לאחות את הקרעים: ערב של מוזיקה ושלום בבאר שבע

דווקא בבאר שבע, כאשר כל שניה הייתה עלולה סירנה לפלח את האוויר המתוח, נערכה השבוע עצרת "מוזיקה מדברת שלום", וזאת במתחם הכה סמלי שבין תיאטרון הפרינג' ל"עשן הזמן", מוסד תרבותי אלטרנטיבי בעיר השמרנית.

ביום רביעי נערך אירוע הפתיחה במסגרת פרויקט "תיקון גבול", אשר מטרתו לעודד סדרה של דיאלוגים באחת התקופות הקשות שידעה ישראל: מלחמה שאין רואים את סופה, רבת ימים ורבת דמים. פילוג עד לכדי שנאה תהומית בין ימין ושמאל ובין יהודים וערבים. אלימות מילולית ופיזית. אובדן חירויות, בהן חופש העיתונות וחופש הביטוי.

לא בכדי בחרו המארגנים לקיים את העצרת בבאר שבע, המטרופולין של הדרום המיוסר והפצוע, שבו נשמעים באופן מפתיע גם קולות אחרים, מורכבים, שאינם רק "נגד" או "בעד". לא במקרה בחרו לא בכיכר רבין אלא ברחבה פתוחה, בעיר העתיקה של בירת הנגב.

את הפרויקט יזמה פרופסור חביבה פדיה, יו"ר מרכז אליישר מאוניברסיטת בן גוריון בנגב וראש בית הספר לשירה הליקון תל אביב. חברו ליוזמתה זו פרופ' אבנר פיינגלרנט, ראש בית הספר לאמנויות הקול והמסך במכללה האקדמית ספיר, קואליציית "לבי במזרח" והמוזיקאי דויד פרץ מבאר שבע.

> עסקים בדרום: הבטחות הממשלה "כיפת ברזל כלכלית" ריקות מתוכן

להגדיר בעד מה אנחנו

"הדרום, על קו הגבול, מבקש תיקון גבול, בו דיבור, תפילה ומוסיקה של מוסיקאים יהודים וערבים מבקשים להחליף את השנאה, הקטל, הפצצות, והטילים", נכתב בהצהרת הכוונות של מארגני העצרת. "אנו קוראים להידברויות בין המגזרים ובין העמים ונישא יחד תפילת תיקון גבול. המוזיקאים יוצרים מרחב משותף, שיפלס את הדרך להידברויות, דיאלוג ופיוס במרחב המשותף הפגוע והמדמם, הפסקת הקטל של חפים מפשע, קריאה משותפת להבנה”.

היה חשש כבד כי גורמי ימין קיצוני ינסו לפגוע בקיום העצרת או במשתתפיה, כמו בכל אירוע אלטרנטיבי בבאר שבע. בסופו של דבר ההפרעה היחידה הייתה של אדם בודד, מתושבי העיר העתיקה, שהפטיר כמה קללות לעבר הנוכחים, כמה מאות אנשים, שהתעלמו ממנו במפגיע. מה שאי אפשר היה להתעלם ממנו היה האווירה העצובה: האירוע נערך בתקופה של תשעת הימים שלפני תשעה באב, בזמן שבו ישראל חווה בינה לבין עצמה הרבה שנאת חינם, אותה שנאה בגללה חרב בית המקדש.

"בגדול הרעיון הוא שבזמן של פירוד, בזמן של אלימות, בזמן שיש דיכוטומיות – רק כשאתה מתחיל לעשות דיאלוגים, אתה מראה שהמוסיקה יכולה להתחיל ליצור דו שיח”, אומרת פרופ' חביבה פדיה. "אולי דרך ההתחברות הזו אפשר להגיע להתחברות מעשית יותר. אנחנו מבקשים לא לברר איפה הנגד, אלא איפה הבעד ובתוך הבעד, מה אנחנו רוצים לבנות. הנתקים בתוך הישראליות יוצרים מצב בו לא ברור איך נוכל לדבר עם הפרטנרים שלנו. הרעיון הוא לגשר. היום הזמנו לכאן מוסיקאים שהם אנשי רוח, מוסיקאים שיש להם אמירה, מעבר רק למוסיקה הם רוצים להוביל איזה מסר".

דויד פרץ, מוסיקאי ויוצר באר שבעי, אחד הקטרים של התרבות המקומית, סייע לארגן את הערב, כשהוא מלווה חששות כבדים. פחות מזה שתהיה אזעקה במהלך האירוע, יותר מהקיצוניים. בסוף הערב הוא חש תקווה:

היה קשה לארגן ערב כזה, חד וחלק. יש במצב הזה משהו שמוציא קיצונית מאנשים, המצב הביטחוני, החרדה. משהו בשיח הפך למאוד קיצוני. ישר שואלים אותך 'אתה בעד המלחמה? אתה נגד המלחמה? מה אתם בדיוק רוצים?'

היה יותר קשה להסביר לאנשים בעד מה אנחנו. זה היה הדבר המורכב. כשאתה בא ליצור אירוע שהוא שיח של מורכבויות זה יותר קשה. אני רוצה לדבר פה על פיוס פנימי. אף אחד לא רוצה שתהיה פה מלחמה ולא רק במובן הנאיבי של המילה. יש פה מורכבות, שעצוב לנו מאוד שחיילים נהרגים.

להיות ערבי ברחוב

היו דוברים רבים בערב. פרופ' אורן יפתחאל, מהמחלקה לגיאוגרפיה, אמר "כי מדרום תפתח הטובה". פרופ' חיים היימס היה סבור כמוהו: “הקול שיוצא היום מהדרום יכול להוביל לדרך חדשה. איפה שיש חיים, יש תקווה".

היו אחרים שהביעו תחושות אחרות: סולטאו אבו עבייד, תושב הפזורה, סיפר כי בימים אלה קשה להיות בדואי בבאר שבע: “אני מסתובב ברחוב בעיר וחושש. לפעמים מביט אחורנית. בשבועות האחרונים כשאני בבאר שבע אני חושש שיזהו אולי שאני ערבי. אבל יש בי תקווה, כי הנוכחים בערב הזה הם כוח שיכול לשנות את המגמה, את ההרס וההרג סיבוב אחרי סיבוב".

עלי אבו עוואד, תושב הכפר בית אומר בגדה המערבית, נאלץ לעבור דרך חתחתים על מנת להשתתף באירוע. הוא ואמו שלמו מחיר כבד בימי האינתיפאדה ונאסרו לתקופה של חמש שנים בכלא הישראלי. אחיו נורה ונהרג על ידי הצבא. “כשאני מגיע למחסום המשפט הראשון שאני שומע הוא 'סתום את הפה, עכשיו אני קובע'.

"נמאס לי מלהשתתף בעצרות, מחומוס וחיבוקים. אני הולך להגיד דברים לא קלים. לא יהיה שלום ביננו עד שלא תקום תנועה משותפת בשטח, שתדע לשלב את הצרכים היומיומיים של שני העמים. היא לא תקום מתוך פחד וקורבנות. לא יהיה שלום כל עוד יש כמות כזו של סבל". עלי סיפר על החיים שלו כיום, בעקבות פציעה אנושה שחווה, על הסיוט שהוא חש כאשר שומע מעליו קולות של מטוסים. לדבריו, העם הפלשתיני לא יכול לחיות חיים נורמליים כשיש המחליטים מי ישלוט עליו: “אני רוצה להיות גאה להגן על הגבולות שלי, מול השכן שלי ולא להתבייש בהם".

בין הקווים המנחים שנקבעו לערב: השיח בין המוזיקאים יבליט את הרצון לברוא מרחב משותף קונקרטי בהשראת המרחב המוזיקאלי המשותף היהודי ערבי. תכני האירוע ממוקדים בלדבר מתוך הדרום ולצאת ממקום כואב לקריאה לפיוס הדדי. לכונן שיח עדין מתוך רוחניות, כבוד והתחשבות במציאות. ליצור ולבדוק מגעים בין סופיזם יהודי וערבי. להיחלץ משיח ממודר, ימני מול שמאלני, חילוני מול דתי או ערבי מול יהודי.

בערב "מוזיקה מדברת שלום" נטלו חלק המוסיקאים דויד פרץ, יאיר דלאל, פרץ אליהו, מארק אליהו, רקפת אמסלם והרכב קדמה.

המופע הופק כולו על טהרת התנדבות האומנים והמפיקים וכבר זכה לשותפויות חשובות, בהן של מכללת ספיר שדרות, מרכז אליישר באוניברסיטת בן גוריון, עמותת "רשימו”, "הליקון לקידום השירה”, קואליציית "לבי במזרח” ותנועת תיקון. צחי גולדברג, בעלי "עשן הזמן", סייע רבות לקיום האירוע, לצד תיאטרון הפרינג'.