newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

להנהגה הערבית דרוש מדריך בגינויים

בנימין נתניהו רוצה שהערבים יגנו. אבל מה ההבדל בין הגינויים של איימן עודה לאלה של ביבי עצמו?

מאת:

בחיאת ביבי, תסביר לעם ישראל פעם אחת בלבד: איך אתה רוצה שהערבים יגנו את הרצח בתל אביב? מה יכול לספק את היהודים באמת? איך הנהגת החברה הערבית יכולה לרצות את היהודי הממוצע ברמת גינוי שראויה לשבח ממך? תגיד מה יגאל אותנו משטף ההסתה שלך ושל זנבי הממשלה שאתה עומד בראשה אחרי כל תקרית, עכשווית או היסטורית, מאז ימי אברהם אבינו, המופתי ועד היום?

כדי להבין את רמת הגינוי שמתבקשת מאיתנו הערבים המבולבלים – שרק לפני שבוע נשמנו לרווחה בעקבות ההבטחה הממשלתית של שינוי היחס כלפינו, עם אישור התכנית הממשלתית לצמצום פערים חברתיים וכלכליים – ומתוך אחריות עצומה כאזרחים שהפנימו את חשיבות השוויון באיחור של שבעים שנה, החלטנו לסגור את הפער בגינויים בין החברה היהודית לחברה הערבית אחת ולתמיד.

לכן הכנתי לכם במקצועיות מרבית כמנהגי, קוראים יקרים, מדרג גינויים משובח ובדוק לכל עת, שעושה סדר ברמות הגינוי הנדרשות לפי אמות מידה יהודיות-ציוניות-אסליות, ולפי המעמד של הערבי המגנה.

דומא מול דיזנגוף

ראשית כל – אין ערבים בשלטון, פשוט אין, כך שלא תמצאו שר ערבי שיגיד אחרי פגיעה בחפים מפשע משהו כמו "זה פיגוע טרור קשה ביותר שאיננו יכולים לסבול, ואנו מגנים אותו מכל וכל. בשעה זו עושים כוחות הביטחון מאמץ עילאי ללכוד את הרוצחים. אנו נרדוף אותם עד אשר נניח עליהם את היד". אלו דבריו של שר הביטחון משה יעלון בעקבות הפיגוע בדומא. אמנם דברים חריפים מפי שר בישראל, אבל מה שיצא מהמנהיגים ערבים זה משהו טוב לא פחות, בסגנון של: "אנחנו שנים מבקשים מממשלת ישראל לאכוף את החוק, לאסוף נשק בלתי חוקי ולמנוע פגיעה בחפים מפשע".

> כשרב סרן שמועתי משתלט על משדרי החדשות

בנימין נתניהו בחידון התנ"ך למבוגרים (עמוס בן גרשום, לע"מ)

איך הנהגת החברה הערבית יכולה לרצות את היהודי הממוצע ברמת גינוי שראויה לשבח ממך?בנימין נתניהו בחידון התנ"ך למבוגרים (עמוס בן גרשום, לע"מ)

אבל למה ללכת על גינוי של שר, שאין לנו? מה עם קצת אנושיות? נכניס קצת סנטימנטים לגינויים. זה עובד בדרך כלל ברוח כזאת: "הלב נשבר למראה התמונות היום. למרות שעוד לא ברורים כל הפרטים צריך לגנות כל פגיעה בחפים מפשע בצורה החדה והברורה ביותר". נשמע טוב? לי הציטוט הזה נשמע מאוד דומה לגינוי הזה: אתה שואל בשביל מה המעשה הנורא הזה?! אנחנו מזועזעים ממנו, אנחנו מגנים אותו בכל פה, כל ממשלת ישראל, ואזרחי ישראל מוקיעים את זה כפשע של טרור".

הציטוט השני מגיע מדבריו של ראש הממשלה אחרי רצח משפחת דוואבשה, ואילו הציטוט הראשון הוא של יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה, שהתייחס לרצח בדיזנגוף דקות ספורות אחרי הפרסום. גם חבר הכנסת טיבי נראה מושפע מסגנון נתניהו בגינוי. הוא אמנם לא יכול לדבר בשם הממשלה וכל האזרחים אבל הוא גינה כך: "אנחנו ברשימה המשותפת תמיד היינו ונשאר נגד פגיעה בחפים מפשע. מוקיעים ודוחים זאת על הסף. זה נורא. תושבי ערערה אינם נאשמים וגם לא משפחת מלחם. ההוקעה היא של כולנו". אז איפה פה בעצם ההבדל?

בוא נעזוב לרגע רגשות ונבדוק את מצב הגינויים מבחינה מדעית-מחקרית. מאחר והחברה הערבית היא חמולתית ושבטית, כמו שמתענגים לתאר אותנו בספרי הסוציולוגיה, הנה הפעם כל השבט שנקרא "הכפר ממנו יצא המפגע" מגנה. כך בהודעה רשמית של המוכתר שעומד בראש השבט: "המועצה המקומית עארה-ערערה ותושבי הכפר מגנים את אירוע הירי הקשה שהתרחש ביום שישי אחה"צ ברח' דיזנגוף בת"א ומתנגדים בחריפות לכל מעשה של אלימות ופגיעה במאן דהו. המועצה מבהירה כי מדובר באירוע של איש אחד שאינו מייצג מי מתושבי הכפר ומדגישה כי מדובר באירוע הזר לתרבותנו ותרבות בני הכפר. המועצה ותושבי הכפר משתתפים בצער משפחות ההרוגים ומאחלים החלמה מהירה לכל הפצועים".

קולות הקיצונים

בסדר, תגידו, אלה הם הנורמאליים והפייסנים מתוך האזרחים הערבים. מה אומרים הלאומניים הקיצוניים מבל"ד? נניח שבאסל גטאס, למשל, היה מגנה כך: "כל רצח הוא מעשה אלימות, ולכל עם תחת דיכוי זכות להיאבק בדיכוי ובשליטה. ההבדל בינינו הוא שהעם בישראל מצדיק אלימות, והעם הפלסטיני נאבק בכיבוש". גינוי כזה היה זוכה לתגובות זועמות וכועסות, כמובן. היו מאשימים את בל"ד בהסתה נגד המדינה וגזענות ועידוד לנקמה.

ואכן – לא אלה הדברים שאמר ח"כ גטאס. אבל אלה כן הדברים שאמר שר החינוך אחרי הרצח בדומא: "כל רצח כזה ראוי לתגובה ציבורית אדירה, כמו עכשיו. רצח הוא רצח הוא רצח. ההבדל הוא פשוט: אצלנו כל המדינה מוקיעה, בצדק, את הרצח. זה המוסר היהודי. בצד הפלסטיני המנהיגות חוגגת את הרצח, והופכת את הרוצחים לגיבורי העם".

מעניין מה בנט חושב על הגיבורים היהודים ששרדו את עינויי השב״כ בדרך לכתב האישום. האם המוסר היהודי באמת גינה אותם? או שאולי שרת המשפטים ממפלגתו שלו נפגשה עם אמא של אחד החשודים, כפי שפורסם, כי פשוט המוסר היהודי לא יכול להשאיר אמא של טרוריסט לבד במערכה בלי תמיכה?

באסל גטאס, לעומת זאת, גינה מפורשות את האירוע בתל אביב מעל גלי הרדיו בכל לשון של גינוי ובעברית, רבותיי, ללא הסתה, ללא גזענות וללא הכתמה קולקטיבית של אזרחים פלסטינים.

אני חושבת שבמבחן המנהיגות והאחריות החברה הערבית – על כל גווניה וזרמיה, כולל כל אלה שניסה נתניהו לרמוז נגדם ולפלג ביניהם, מוסלמים נוצרים דרוזים ועוד – עברה בכבוד את גל הגינויים. מי שטבע בשנאה והשנאה זו מנהיגות המדינה וממשלתה, שהפכה למומחית בהלהבת הרגשות והעוינות של כלל האזרחים, כולל האב המוסלמי מוואדי עארה, שהואשם ששמע את ההטפות של ראיד סלאח במסגדים ולכן החליט להתנדב במשטרה ולהודיע על בנו ומעשיו הקשים.

אני מקווה שהציבור הישראלי, השבוי במחנה השנאה והגזענות הממסדית, יפקח את האוזניים וינטרל את התדר שמשדר ארגון "תג מחיר" מתוך הקבינט הביטחוני. במקום זה, אפשר להתחיל להקשיב לאזרחים הערבים ולמנהיגות שלהם בלי חשדנות ופחד ועם קצת רצון להבין.

> הפתרון לפשיעה בחברה הערבית הוא לא עוד אכיפה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf