newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עתירת גטאס בעניין קיצור מאסרו נדחתה כי סווג כאיש החזית העממית

ח"כ לשעבר באסל גטאס ביקש מבית המשפט להורות לשב"ס לאפשר לו להתחיל בהליך שיקומי, כפי שדרשה ועדת השחרורים. אלא שבדיון התברר שבשב"ס סיווגו אותו כמשויך לחזית העממית, המוגדרת כארגון עוין, דבר המסכל את האפשרות לקיצור מאסרו

מאת:

ייתכן שכאשר נכנס הבוקר (רביעי) חבר הכנסת לשעבר באסל גטאס לאולמו של השופט אהרון משניות בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, הוא לא תלה תקוות גדולות מדי בדיון ענייני שיתנהל על טיעוני עתירתו. אבל אפשר להניח שמה שבוודאות לא ציפה לו הוא שבתום הדיון, הוא ייצא מאותו אולם כאשר על כתפיו מוטל הנטל להוכיח שהוא, איש בל"ד ועדיין חבר הלשכה הפוליטית של המפלגה, איננו חבר בארגון החזית העממית.

עיקר העתירה של גטאס, אשר הוגשה לבית המשפט על ידי באת כוחו, עו"ד עביר בכר, נגע בכלל לעניין אחר: דרישתו של גטאס משירות בתי הסוהר לאפשר לו להיפגש עם עו"ס כחלק מתהליך השיקום שדרשה ועדת השחרור אשר דנה בקיצור המנהלי של מאסרו.

גטאס, שנשפט לשנתיים מאסר בעקבות הכנסת הטלפונים הניידים לאסירים פלסטינים בכלא קציעות וכלוא מאז 2.7.2017, מוגדר כאסיר ביטחוני. ככלל, מדיניות קיצור השליש לא חלה על האסירים הביטחוניים, ולאחרונה מקודמת הצעת חוק שאף זכתה לשם "חוק באסל גטאס" לפיה אפשרות קיצור השלישי תישלל מהאסירים הביטחוניים באופן רשמי וגורף. למרות זאת, אחרי שסיים לרצות שני שלישים מתקופת מאסרו, פנה גטאס לוועדת השחרורים במטרה לקבל את הקיצור המנהלי. הוועדה דנה בבקשתו בתאריך 13.11.2018, ובתום דיון ארוך דחתה את הבקשה בנימוק כי הוא לא עבר "תהליך שיקומי" בכלא.

משבר גטאס תפס את הרשימה המשותפת לא מוכנה ולא מתואמת, ואיימן עודה הופקר לבד (רועי אלימה/פלאש90)

איש החזית העממית? ח"כ לשעבר באסל גטאס (רועי אלימה/פלאש90)

"הועדה התרשמה כי האסיר לא הביע מוטיבציה ליזום פנייה הן לשב"ס ו/או לעובד סוציאלי או במסגרת עתירת אסיר בנושא הליכים לשיקומו בעודו מרצה את המאסר בפועל", נאמר בהחלטת הוועדה. "האסיר היה עסוק בבעיות בריאות ובמחיר הכבד האישי שהוא משלם עקב מאסרו וזאת יותר מאשר בחינת המניעים שהביאו אותו לביצוע העבירות שביצע. לא רק זאת, הוועדה התרשמה כי האסיר מתקשה להביע חרטה באופן מילולי ובכנות על המעשים שבהם הודה, ומנסה להסביר את מניעיו בטענה כי לא הייתה לו כוונה לפגוע בביטחון המדינה, אך לא מביע חרטה מפורשת על מעשה זה שאין מחלוקת כי תוצאותיו עלולות היו לפגוע בביטחון המדינה באופן חמור".

בהמשך מציינת הוועדה בהחלטתה: "מתוקף סמכות הוועדה לפי סעיף 19(1) לחוק שחרור על תנאי הוועדה קובעת דיון חוזר בעניינו של האסיר וזאת על מנת לאפשר לאסיר לפנות לאלתר לגורמי שב"ס ו/או לבית המשפט המחוזי בבקשה להשתלב בהליך טיפולי/שיקום בעודו שוהה במאסר בפועל. הוועדה סבורה כי היה והאסיר משולב בהליך טיפולי יהיה בכך בסיס לאפשרות לשקול שחרורו המוקדם במסגרת טיפול בקהילה".

עוד באותו היום עצמו שיגרה עו"ד בכר מכתב אל שב"ס ובו ביקשה לשלב את גטאס בהליך טיפולי כלשהו כהמלצת הוועדה, או – בשל לוח הזמנים הצפוף שקצבה הוועדה – לשלבו לפחות בשיחות פרטניות עם עו"ס בית הסוהר. גטאס הגיש בעצמו בקשה זהה והעבירה לקצין האסירים בסמוך למועד הדיון. ב-10.12.2018 התקבלה תשובת השב"ס, לפיה בקשתו של גטאס נדחתה על הסף "בשל אי הבעת חרטה על מעשיו". זאת על אף שוועדת השחרורים עצמה קבעה שפנייתו של גטאס להשתלב בהליך שיקומי יכולה לאפשר להם לשקול מחדש את קיצור המאסר, למרות שגטאס לא הביע חרטה על מעשיו בפני הוועדה כיוון שמרגע מעצרו ועד היום הוא עומד בתוקף על כך שפעל ממניעים הומניטריים.

נציגת שב"ס בדיון, עו"ד מזל חדד, טענה מנגד כי "אין מחלוקת" על כך שמרגע קליטתו, גטאס הוגדר כאסיר של החזית העממית. על כך העירה עו"ד בכר: "יש ועוד איך מחלוקת!", ועו"ד חדד השיבה לה את התשובה המדהימה הבאה: "מעולם לא טענתם שהוא לא שייך לחזית העממית".

זה הרקע לעתירתו של גטאס שנידונה היום, בה ביקשה עו"ד בכר בשם גטאס כי בית המשפט יורה לשב"ס לאפשר לו להיפגש עם גורמים טיפוליים כחלק מהליך השיקום אותו דרשה ועדת השחרורים עצמה. בכר מציינת בעתירה כי אבחון האסיר בהתאם לצרכיו, מאפייניו ויכולותיו לשינוי הם מתפקיד הגורמים הטיפוליים בלבד, ולא בסמכות שב"ס. "רק גורמי הטיפול מופקדים על בחינת טיב ויחס האסיר לעבירות שביצע, מידת החרטה וגילוי האחריות, מצוקות עכשוויות המונעות ממנו להתקדם בכלא ובחינת אפשרויות טיפול ושיקום. על-כן אין להמעיט בערכו של השיקוף שעושים גורמי הטיפול לאסיר המהווה למעשה האסמכתא היחידה שמציגה תמונה סובייקטיבית אודות האסיר מהיבטים השונים מאלה שנבחנים ככלל על ידי גורמי הביטחון והכליאה", נכתב בעתירה.

בדרישה הזו היה בית המשפט אמור לדון בישיבה הבוקר. אלא שבאופן מפתיע, הדיון – וההחלטה שהתקבלה בסופו – נסובו סביב נקודה אחרת.

אחרי ששטחה את התגלגלות העניינים מישיבת ועדת השחרורים ועד כה, הזכירה עו"ד בכר נקודה נוספת שעלתה באופן לא צפוי בתשובת שב"ס – אחרי שנה וחצי מאסר, בשב"ס טוענים כעת כי גטאס משויך לשיטתם לארגון החזית העממית, המוגדר על ידי ישראל כארגון עוין, וככזה אינו עומד בתנאים שנקבעו בסעיף 4ב לפקודת האסירים הביטחוניים ואינו זכאי לשחרור מוקדם. בכר טענה בפני השופט כי לא זו בלבד שטענה זו לא נשמעה מעולם קודם לכן, אלא שאין גם בדל ראיה המוכיחה כי גטאס – שכיהן כחבר כנסת מטעם מפלגה ישראלית שהמצע שלה אושר על ידי בית המשפט העליון ומשמש עדיין כחבר הלשכה הפוליטית שלה – קשור ולו באופן הקלוש ביותר לחזית העממית. "יש כאן ניסיון לייצר בהלה סביב העותר", טענה בכר. אפילו הפרקליט שהגן מטעם המדינה על עסקת הטיעון איתו קבע כי אין כל ראיות שהיו לו כוונות לפגוע בביטחון המדינה או שקושרות אותו לשיוך ארגוני מעין זה, הזכירה לשופט.

נציגת שב"ס בדיון, עו"ד מזל חדד, טענה מנגד כי "אין מחלוקת" על כך שמרגע קליטתו, גטאס הוגדר כאסיר של החזית העממית. על כך העירה עו"ד בכר: "יש ועוד איך מחלוקת!", ועו"ד חדד השיבה לה את התשובה המדהימה הבאה: "מעולם לא טענתם שהוא לא שייך לחזית העממית". עו"ד בכר תהתה כיצד הם היו אמורים לשלול שיוך שהלבישו על גטאס שכלל לא ידעו על קיומו, וחדד מצדה התעקשה: הנטל להוכיח ניתוק זיקה אידיאולוגית לארגון עוין מוטל על האסיר. "שב"ס איננו חותמת גומי של ועדת השחרורים", טענה.

"ניסיון לייצר בהלה סביב האסיר". עו"ד עביר בכר לצד באסל גטאס בבית המשפט (צילום: עז א-דין בדראן)

מכאן התנהל דיון כמעט סוריאליסטי בין הצדדים: נציגת שב"ס שטוענת בתוקף שגטאס ידע מיומו הראשון בכלא כי סווג כאסיר של החזית העממית, ועו"ד בכר שהכחישה את הדברים מכל וכל. "הנטל הוא על שב"ס לא רק ליידע את האסיר על השיוך הארגוני המיוחס לו, אלא גם להסביר על סמך מה נקבע השיוך הזה" טענה בכר. עו"ד חדד לא הסבירה על סמך מה הוחלט בשב"ס לסווג את גטאס כמשויך לחזית העממית; יתכן שההחלטה קשורה לעובדה כי וליד דקה, אחד האסירים לו העביר גטאס את הניידים שהכניס לקציעות, היה בעברו חבר הארגון. אלא שמאז גם דקה ביקש משב"ס לבטל את תיוגו כחבר החזית העממית ואף התפקד לבל"ד.דקות ארוכות נמשך הדיון המשונה הזה, עד שהשופט הפציר בעו"ד בכר, לפני שהכריז על הפסקה בדיון, למשוך את עתירתה ולהגיש בקשה נפרדת להסרת השיוך הארגוני של גטאס, שלאחריו אפשר יהיה להתכנס שוב ולדון בסוגיית ההליך השיקומי – שאינו רלוונטי כל עוד הוא מסווג כמשויך לחזית העממית.

בתום ההפסקה הודיעה נציגת שב"ס כי דיברה ישירות עם ראש ענף פח"ע בשב"ס והלה אישר לה כי הם יידעו את גטאס על שיוכו הארגוני ביום קליטתו, מיד עם כניסתו לכלא, טענה שלא גובתה באף ראיה. גטאס, שדיבר אף הוא קצרות בדיון, הכחיש את הדבר מכל וכל. "מעולם לא נאמר לי שאני משויך לחזית העממית", אמר גטאס. "יתרה מזו: כיוון שכל האסירים הביטחוניים נכלאים באגפים לפי השיוך המפלגתי שלהם, כמעט כל תקופת מאסרי הייתי באגפים של אסירי הפת"ח. אפילו אם רצו לשייך אותי לארגון כלשהו, זה היה אמור להיות פת"ח ולא החזית העממית. הטיעון הזה לא עלה כלל בוועדת השחרורים".

בסופו של דבר, ולאחר שעו"ד בכר סירבה למשוך את העתירה, השופט משניות מסר את החלטתו לדחות את העתירה. "הליך זה הוא הליך מנהלי שבו בית המשפט לא שומע ראיות", ציין, "אלא בוחן את סבירות החלטת הרשות המנהלית. נוכח הודעת שב"ס בעניין השיוך הארגוני של העותר ובהינתן חזקת התקינות המנהלית, אני יוצא מנקודת הנחה שאכן העותר משויך ארגונית לחזית העממית". גטאס יוכל לפעול להסרת השיוך הארגוני, ולאחר מכן בית המשפט יוכל לבחון שנית את בקשתו.

כאמור, קשה להניח שגטאס עצמו תלה תקוות גדולות בדיון הזה; קיצור השליש הוא פנטזיה ריקה מתוכן ממשי ככל שזה נוגע לאסירים המוגדרים כביטחוניים. ובכל זאת, העובדה שעתירתו נדחתה פשוט משום שבשב"ס החליטו שהוא שייך לחזית העממית מבלי להציג בדל ראיה להוכחת הטענה הזו היא לא פחות ממדהימה.

גטאס יכול אולי להתנחם בעובדה שבשב"ס לא החליטו להלביש עליו שיוך ארגוני חמור יותר, למשל דאע"ש, כפי שעשתה המשטרה ליעקוב אבו אל קיעאן המנוח אחרי שנהרג על ידי שוטרים במהלך פינוי אום אל-חיראן. רק השבוע חזרה על השקר הזה דוברת המשטרה הפורשת, מירב לפידות, וטענה כי האירוע באום אל חיראן היה פיגוע טרור "כי לא הוכח אחרת". ככה זה במערכת הצדק הישראלית כשזה נוגע לפלסטינים: כל שקר מופרך שיטפלו עליך הוא בבחינת אמת בהגדרה, עד שתוכיח את ההיפך, ולו לאחר מותך. וגם אז זה כלל וכלל לא בטוח.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf