לא מסתירים מאתנו תופעות לוואי של חיסון הקורונה

בימים האחרונים הפך דו"ח של קבוצה שמכנה את עצמה "ועדת החקירה האזרחית" לוויראלי ברשתות החברתיות. הדו"ח, שמתיימר לחשוף תופעות לוואי המוניות ואיומות של חיסון הקורונה, נושא את הכותרת: "מעולם לא היה חיסון שפגע בכל כך הרבה אנשים". הוא טוען ל"מנגנוני השתקה של מערכת הבריאות סביב תופעות הלוואי של החיסון".

הדו"ח עצמו מעלה כמה נקודות שיש בהן טעם, אך למרבה הצער הוא לוקה לכל אורכו בטעויות לוגיות בסיסיות, והנתונים שהוא מביא מראים בדיוק את ההיפך ממה שנטען בו. אפשר רק לקוות שניתוח עובדתי של הנטען והמוצג בדו"ח יעזור למודאגים להבין טוב יותר במה דברים אמורים.

לפני דיון בדו"ח עצמו, כדאי להקדיש כמה מילים להלך המחשבה המוטה והקונספירטיבי שאיפשר למחבריו להגיע למסקנות הפוכות מאלה של כל גופי הבריאות והמומחים בעולם, והפוכות אפילו מאלה שעולות מהנתונים שמוצגים בו עצמו.

כפי שנכתב והוסבר בעבר לא פעם, חיסון הוא פרוצדורה רפואית לכל דבר, וכמו כל פרוצדורה רפואית גם בו יש סיכון. הסיכון לתופעת לוואי חמורה כתוצאה מחיסון מאושר הוא אמנם נדיר, אך אינו אפסי – גם בחיסונים הוותיקים והבטוחים ביותר. בחיסון לחצבת, למשל, יש תופעות לוואי חמורות בשיעור של אחת לכמה מאות אלפים.

על אף הסיכון הנמוך, כשמחסנים מיליוני אנשים יהיו מי שייפלו בצד חסר המזל של הסטטיסטיקה. כמובן שיש לתת מענה ואמפתיה ככל האפשר לנפגעים, ככל שיש כאלה, אך המשמעות אינה שהחיסון לא כדאי. לפי כל הנתונים, הסיכונים לפגיעה מהחיסון נמוכים בסדרי גודל מאשר הסיכון מהמחלה עצמה.

הדרך היחידה להשיג מידע על תופעות הלוואי ולהימנע מלייחס לחיסון דברים שאינם קשורים אליו היא באמצעות כריית נתונים ובדיקה משני הכיוונים – גם מהכיוון הביולוגי (האם יש מנגנון משוער שיכול לקשור בין הקליניקה לחיסון), וגם מהכיוון הסטטיסטי (האם יש מופע בשכיחות גבוהה יחסית של תופעת הלוואי להתחסנות). כאן נכנסות לתמונה רשויות הבריאות, שמנסות להעריך את שכיחות ודרגת החומרה של תופעות הלוואי, ולהשוות זאת לסיכון ולדרגת החומרה שבאי-התחסנות.

קשה מאוד להאמין שנמצאו כל תופעות הלוואי האפשריות של החיסונים לקורונה. המערכת הביולוגית האנושית מורכבת מאוד, המגוון הבין-אישי הוא עצום, ויש תופעות לוואי שמופיעות רק אחת לכל 100 אלף מקרים, כאלה שמופיעות רק אחת למיליון, וכאלה שהן נדירות אפילו יותר.

קשה מאוד לאתר את האות מבעד לרעש של אין-ספור מקרים רפואיים שמתרחשים כל הזמן ושאינם קשורים לחיסון כזה או אחר, ולוקח זמן לעלות על תופעות לוואי נדירות. אם זו היתה הטענה המרכזית בדו"ח הנדון, הייתי חותם עליו בשתי ידיים. אבל זה אינו המצב. הטענה היא שלא מנסים כלל לגלות תופעות לוואי חמורות, לא מנסים לברר את הקשר בינן לבין החיסון, ואפילו גרוע מכך – שיש ניסיון מכוון להסתרה.

קשה מאוד להסתכל נכוחה על העובדות בלי להגיע למסקנה שמדובר בחשיבה קונספירטיבית חסרת בסיס. ברור שתאגידים יחתרו למקסם את שורת הרווח ולוביסטים ינסו להטות רגולטורים; מובן שבכל מקום שבו ישנם בני אדם יהיו שאפתנות, עיגולי פינות ושחיתות; ואין ספק שלא חסרים מקרים בהיסטוריה שבהם פעולה לרווח בטווח הקצר התעלמה מנזק שנגרם בטווח הארוך. אפילו בהיסטוריה של חברת פייזר, שממנה מגיעים רוב החיסונים לקורונה בישראל, יש שחיתויות ושערוריות אתיות.

אבל בין כל העובדות הנכונות האלה לבין תיאוריה שטוענת להסתרה של "נזקים אדירים" לבריאות הציבור על ידי גופי המקצוע והרגולטורים יש מרחק של שמיים וארץ.

השקעה עצומה באיתור תופעות לוואי

המערכות לגילוי נזקים פוטנציאליים מחיסונים עובדות כבר עשרות שנים כדי לנסות להגן על הציבור. לא במקרה אישור אופייני לחיסון לוקח שנים ועולה הרבה כסף, עד כדי מיליארדי דולרים. לא במקרה יותר מ-90% מהחיסונים לקורונה שפיתוחם החל בשנה האחרונה לא הגיעו לקו הגמר. לא במקרה רק אחת מכל 5,000 תרופות שמתחילות בניסויים קדם-קליניים מאושרת לבסוף על ידי ה-FDA ומגיעה למדפי בתי המרקחת.

זה לא אומר שמעולם לא היו פספוסים. היו, ואף נחשפו. יש השקעה גדולה – לא בהסתרה, אלא דווקא באיתור, במחקרי עוקבה (קוהורט) ובבדיקות יזומות.

ה-FDA וה-CDC מבצעים באופן שיטתי ומתמיד כריית מידע של מערכות איסוף הנתונים, כלומר שימוש בתוכנות מתוחכמות ובלמידת מכונה כדי לסרוק את הכמויות העצומות של הנתונים הנאספים – הן בדיווחים הראשוניים של המחוסנים והן בחקירות ובתשאולים המתבצעים בעקבותיהם על ידי אנשי המקצוע. ניתוח המידע חותר למצוא מתאמים נסתרים ולגלות תופעות חריגות ביחס לשכיחותן באוכלוסייה הרגילה.

התוצאה היא אפשרות לגלות גם בעיות נדירות, שאכן מופיעות בהתוויות של חיסונים רבים. למשל, עבור חיסוני הקורונה נמצא סיכון לתגובה אלרגית חריפה לחיסון באחד מ-100 אלף מקרים. יצאו על כך דו"חות של ה-CDC ודובר על כך רבות בתקשורת. זו גם הסיבה שבגללה כל מחוסן מתבקש להישאר באזור לפחות 15 דקות ולדווח מיד על הרגשה לא טובה. את התופעה הזאת גילו עם תחילת מבצע החיסונים, בדיוק כי מחפשים תופעות כאלה באופן יזום.

בתקופה האחרונה ניתן היה לחזות בהדגמה דרמטית נוספת של זה, כשהתגלו 6 מקרים מתוך 7 מיליון מחוסנים בחיסון של ג'ונסון אנד ג'ונסון (מהם מקרה מוות אחד) של בעיית קרישת דם שנחשדה כקשורה לחיסון. בתגובה עצר ה-FDA את השימוש בחיסון הזה עד לבירור נוסף.

גילוי כזה של תופעה ששכיחותה נמוכה מ-1 למיליון התאפשר רק בזכות עירנות לסימפטומים היחודיים (טרומבוציטופניה בשילוב קרישי דם – לכאורה תופעות הפוכות), יחד עם מאמץ רב שנים מצד גופי הרפואה לאתר ולהבין תופעה דומה (Heparin-induced thrombocytopenia) שמופיעה לעתים בשימוש במדלל הדם הפארין. לא היה כאן ניסיון להסתיר או לטאטא תחת השטיח, אלא ההיפך מזה. גם בנוגע להפארין, גם בנוגע לחיסון של ג'ונסון אנד ג'ונסון וגם בנוגע לכל חיסון אחר.

האתגר הגדול ביותר הוא לאתר את האות מתוך הרעש – למצוא מתאם בין החיסון לבין תופעה רפואית בעלת שכיחות רגילה באוכלוסייה, ומאמץ לפענח אם מדובר בצירוף מקרים או בדברים קשורים. לצורך כך נדרשת עבודת נמלים – גם ברמה הסטטיסטית וגם ברמה הקלינית.

אם, למשל, מנסים להבין אם החיסון גורם לתמותה, מתבצע מאמץ גדול לבדוק פרמטרים רבים עבור כל מקרה, ובהם גורם המוות; שכיחות גורם מוות זה באוכלוסייה הכללית; שכיחותו עבור חתכי הגיל, המין והמצב הבריאותי של הנפטר; ומידת המתאם להתחסנות מבחינת הזמן שחלף מאז קבלתו ומבחינת דינמיקת התפתחות הסימפטומים.

אחרי כל זה צריך לבצע כריית מידע ולבדוק אם יש מקרים אחרים מאותו הסוג בארץ ובחו"ל. אם יש מקרים נוספים, בודקים אם קיים מתאם בין הפרמטרים שנבדקו במקרה הזה לבין הפרמטרים במקרים האחרים.

לצורך זה הוקמו בארה"ב מערכות כמו מערכת VAERSE לדיווח עצמי על תופעות לוואי, או מערכת V-SAFE, לאיסוף משוב אחרי חיסון באמצעות טלפונים חכמים, ושליחת הודעות אקטיבית לאנשים ובקשות למילוי שאלונים וירטואליים.

מסיבה זאת מתבצעים גם מחקרי קוהורט יזומים באמצעות מערכת VSD (או Vaccine Safety Datalink), שיתוף פעולה של ה-CDC עם עוד תשעה ארגוני בריאות; ובאמצעות מערכת CISA (או Clinical Immunization Safety Assessment), שיתוף פעולה של ארגוני בריאות, אוניברסיטאות, מכוני מחקר ובתי חולים מובילים, שמבצעים ניסויים קליניים כדי לבדוק אותם ולבצע מחקרי מקרה (case studies) ובחינה של אוכלוסיות ספציפיות.

גם אם מתעקשים להטיל ספק ביעילותו או בכוונותיו הטובות של משרד הבריאות בישראל, כדאי להביא בחשבון שעם כל הכבוד למדינתנו הקטנטונת, ניתנו בה עד כה מעט יותר מ-10 מיליון מנות חיסון, ואילו בארה"ב למשל ניתנו מעל 230 מיליון מנות (נכון לסוף אפריל 2021).

כל המאמץ העצום הזה להגן על בריאות הציבור מתרחש במציאות שונה מאוד מזו שחיים בה מחברי הדו"ח. בעולמם המקביל גופי הבריאות פועלים נגד האינטרסים שלנו, האנשים הפשוטים, בגלל מניעים זרים. העולם הזה מתחלק באופן דיכוטומי בין חושפי אמת אמיצים (הם), שמולם חורשי הרע ועוזריהם – במקרה הטוב כבשים שעושות מה שאומרים להן, ובמקרה הפחות טוב אנשים כמוני, "סוכנים משוטים", שסבורים שהם פועלים למען האמת אך בפועל משרתים את הרוע.

חשדנות היא תכונה בריאה, בוודאי לאחר שנה בה חווינו ביתר שאת הטיות פוליטיות, החלטות לא ענייניות ותקשורת לא אמינה (נושאים שגם אני התייחסתי אליהם לא מעט בעבר). אבל יש גבול שבו חשדנות הופכת לפרנויה שלא מאפשרת עוד הסתכלות נכוחה במציאות. הדו"ח הנדון משקף בלבול בין ספקנות בריאה לבין מצב פרנואידי וקורבני, שבו העולם רע בבסיסו ופועל נגדי, האדם הקטן.

בשנים האחרונות היה ניתן לראות את הבלבול הזה שוב ושוב, צועד יד ביד עם תפיסות אנטי-ממסדיות מהסוג שהעלה לשלטון מנהיגים כמו דונלד טראמפ וז'איר בולסונרו. לא במקרה המדינות שבראשן עמדו מנהיגים מסוג זה, שהביעו ספקנות כרונית וממאירה כלפי הדרג המקצועי, נפגעו מהקורונה באופן קשה במיוחד.

בהחלט יש בעיה של שקיפות

בדו"ח מופיעות כמה טענות שיש בהן טעם, ובראשן הטענה שאין די שקיפות, היענות והסברה מצד משרד הבריאות.

ניקח לדוגמה את תופעת הדימום הבין-ויסתי שנשים רבות ציינו שהופיע אצלן בסמיכות לחיסון. עמותת מדעת הנגישה חוות דעת מאלפת מאת מומחים לרפואת נשים, שמסבירה שני מנגנונים אפשריים לתופעה כתוצאה מהפעלת המערכת החיסונית (שינויים ברמות הקורטיזול עקב עקה פיזיולוגית, ויצירת סביבה דלקתית); מבהירה שעדיין לא הוברר קשר מובהק לחיסון; ומראה מדוע על פי הממצאים עד כה אין עדיין סיבה לדאגה.

מצד משרד הבריאות, לעומת זאת, כל מה ששמעתי היתה ההודעה הקצרה הבאה לתקשורת, שפורסמה ב-18 בפברואר 2021: "מדובר בתופעה שקיים קושי לייחסה לקבלת החיסון, משום שישנם גורמים רבים היכולים להשפיע על סדירות המחזור החודשי – מתח, תזונה ועוד. עם זאת, בדומה לכל תופעה שמופיעה בסמיכות לחיסון, נבצע מעקב ובדיקה". מאז, למרות ניסיונות וחיפושים, לא מצאתי מילה וחצי מילה מצד המשרד בנושא, אף שהרשת רוגשת ורוחשת סביבו.

גם בתחום הנגשת המידע יש פערים בעייתיים. קיימים למשל דו"חות על תופעות הלוואי עבור חלקו הראשון  של מבצע החיסונים, אך הדו"ח האחרון פורסם ב-1 במרץ, לפני יותר מחודש וחצי, וגם הדו"חות הקיימים מעוררים סימני שאלה.

כותרת הדו"חות, למשל, טוענת שהמסמכים מפרטים תופעות לוואי בתקופה של "עד 90 יום לאחר החיסון השני", אלא שהמחוסן מספר 1 בישראל, ראש הממשלה בנימין נתניהו, קיבל את המנה השנייה של החיסון רק ב-9 בינואר 2021, כך שאפילו בזמן פירסומו של הדו"ח האחרון לא עברו עדיין 90 יום מזמן החיסון של אף לא אדם אחד במדינה.

בנוסף, יש בדו"ח טבלאות שמפרטות את תדירות תופעות הלוואי שהתגלו אצל מחוסנים לעומת השכיחות הצפויה של אותן תופעות באוכלוסייה הכללית. הכוונה מצוינת, אבל המספרים מעוררים תמיהה. הנה למשל אחת מהטבלאות הללו, המפרטת את "התופעות המשמעותיות בסמוך לחיסון בהשוואה לשיעור הצפוי שלהם באוכלוסייה הכללית בתקופה המקבילה בשנים 2017-2019".

ככלל, למעט התופעה השולית יחסית של אנוסמיה (תתרנות), השכיחות של כל תופעות הלוואי בתקופה שהדו"ח מתיימר לבדוק היא נמוכה לפחות בסדר גודל מהשכיחות באוכלוסייה הכללית, ולעתים אפילו בשניים או שלושה סדרי גודל. או שהחיסון הוא תרופת פלא מדהימה שמעלימה את כל הבעיות אצל המחוסנים, כולל תסחיף ריאתי, אי ספיקת לב, דלקת פרקים וטרשת נפוצה, או שיש פה עיוות שהופך את הטבלה לחסרת ערך.

האם המדגם של המחוסנים מוטה בדרך כלשהי מראש לעומת האוכלוסייה הכללית? האם פרקי הזמן לחישוב השכיחות שונים בין העמודות (לפי מה שכתוב בתחתית הטבלה, נראה שלא)? האם יש סיבה אחרת לתת-דיווח בקרב המחוסנים על בעיות אלה? במצבה הנוכחי, לא נראה שהטבלה הזאת הגיונית או שימושית.

דוגמה נוספת אפשר היה לראות בימים האחרונים, עם חשיפת ממצאי הביניים של ועדת משרד הבריאות לבדיקת תופעות חריגות מהחיסונים. הממצאים מראים שמתוך כ-9 מיליון מנות חיסון שניתנו ל-5 מיליון מחוסנים היו שני מקרים קטלניים של מיוקרדיטיס (דלקת שריר הלב) ועוד 60 מקרים קלים.

מצד אחד, מהדו"ח שפורסם ניכר שאין הסתרה או התעלמות מהתופעות אלא ההיפך – עבודת הוועדה מראה על רצינות ויסודיות באיתור ואיסוף תופעות לוואי, חקירה של כל מקרה ומקרה ושיתוף נתונים עם ה-FDA ועם חברת פייזר. מצד שני, הוועדה הציגה את הממצאים למנכ"ל המשרד כבר לפני שבועיים, בחוסר שקיפות, וגם כעת תקשורת משרד הבריאות עם הציבור סביב הממצאים צמחונית ולקונית.

"הדו"ח המצוטט אינו מראה בוודאות עלייה בתמותה בשל החיסון, ואף אין ודאות שיש עלייה בדלקת בשריר הלב ביחס לתקופה מקבילה אשתקד. זהו דו"ח חשוב שנדון בימים אלו בקרב מומחים במשרד הבריאות, והתוצאות והדו"ח יפורסמו לציבור, ממש כמו הדו"חות שכבר פורסמו", נמסר מהמשרד.

היה עדיף להסביר מהי השכיחות הצפויה באוכלוסייה בתקופה האמורה, ולהזכיר למשל שמדובר בגורם המוות של 20% מהנפטרים בגיל צעיר; לציין שהמתאם לא נצפה עד כה בארה"ב, שבה ניתנו מאות מיליוני מנות חיסון ויש מערכות מקיפות למעקב; להשוות לשכיחות מיוקרדיטיס בעקבות חשיפה לנגיף עצמו, וכן הלאה. במצב הנוכחי נוצר רושם של הסתרה או לכל הפחות של יחס לא רציני לציבור, מה שלא תורם לאמון המתערער.

אולי הנפשות הפועלות במשרד עסוקות מדי. אולי לא מעריכים שם עד כמה ההסברה היא קריטית, ואולי כן מעריכים אבל מתנהלים בשלומיאליות. תהיה אשר תהיה הסיבה, כאשר לא מפגינים נוכחות תקשורתית מגובה בנתונים שנותנת מענה ברור, מפקירים בפועל את הזירה לדיסאינפורמציה, שמחקרים כבר הראו שוב ושוב שיש לה יתרון מובנה ברשתות חברתיות על פני עובדות מבוססות.

לא מסובך להבחין בהפחדה הבאה צומחת ובדיסאינפורמציה הבאה מתבשלת – בכל כך הרבה קבוצות ופורומים אפשר לראות את זה קורה מבעוד מועד. לאנשים רבים אין את הכלים להבין מהו מידע בעל ערך ומה לא, איך אפשר להבחין בעיוותי נתונים ומה ההבדל בין מידע סטטיסטי מתוקף לבין אנקדוטות.

לא פלא שרבים מתבלבלים ונסחפים אחרי מידע שגוי ומוטה כאשר הדרג המקצועי לא משקיע במתן מענה באמצעות מידע מוסמך שמונגש ומוסבר באופן ברור, גם ברשתות החברתיות. משרד הבריאות אמור להיות מודע לערכה של רפואה מונעת, אבל בתחום של סיכול ויירוט דיסאינפורמציה, ברוב המקרים הטיפול פליאטיבי (תומך), אם בכלל.

כשלים ומניפולציות בכל הטענות

לא קל להפריך באמצעות נתונים את מה ש"נשמע נכון". למשל, נראה נכון ואינטואיטיבי שכדור הארץ שטוח ושהשמש מסתובבת סביבו – לא סתם סברו כך האנשים החכמים ביותר בעולם במשך אלפי שנים. וגם הדו"ח שלפנינו לא היה הופך ויראלי אם הוא לא היה משקף חששות ונטיות לב של אנשים רבים, ו"נראה הגיוני", ובחינה הגיונית של העובדות היא מייגעת הרבה יותר מפעולה על בסיס הטיות אישור.

אך למי שנבהל מהדו"ח של "ועדת החקירה האזרחית" כדאי להשקיע עוד כמה דקות כדי להבין היכן מסתתרים בו הכשלים והמניפולציות. נבחן את חמש הטענות המרכזיות בו:

1. בנתוני התמותה הכלליים בינואר-פברואר 2021 נרשמה עלייה של 22%, לעומת ממוצע התמותה הדו-חודשי בשנה הקודמת.

2. 288 אירועי מוות בינואר ופברואר התרחשו בטווח זמן של עד שלושה שבועות לאחר חיסון הקורונה.

3. בגילי 20-29 התמותה בינואר-פברואר 2021 עלתה ב-32% לעומת ממוצע התמותה הדו-חודשי בשנת 2020.

4. על פי מערכת VAERS האמריקאית למעקב אחר תופעות לוואי, מעולם לא היה חיסון שפגע בכל כך הרבה אנשים.

5. תינוקת בת שנתיים אושפזה בעקבות קבלת החיסון למשך 17 יום, שבסופם נפטרה.

טענה ראשונה: עלייה בנתוני התמותה הכלליים

התמותה העודפת הגבוהה בינואר ובפברואר הגיעה ממקור ברור: 2,086 מתים מקורונה בהחודשיים הללו, בדיוק כפי שנחזה על פי העלייה במאומתים בשבועות שלפני כן. אפשר לראות את המתאם הגבוה בין מאומתי ונפטרי הקורונה, כאשר התמותה העולה בדצמבר וינואר נמצאת במתאם הדוק לתחלואה העולה בשבועיים-שלושה לפני כן. אותו מתאם שרואים כבר יותר משנה.

התמותה העודפת הכללית בחודשי החורף התקזזה חלקית עם הירידה בתמותה מנגיפים אחרים (כמו שפעת ו-RSV). לנגיפים אלה מקדם הדבקה נמוך משל קורונה, וצעדי המניעה לקורונה הובילו לירידה דרסטית בהדבקה בהם. מחקרים רבים הראו ירידה עקבית של כ-98% בתפוצתם, לא רק בישראל אלא גם בברזיל, בצ'ילה, בדרום אמריקה, באוסטרליה, באירופה ובארה"ב. אבל גם אחרי קיזוז חלקי זה, כ-1,500 מנפטרי הקורונה אכן היו תמותה עודפת מעל הממוצע.

מחברי הדו"ח מתאמצים לנסות להפוך את המציאות על ראשה. הקורונה כביכול לא הורגת, אבל החיסונים כן. אלא שהחיסונים היו אלה שבלמו את התמותה ההולכת ועולה מקורונה. רואים זאת יפה כאשר בוחנים את התמותה על פי שכבות גיל. שוב ושוב, בכל שכבת גיל, עם העלייה בשיעורי ההתחסנות התמותה החלה לצנוח 10 ימים אחרי מתן המנה השנייה, בתיאום הדוק לתחזיות ולתוצאות המחקרים על החיסונים.

רואים את זה גם בבירור בממוצע גיל המאושפזים, ההולך ויורד בהתמדה ככל שמחסנים קבוצות גיל צעירות יותר – קבוצות הגיל המחוסנות מגיעות פחות למצב של תחלואה קשה, וחלקם של הלא מחוסנים הצעירים יותר מבין המאושפזים והמונשמים הולך וגדל.

במדינות שבהן החל גל חורף של תחלואה ולא היה מבצע חיסונים, לא רק שהתמותה העודפת גאתה אלא שהיא גם לא נבלמה עד שלא ננקטו צעדי מניעה. למשל בפולין, צ'כיה או סלובקיה, כפי שרואים בגרפים.

לא החיסונים (שלא ניתנו עדיין) גרמו לתמותה אצל כל הנפטרים במדינות הללו. הם אובחנו כחולי קורונה, הראו תסמינים של קורונה, מצבם הידרדר, ולבסוף אובחנו כנפטרים מקורונה. ממש כמו כל אותם מאושפזים בישראל שהיו להם תסמיני קורונה, שנמצאו חיוביים לקורונה ושנפטרו מקורונה עד לבלימת התמותה על ידי החיסונים.

קיימת גם טענה קונספירטיבית שלפיה הנרשמים כמתים מקורונה מתים למעשה "עם קורונה", ואין כלל תמותה עודפת אלא רק מניפולציה של נתונים וקביעת גורמי תמותה, שכל הרופאים (בכל המדינות?) משתפים אתה משום מה פעולה.

ראשית, יפה לראות שגם מגמדי המחלה ביצעו תפנית של 180 מעלות, ואחרי הכחשת מציאות לכל אורך 2020, יש הכרה בכך שאכן קיימת תמותה עודפת. ושנית, דנתי בטיעון הלקוי הזה ובשקרים הסטטיסטיים המאפשרים אותו באופן מקיף כבר במאמרים קודמים, החל מאוגוסט אשתקד.

טענה שנייה: אירועי מוות התרחשו אחרי החיסון

לפני שנכנסים למספרים, כדאי להתעכב על המתודולוגיה שמציג הדו"ח. העדויות שנאספו בפייסבוק לצורך הכנתו, גם אם הן אמינות, מהוות שילוב של הטיית מדגם קיצונית יחד עם חוסר במידע רלוונטי. אפילו גורם מוות לא מופיע בהן.

למשל, מתוך הדו"ח:

• "גיסי, בן 33, נפטר 6 ימים אחרי החיסון הראשון. לא התעורר בבוקר. התלונן על כאבים בגב, בצד, ברגל יום לפני. עשו נתיחה ואמרו שהתוצאות עוד חצי שנה".
• "חתני, איציק, בן 40, בריא לגמרי, נפטר 3 ימים לאחר החיסון השני".
• "שלושה ימים אחרי החיסון, אחות של גיסי שרה, בת 25, בקומה. מעולם לא היתה בבית חולים מהיום שנולדה".

אפשר לתהות אם הוגשה על המקרים הקיצוניים האלה תלונה לגוף כלשהו, או אם בוצעה אולי פנייה לתקשורת – שצמאה לסיפורים כאלה, אם לשפוט על פי התחרות בין הערוצים על חשיפות עתירות רייטינג בתחום. אבל נניח לרגע שהדיווחים אמינים ונכונים, ונתעלם מהחשדות להזנת דיווחים כוזבים על ידי מתנגדים אידיאולוגיים לחיסונים (שלמרבה הצער ישנם גם כאלה).

דברים רעים קרו ויקרו למרבה הצער, גם מחיסונים וגם ללא קשר, וכל מקרה הוא טראגי. הבעיה המהותית עם דיווחים מסוג זה, אמינים ככל שיהיו, היא הטיית המדגם הקיצונית, שלא מאפשרת לברר אם יש או אין קשר לחיסון כלשהו.

במהלך החודשים האחרונים אי אפשר היה לברוח ממה שקראו לו פעם באופן עממי "אפקט הסובארו" – האופן בו אחרי שקונים מכונית ממודל מסוים מתחילים לפתע לראות עוד ועוד כלי רכב מאותו הסוג על הכביש. הנה צילום מסך משיחה אופיינית, שקראתי וגם שמעתי רבות כמוה מאז תחילת מבצע החיסונים, עם מגיבה טיפוסית שעיניה בולשות ומחפשות סובארו בכל מכונית העוברת מולה:

כאשר מנסים לבחון תופעות לוואי, צריך להיזהר פעמיים: גם מהחמצת קשר בין התופעה לחיסון, וגם משיוך מוטעה שלה לחיסון. מצד אחד, קיימת האפשרות שמדובר בתופעת לוואי נדירה של החיסון, המופיעה למשל אחת לכמה מאות אלפי מקרים ושעדיין לא הצטברו מספיק נתונים כדי לגלותה; מהצד השני קיימת האפשרות שמדובר בסמיכות זמנים אקראית בין החיסון לבין תופעה שאינה קשורה אליו, ושהופיעה כחלק מהתדירות הרגילה שלה באוכלוסייה.

הסיכון למקרה השני, של שיוך מוטעה, הוא זה המיוצג בצילום השיחה למעלה: המוות המצער בוודאי אינו קשור לחיסון, מהסיבה הפשוטה שהאם כלל לא חוסנה. אבל אם כן היתה מתחסנת, אף שכפי שאנו יודעים לא היה לכך כל קשר לעניין, המגיבה השנייה היתה משוכנעת שיש קשר סיבתי.

לכן צריך להיזהר, לבדוק היטב, להשוות לשכיחות הרגילה של כל תופעה באוכלוסייה, לחפש מתאמים חריגים, ובעיקר לא לקפוץ למסקנות מאנקדוטות. אין להניח אוטומטית שמקרה הוא באשמת החיסון, אך גם לא שהוא בלתי קשור.

מדי פעם שומעים, למשל, על התפרצות בסמיכות לחיסון, בעיקר אצל מבוגרים, של מקרי שלבקת חוגרת (הרפס זוסטר), מחלה המתבטאת בשלפוחיות ובכאבים עזים. שמעתי ממקורות אמינים שהדבר קרה בוודאות: חיסון, ומתישהו בשבועיים שאחרי כן התפרצות של שלבקת חוגרת.

נשמע כמו קשר מובהק? תופעת לוואי של החיסון? אולי, יש אפילו מנגנון ביולוגי מסוים שמחקרים העלו. אבל ראשית צריך לנטרל את הטיית הפרסום, כאשר מי שקרה אצלו הדבר בסמיכות לחיסון הקורונה מעלה פוסט וזוכה לתהודה, ומי שהתפרצה אצלם שלבקת חוגרת לפני חודש, חודשיים או חצי שנה לא ממש הזדרזו לפרסם את העניין.

שלבקת חוגרת אינה תופעה נדירה מאוד – ה-CDC מעריך שאחד מכל שלושה אנשים ילקה בהרפס זוסטר בחייו, והסיכון עולה בחדות אחרי גיל 50. יש יותר ממיליון מקרים של הרפס זוסטר בארה"ב בכל שנה (ובהערת אגב – יש חיסון יעיל לשלבקת חוגרת, המומלץ לבני 50-60 ומעלה. חבל להסתכן שלא לצורך עם מחלה כל כך כואבת).

דוגמה נוספת לקפיצה למסקנות והטיית פרסום היא עניין הפציאליס – שיתוק עצב הפנים, שלפני חודשיים כבש בסערה את הרשתות ודיווחי החדשות אחרי שבניסויי שלב 3 של חיסוני ה-mRNA היו שבעה מקרים בקבוצת הניסוי (מתוך 35,654 מחוסנים), לעומת מקרה אחד בלבד בקבוצת הביקורת.

בעקבות זאת, הנחה ה-FDA לגופי הבריאות להקפיד לדווח אחרי כל מקרה של פציאליס, ובחודשים מאז כל מקרה של פציאליס בסמיכות לחיסון זכה לתהודה ברשתות והיווה עוד לבנה בחומת הראיות המוכיחות את הקשר בין השניים.

לא עזרו הניסיונות להסביר שייתכן קשר, אך ייתכן גם שמדובר בתופעה סטטיסטית צפויה שבה כאשר נבדקים עשרות פרמטרים בריאותיים, חלקם יחרגו מהממוצע. למשל, כפי שהיו שמונה מקרי דלקת תוספתן בקבוצת הניסוי לעומת ארבעה בקבוצת הביקורת, או כמו שנפטרו ארבעה בקבוצת הביקורת לעומת שניים בקבוצת הניסוי (ואם היה זה הפוך היינו אולי שומעים על "החיסון הקוטל כפליים אנשים מבשאר האוכלוסייה!").

והנה בימים אלה מתפרסם ב-JAMA מחקר גדול המתבסס על VigiBase – מאגר המידע המרכז את כל הדיווחים על תופעות לוואי מכל רשויות הבריאות בעולם – ומסתבר שמדיווחים מ-320 מיליון חיסוני הקורונה שניתנו עד היום אין כל אינדיקציה לשכיחות גבוהה יותר של פציאליס מאשר היתה עד תחילת מבצע החיסון.

האפשרות לתת-דיווח קיימת, אבל נכונה אף יותר לשכיחות עד היום, שהרי ה-FDA ורשויות הבריאות האחרות בעולם הנחו ספציפית להיות במודעות יתרה לתופעה זו בהקשר לחיסוני הקורונה, וסביר יותר אי-דיווח של פציאליס בסמיכות לחיסון עבר כלשהו מאשר בסמיכות לחיסון קורונה.

נראה אם כן שבמקרה הפציאליס, המתאם המסוים בתוצאות ניסויי שלב 3 נופח הרבה מעבר לראוי לו, והרעש בעקבותיו הצביע בעיקר על הטיית דיווח וחיפוש המבוקש. "אפקט הסובארו" בפעולה.

בדיוק מסיבה זו, וכפי שכבר נכתב, כאשר גופי הבריאות מנסים לדלות את האות מתוך הרעש נבחנים המקרים לגופם: התופעה ושכיחותה באוכלוסייה הכללית, המתאם להתחסנות, התפתחות קלינית ועוד. אין טעם באיסוף אנקדוטות ללא מידע קליני וללא התייחסות לתדירות הכללית באוכלוסייה.

החשיבה האנושית מתמסרת בקלות לאנקדוטות, בעיקר אם הן מוצגות באופן מצטבר. אם למשל אלקט בקפידה וארכז מקרים שבהם אנשים נלכדו במכונית או נפצעו בגלל חגורות בטיחות, אוכל לייצר דו"ח שעשוי לשכנע לא מעט אנשים שחגורות הבטיחות הן מזימה רצחנית של יצרניות הרכב ומשרד התחבורה.

בדיקת נתוני התמותה עבור ינואר-פברואר בשנים האחרונות תראה מדוע התמותה המוצגת בדו"ח חסרת משמעות. הממוצע של חמש השנים הקודמות הוא 8,660 נפטרים בממוצע בכל ינואר-פברואר, מתוכם 76% מעל גיל 70. כלומר 6,600 איש מעל גיל 70 נפטרים בממוצע בכל שנה בינואר-פברואר מתוך כ-730 אלף בני 70+ בישראל. בכל שנה נפטר 1 מכל 110 בני 70+ בישראל בחודשיים הללו.

בסוף פברואר 2021 היו מחוסנים כבר יותר מ-90% מבני 70+, כלומר 660 אלף איש. כזכור, 1 מכל 110 מהם צפוי למות בממוצע בינואר-פברואר. כלומר צפויים כ-6,000 נפטרים מקרב המחוסנים בני 70+ בחודשיים אלו, לא בגלל חיסון כלשהו, אלא פשוט כי זה מה שצפוי לקרות בינואר-פברואר בקבוצה כזו. בכל ינואר-פברואר, בכל שנה.

אפילו אם נניח שחצי מהמחוסנים החלו להתחסן רק בפברואר (לא הגיוני, כי 90% מהמחוסנים כבר היו מחוסנים בסוף פברואר במנה השנייה, אבל נניח), עדיין אלפי אנשים היו צפויים למות בינואר-פברואר בתוך 3 שבועות מקבלת מנת חיסון.

כך, בסמיכות יחסית לקבלת החיסון היו צפויים אלפי מקרי מוות עקב התמותה הרגילה בחודשים אלה בקבוצות הגיל שחוסנו באופן מקיף. מחברי הדו"ח עלו על 288 מקרי מוות כאלה בלבד. עוד עבודה רבה לפניהם. אפשר להניח כמעט בוודאות שרבים נוספים בישראל מתו בינואר-פברואר בתוך שלושה שבועות מקבלת מנת חיסון.

אין דרך מנומסת להגיד את זה: מספר "מתים מהחיסון" המבוסס על ליקוט הודעות פייסבוק הוא קשקוש חסר אחריות. ככה לא עושים מדע, אלא אם כן "מדע" משמעותו הכנת דו"ח מגמתי על ידי דיווחים בפייסבוק ואז הפצתו ללא בקרת עמיתים באותה רשת חברתית. המספר המגוחך שהופק כאן נמוך לפחות בסדר גודל אחד ממספר האנשים שנפטרו בפועל בטווח של 3 שבועות מקבלת החיסון, וחסר משמעות לחלוטין ללא חקירת המקרים לגופם.

האם זה אומר שהחיסון לא גורם לתמותה? שאין תופעת לוואי חמורה כלשהי? לא בהכרח. זה רק אומר שאם יש, הדרך לגלות זאת היא באמצעות מעקב רציני אחרי התופעות, איסוף והצלבת נתונים גם ברמה האפידמיולוגית וגם ברמה הקלינית, ובדיקות סטטיסטיות לגילוי מתאמים.

טענה שלישית: תמותה עודפת בקרב בני 20-29

אם נבחן את לוחות התמותה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), נראה שבינואר-פברואר בשנת 2020 נפטרו 87 איש בני 20-29, ובינואר-פברואר 2021 נפטרו 95 צעירים בגילים האלה. 8 צעירים יותר בחודשיים אלו השנה מבשנה שעברה.

יש כאן שתי נקודות מעניינות.

1. בניגוד לנטען בדו"ח, העלייה בין 2020 ל-2021 לא היתה של 32%, כי אם של 9% בלבד. איך הגיעו בדו"ח מ-9% ל-32%? פשוט מאוד – במקום להשוות לינואר-פברואר של 2020, השוו לממוצע הדו-חודשי של כל שנת 2020. תעלול חביב, שכן התמותה בינואר-פברואר תמיד גבוהה יותר מבשאר חודשי השנה, בכל קבוצות הגיל, בכל השנים. בחודשי החורף פשוט מתים יותר.

נחמד להוכיח מה שרוצים להוכיח כשאפשר לבחור את נקודות ההשוואה. למשל, כדי להוכיח שאני רץ מהר יותר מיוסיין בולט, אשווה את המהירות שבה אני רץ 100 מטר למהירות הממוצעת של בולט לאורך כל היממה. מ.ש.ל.

2. במספרים נמוכים כאלה אין משמעות סטטיסטית אמיתית לעלייה של 8 מתים. כדי לשייך את זה דווקא למבצע החיסון נדרשת ראיית-מנהרה מגמתית. באותה מידה אפשר לומר שהסיבה היתה דווקא מחלת הקורונה, שהרי נפטרו ממנה 31 בני 20-29, כולל נשים בהריון שלא התחסנו וחשופות במיוחד לתחלואת קורונה קשה. או אולי דווקא גל מעשי הרצח בחברה הערבית שהיה בתחילת השנה אחראי לכך, שהרי היו 21 מקרי רצח בינואר-פברואר 2021 וכמעט כולם בקרב צעירים? אפשר להמשיך כך במשחק הניחושים, אבל אין בכך הרבה טעם.

טענה רביעית: מעולם לא היה חיסון שפגע בכל כך הרבה אנשים

מערכת VAERS היא מערכת פתוחה לדיווח עצמי. בניגוד למשל למערכת Vaccine Safety Datalink של ה-CDC, שבה יכולים למלא פרטי דיווח רק רופאים ורק בלוויית תיעוד הפתולוגיה הרלוונטית. ב-VAERS אפשר לדווח גם על כך שבעקבות החיסון לשפעת החלו השרירים שלך לצמוח לממדים כה עצומים, עד שכל הבגדים שלך נקרעו מעליך, ובמקביל הפכת להיות בצבע ירוק ושמך הפך ל"האלק". דוגמה מופרכת ומוגזמת? לא ממש – זה בדיוק מה שדיווח ג'יימס ליידלר למערכת VAERS ב-2004.

בהתאם, יש באתר VAERS הבהרה בולטת, שלפיה: "הציבור יכול להעלות דיווחים למערכת. […] אין להשתמש בדיווחים כדי לקבוע אם חיסון גרם או תרם לתופעת לוואי כלשהי. הדיווחים עשויים להכיל מידע חלקי, שגוי, מקרי או לא ניתן לווידוא".

ידועים מקרים רבים של ניצול לרעה ודיווחי שקר למערכת (דוגמת "הענק הירוק"), וגם מחקרים הראו זאת. אין ערך לדיווחים הגולמיים בה לפני שרופאי ומומחי ה-FDA בדקו את המידע המדווח, מה שהם מחויבים לעשות על פי חוק.

עד כאן מעט רקע על המערכת שעליה מתבססים עורכי הדו"ח בקביעתם אודות "הנזק חסר התקדים". כעת נעבור לשימוש במערכת במהלך מבצע חיסוני הקורונה עצמו.

ב-25 בינואר 2021 פירסם אחד מהאתרים המרכזיים של מתנגדי החיסונים, "The Defender", הנחיות מדויקות על השימוש במערכת. המדריך שהכין יועד למאות אלפי המבקרים באתר, שחלק ניכר מהם הם פעילים קיצוניים נגד חיסונים. למרבה הלא-פלא, ב-1 במרץ 2021 דיווח אותו אתר על "עלייה של 4,000 דיווחים למערכת VAERS".

בין 4,000 הדיווחים היה למשל דיווח על פעוטה בת שנה וחצי שהתאבדה בירייה לאחר החיסון (דיווח מס' 0958443); מתופעות לוואי חמורות סבלה גם תינוקת אחרת בת שנה שלומדת באוניברסיטה (דיווח 0940015); וקרוב ל-200 דיווחים נוספים היו על תופעות לוואי בעקבות קבלת החיסון הרבה לפני שהתחילו לחסן (כולל דיווח מס׳ 0904409 בעקבות התחסנות ב-1970, ודיווח 0906595 כתוצאה מחיסון בעייתי בדצמבר 1968. יש להודות שהטכנולוגיה של חיסוני הקורונה אז הייתה באמת פחות מפותחת).

אחד מאותם דיווחים כוזבים, שזכה לוויראליות כי הופץ על ידי מתנגדי חיסונים, היה על תינוקת בת שנתיים שלכאורה חוסנה, אושפזה למשך 17 יום בבית חולים ולבסוף נפטרה. דיווח מופרך זה מצא את דרכו גם ל"דו"ח ועדת הבדיקה האזרחית" ומככב בסעיף הבא.

לסיכום, שוב נשענים מחברי הדו"ח על נתונים חסרי משמעות, מה שמראה יותר על להיטותם להגיע למסקנות המבוקשות מאשר על תוקפן של אותן מסקנות.

טענה חמישית: תינוקת בת שנתיים אושפזה ונפטרה אחרי שחוסנה

ב-25 בפברואר 2021, תאריך החיסון הנטען של הפעוטה (חסרת השם) המדוברת, לא חיסנו עוד ילדים מתחת לגיל 16 בחיסוני ה-mRNA. גם פייזר וגם מודרנה החלו את הניסוי בחיסון צעירים יותר רק באמצע מרץ. יש לציין שבפברואר ניתנו כמה אישורים חריגים לחיסון ילדים שסובלים ממחלות רקע קשות במיוחד, אך לא מדובר על תינוקות.

החשבונות שהעלו את צילום המסך של הדיווח והפיצו אותו בעוצמה שייכים למתנגדי חיסונים, ולמותר לציין שבאף אחד מהדיווחים – לא המקורי ולא אלו שאחריהם – לא צויין שם התינוקת, שם בית החולים שבו אושפזה או כל פרט בר-בדיקה אחר.

אם מחפשים תינוקת בת שנתיים שנפטרה, לא חייבים לחטט במאגרי דיווחים מזויפים שהוזנו למערכת VAERS על ידי מתנגדי חיסונים שמנצלים לרעה את המערכות שנבנו כדי להגן עליהם. לפני שלושה ימים מתה תינוקת בת שנתיים בקנדה (עם מחלות רקע), לא מהחיסון לקורונה, אלא דווקא מקורונה.

הכללה בדו"ח של פריט מידע כוזב באופן כה בוטה, רק כי הוא תומך בדעה המבוקשת, מעידה כאלף עדים על הטיית המבוקש הקיצונית של "ועדת החקירה האזרחית". זו הדגמה של הרף המקצועי המביש המאפיין את המסמך, שבו גם מניפולציות וחדשות-כזב יתקבלו כנראה בברכה אם רק יתאימו לאג'נדה.

הירח לא עשוי מגבינה

כשנקודת המוצא היא שהדרג המקצועי פועל ממניעים זרים, קל להיבהל בכל פעם מחדש מטענה חסרת בסיס כזו או אחרת, בין אם מדובר בטענות על מוטציות  כתוצאה ממבצע החיסונים, על ADE (הגברה תלויית נוגדנים שגורמת לקריסת מערכות), על בעיות פוריות או על מחלות אוטו-אימוניות.

שוב ושוב חוזר הטקס של זריעת בהלה ובילבול בהסתמך על מיעוט מבוטל של מומחים מטעם עצמם, בין אם יובל אשרוב, חירט ואנדן בוש או "ועדת החקירה האזרחית", שמפרסמים טענות קיצוניות בערוצים שאינם מדעיים ונטולי ביקורת עמיתים, ושטוענים שהם צודקים וכל העולם, כל המומחים, כל רשויות הבריאות – כולם טועים.

בעמוד הראשון של הדו"ח הנדון מופיעה ההצהרה הבאה: "מנגנוני ההשתקה של מערכת הבריאות סביב תופעות הלוואי של החיסון וההתכחשות שלה לחומרתן ולהיקפן המדאיג, כמו גם ההתעלמות של אמצעי התקשורת המרכזיים מתופעות הלוואי וההימנעות שלהם מכל עיסוק בהן, יצרו מצב שבו הציבור הישראלי מצוי באי ידיעה כמעט מוחלטת באשר לעצם קיומן של תופעות הלוואי לחיסון הקורונה".

מעבר לטענות להשתקה והסתרה בתקשורת, בזמן שיש לא מעט עניין תקשורתי – ויש שיגידו אובססיה תקשורתית – סביב תופעות הלוואי האפשריות והרייטינג המלווה אותן, ניכר מהדו"ח שמחבריו חושבים שהחברים במערך הניטור של תופעות הלוואי מועלים באמון הציבור באופן פעיל ופושע.

במי מדובר בעצם? למשל בפרופ׳ דרור מבורך, יו"ר ועדת משרד הבריאות לבדיקת תופעות חריגות מהחיסונים וראש מחלקה בהדסה, אדם משכמו ומעלה שגם לא פעם ולא פעמיים השמיע דעות שלא מתיישרות עם הדעה הרווחת. למשל בשאלה עד כמה נבדקה בטיחות החיסון בילדים, כשחלק על מסקנות משרד הבריאות בנושא הגעת המחלקות לאי-ספיקה או בדיון על הצורך בחיסון מחלימים (לפני שיצאו עוד מחקרים שהראו יתרון ברור ומובהק בתגובה החיסונית אחרי חיסון על פני התגובה אצל מחלימים, בעיקר מול חלק מהווריאנטים).

או למשל פרופ' גליה רהב, חברה בכירה בצוות המייעץ לנושא חיסון הקורונה במשרד הבריאות, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בתל השומר ויו"ר האיגוד הישראלי למחלות זיהומיות, שהמליצה להמתין באותה עת גם היא עם חיסון מחלימים, תוך שהיא גם מציינת את הצורך לבדוק את נושא המיוקרדיטיס כבר בפברואר. ואכן הוקם צוות בדיקה היורד לעומק כל מקרה, משתף גם את ה-FDA ואת פייזר ומנסה לבדל את האות מהרעש.

חלוקה מחנאית לטובים ורעים, וליהוק גופי הבריאות כפועלים ברשלנות ואף זדוניות, היא המאפשרת למחברי הדו"ח לנהוג בעיוורון כה מפליא למתרחש בישראל. האם אינם רואים שהמשק הולך ונפתח ובתי החולים מתרוקנים? שב-22 באפריל היו אפס מקרי מוות מקורונה בפעם הראשונה מזה כשנה? שמדינות שנופפו בהן עד לפני רגע כאות ומופת לכך שאין כל צורך בחיסונים כדי להיפטר מהקורונה (הודו? שבדיה? בלרוס? צ'כיה? צרפת?) מתאפיינות בשיעורי מאומתים גבוהים בהרבה מאשר ישראל ובתחלואה ותמותה גואות?

כאשר אדם נחוש לדבוק בדעה כלשהי, אין אפשרות להוכיח לו שהוא טועה. אפילו מישהו שחושב שהירח עשוי מגבינה, אי אפשר להוכיח לו אחרת אם זו דעתו ואין בלתה. גם אם נטיס אותו לירח והוא יצעד שם לצדנו, הוא יוכל לטעון שתחת שכבות האבק בכל זאת מסתתרת גבינה, או שרק החלק הקטן בירח שבו אנו פוסעים אינו עשוי גבינה, או שאולי בכלל רימינו אותו – אנחנו לא על הירח ונתנו לו קסדת מציאות מדומה.

אבל בסופו של דבר כדאי להסתכל מה קורה סביב. התמותה והתחלואה בירידה מונוטונית בתיאום מושלם לצפוי ממבצע החיסון, אף שהכל הולך ונפתח ואפילו אירועים המוניים חוזרים. ברבות מהמדינות בעולם שבהן אין מבצע חיסונים, התחלואה יציבה ואף עולה.

אכן, אפשר לבצע קטיף דובדבנים של מדינות שבהן התחלואה יורדת, אבל גם אז כדאי להיות זריז: הנה בהודו, שרק לפני כמה שבועות היתה ראיה ניצחת להיעלמות המחלה ללא חיסונים, יש יותר מ-350 אלף מאומתים ליום, התמותה ממריאה ומחירו של מיכל חמצן בשוק השחור קפץ ב-1,000% בתוך שבועות ספורים.

חילוקי דעות מדעיים הם מצוינים, כל עוד הם מתבצעים בכלים המדעיים המבוקרים ולא בשרלטנות, וכל עוד אנחנו שמים לב למשקל שמייצגים הטוענים. הנה למשל דוקטור, בעל תואר שלישי מאוניברסיטת קווינסלנד, שסבור שארה"ב פלשה לעיראק כדי להשתלט על פורטל בין-כוכבי ושקנדי נרצח כי רצה לחשוף זאת. האם העובדה שיש מדען עם אותיות לפני שמו שאומר זאת הופכת נושאים אלה כעת לשנויים במחלוקת?

"קולות לכאן ולכאן" בקהילה המדעית נמצא (אם נחפש) גם בנושא צורתו הכדורית של כוכב הלכת עליו אנחנו נמצאים, אבל חשוב להביא בחשבון איזה משקל יש מאחורי הקולות השונים. חיסונים הם לא נושא טריוויאלי. בדיוק משום כך יש גופי בריאות שיושבים בהם אנשים שהקדישו את חייהם לחקר התחום, ושעמלים לאתר בעיות אפשריות כדי לבצע הערכות סיכון וגם לעדכן אותן. בדיוק משום כך מבוצעים מחקרים רבים ומקיפים כל כך, שתוצאותיהם מפורסמות ועוברות ביקורת ממומחים אחרים בתחום. הקונצנזוס המדעי חד משמעי.

יש מקום לדרוש שקיפות גדולה ככל האפשר בעבודת הדרג המקצועי, ובוודאי שהתייחסות והסברה מקיפות ורציניות. יש מקום רב אפילו יותר לבקר את המערכות הפוליטיות הבעייתיות (בלשון המעטה) שאמורות לקבל החלטות על סמך הערכות גורמי המקצוע.

אבל הלך מחשבה קונספירטיבי שלפיו מתבצעת הסתרה וגופי המקצוע פועלים ממניעים זרים פוגע בנו פעמיים: ברמה הפרקטית הוא גורם לנו להתנהל באופן מנוגד להמלצותיהם של מי שמבינים טוב הרבה יותר מאתנו את המצב, או בקיצור: בטיפשות; וברמה האנושית אנחנו מרעילים כך את החברה שאנחנו חלק ממנה ואת עצמנו, מזינים חשדנות ממאירה וחסרת בסיס, והופכים להיות טרף קל למניפולציות ולהסתה.