newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מסיביר עד האמזונס, היערות ממשיכים להיעלם בזמן הקורונה

שריפות שנגרמו מרשלנות של אנשים שיצאו לטבע כדי לחמוק מהווירוס כילו 40,000 קמ"ר בסיביר. בברזיל כריתת היערות הגיעה לשיא, והאוכלוסייה הילידית המגינה עליהם נמצאת בסכנה להיפגע מקורונה. האסון העולמי רק מתקרב

מאת:

נדמה שיערות לא מפסיקים לככב בחדשות, ולא לטובה. גל החום הקיצוני גרם בסוף השבוע האחרון לשריפות יער ברחבי הארץ, רק זמן קצר לאחר שהתברר שחודש אפריל שבר שיאים בכריתת עצים ביער האמזונס ובשריפות יער בסיביר.

השטח שנשרף בסיביר מקביל לשטחה מדינת ישראל. שריפת יער בסיביר (צילום: טטאינה בוליונקובה CC BY-SA 2.0)

השטח שנשרף בסיביר מקביל לשטחה מדינת ישראל. שריפת יער בסיביר (צילום: טטאינה בוליונקובה CC BY-SA 2.0)

זו לא הפעם הראשונה שאני כותב כאן על יערות, ולא במקרה: יערות הם גורם מפתח ביכולתו של העולם לספוג פחמן וכך למנוע התחממות יתר, ונטיעת עצים היא הדבר היעיל ביותר אותו בני אדם יכולים לעשות כדי לאזן את פליטת גזי החממה המדרדרת אותנו לקטסטרופה גלובלית (אם כי נדרשות פעולות אחרות בנוסף.)

באוגוסט האחרון תיארתי את הרקע לשריפות הענק באמזונס, יער הגשם הגדול בעולם ואחד הרכיבים הקריטיים ביותר במערכות האקולוגיות של העולם. בינואר כתבתי על השריפות העצומות באוסטרליה, בהן נספו לא פחות ממיליארד בעלי חיים.

משבר הקורונה גילה לי מחדש את היער העירוני העתיק של לייפציג שנמצא סמוך לביתי. טיוליי ביער כל בוקר וערב עם כלבתי, לילי, הפכו למפלט העיקרי שלי משטף החדשות הרעות ולעוגן העיקרי לבריאות הנפשית שלי.

חודש אפריל השנה היה השני הכי חם שנרשם אי פעם, וגם בגרמניה היה חם ויבש מהרגיל – כמעט ולא היה גשם ברוב המדינה במהלך החודש – אבל היער כנראה ספג מספיק מים במהלך החורף, לפחות לעת עת. מתחילת אפריל הקרקע כוסתה בפריחת שום הבר כמו בכל אביב, ובמהלך החודש כוסו העצים בעלים ירוקים ובריאים.

באווירת הפריחה האביבית, בצל העצים, עם בריזה קרירה וציפורים המצייצות מכל עבר, היער גורם לכל צרות העולם להראות מרוחקות מתמיד. אבל מה שקורה ליערות אחרים בעולם הרבה פחות מלבב.

אביב חם בסיביר

עונת השריפות של 2020 בחצי הכדור הצפוני עוד בקושי התחילה, ובאמזונס עדיין רטוב מדי בשביל שריפות, אבל  החדשות מהאמזונס בברזיל ומסיביר הן רעות.

רובנו מדמיינים את סיביר כשטח קפוא, מכוסה שלג וכמעט ריק מאדם. אך שלג יורד בסיביר למעשה רק בחורף, ובקיץ יכול דווקא להיות שם חם מאוד. השנה באופן ספציפי, בקושי היה חורף ברוסיה, לא ירדו משקעים בהיקפים הרגילים, וכבר באפריל היו בסיביר טמפרטורות של 30 מעלות, והאדמה והצמחייה יבשים מתמיד אחרי החורף המאכזב.

לאורך חודש אפריל ואל תוך מאי, השתוללו שריפות ענק בשטח הרוסי רחב-הידיים ודליל-האוכלוסיה בצפון אסיה. זו אומנם העונה הטיפוסית לשריפות בר בסיביר, אבל היקפן השנה חריג מאוד.

באיזור קרסנויארסק השריפות השנה גדולות פי 10 מאלו של השנה שעברה, בעוד באזורים אחרים של סיביר היקף השריפות הוא פי 1.5 או 3 מהשנה שעברה. בסך הכל נרשמו אלפי שריפות על שטח מוערך של יותר מ-20,000 קמ"ר במצטבר, בערך כמו כל שטחה של מדינת ישראל. השריפה הגדולה ביותר לבדה שרפה שטח של כ- 4,000 קמ"ר.

טעות אחת יכולה להצית יער שלם. שריפות בסיביר מהאוויר (צילום: אנטי ליפונן CC BY-SA 2.0)

טעות אחת יכולה להצית יער שלם. שריפות בסיביר מהאוויר (צילום: אנטי ליפונן CC BY-SA 2.0)

החורף היבש והאביב החם של השנה הנוכחית היו הסיבות העיקריות להיקף השריפות העצום. אך גם וירוס הקורונה תרם את חלקו. רבים ברוסיה יצאו מהערים כדי להתבודד מסכנת הווירוס באיזורים כפריים. על רקע החום החריג של אפריל, ולמרות הבקשות להישאר בבית, הם יצאו לטבע ולא תמיד הקפידו על כל כללי הזהירות בנוגע לאש. בשטח מלא צמחיה יבשה, מספיקה טעות קטנה בשביל להצית שריפה גדולה. מרגע שמתחילה שריפה כזו, הרחק מריכוזי אוכלוסיה ותשתיות, קשה לעצור אותה.

רוסיה היא כעת אחד ממוקדי ההתפרצות הגדולים בעולם, ומאז תחילת מאי מאומתים ברחבי המדינה כל יום כעשרת אלפים מקרים חדשים זאת לאחר שבתחילת המגיפה העולמית ממשלתו של פוטין הכחישה שיש בעיה. מסיבה זו, משאבי המדינה פנויים הרבה פחות להתמודדות עם השריפות.

בינתיים בברזיל

גם בצד השני של העולם, בברזיל, אנו עדים לשילוב של נשיא ימני רודני שהכחיש את המגיפה ומוצא את עצמו כעת במשבר פוליטי, בעוד הקורונה משתוללת בארצו. על רקע כל אלו, היערות בסכנה.

אם ברוסיה מקור הסכנה ליערות היה בתאונות, בברזיל הסיפור הוא אחר. כמו שראינו בקיץ שעבר, גם השנה גורם מוביל להרס יערות הגשם בברזיל הוא כריתת עצים מכוונת – עבור מכירת העץ עצמו, כריית מתכות ומינרלים, או עבור גידול בקר או גידול סויה, שרובה משמשת להאבסת פרות בתעשיית הבשר העצומה של המדינה.

כעת רטוב מדי באמזונס עבור שריפות. עונת השריפות הרגילה תתחיל רק בחודש יולי. בחודשים האלה בדרך כלל  רטוב מדי גם בשביל כריית יערות נרחבת, אך בצל המגיפה, ובעידודו של משטר בולסונארו, כריית העצים בחודשים ינואר עד אפריל 2020 שברה כל שיא לתקופה זו. לפחות 1,200 קמ"ר מיער הגשם כבר נכרתו, וניסיון העבר מלמד כי כריתת עצים נרחבת במיוחד בעונה הרטובה מובילה לשריפות נרחבות במיוחד בעונה היבשה.

התפרצות הקורונה הגדולה ביותר בברזיל כרגע היא במאנאוס, בירת מחוז אמזונס, שם ממוקמים מרבית יערות הגשם של ברזיל. המגיפה והמשבר הנלווה אליה פוגעים ביכולתן של רשויות הגנת הסביבה להגן על היערות, בעוד וירוס הקורונה מאיים על קו ההגנה האחרון של היערות: האוכלוסייה הילידית שחיה בהם.

שומרי היערות

לאמריקה הלטינית יש היסטוריה של מאות שנים של קולוניאליזם, היסטוריה הכרוכה גם במגיפות והשתלטות על משאבי טבע. כאשר מתיישבים אירופאים החלו לפלוש אל "העולם החדש", בחלקו הדרומי כמו הצפוני, הם הביאו מחלות שלאוכלוסייה המקומית לא היתה כל עמידות מולן והיו גורם מרכזי לדלדול האוכלוסייה הילידית.

מצב זה שירת את המתיישבים היטב, כיוון שכך יכלו להמשיך להתפשט, להשתלט, ולהעביר עושר עצום למעצמות האירופאיות ששלחו אותם וגיבו אותם בעוד הילידים השורדים נדחקים לעוני, כפיפות, ואף עבדות. גם אחרי שהשתחררו בהדרגה מהשליטה הישירה של האימפריות האירופאיות, אליטות קולוניאליות עם שורשים אירופאיים ממשיכות עד היום לשלוט במרבית המשאבים.

התיישבות ילידית בלב יער האמזונאס במדינת אקרי, ברזיל (צילום מתוך ויקימדיה קומונס Gleilson Miranda / Governo do Acre רישיון CC BY 2.0)

התיישבות ילידית בלב יער האמזונאס במדינת אקרי, ברזיל (צילום מתוך ויקימדיה קומונס Gleilson Miranda / Governo do Acre רישיון CC BY 2.0)

אולם למרות כל זאת, נותרו בכל רחבי האמריקות אוכלוסיות ילידיות, והן עומדות עד היום בחזית המאבק להגנה על הטבע, מול התפשטותה הממארת של הכלכלה הקפיטליסטית של המתיישבים.

באמריקה הצפונית, עמים אינדיאניים ותומכיהם מתאחדים שוב ושוב בשנים האחרונות כדי לבלום הקמת צינורות ענקיים להובלת נפט משדות הפראקינג האמריקאיים והקנדיים (תעשיה שכנראה תתקשה כעת, למרבה המזל, להתאושש מהשפעות משבר הקורונה).

באמריקה הלטינית, ממקסיקו דרך ברזיל והלאה, העמים הילידיים החיים ביערות הגשם תורמים לשימורם יותר מכל קבוצה אחרת, למרות מספרם הקטן. הם חיים בתוך היערות מטפחים ומתחזקים את היערות שבתורם מקיימים אותם.

כאשר מתיישבים מנסים לפלוש לשטחים אלו ולהרוס את היערות כדי לגדל במקומם פרות או שדות סויה, כדי למכור את העצים או לצוד את חיות היער, או כדי לכרות מתכות ומינרלים, הילידים עומדים בחזית המאבק נגדם. מאבק זה גבה לאורך הדורות קרבנות רבים מקרב הילידים.

רצח עם באמצעות קורונה

כעת האוכלוסיה הילידית של ברזיל נמצאת בסכנה עצומה, לא רק מנשיא שלא מחשיב אותם כבני אדם מלאים ואמר בעבר שהיה עדיף אילו היו משמידים אותם, אלא גם ממגיפה קטלנית. בעוד הפלישות ליערות מתגברות, עם הפולשים יכול להגיע גם הוירוס החדש. אם תתפרץ המגיפה במקומות אלו, היכן שהנגישות לשירותי רפואה מתקדמים שואפת לאפס, יש עמים שכבר לא יתאוששו מכך. מכתב פתוח אותו יזם צלם העיתונות הברזילאי סבסטיאו סלגדו (Salgado), ועליו חתומה שורה ארוכה של מפורסמים, מזהיר שהמצב הוא על סף רצח עם.

המכתב הפתוח הזה הוא גם עצומה פומבית – עליה עדיין ניתן ורצוי לחתום.

בשנה שעברה, הלחץ הבינלאומי על בולסונארו גרם לו לפרוס כוחות צבא לעצור את השריפות. כעת, כאשר הוא עסוק במאבקי כוח פנימיים, ייתכן שהוא לחיץ לא פחות. אמנם נראה שהוא מנסה לפתור כל בעיה, פוליטית, סביבתית או דיפלומטית, רק באמצעות הצבא – זה עתה מינה איש צבא לשר הבריאות החדש שלו, בעודו מקדם הצעה להכפיף לצבא גם את ארגוני הגנת הסביבה – אך חשוב שהפשעים שמתבצעים בחסותו לא יעברו בשתיקה.

ניתן רק לקוות שכך או אחרת, ייבלם הרס יערות הגשם. מחקרים חדשים כבר מראים שחלקים מהאמזונס כבר פולטים יותר גזי חממה מאשר הם סופגים, ואם המגמה תמשיך ההשלכות עבור כל העולם יהיו הרות אסון.

אם אזהרות המדענים בשנתיים האחרונות נשמעות מפחידות, הרי שהן מתבססות על מודלים שלא לקחו בחשבון את השינוי הזה בפעולת יערות הגשם (שהתגלה רק ב-2019) והעתיד, ככל הנראה, עגום עוד יותר ממה שהזהירו אותנו עד כה. בינתיים כדאי ליהנות מהיערות ושטחי הטבע הזמינים לנו כל עוד אפשר, ולהיאבק עבור היערות המרוחקים ומגיניהם עד כמה שרק נוכל.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf