newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עידן חדש בצפון אירלנד? לא ממש

הפיכתה של מפלגת שין פיין לגדולה בפרלמנט הצפון אירי הוצגה בתקשורת כ"מהפך". בפועל, השינוי המשמעותי היחיד ביחסי הכוחות הפוליטיים היה התחזקותה של מפלגת המרכז, וגם הוא צפוי להישאר סימבולי בלבד

מאת:
מנהיגת שין פיין בצפון אירלנד, מישל אוניל (צילום: Sinn Féin, CC BY 2.0)

לעמדתה בסוגיות חוץ אין חשיבות מעשית. מנהיגת שין פיין בצפון אירלנד, מישל אוניל (צילום: Sinn Féin, CC BY 2.0)

התקשורת ברחבי העולם הזדרזה להכריז על "מהפך", עם היוודע תוצאות הבחירות שהתקיימו לפרלמנט הצפון אירי בשבוע שעבר. זו הפעם הראשונה שמפלגת שין פיין הפכה לגדולה בפרלמנט. אין ספק שמדובר באירוע היסטורי, אך הוא רחוק מלהיות המהפך הפוליטי המדווח. למעשה, ההישג האלקטורלי של שין פיין הוא אפילו לא החדשות המשמעותיות.

נראה שבניסיון להעצים את הערך החדשותי של תוצאות הבחירות, נפלו כמה אי דיוקים וחלקי אמיתות. זה הזמן להפריך כמה מההצהרות הבומבסטיות.

כדאי להתחיל כבר מהכותרת. ראשית, לא מדובר במהפך פוליטי. הסכם "יום שישי הטוב", שנחתם ב-1998 והביא לסופו של הסכסוך המזויין בצפון אירלנד, מחייב כל קואליציה שתוקם לכלול את שתי המפלגות הגדולות, המייצגות את הצדדים הניצים בסכסוך: הרפובליקאית, שמייצגת את הציבור הקתולי; והיוניוניסטית, שמייצגת את הציבור הפרוטסטנטי. לא באמת משנה מי משתי המפלגות האלה גרפה את רוב הקולות. בכל ממשלה שתוקם, שתיהן אמורות לשבת יחד.

המפלגה הגדולה בין השתיים זוכה אמנם למנות את ה"שר הראשון" (ראש הממשלה המקומית), אך סגניתו ממונה על ידי המפלגה היריבה. המפלגות מחויבות גם לשמור על איזון כוחות בחלוקת התיקים, ולשתיהן יש זכות וטו על כל החלטה ממשלתית. כך שהממשלה החדשה, בהנחה שזו באמת תוקם, לא תהיה שונה באופן מהותי מהממשלה שנפלה בפברואר האחרון.

בשל כך, ההישג של שין פיין – ששמרה על כוחה וגרפה כ-30% מהקולות – הוא בעיקר סימבולי. כמובן שאין לזלזל בסימבוליזם במשחק הפוליטי, לבטח לא בחברה שסועה כמו זו שבצפון אירלנד, אך מבחינה מעשית לא מדובר בשחר של עידן חדש.

ויותר מזה, להישג תרמה שורה של פיצולים וסכסוכים פנימיים בקרב המפלגות היוניוניסטיות, שזכו לסיקור נרחב בתקשורת המקומית, וגרמו להן לאבד ארבעה מושבים. את עיקר המפלה ספגה היריבה הגדולה של שין פיין, המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית (DUP).

אף שהגוש היוניוניסטי כולו הצליח להמאיס את עצמו על לא מעט בוחרים ולאבד מעט מכוחו, הוא עדיין קיבל יותר מ-40% מהקולות. כך שההישג של שין פיין אמנם לא מבוטל, אבל הוא בעיקר מעיד על כך שלימין יש כישרון לירות לעצמו ברגל, שאינו נופל מזה של השמאל.

זה מוביל אותנו לעיקר חטאו של הסיקור העיתונאי בארץ בנוגע לתוצאות הבחירות, שרובו ככולו תיאר את שין פיין כמפלגה "לאומנית". שין פיין היא המפלגה הרפובליקאית (בבריטניה המשמעות היא אנטי-מלוכנית), הדוגלת באידיאולוגיה לאומית אירית, אך היא ממש לא לאומנית. היא אכן נאבקת לשימור הזהות האירית והחייאת השפה האירית, ושואפת לאיחוד האי, אך בפועל, מדובר במפלגת שמאל פרוגרסיבית לכל דבר ועניין.

את המדיניות החברתית של שין פיין ניתן לתאר כסוציאליזם-לייט (גם אם זו ספוגה בנגיעות ניאוליברליות, בדומה למפלגות דומות במדינות אחרות באירופה). מצע המפלגה מבטיח להרחיב את הזכויות הסוציאליות של אוכלוסיות מוחלשות, להשקיע בדיור ציבורי ולהנגיש את ההשכלה הגבוהה לכלל האוכלוסייה, ודוגל בחיזוק מערכת הבריאות הציבורית (NHS).

המפלגה גם תומכת שנים רבות בזכויות להטב"קים ובמדיניות פתוחה כלפי מהגרים ומבקשי מקלט. כך שבעוד שניתן, ואף צריך, למתוח ביקורת על עמדותיה בסוגיות לא מועטות (בעיקר עמדתה הרופסת בנוגע לזכות להפלה), שין פיין אינה מפלגת ימין, והיא רחוקה שנות אור מלהיות מפלגה לאומנית.

העיתונות הישראלית מיהרה להזכיר גם ששין פיין נוסדה כזרוע הפוליטית של מחתרת ה-IRA. איש לא מכחיש את הקשר ההיסטורי הזה, אבל מה שנעלם מהסיקור הוא שהקשר תקף לא פחות גם בכל הנוגע לצד השני של המתרס. כל המפלגות היוניוניסטיות, ובראשן DUP, הן באופן היסטורי, ובמידה רבה גם אקטואלי, זרועות פוליטיות של ארגוני מחתרת פרה-מיליטנטיים שהטילו את חיתתם על האוכלוסייה המקומית.

מהפך קטן

העיסוק הנרחב בשינוי (הקל) במאזן הכוחות בין הרפובליקנים ליוניוניסטים מפספס את הסיפור הגדול של הבחירות האחרונות בצפון אירלנד: ההתחזקות המשמעותית של מפלגת הברית (Alliance).

המפלגה זכתה ב-13% מהקולות, ותשלח 17 נציגים לפרלמנט (מתוך 70) – מה שהופך אותה למפלגה השלישית בגודלה. זו הפעם הראשונה מאז הסכם השלום שמפלגה שאינה מזוהה עם אחד מהצדדים בסכסוך זוכה בנתח כה משמעותי מהקולות.

חברי מפלגת Alliance. שנייה משמאל בשורה הראשונה: מנהיגת המפלגה, נעמי לונג (צילום מסך מתוך אתר המפלגה)

חברי מפלגת Alliance. שנייה משמאל בשורה הראשונה: מנהיגת המפלגה, נעמי לונג (צילום מסך מתוך אתר המפלגה)

לאליינס יש אמנם שורשים בקרב הציבור הפרוטסטנטי המתון, אך עם השנים היא התנתקה מהזדהות עם הקהילה הפרוטסטנטית, וכיום היא מייצגת בעיקר עמדה נייטרלית. זו מפלגת מרכז קלאסית, על כל המשתמע מכך. בכל הקשר פוליטי אחר, היה קשה לראות בזה חדשות מרעישות, אך במפה הפוליטית המקוטבת של צפון אירלנד – שנראה כבר שנים רבות שאינה מצליחה להימנע משימור הסכסוך, גם אחרי שהאלימות שככה – התחזקותה של אליינס מסמנת שביב של תקווה.

אז אולי אפשר בכל זאת להצהיר על מהפך קטן? במידה מסוימת כן, אך נראה כי לפי שעה גם ההישג הזה יישאר סימבולי בלבד. נכון לזמן כתיבת שורות אלה, כל התחזיות מצביעות על כך שהממשלה החדשה לא תקום.

ה-DUP פירקו את הממשלה הקודמת במחאה על "פרוטוקול צפון אירלנד", שנחתם בהסכם הגירושים בין הממלכה המאוחדת לאיחוד האירופי. הפרוטוקול מחייב למעשה הקמת מערך של בדיקות מכס בים האירי, מה שסותר את העמדה היוניוניסטית המתנגדת נחרצות לכל סממן של גבול בין צפון אירלנד לשאר חלקי הממלכה המאוחדת בבריטניה.

כתובות גרפיטי "לא לגבול בים האירי" מרוססות ברחבי השכונות הפרוטסטנטיות, ומעידות על החרדה ההולכת וגוברת בקרב ציבור זה לגבי השלכות הברקזיט, והאפשרות שצפון אירלנד תאוחד עם הרפובליקה האירית, תחת שלטונה.

ניתן אולי לתקן סעיפים מסוימים בפרוטוקול, אך אין שום סימן שהממשלה בווסטמינסטר תיסוג מההסכם עם האיחוד האירופי או תמצא אלטרנטיבה לפרוטוקול. DUP תתקשה להצדיק את אישורה של הקמת הממשלה החדשה, שלא יכולה לקום ללא הסכמתה, במיוחד אחרי שאיבדה את הבכורה. ניתן לצפות שאחרי שהמפלגות הגדולות ימצו את ריטואל המשא והמתן יתחולל משבר פוליטי נוסף, שיוביל לסבב נוסף של בחירות.

מהזווית הישראלית, היו מי שציינו בדאגה שמישל אוניל, ראש השין פיין, הביעה בעבר תמיכה במאבק הפלסטיני. זו העמדה העקבית של הרפובליקאים, שמזדהים, לפחות על הנייר, עם מאבקים אנטי-קולוניאליסטים ברחבי העולם. אך לעמדותיה של אוניל, כמו גם של מפלגתה בכלל, אין כל חשיבות מעשית.

לממשלה המקומית בצפון אירלנד אין מנדט לקבוע מדיניות חוץ – זו נקבעת רק בלונדון. כמו כן, נבחרי שין פיין, שמתנגדים לעצם השיוך של צפון אירלנד לממלכה המאוחדת, מסרבים לאייש את מושביהם בווסטמינסטר. כך שבשם הטהרנות הפוליטית של המפלגה, הם גוזלים מעצמם את היכולת להשפיע על מדיניות השלטון המרכזי של הממלכה המאוחדת.

ד"ר מירב אמיר היא מרצה בכירה לגיאוגרפיה באוניברסיטת קווינס, בלפסט

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf