מאות הפגינו נגד הכוונה להרוס בתים בכפר דהמש

מרבית תושבי הכפר הבלתי מוכר דהמש יצאו במוצאי שבת בצעדת מחאה מהכפר לכיוון צומת רמלה, שם הפגינו בקריאה להכרה ביישוב שהוקם כבר בשנת 1948. כחמש מאות המפגינים, תושבי הכפר ולצידם פעילים יהודים וערבים, נשאו שלטים הקוראים "כן להכרה, לא להריסה", ומחו נגד הכוונה להרוס כבר בימים הקרובים שלושה מבתי הכפר.

לפני מספר ימים הגיעו שוטרים לכפר, הממוקם בין רמלה ללוד, והודיעו על הכוונה להרוס בתחילת השבוע את שלושת הבתים של משפחת עסאף. הודעת המשטרה באה לאחר שבית המשפט העליון דחה את בקשת המשפחות שלא להרוס את הבתים עד לאחר הדיון בערעור שהגישו על חוקיות צווי ההריסה, דיון שצפוי להתקיים בבית המשפט המחוזי ביום שני הקרוב.

ח"כ דב חנין (חד"ש) שנכח גם הוא בהפגנה אמר לשיחה מקומית כי פנה לשר הפנים ולשר לבטחון הפנים כדי לעכב את ההריסה. "זה רק עניין של קצת שכל" אמר חנין, "שום דבר לא יקרה אם יחכו וייתנו קודם לדיון המשפטי להתנהל. זו לא דרישה בשמיים ואני מקווה שהשכל יגבר".

כמה מאות תושבים מתגוררים כיום בכפר הלא מוכר דהמש שממוקם בין הערים רמלה ולוד, בשטח השיפוט של המועצה האזורית עמק לוד, כעשרים דקות נסיעה מתל אביב וחמש דקות מנתב"ג. למרות שהתושבים מחזיקים בבעלות על האדמות בטאבו, המדינה אינה מכירה בזכותו של הכפר להתקיים ולכן תושביו לא זוכים לשירותים בסיסיים כגון פינוי אשפה, תחבורה ציבורית, תברואה או רווחה, ואינם מחוברים למערכת ביוב.

> הדיון המשפטי על הריסות בתי דהמש עלול להתקיים רק אחרי ההריסה

ערפאת איסמעיל, יו"ר ועד הכפר דהמש מספר על המצב האבסורדי בו מצוי הכפר:

מצד אחד אומרים שאנחנו בונים בלי רישיון, ומצד שני לא מאפשרים לנו לקבל רישיון. הטענה שהאדמה חקלאית ולכן לא ניתן לבנות עליה היא טענת סרק, כי אפשר להסב אדמה שמוגדרת כשטח חקלאי לאדמה לצורכי מגורים. זה קרה למשל עם מתחם מכבי החדש שמוקם ברמלה ממש צמוד אל הכפר שלנו. שם שינו את הייעוד של הקרקע מ'שטח חקלאי' ועכשיו אין שום בעיה לבנות עליה. הרי אם לא היינו פה היו בונים פה עוד פרויקט נדל"ני.

אנחנו נוכחים נפקדים מבחינת המדינה. בלתי נראים. זו אפליה לשמה וזה קורה כי אנחנו ערבים. אנחנו בשנת 2014, חיים במדינה שטוענת שהיא דמוקרטית ואנחנו אנשים בלי זהות.

איך אני אמור לדבר עם הילדים שלי על שלום עם מדינות אחרות כשאצלנו בתוך המדינה אין פרטנר? איך נחיה ביחד? אם המדינה לא תשכיל לפתור את המצב אני לא יודע מה יהיה. הילדים שמכירים רק קיפוח, אני לא יודע מה יהיה איתם. בסוף הכל יתפוצץ לנו בפנים. לא יותר הגיוני שיכירו בנו?

המדינה מפעילה מכבש של לחצים עוד לפני הדיון בבית המשפט, ואני שואל – מה המסר שאתם מעבירים? שזו מדינת חוק? אז למה לא פועלים ביד כל כך קשה גם נגד בניה לא חוקית אחרת, למשל בהתנחלויות או במושבים?

תושבי הכפר מנהלים מאבק נגד הכוונה להרוס את בתיהם כבר שמונה שנים. פרידה שעבאן, תושבת הכפר וממובילות המאבק מספרת על החיים בצל האיום לאבד את הבית שלה: "אנחנו חיים מדיון לדיון, מבית משפט לבית משפט. אנחנו לא יכולים לתכנן את החיים שלנו. כל דבר שאנחנו רוצים לעשות נדחה 'לאחרי הדיון הבא', אבל תמיד יש את 'הדיון הבא' וכלום לא משתנה".

אני שואלת אותה מה יהיה אם הפקחים יגיעו להרוס את הבתים, והיא עונה: "האדמות הן שלנו, אף אחד לא חולק על זה, וזה אומר שגם אם יהרסו את הבתים חלילה, אנחנו לא נצא מכאן. אין שום מצב שנעזוב את המקום. הם רוצים שנעלם, אבל אנחנו לא נעלם. אם אנחנו מפרים את החוק זה רק כי אין לנו שום ברירה אחרת".

> המדינה נערכת לחלק קרקעות לקיבוצים

הבית של של סלים, בן ה-22, הוא אחד משלושת הבתים שנמצאים בסכנת הריסה מידית. אני מנסה לשוחח אותו אבל הדבר היחיד שהוא מצליח להגיד זה "אם הורסים לך את הבית הורסים לך את החיים", ומניף ידיים לצדדים בייאוש. אנאס, צעיר תושב הכפר מתערב, ואומר בכעס: "כל ערבי שרוצה לבנות בית זה בעיה במדינה הזאת. הכל פוליטיקה. מאז המלחמה כולם עוד יותר שונאים את הערבים. פשוט שונאים אותנו. בגלל זה הם כל כך ממהרים להרוס. כל היהודים נהיו קיצוניים".