה שהיא "שייכת לארגון טרור". כעבור שנה וחצי הורה בית משפט להחזיר למשפחה את המכונית, תמורת תשלום של 16 אלף שקל. הם קיבלו את המכונית, אבל לפי ק.א, הכסף המזומן שנלקח ממנו לא הוחזר.

מקרה דומה קרה לא.מ, מהנדס מהכפר א-זאויה, במרץ בשנה שעברה. "בחצות חיילים נכנסו לי לבית", סיפר, "זו פעם ראשונה שהצבא עושה חיפוש אצלי. בבית שמרתי 23 אלף שקל במזומן. אני מוכר מכונות של נגרות, ורגיל להסתובב עם סכומים כאלה. החיילים לקחו את הכסף, ואמרו שהוא מוחרם".

"אחרי שפניתי אליהם עם עורך דין הם החזירו לי מחצית מהסכום, ואמרו לי שיחזירו את החצי השני בהמשך. מאז חלפו כמעט שנתיים, והכסף לא חזר".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf