ממשלה שפוגעת בשוויון הזדמנויות פוגעת גם במצוינות בחינוך

מאחורי שאון תופי המלחמה, החליטה הממשלה בשבוע שעבר לקצץ בתקציב משרד החינוך, דווקא בפעולות המקדמות שוויון הזדמנויות. זאת, למרות שכבר כיום, כפי שיוצג בהמשך, בכל המדדים החברתיים של החינוך, ישראל היא מדינה מזניחה, המפגרת מתחת לממוצע המדינות.

לפי פרסום של מרכז אדווה, מדובר בקיצוץ של אלפי שעות הוראה ששימשו לתוכניות תגבור לתלמידים מתקשים, וכן בקיצוץ תקציב "פעולות", המממן תוכניות כגון צמצום אלימות, מניעת נשירה, בתי הספר של החופש, תגבור תלמידים בפריפריה, תגבור תלמידי החינוך הערבי, תנועות הנוער, חברת המתנ"סים, הארכת יום הלימודים ומפעל ההזנה.

>> "קשי המפריט" ממשיך לקדם את מדיניות פורום קהלת, למרות ההשלכות

הכרסום במדיניות שוויון ההזדמנויות אינו מקרי ומבטא את השקפת עולמו של השר קיש. למרבה הצער, קיש אינו לבד. אפילו בית המשפט העליון דחה ב-2019 עתירה להגבלת תשלומי הורים בטיעון הניאו-ליברלי, לפיו: "מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להקריב את איי המצוינות הקיימים ואת השאיפה למצוינות לטובת עקרון השוויון בחינוך".

מחקר פיזה 2022 שפורסם לאחרונה מפריך לחלוטין עמדה זאת. מדיניות שוויון ההזדמנויות לא רק שאינה פוגעת במצוינות, אלא מהווה תנאי הכרחי למצוינות. בכל 17 המדינות שבהן אחוז המצטיינים במתמטיקה גדול מזה שבישראל, יש פחות סלקציה, יותר אינטגרציה, יותר הוגנות חברתית, יותר הכללה, יותר ניעות חברתית, וכמובן – פחות פערים.

כל הטוענים שיש לצמצם תקציבים המופנים להגברת השוויון משום חוסר יעילותם, או משום פגיעתם במצוינות, טוענים זאת מטעמי בדלנות מעמדית ולא משום סיבה פדגוגית של ממש.

מצוינות = מתמטיקה

העמדה המקובלת במשרד החינוך היא שחברה "השואפת להתקדם ולהתפתח", חייבת להתבסס על שכבה של תלמידות ותלמידים מצטיינים. לכן, על מערכת החינוך לטפח קבוצה של "תלמידים עתירי יכולת", שיהוו את "דור העתיד של מדענים, יוצרים ופורצי דרך".

את קבוצת "עתירי היכולת" נהוג לזהות לפי הישגיהם הלימודיים, ובעיקר – הצטיינותם במבחני מתמטיקה. במחזור מבחן פיזה של שנת 2022 שהתפרסם לפני כחודש, הצטיינו במתמטיקה 8.7 אחוזים מכלל הלומדות והלומדים במדינות OECD. שיעור המצטיינים בישראל נמוך מעט מהממוצע, ועומד על 8.4 אחוזים.

מעל ישראל ישנן 17 מדינות שבהן אחוז גבוה יותר של תלמידים מצטיינים. החל בפינלנד וגרמניה, שבהן האחוז גבוה רק מעט מישראל, ועד קוריאה ויפן, המובילות את הדירוג העולמי עם 23 אחוזי הצטיינות.

ההשוואה בין ישראל לבין המדינות שיש בהן אחוז מצטיינים גדול יותר, ממחישה את החשיבות של ההשקעה החברתית בחינוך. לא מדובר בנתון יחיד או מקרי, שכן מחקר פיזה 2022 מעמיד לרשותנו מידע על שישה מדדים חברתיים. בכולם מצטיירת אותה תמונה ממש: הדרך למצוינות עוברת בשוויון הזדמנויות חברתי, ובשניהם – ישראל מדינה מפגרת.

אינטגרציה לא מפריעה למצוינות

מדד האינטגרציה הוגדר לפי הסיכוי של תלמידות ותלמידים מרקע חברתי כלכלי נמוך ללמוד בכיתה שיש בה גם תלמידים מרקע חברתי כלכלי גבוה. הציון אפס ניתן לתלמיד מרקע נמוך שלומד בכיתה שאין בה תלמידים מרקע גבוה, כלומר סגרגציה מלאה. הציון 1 ניתן לתלמיד מרקע נמוך שלומד בכיתה שיש בה תלמידים מרקע גבוה, כלומר אינטגרציה מלאה.

כפי שניתן לראות בתרשים, מדד האינטגרציה של ישראל נמוך בהשוואה לממוצע כל מדינות OECD, ונמוך גם בהשוואה ל-17 המדינות שבהן יש יותר תלמידים מצטיינים. יתרה מכך, דווקא במדינות המצטיינות יש יותר אינטגרציה מאשר בכלל המדינות. כלומר, לא רק שאינטגרציה אינה מנוגדת למצוינות, אלא שהיא הולכת איתה יד ביד.

מדד הסלקטיביות הוגדר לפי היקף השימוש במבחני מיון או קריטריונים למיון של תלמידות ותלמידים בעת קבלתם לבתי הספר. המידע נאסף על פי דיווחי מנהלות ומנהלי בתי הספר, עבור תלמידים בכיתות ט' ו-י'. הציון 1 ניתן לבית ספר שאינו ממיין כלל, והציון 3 לבית ספר שכל תלמידיו עברו מיון בכניסה.

התרשים מראה כי היקף הסלקציה של תלמידות ותלמידים בישראל גבוה מזה הנהוג בממוצע מדינות OECD, ואף גבוה מאשר הנהוג במדינות שבהן שיעור גבוה של מצטיינים במתמטיקה. מכאן נוכל לקבוע שלטובת טיפוח שכבת המצטיינים אין צורך בסלקציה של תלמידים, ודאי לא בהיקף הנהוג בישראל.

אי שוויון בהישגים אינו תורם למצוינות

מדד אי השוויון החברתי בהישגים נקבע על פי הפער בציון במבחן מתמטיקה, בין הציון הממוצע של תלמידים מרקע חברתי כלכלי נמוך, לבין הציון הממוצע של תלמידים מרקע חברתי גבוה. חשוב להזכיר כי הפער בהישגים על רקע משתני הבית הוא מצב התחלתי, משום שתלמיד מרקע חברתי כלכלי גבוה מגיע לבית הספר במצב מתקדם יותר מבחינת יכולותיו וכישוריו.

על כן, מצופה ממערכת החינוך שתעניק לתלמידים מרקע חברתי כלכלי נמוך תמיכה וסיוע, ובכך תפצה אותם על תנאי הכניסה הבלתי שווים, שאינם בשליטתם. פער גדול בהישגים מעיד, אם כך, על מערכת חינוך מזניחה, שאינה מעניקה העדפה מתקנת ואינה מקדמת אוכלוסיות מוחלשות.

הנתונים בתרשים מראה כי אי השוויון בישראל הוא גבוה מאוד, גבוה מאשר בממוצע כל מדינות OECD, ואף גבוה מאשר במדינות שיש בהן שיעור הצטיינות גבוה. נוכל אם כך לומר כי לצורך טיפוח קבוצת המצטיינים, אין הכרח לפגוע במהלכים של העדפה מתקנת לטובת התלמידות והתלמידים מרקע חברתי כלכלי נמוך.

חוסר הוגנות חברתית אינו מקדם מצוינות

מדד חוסר ההוגנות נקבע על פי החלק היחסי של הפערים בציונים, הקשורים לרקע החברתי-כלכלי של התלמידה או התלמיד. במילים אחרות: באיזו מידה כישלון במבחן הוא תוצאה של תנאי הבית, שאינם בשליטת הילד (כגון עוני), ולא תוצר של תנאי בית הספר (כגון איכות ההוראה) או התלמיד עצמו (כגון מידת השקדנות).

נתוני התרשים מראים כי עוצמת הקשר לרקע החברתי-כלכלי בישראל גבוהה יותר מאשר בממוצע מדינות OECD, ואף גבוהה מאשר המדינות שבהן שיעור מצטיינים גדול. מערכת החינוך בישראל אינה הוגנת, שכן היא לא מצליחה לסייע לתלמידים להתגבר על משתני הבית שאינם בשליטתם. הזנחה זאת אינה ערובה להצטיינות במתמטיקה.

הזדמנות לניעות אינה מעכבת מצוינות

מדד הניעות נקבע על פי אחוז התלמידים מרקע חברתי כלכלי נמוך, שהגיעו להישגים במבחן מתמטיקה, ברבעון העליון של תלמידי בית הספר שלהם. כלומר, מדובר בתלמידים שלמרות תנאי הפתיחה הנחותים שלהם במערכת החינוך, שברו את תקרת הזכוכית והיו לתלמידים מצטיינים.

כפי שניתן לראות בתרשים, אין כאלה רבים. רק אחד מעשרה תלמידים מרקע חברתי-כלכלי נמוך מגיע להישגים גבוהים בממוצע המדינות, וכך גם במדינות שיש בהן שיעור הצטיינות גדול מאשר בישראל. ישראל שוב מופיעה כאן במעמד נחות משאר המדינות, כמדינה שאינה מאפשרת ניעות חברתית.

על סמך ממצאים אלה ניתן לומר כי תמיכה וסיוע לתלמידים מוחלשים, בוודאי שאינה פוגעת בשיעורי ההצטיינות. במקרה זה, הדבר ברור מאליו, שהרי אם מדינה הצליחה לקדם תלמידים מרקע חלש להצטיין, ברור ששיעור המצטיינים הכללי יהיה גבוה יותר.

שוויון הזדמנויות לכולם אינו פוגעת במצוינות

מדד ההכללה נקבע על ידי אחוז התלמידות והתלמידים שהגיעו לרמת בסיס בכל שלושת המבחנים של פיזה: בשפה, במתמטיקה ובמדעים. הישגי התלמידים בפיזה מחולקים ל-6 דרגות, כאשר רמה 1 פירושה כישלון במבחן, ורמה 2 היא רמת הבסיס.

רמת הבסיס היא עדיין ירודה (בדומה לציון "מספיק בקושי"), אולם היא מאפשרת, כך על פי מתכנני המבחנים, תפקוד סביר של אזרח במדינה מודרנית. לכן, אחוז התלמידים שהם בעלי יכולת בסיסית בכל שלושת המבחנים, מעיד על ההשקעה של המדינה בחינוך לכולם ולכולן. חינוך המייחס חשיבות גם להשכלת הבסיס של הכלל, ולא רק לרמת המצוינות של קבוצת העילית.

כפי שמעיד התרשים, רק מחצית מהתלמידות והתלמידים בישראל צלחו את שלושת המבחנים, לפחות ברמה בסיסית. זהו שיעור נמוך מעט מאשר ממוצע מדינות OECD, ונמוך משמעותית מכל המדינות שבהן יש מצטיינים רבים.

עוד בולט, שדווקא מדינות שבהן שיעור המצטיינים גבוה, משקיעות בהכללת כל התלמידות והתלמידים יותר מאשר כלל המדינות. כלומר מצטייר כאן קשר ישר לפיו ככל שנשקיע בקידום כלל התלמידות והתלמדים, כך נקבל שכבת מצטיינים גדולה יותר.

לסיכום, בכל המדדים החברתיים מצטייר מצבה המחפיר של ישראל מתחת לממוצע המדינות. בנוסף, ממצאי מחקר פיזה מלמדים שמערכת חינוך השואפת למצוינות מחייבת השקעה בהכללה, ניעות, שוויון, הוגנות, אינטגרציה חברתית וביטול הסלקציה. ואף על פי כן, שר החינוך קיש וממשלת נתניהו החליטו לקצץ בתקציב 2024 דווקא בפעולות המקדמות שוויון הזדמנויות בחינוך.