newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כך עברתי דירה מתל אביב לבית לחם: מחשבות לסיום

אחרי שחצתה מחסומים והקיפה חצי עולם בעקבות אהבת אמת, העיתונאית מאיה גוארניירי מסכמת מסע

מאת:

כותבת: מאיה גוארניירי

התחלתי לכתוב את הסדרה הזאת בדצמבר 2014, כמה חודשים אחרי שהגעתי לארה"ב, וסיימתי לכתוב בספטמבר 2015. לא מעט השתנה מאז. קצת אחרי שסיימתי לכתוב את הפרק האחרון החלה ההסלמה הנוכחית של האלימות. בנוסף, חזרתי לישראל-פלסטין באוקטובר-נובמבר 2015 (וכתבתי על זה כאן) להשלמות במחקר שלי על מהגרי עבודה ומבקשי מקלט אפריקאים במדינה היהודית, שהתחיל ב-2007, לטובת ספר בנושא שצפוי לצאת בקרוב.

למרות ההחרפה במצב הפוליטי נפגשתי לראשונה עם משפחתו של בעלי בנובמבר האחרון, ובינואר ילדתי את בננו הבכור, מוחמד, וכך קיבלנו סוף טוב לסיפור.

> מתל אביב לבית לחם: סיפור אהבה חוצה גבולות בן שישה פרקים

כביש, דרום הר חברון (אורן זיו / אקטיבסטילס)

כביש, דרום הר חברון (אילוסטרציה: אורן זיו / אקטיבסטילס)

אבל מה עם ישראל ופלסטין? האם לשני העמים שחיים בארץ הזו יש סיכוי לסוף טוב? בעבר האמנתי מאוד בפתרון המדינה האחת. ליתר דיוק, לא קראתי לו בשם הזה כי אני לא מסכימה שמדובר ב"פתרון". האמנתי במה שקראתי לו אז "תוצאת המדינה האחת". להתחשב בעובדה שממשלת ישראל כבר כיום שולטת ברוב תחומי החיים של כל התושבים בין הירדן לים, כבר עכשיו יש מדינה אחת דה-פקטו. חשבתי שזה בלתי נמנע שתהיה הכרה רשמית בכך שזה המצב ושתוכרז מדינה אחת. זה רק עניין של זמן ושל לחץ בינלאומי, חשבתי.

אבל אחרי כל החוויות שצברתי במגורים ובעבודה הן בגדה המערבית והן בישראל – וממש לא הכל הצליח להכנס למסגרת הצרה של הסדרה הזאת – אני כבר לא מאמינה שיש פתרון לסכסוך, בין היתר בגלל שלכל כך הרבה פלסטינים, ישראלים וזרים יש אינטרס בשימור המצב בדיוק כפי שהוא. אפילו אם בסופו של דבר ייחתם הסכם שלום כלשהו, אני לא מאמינה שהוא יביא לסיום הלחימה, בין אם בין שני הצדדים ובין אם בלחימה פנימית בכל אחד מהם בנפרד (וכן, בהחלט אפשר לטעון שיש כאן יותר מ"שני צדדים").

מספר קוראים כתבו לי והציעו שאהפוך את סדרת הסיפורים שכתבתי כאן ספר. אני מנסה לעשות את זה עכשיו. תודה על העידוד, ותודה שקראתם.

מאיה גוארניירי היא עיתונאית וסופרת. הכתבות שלה מתפרסמות בגופי תקשורת בינלאומיים שונים, כמו 972+, אל ג'זירה, גארדיאן, לה מונד דיפלומאטיק, ניו יורק טיימס, רום פור דיבייט, סוכנות החדשות ההומניטרית האו"ם, ונשיונל. היא מסקרת את הסכסוך ועובדים זרים ופליטים אפריקאים. המאמרים והסיפורים הקצרים שלה פורסמו בקניון ריביו, נראטיב, סלייט, ומקומות נוספים. הפוסט פורסם במקור באנגלית באתר 972+, ותורגם על ידי חגי מטר.

> יזכור עם ישראל כי על החרב לא חיים

 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf