newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עודה, עזוב את השוטרים הערבים בשקט

לא ברור מה ההגיון לפנות לפרומיל מהאוכלוסייה הערבית הבוגרת בישראל, שבחר מרצונו החופשי להתגייס למשטרה ואינו צריך את הפטרונות הזאת כדי לקבל החלטות. בשיאו של משבר פנימי וחיצוני חריף, החברה הערבית זקוקה לחזון עומק ארוך טווח, לא לפוליטיקאים קטנים וסכסכנים

מאת:
שוטרים בשער שכם, ב-3 באפריל 2022 (צילום: אורן זיו)

לשוטר הערבי יש אוטונומיה מחשבתית, והוא אחראי על בחירותיו. שוטרים בשער שכם, ב-3 באפריל 2022. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: אורן זיו)

הקריאה של ח"כ איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת, לשוטרים הערבים לזרוק את הנשק ולחבור לעמם, היא קריאה אומללה. אבל לא בגלל המהות שלה, וגם לא בגלל הפרשנות שנתנו לה בציבור היהודי, בעיקר הפוליטיקאים, שהגדירו אותה כ"המרדה והסתה". היא אומללה כי עולה ממנה שח"כ עודה פשוט איבד כל קשר למציאות.

בימים שבהם אזרחי ישראל הערבים נמצאים במשבר משולב – פנימי בתוך החברה הערבית עצמה, וחיצוני מול המדינה ומוסדותיה – בשיא של תקופה רגישה וטעונה, מגיע אחד מאותם "מנהיגים" בולטים של החברה הערבית, ובוחר להפנות מסר לקבוצה זעומה כל כך. אין מילה אחרת להגדיר את הקבוצה הזאת, של "השוטרים הערבים". מספרם מונה כ-1,000 איש, פחות מפרומיל מסך האוכלוסייה הערבית הבוגרת בישראל, מוסלמים ונוצרים.

כך, באמצע המשבר החמור הזה, בוחר ח"כ עודה לשאת נאום חוצב להבות, על רקע באב אל-עאמוד/שער שכם, כדי לפתור את הבעיות הקשות של החברה הערבית. ואיך בדיוק הוא מציע לעשות את זה? בקריאה לאותה אלפית זעומה של אזרחים ערבים שמשרתים במשטרת ישראל לשמור על "כבודם", ולנטוש את עבודתם ומטה לחמם, שבחרו בו מרצונם החופשי.

מה ההגיון שעודה פועל לפיו? מדוע הוא בוחר לפנות לקבוצה קטנה כל כך, של אנשים שבחרו לשרת במשטרת ישראל מרצונם החופשי, ושאחראים על מעשיהם ובחירותיהם? למה לדבר דווקא עם אותה אלפית מהחברה הערבית, שמזדהה עם מדינת ישראל ונאמנה לה ולמוסדותיה?

מה ההגיון שעומד מאחורי הקריאה המוזרה הזאת של עודה, בזמן שכל מי שאינו נמנה על אותו פרומיל מהאוכלוסייה, יותר מ-99.9% מהאזרחים הערבים בישראל, סובל מפערים חמורים, מאפליה, מגזענות ומהדרה שיטתית בכל תחומי החיים, שתוצאותיהם עוני, השכלה ירודה, אבטלה גואה, פשיעה חסרת רסן, ומעל הכל – התפרקות חברתית מפוארת?

לפני כשנה, הצביעו יותר מ-200 אלף איש ואישה לרשימה המשותפת (שהפכה למפורקת), כדי שתפעל בשמם בכנסת ישראל. אלה ה-200 אלף שעדיין לא התאכזבו מהתנהלות חברי הרשימה, אחרי שבמערכות בחירות קודמות מספר המצביעים של המשותפת הגיע לממדים היסטוריים, של יותר מחצי מיליון. ומה עשו עודה וחברי רשימתו למען הציבור הזה, ששלח אותם לעבוד ולהיאבק בשבילו? אני ממש לא בטוח שמספיק.

בעניין השוטרים הערבים דעתי דומה לזו של עודה. אני לא חושב שנכון לערבים להצטרף למשטרת ישראל במתכונתה הנוכחית ובהתנהלותה המתמשכת. השנים האחרונות סיפקו די תקריות שהעידו על כך שהמשטרה היא ארגון בעייתי, שדורש רענון יסודות.

אני לא רוצה להרחיב על הפרשיות שהיו, אבל קשה להתעלם בהקשר הזה מגדול השוטרים הערבים, ניצב בדימוס ג'מאל חכרוש, שהוביל את מהלך גיוס השוטרים הערבים המסיבי, ובסופו של דבר "התפוטר" לאור התנהלותו הקלוקלת ואולי גם כישלונותיו.

יחד עם זאת, אינני מקבל את גישתו של עודה, שקוראת לאותם אלף-אלף ומשהו שוטרים ערבים ישראלים לנטוש את המשטרה ולזרוק את נשקם. לשוטר הערבי יש אוטונומיה מחשבתית. אם הוא רוצה לשקול את דרכו במשטרה, או שהחליט לפתע להכות על חטא, או פיתח יותר מודעות לנכבה, לכיבוש של 1967, ליום האדמה ולמאורעות אוקטובר 2000, זה עניינו שלו בלבד.

אני רוצה להאמין שכל אחד מאותם אלף-אלף ומשהו שוטרים ערבים בישראל יודע קרוא וכתוב, ושביכולתו לשאול שאלות ולעשות את הבחירות שלו. הם בוודאי לא זקוקים למילים המכובסות והפטרוניות של פוליטיקאי כמו עודה, שאבד עליו הכלח, ומנצל כל הזדמנות כדי ליצור פרובוקציה ולעלות לכותרות.

אם עודה וצאן מרעיתו רואים ומבינים שלציבור הערבי בישראל יש בעיות עומק, ושהוא סובל מפערים שהמדינה מנציחה, יואילו נא בטובם להפשיל שרוולים לקראת עבודה רצינית לטווח ארוך, תוך דאגה מיוחדת לדור החדש שצומח כאן, שעתידו לוט בערפל.

הציבור הערבי, בנוסף לבעיות האקוטיות והמיידיות שלו, זקוק גם לראייה לטווח רחוק, לחשיבה עתידנית ויצירתית, לקראת זמנים קשים, שממתינים למי שנמצא כיום בתחילת דרכו וטרם מלאו לו 18. אלה יצטרכו לחיות כאן, בארץ שסועה ויקרה, ולהתמודד עם מציאות מסוכסכת ורווייה בגזענות.

אנחנו, האזרחים הערבים, זקוקים לפרויקט עומק ארוך טווח. אנחנו משוועים לחזון ולאסטרטגיה, שתאפשר לכל ילד וילדה בחברה הערבית הזדמנות שווה וראויה להצליח, להשתלב ולתרום לחברה שבה צמחו, ולהביא לשגשוג החברה שהם חלק ממנה.

במקביל לחובתה של המדינה לדאוג למיגור הפשיעה ולניקוי האלימות מהרחובות ביישובים הערביים, אנחנו זקוקים לכלים שיאפשרו לנו להצמיח דור משכיל יותר ואלים פחות, דור שיזכה לחיים בכבוד ובחירות, תוך הפקת המיטב מהרב-תרבותיות, מהגיוון ומהחיים המשותפים של ערבים ויהודים.

המקום הזה הוא הבית של כולנו. הדבר האחרון שאנחנו זקוקים לו בעת הזאת הוא פוליטיקאים קטנים וסכסכנים, שאיבדו את המנדט שלהם מזמן.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf