newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מצב מבקשי המקלט מחמיר, וכספי הפיקדון עדיין לא שוחררו

גורמים בקהילה מעריכים כי 70%-80% ממנה נמצאת בקושי רב, אחרי שרבים פוטרו או הוצאו לחופשה ללא זכויות סוציאליות. ארגוני הסיוע מדווחים כי הבקשות לסיוע במזון מתרבות, וכי "אין לנו יכולת לעמוד בפרץ". וכעת רבים חוששים כי לא יוכלו לעמוד בתשלומי שכר הדירה ויפונו מביתם

מאת:

שבועיים עברו מאז שפירסמנו כאן לראשונה על מצבם הקשה של מבקשי המקלט, אחרי שרבים מהם פוטרו או הוצאו לחופשה ואינם זכאים לדמי אבטלה או לכל זכות סוציאלית אחרת – והמצב רק החמיר. "אין תמיכה, אין למי לפנות. זה חוסר אונים וחוסר ודאות מוחלט", אומר קברום טואלדה, מבקש מקלט מאריתראה ופעיל חברתי. להערכתו, "70%-80% מהקהילה נמצאים בקושי רב".

מבקש מקלט על רקע מדרחוב נווה שאנן הריק בדרום תל אביב, 31 במרץ 2020 (צילום: אורן זיו)

מבקש מקלט על רקע מדרחוב נווה שאנן הריק בדרום תל אביב, ב-31 במרץ 2020 (צילום: אורן זיו)

בעת הפרסום הקודם, דיווחנו כי חברי קהילה, פעילים וארגונים דרשו לשחרר את כספי הפיקדון שגובה מדינת ישראל משכרם של מבקשי המקלט. מאז הפרסום הקמפיין צבר תאוצה, וכ-9,000 אזרחים חתמו עצומה של קהילת זזים שיזמה סיגל קוק אביבי.

קוק אביבי אמרה ל"שיחה מקומית": "זה אפילו יותר פשוט מלפתור את הבעיות של העצמאיים. יש מאגרי כסף ששייכים למבקשי המקלט, והם ישמחו לשלם שכר דירה או לקנות לעצמם מזון ולא לחכות לתרומות".

אך אפילו אחרי שהמל"ל המליץ ש"בלית ברירה" יש לטפל  במבקשי המקלט כמו באזרחים, הדרישה הבסיסית הזאת עדיין לא התממשה. "עדיין לא ברור איך וכמה מכספי הפיקדון ישחררו. רק כשנראה את זה קורה נאמין", אמרה מנכ"לית עמותת אליפלט, שרון טל.

השבוע הצטרף ח"כ עופר כסיף מהרשימה המשותפת לפניית הארגונים לשר הפנים אריה דרעי, בדרישה לשחרר סוף סוף את דמי הפיקדון. גם בעיריית תל אביב יפו, שעל פי הערכות חיים בתחומה כ-15 אלף מבקשי מקלט ועוד רבים עובדים בה, מנסים להפעיל לחץ על הממשלה כדי לשחרר את דמי הפיקדון.

בדיון שהתקיים אתמול (שני) בוועדה לטיפול בנגיף הקורונה בכנסת בראשת ח"כ עופר שלח מיש עתיד, אמר ראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי: "אין להם פתרונות כמו דמי אבטלה, חסכונות, מסגרות תומכות. לכן השגנו תרומות ונתנו להם תלושי מזון ל-3 שבועות".

כפי שרבים מהארגונים התריעו כבר בתחילת המשבר, חולדאי התייחס למצוקת הדיור: "הם הראשונים להיפגע וזורקים אותם מהבית, עוד מעט יהיו לנו אנשים ברחוב".

המצב כמובן לא חייב להיות ככה. בפורטוגל, למשל, הוחלט השבוע  כי המדינה תתייחס לכל המהגרים ומבקשי המקלט כתושבי קבע לפחות עד ה-1 ביולי, ותינתן להם גישה לכל השירותים הציבוריים בזמן משבר הקורונה.

דוברת משרד הפנים הפורטוגלי קלאודיה ולוסו אמרה כי "אנשים לא צריכים להיות מקופחים בנושא זכויות בריאות ושירותים ציבוריים רק בגלל שעוד לא הסתיימה בדיקת הבקשות שלהם (למעמד; א"ז). בזמנים בלתי רגילים, הזכויות שלהם צריכות להיות מובטחות".

"אנחנו מוצפים בפניות"

כבר לפני שבועיים נתנה טלי אהרנטל, מנכ"לית ארגון א.ס.ף (ארגון סיוע לפליטים), ל"שיחה מקומית" תחזית קודרת. השבוע היא אומרת: "כל מה שציפינו שיקרה אכן קורה באופן מואץ. אנחנו מוצפים בפניות, בעיקר בבקשות למוצרי מזון והיגיינה".

לדברי אהרנטל, הם וארגוני סיוע נוספים הגדילו את חלוקת המזון, אך "אין לנו יכולת לעמוד בפרץ". היא מעריכה כי רק באזור המרכז יש 1,500 משפחות שזקוקות לסיוע.

כאמור, העירייה, דרך ארגון מסילה, חילקה תלושי מזון למשפחות ויש מבקשי מקלט המגיעים לחלוקת המזון של ארגון לשובע, אך עיקר הפעילות נעשית על ידי ארגונים, ללא סיוע מהמדינה, ומי שחיים מחוץ לתל אביב-יפו נותרים כמעט ללא מענה.

לדברי שרון טל, מנכ"לית עמותת אליפלט, "מי שפוטר בלתי אפשרי למצוא לו תעסוקה חלופית. זאת קהילה שנכנסה לתקופת הקורונה כקהילה במשבר, אחרי כל השנים וסטטוס הביניים (ללא מעמד; א"ז) שבו הם נמצאים". בארגון מסייעים לכמה מאות משפחות שעמן הם נמצאים בקשר גם בימי שגרה, אך כעת מתרבות הבקשות לסיוע.

מתנדבים של עמותת אליפלט מכינים סלי מזון למשפחות של מבקשי מקלט, 1 באפריל 2020 (צילום: אורן זיו)

מתנדבים של עמותת אליפלט מכינים סלי מזון למשפחות של מבקשי מקלט, ב-1 באפריל 2020 (צילום: אורן זיו)

מתנדבים של העמותה עסקו השבוע באריזת חבילות סיוע של מזון במתחם אריזה מאולתר שהוקם בחניון במרכז תל אביב. לדברי רועי הדס, שמנהל את מבצע חלוקת המזון של העמותה, "לפני הקורונה היו מחלקים ל-26 משפחות, כעת המספר קפץ ל-500". אותן משפחות אותרו בסיוע בתי הספר שבהם לומדים הילדים, והוגדרו ככאלה שזקוקות לסיוע מיידי של מזון, כולל פורמולה לתינוקות וחיתולים.

כל ארגז שמתנדבים מביאים למשפחות כולל, בנוסף למזון בסיסי, גם חוברת הפעלה וחטיפים כדי לשמח את הילדים שכלואים בבית. טל מעידה כי לרוב מבקשי המקלט אין מחשב בבית ולכן הילדים לא יכולים ללמוד מרחוק, ורבים מהם פשוט משחקים בטלפון רוב שעות היום. "לפני שבועיים הביקוש לאוכל לא היה במסות, אבל עכשיו הצורך עולה על המענה שאנחנו יכולים לתת, במיוחד עם תחילת החודש, המועד שבו אנשים צריכים לשלם שכר דירה", היא מוסיפה.

יוזמה עצמאית נוספת מגיעה מתוך הקהילה האריתראית, שם הוקמה מעין ועדת חירום זמנית. החל מהיום (שלישי) תקיים הוועדה הזאת סקר אלקטרוני כדי למפות את המצב והצרכים של מבקשי המקלט. הסקר יכלול שאלות על מצבם הכלכלי, אם הם זקוקים למזון ואם יש להם מקום פיזי שבו הם יכולים להיכנס לבידוד במקרה הצורך. הסקר ינסה גם לבדוק את החששות של מבקשי המקלט – אם הם חוששים להידבק ואם הם זקוקים לסיוע נפשי.

לדברי טואלדה, אחד ממארגני היוזמה, "המדינה לא בודקת מה הצרכים שלנו ומה המצב של האנשים בבתים, אז החלטנו לפעול עצמאית". היוזמה מקווה להגיע לאלפי אנשים, ולקבל תוך כמה ימים תמונה ברורה יותר של המצב בקרב מבקשי המקלט. לדבריו, "אם לא תהיה ברירה נפנה לגורמים בינלאומיים בבקשה לסיוע. לא ניתן לאנשים להגיע למצב שאין להם מה לאכול או איפה לישון".

"מפחד שיעיפו אותי בכוח מהבית"

מעבר לעניין המזון, קיימת בעיה חמורה לא פחות – שכר הדירה. לרוב מבקשי המקלט אין חוזה רשמי, והם משלמים מדי חודש את שכר הדירה במזומן ישירות לבעלי הדירות או למתווכים.

פישלה, מבקש מקלט מאריתראה ואב לשלושה, איבד את עבודתו באולם אירועים עקב המשבר. גם אשתו, שעובדת בגן ילדים, נותרה מחוסרת עבודה. "אני מפחד שיעיפו אותי בכוח. עוד לא דיברתי עם בעל הבית שלי. הוא מגיע בדרך כלל בראשון לחודש לאסוף את התשלום". הוא מספר שרבים מחבריו חוששים מהימים הקרובים, שבהם הם אמורים לשלם את שכר הדירה.

בגלל שאין להם מעמד חוקי, מבקשי המקלט לא זכאים לדמי אבטלה או פיצויי פיטורים. שוטף כלים במסעדה בתל אביב (צילום: אורן זיו)

לא זכאים לדמי אבטלה או פיצויי פיטורים. שוטף כלים במסעדה בתל אביב (צילום: אורן זיו)

לדברי פישלה, "אנחנו בבית, לא יוצאים ולא עובדים. יש אנשים טובים שעוזרים באוכל, אבל זה לא פותר את עניין הדירה. מול הילדים אנחנו אומרים שהכל בסדר, אבל הכי קשה זה מבחינה נפשית. אני מרגיש בכלא גדול ולא יודע מתי אצא ממנו. שנים שילמנו פיקדון למדינה, ועכשיו כשאנחנו צריכים עזרה לא נותנים לנו כלום".

על מצבם של רבים ממבקשי המקלט אפשר ללמוד דרך סיפרו של הדיס, מבקש מקלט מאריתראה שחי עם עוד שלושה שותפים בדירה בדרום תל אביב. מתוך הארבעה, רק לו נותרה עבודה, מכיוון שהוא עובד בחלוקת גז, בעוד שלושת שותפיו שעובדים במסעדות שנסגרו.

הדיס מעיד כי "אין לנו חסכונות. ברגע שאנחנו מפסיקים לעבוד אין לנו איך לשלם שכר דירה, ובעלי הדירות יבואו לנו על הראש". החודש לדבריו הוא עוד יצליח לשלם את שכר הדירה גם עבור שותפיו. "אנחנו חברים הרבה שנים, אבל לא ברור לי כמה זמן אוכל לעזור להם". דבריו כל הקהילה חיה בחרדה יומיומית. "האמת שכולם מודאגים, כי מה נעשה אם אין מאיפה לשלם ומחר יזרקו אותנו מהבית?"

"גם הכנסיות סגורות"

בכלי התקשורת הזכירו לא פעם את דרום תל אביב ואת האזורים שבהם מתגוררים מבקשי המקלט כ"אזורים בעייתיים", שהתושבים בהם  אינם נשמעים להוראות. אך בסיור בנווה שאנן ביום שני השבוע כמעט לא נראה איש ברחוב, פרט לחסרי הבית וכמה מכורים. בכלל נראה כי בדרום תל אביב, מבקשי המקלט הם אלה שקוראים להישמע להוראות, אולי מהחשש להידבק בזמן שהביטוח הרפואי של רבים מהם מוקפא.

לדברי טואלדה, "עבדנו קשה כדי שהמידע יגיע לאנשים. מתנדבים עברו ממשפחה למשפחה והסבירו שצריך להישאר בבית. גם הכנסיות סגורות".

"מה אנשים יאכלו? ברזל", אמר בעל מכלות ברחוב נווה שאנן, מבקש מקלט מאריתראה, כשהוא מצביע על עמודי התאורה שמוצבים ברחוב ומביט על החיילים שהצטרפו לסיורים הרגליים בשכונה. "אנשים עדיין באים אלי לקנות אוכל כי הם כל היום בבית, אבל בקרוב לא יישאר להם כסף", הוא מוסיף.

מבקש מקלט בשכונת נווה שאנן בדרום תל אביב, ברקע סיור של חיילים ושוטרים, 31 במרץ 2020 (צילום: אורן זיו)

מבקש מקלט בשכונת נווה שאנן בדרום תל אביב, ברקע סיור של חיילים ושוטרים, ב-31 במרץ 2020 (צילום: אורן זיו)

לדברי אהרנטל, "הקהילה לא יוצאת מהבית, למרות השקרים הבוטים. כל מי שמסתובב בדרום תל אביב רואה שהכל נטוש. הם יושבים בבית בדיוק כמונו, אבל על אפס הכנסות ובלי שום רשת תמיכה. זה עניין של ימים שיהיו משפחות ברחוב שמתחננות למזון. אין שום אופציה אחרת".

גם לטל יש ביקורת רבה על הפרסומים בתקשורת המיינסטרים, שמדגישים כי המצב עלול להידרדר לאלימות. "לקשור לתוך הקושי של אנשים גם חשש מפשיעה ואלימות לא עושה טוב לאף אחד", היא אומרת.

בפריפריה המצב קשה אף יותר

כמו אצל ישראלים, גם מצבם של מבקשי המקלט שגרים בפריפריה הוא קשה יותר – הם מרוחקים ממרכזי הקהילה ומהארגונים, ואינם מקבלים תמיכה מהרשויות המקומיות.

לדברי נועה גלוסקינוס מהמרכז לפליטים בנגב, אחד הארגונים המעטים שפועלים בדרום עם מבקשי המקלט, "המצב בפריפריה מאוד שונה, כי לא מדובר על קהילה מרוכזת אלא על הרבה קהילות שמרוחקות גיאוגרפית אחת מהשנייה. רוב התשתית היא של מתנדבים, והיא מבוססת על הקשרים שלנו עם הקהילה לאורך השנים, אבל אנחנו לא מכירים את כולם. חוץ מזה, קשה לשנע מזון למקומות מרוחקים. יש פליטים בערד, בנתיבות, בשדרות, ברהט ואיפה לא, בקבוצות קטנות, מתחת לרדאר, עם שיעור גבוה של משפחות".

המרכז נמצא בקשר עם כמה עשרות משפחות, אך כיום יש יותר פניות. לדברי גלוסקינוס, "כל יום פונות עוד שלוש-ארבע משפחות באופן עצמאי ומבקשות סיוע באוכל ובמשחקים לילדים".

"לכולם לא קל, אבל אצלנו המצב ממש קשה", מספר אדם, מבקש מקלט מסודן שגר בבאר שבע. הוא מעיד שרק בדרום יש כ-50 משפחות סודניות שזקוקות לסיוע. גם אדם מעריך כי רוב מבקשי המקלט איבדו את עבודתם. "יש הרבה אנשים שזקוקים לעזרה, אבל קשה להם לבקש. היום אנשים עוזרים לחברים שלהם, אבל קשה לעזור לאורך זמן ויש הרבה שקשה להגיע אליהם".

יציאה מכלא חולות (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מבקש מקלט משתחרר מכלא חולות (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אף שרוב מבקשי המקלט שהיו כלואים שוחררו ב-2018 עם סגירת מתקן חולות, יש כמה עשרות מבקשי מקלט שמוחזקים במתקני הכליאה מכוח "המתווה לתיאום במסתננים המעורבים בפלילים". מדובר על מבקשי מקלט שסיימו לרצות את העונש הפלילי שנגזר עליהם, אך במקום להשתחרר הם הועברו בהוראה של ממונה ביקורת גבולות היישר למשמורת מנהלית, לתקופה שאינה מוגבלת בזמן.

השבוע פנה המוקד לפליטים ולמהגרים בדרישה לשחררם לחלופת מעצר, כפי שנעשה עם מאות אסירים ישראלים שמסוכנותם נמוכה. במוקד מציינים כי החזקתם במעצר בתקופת המגיפה "עלולה להוביל לפגיעה ממשית ומיותרת בשלומם של המוחזקים ואנשי הסגל", ועומדת בסתירה "לשורת צעדים שהפעילו הממשלה ושירות בתי הסוהר במטרה לצמצם ככל הניתן את הסיכון להדבקה בתוך מתקני הכליאה".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf