newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האמזונס בלהבות: למה זה קורה ומה אפשר לעשות

הריאה הירוקה הגדולה בעולם נשרפת בקצב מסחרר בחסות הימין הקיצוני בברזיל, ועלולה להיעלם כליל. כדי שיהיה סיכוי להציל אותה נדרשים שינויים דרמטיים גם באורחות חיינו האישיים, כבר עכשיו. למשל, להפסיק לפרנס את תעשיית הבשר, שצמיחתה באה על חשבון האקלים

מאת:

בעידן שבו ניתן להצמיד את התואר "אפוקליפטי" לדיווחים חדשותיים רבים, החדשות מברזיל מצליחות בכל זאת לעשות רושם עגום במיוחד. עננת עשן עצומה עולה מיערות הגשם באמזונס, ומחשיכה את צהרי היום בסאו פאולו. הריאה הירוקה הגדולה בעולם, יער הגשם העצום שאחראי ל- 20% מהחמצן שאנו נושמים, נשרף בקצב מסחרר. יש חשש שהמצב יגיע לנקודת שבירה שבה היער כולו עלול לקרוס, ולהיעלם יחד עם מינים רבים ותרבויות ילידיות רבות.

שריפות יער הן תופעת טבע לא פחות עתיקה מהיערות עצמם, אבל לאו דווקא ביערות גשם. באלה לא מתפתחות כמעט שריפות גדולות באופן טבעי – ממכות ברק לדוגמה – והרטיבות הטבעית שלהם מונעת משריפות מעשה ידי אדם לצבור תאוצה יתרה. רק בשנים האחרונות, עם שינוי האקלים והקיצים היבשים שלהם הוא מוביל, שריפות כאלה נהפכו שכיחות וחמורות יותר גם שם. עם זאת, לאחר שהשריפות באמזונס הגיעו לשיא לפני כ-15 שנה, מאמצי שימור בינלאומיים הצליחו לצמצם את התופעה בהרבה. ואז עלה לשלטון בברזיל איש הימין הקיצוני, ז'איר בולסונרו.

נשיא ברזיל, ז'איר בולסונרו

נשיא ברזיל, ז'איר בולסונרו (צילום: משרד החוץ האמריקאי)

בולסונרו מייצג מגזר מתחזק בברזיל, של בעלי האדמות המכונים "רורליסטס" (ruralistas), שמתעשרים מתעשיות הבקר והסויה העצומות במדינה. הרורליסטס התגעגעו לעידן הדיקטטורה הצבאית, ששמה את ענייניהם בראש סדר היום – והכריזה מלחמה על האמזונס ויושביו הילידיים לטובת כריית מתכות ויהלומים וכריתת יערות לצורכי גידול בקר. בולסונרו מייצג בלי בושה את הכמיהה שלהם לשנות הדיקטטורה, שהסתיימה בשנת 1988, ומאז עלייתו לשלטון בתחילת השנה עוסק הנשיא בין היתר בפירוק והחלשה של כל מנגנוני הגנת הסביבה, ההגנה על האמזונס, וההגנה על הילידים שחיים בו – ובעידוד כריתת היערות באופן גלוי.

האסון הנוכחי הוא במידה רבה אסון ידוע מראש. תנועות ילידיות ושמאליות בברזיל הזהירו מפני הרס האמזונס תחת בולסונרו עוד לפני שזה נבחר לנשיאות, ואתר האינטרספט העלה תחקיר מעמיק מאת אלכסנדר זאיצ'יק על תופעת שריפת היערות בתחילת יולי, חודש לפני שפרצו שריפות הענק הנוכחיות.

כפי שמסביר זאיצ'יק, תעשיות הבקר והסויה המובילות של ברזיל דורשות שטחים גדלים והולכים, שכן האדמה שעליה מגדלים בקר או סויה מפסיקה להניב לאחר כמה שנים – והחקלאים נדרשים להשתמש בשטח נוסף או לאבד את מקור פרנסתם. קבוצות קטנות יכולות באמצעות כמה מצ'טות ורובים וקצת בנזין לשרוף שטחי יער עתיקים בתחילת הקיץ, עד סוף הקיץ לזרוע בשטחים האלה דשא למרעה – ותוך חודשים מעטים למכור את שטח המרעה החדש לחקלאים שלא חייבים לדעת מה היה שם קודם. שטח כזה, שלא היה נדל"ן עד אז, זול בהרבה משטחים שלא צמח בהם יער.

היוטיובר האנק גרין מסביר שהריסת יערות הגשם למען גידולים יכולה להיות אמנם רווחית בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך יכולה להפוך את האקלים של ברזיל להרבה פחות ידידותי לאותם גידולים ממש. יערות הגשם לא רק נהנים מגשם אלא גם מייצרים אותו, ובהיעדרם ברזיל ואמריקה כולה (הדרומית וגם הצפונית) תהיה מקום חם ויבש בהרבה. אך עבור החקלאים והשיטה הכלכלית שבתוכה הם פועלים, זה אינו שיקול רלוונטי.

שריפות באמזונס, צילום לוויין של נאס"א ב-19 באוגוסט 2019

הרס היערות עלול לפגוע באקלים של יבשת אמריקה כולה. שריפות באמזונס, צילום לוויין של נאס"א מה-19 באוגוסט 2019

מה ניתן לעשות?

מן הסתם, קשה לפעול נגד המתרחש בברזיל מהצד השני בעולם. אך בברזיל ובמדינות השכנות, המאבק מתנהל כבר עשרות שנים ללא הפסקה. בחזית נמצאים תמיד הילידים, שחייהם, פרנסתם והקהילות שלהם אינם ניתנים להפרדה מהיערות. הם אלה שנמצאים בשטח ומכירים אותו, הראשונים ששמים לב כשמתחילות שריפות ופלישות חדשות, והאחרונים שירימו ידיים. ניתן לתמוך במאבקים שלהם דרך תרומות כספיות לארגונים כגון RAN (רשת הפעולה למען יערות הגשם) או אמזון ווטש, ארגונים שמחברים בין הגנת הסביבה להגנה על הילידים וצורת החיים בת הקיימא והעתיקה שלהם.

מצד שני, כדאי גם להפסיק לפרנס את אותן תעשיות שצמיחתן באה על חשבון היערות ועתיד האקלים של כולנו. כן, ידעתם שזה מגיע, זה הרגע להפציר בכם לעבור לטבעונות. כפי שכתבתי כאן לא מזמן, ההשפעה של שינוי דפוסי הצריכה האישיים שלנו עשויה להיות מוגבלת ללא שינוי תואם במדיניות, אותו יש לדרוש בדחיפות במישור הפוליטי. אבל דפוסי הצריכה חייבים להשתנות כך או כך, והשינוי האישי סולל את הדרך לשינוי נרחב ומשמעותי יותר.

כאמור, התעשיות המובילות באופן ישיר את שריפת יערות הגשם הן תעשיות הבקר והסויה. אלה אינן רק התעשיות הגדולות בברזיל, אלא תעשיות יצוא עצומות שצומחות בזכות ביקוש בינלאומי. בקר, בברזיל ובאופן כללי, הוא מקור המזון המזיק ביותר סביבתית – בהפרש גדול מכל האחרים. אז אם מעבר חד לטבעונות נראה גדול עליכם, מומלץ להתחיל בכך שתוותרו על בקר ותלמדו לאהוב טופו.

רגע… טופו? לא אמרת כרגע שסויה היא חלק מהבעיה? אכן, וגם תהיתי על כך בעצמי. אבל כפי שניתן לקרוא למשל בדיווח זה מאתר חדשות הסביבה "מונגביי" או בדו"ח זה של ארגון הסביבה "נייצ'ר קונסרבנסי", רוב הסויה בברזיל ובעולם משמשת להאבסת בעלי חיים. סויה משמשת ברחבי העולם לא רק להאבסת פרות עבור בשר, אלא גם עופות, דגים וחיות אחרות, כמו גם לתעשיות החלב והביצים.

צריכת סויה באופן ישיר דורשת הרבה פחות גידולי סויה מאשר צריכת מוצרים מן החי, מכיוון שצריכה ישירה היא פשוט יעילה יותר מצריכה עקיפה. כשבעלי החיים שאנחנו אוכלים צורכים סויה, הרבה מהערכים התזונתיים הולכים לאיבוד במהלך חייהם ומותם, ורק חלק קטן מהם מגיע אלינו לצלחת. מעבר מאכילת מזון מהחי אפילו לתחליפים מבוססי סויה בלבד (ויש הרבה מקורות צמחיים אחרים לחלבון – מומלץ לגוון) מוביל לצמצום גדול בכמות הסויה שנדרשת כדי להאכיל אותנו, וכך מקטין את הביקוש שמתדלק את שריפת הריאה הירוקה של עולמנו.

עבורי, בעבר אוכל בשר נלהב, ועבור רבים נוספים, המעבר לטבעונות היה קל יותר ממה שניתן לצפות. וכיום גם לא צריך לעבור את זה לבד – אתגר 22 של עמותת אנימלס מציע ליווי לאורך התהליך.

העולם הולך ומשתנה מול עינינו. כדי למנוע את התוצאות הקשות ביותר, נדרשים שינויים מרחיקי לכת בהרבה תחומי חיים וכלכלה ברחבי העולם. שינויים אלו משמעותם גם שינויים דרמטיים באורחות חיינו האישיים – ואלו חייבים להתחיל כבר עכשיו.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf