מדריך לשכן: מה לעשות מול מעצר של אזרח פלסטיני

אחרי שבועות קשים של מבצע בעזה ואלימות ברחובות, רוב תושבי ישראל חשים כאילו השגרה חוזרת ואפשר לנשום לרווחה. אבל השגרה הזאת – ה"סדר" שהושב על כנו – תמיד היה סדר שמגן על הצד היהודי על חשבון הצד הפלסטיני, שגרה שבה הצד הפלסטיני נאבק לשרוד במציאות מפלה, מדכאת ואלימה.

חור ההצצה שקיבלנו בשבועות האחרונים למציאות חייהם של הפלסטינים בישראל אולי נשכח מלבם של רבים ורבות בציבור היהודי, אבל תושבי הערים המעורבות, ולא רק הם, ממשיכים בימים האחרונים לקבל תזכורות חוזרות ונשנות – עם דיווחים רבים על מעצרים של אזרחים פלסטינים מתוך הבתים שלהם, ושכנים, יהודים וערבים, שעומדים חסרי אונים מול הפעילות המשטרתית האלימה.

רבות מאתנו רואות את השכנים שלנו נעצרים ורוצות לעזור, לתמוך ולהשמיע קול נגד ניסיונות ההפחדה וההשתקה האלה, אבל לא תמיד יודעות מה ניתן לעשות. לפעמים חוסר הידע והניסיון שלנו גורם לנו לא להגיב ולא להתערב כלל, ולפעמים מביא אותנו להתערבות אגרסיבית וחסרת שליטה – שיכולה להזיק גם לנו וגם למי שהאלימות המשטרתית מופנית נגדו. ננסה לתת כאן מידע שימושי על מה מותר ואסור לשוטרים לעשות, ומה אנחנו יכולות לעשות במצב כזה כדי לסייע.

משטרת ישראל לא תמיד פועלת על פי הכללים, ולעתים קרובות מדי חורגת מסמכותה. ההתערבות שלנו, בעיקר כיהודים הנהנים מהגנה, היא חיונית. אבל חשוב לזכור שהסלמה של המצב, צעקות או אלימות יכולות להביא לתוצאה גרועה בעיקר עבור האדם הפלסטיני שלו אנחנו רוצות לסייע. לכן, לפני שאנחנו מתערבים יש לנשום עמוק ולגשת לסיטואציה בקור רוח וענייניות. חשוב לשדר לכוח המשטרתי שאתם רגועים, לא אלימים ויודעים היטב את הכללים.

חשוב ליצור קשר עין עם העצור ולנסות לדבר אתו, על מנת להבין אם התערבותנו רצויה ומקובלת עליו.

משטרת ישראל רגילה להתייחס באופן מחפיר לצעירים פלסטינים ללא כל ביקורת ציבורית. הנוכחות שלנו, ופנייה ישירה לשוטרים על מנת להבהיר להם שאנחנו רואים את הפעולות שלהם ושנעשה כל שביכולתנו לוודא שהם יישאו באחריות על כל התנהגות לא הולמת היא חשובה, ויכולה לספק הגנה.

אחד הכלים החזקים והמשמעותיים שלנו היא המצלמה. רצוי מאוד לצלם את ההתרחשות כולה – מתחילתה ועד סופה. הצילום, כל עוד נעשה ממרחק סביר שאינו מפריע לעבודת השוטרים, הוא מותר ולא ניתן למנוע אותו אלא במקרים חריגים.

עם זאת, לפעמים שוטרים חורגים מסמכותם ודורשים להפסיק לצלם באופן אגרסיבי, שמביא להסלמה של המצב. במקרה כזה יש להפעיל שיקול דעת לגבי המשך הצילום, כדי לא לגרום נזק. חשוב להבהיר לשוטרים שהצילום מותר, שאינכם מפריעים או נוהגים באלימות, ושאתם מבקשים לעמוד על זכותכם לצלם. אם החלטתם להיענות לדרישה להפסיק לצלם ניתן ורצוי להמשיך ולהקליט סאונד. לעתים קרובות חילופי הדברים המוקלטים יכולים להיות חשובים מאוד לתיעוד.

אם שוטרים נכנסים לבית מגורים, חשוב לדעת:

1. על מנת לבצע חיפוש בבית של אזרח, המשטרה מחויבת להציג בפני תושבי הבית צו חיפוש. מותר ורצוי לצלם את הצו.

2. על השוטר להזדהות ולהציג תעודת שוטר בפני תושבי הבית. מותר ורצוי לצלם את התעודה.

3. אם השוטרים מחליטים לקחת ציוד או חפצים מהבית, יש להשאיר בידי דיירי הבית מסמך המתעד מה בדיוק נלקח.

4. אם נלקחים טלפונים או מחשבים, אין שום הכרח לתת למשטרה כל סיסמה או קוד על מנת לגשת לתוכן המכשירים. כניסה לתוכן המכשירים האלקטרוניים מצריך צו מיוחד.

5. בכל חיפוש רשאים דיירי הבית להביא שני עדים מטעמם להיות נוכחים בחיפוש. חשוב להקפיד לממש את הזכות הזאת.

6. חיפוש על גופה של אשה יעשה על ידי שוטרת בלבד.

7. בכל מקרה השוטרים אינם רשאים לגרום להרס הדירה או החפצים שבה.

אם השוטרים אינם מסתפקים בחיפוש אלא מבקשים לבצע מעצר, חשוב לדעת:

1. מעצר שלא בשעת מעשה העבירה מחייב את השוטר להציג צו מעצר או זימון בכתב לחקירה במשטרה. מותר ורצוי לצלם את הצו או הזימון.

2. אם העצורים הם קטינים, חשוב לציין כי בשום מצב אין לעצור או לעכב לחקירה ילדים מתחת לגיל 12.

3. אין לחקור קטינים אחרי השעה 22:00.

4. כל עצור, מלבד מקרים חריגים, רשאי להתייעץ עם עו"ד טרם החקירה.

אם המשטרה נוהגת באלימות כלפי העצור או אזרחים אחרים, התיעוד חשוב אפילו יותר. בכל מקרה שבו הייתם עדים לאלימות כזאת, חשוב מיד לאחר האירוע לשבת ולכתוב את העדות שלכם לפרטי פרטים. לעדות כזאת, שנכתבה בזמן אמת, יכולה להיות השפעה רבה על המשך האירועים.

אם אתם עדים למעצר, מעבר לתיעוד, חשוב לנסות ולקבל כמה שיותר פרטים שיוכלו לסייע למשפחה ולעורך הדין לאתר את העצור ולדאוג לשחרורו. נסו לשאול את השוטרים לאיזו תחנה הם לוקחים את העצור. נסו לאסוף כמה שיותר מידע על העצור – שם, מספר תעודת זהות, שמות ומספרי טלפון של קרובי משפחה.

עם זאת, היזהרו מלדובב את העצור בנוכחות השוטרים, וכמובן הימנעו מלהעביר למשטרה או לפרסם פרטים כלשהם שלא באמצעות עורך הדין. אם היו מסביב עדים נוספים לאירוע, אספו מהם פרטים כדי שתהיה אפשרות ליצור אתם קשר בהמשך.

במקומות רבים יש התארגנויות קהילתיות מקומיות או ארגוני חברה אזרחית המספקים סיוע משפטי לעצורים. אם ידוע לכם על התארגנות כזאת, רצוי לפנות אליהם לקבלת עזרה. אם אין פתרונות כאלה, ניתן ליידע את הסנגוריה הציבורית על המעצר ולבקש שיגיעו לייצג. בכל מקרה, אם יש במקום בני משפחה של העצור חשוב להציע להם עזרה, אך לתת להם לקבל את ההחלטות ולהוביל את הטיפול באירוע.

לאחר שהשוטרים עוזבים את המקום, כדאי לבדוק אם נגרמו נזקים נוספים לרכוש או לגוף, ולוודא שכל מי שבמקום בסדר. החוויה כולה היא לפעמים קשה, ורצוי להציע תמיכה, סולידריות, כוס מים וכמובן עזרה בקבלת טיפול רפואי אם יש צורך. אם מתאים, רצוי לחזור שוב ולדרוש בשלומם ולהציע את עזרתכם ותמיכתכם גם בימים שלאחר מכן.

אם יש אפשרות, רצוי להגיע לתחנת המשטרה ולנסות לפגוש את עורך הדין המייצג על מנת להעביר אליו כל מידע רלוונטי שיוכל לסייע לו, כולל פרטים של עדים וכל תיעוד שיש ברשותכם.

לסיכום, קיום משותף ושוויוני לא נוצר רק מעצם החיים זה לצד זה. הוא נבנה בעבודה קשה ומגיע מתוך סולידריות ושותפות אמיתית, מתוך נכונות שלנו להישיר מבט למציאות החיים של הפלסטינים תחת השלטון הישראלי ולפעול לשנות אותה באופן מהותי. אפשר להתחיל ממש עכשיו. אפשר לא לעמוד מנגד ברגעים האלה, שבהם הם משלמים מחיר גבוה וחשופים לאלימות ושלילה של זכויותיהם הבסיסיות.

אלמה ביבלש היא פעילה פוליטית. גבי לסקי היא עורכת דין ופעילת זכויות אדם