לא "אירועים חריגים" או "קומץ ילדים": שנת שיא באלימות מתנחלים

הדבר החריג היחיד הוא התייחסותה של התקשורת, ולא ההתקפות היומיומיות. מתנחלים תוקפים ליד תורמוסעיא, ב-26 ביוני 2025 (צילום: אורן זיו)

2025 היתה שנת שיא באלימות מתנחלים בגדה המערבית. מתחילת השנה עד סוף נובמבר התרחשו 3,139 התקפות מתנחלים שהסתיימו בפציעות, נזק לרכוש ואף הרג – המספר הגבוה ביותר מאז שהמשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו"ם החל לנטר את התופעה לפני כ-20 שנה. הנתונים אינם כוללים תקריות יומיות רבות שכללו "רק" גירוש משטחי מרעה, מניעת גישה לאדמות או פשיטות על כפרים שלא גרמו לנזקים. אוקטובר, חודש המסיק, היה החודש האלים ביותר השנה, עם 271 התקפות מתנחלים.

במהלך השנה תיעדנו קהילות רבות שהותקפו, שעומדות בסכנת גירוש וגם כאלה שאולצו לעזוב את ביתן – כמו קהילת אל-מוערג'את בבקעת הירדן וקהילת מוע'ייר א-דיר ממזרח לרמאללה. המראות והתיעודים של מתנחלים רעולי פנים וחמושים באלות פושטים בקבוצות על קהילות, מכים, משחיתים רכוש וגונבים כבשים הפכו שגרתיות. זאת אף שמעת לעת, כאשר יש תיעוד חזק במיוחד או שהאלימות אכזרית במיוחד, בתקשורת המיינסטרים מתייחסים לעניין כאל אירוע "חריג". כל מי שנמצא בשטח או עוקב אחרי הרשתות הפלסטיניות יודע שהדבר החריג היחיד כאן הוא התייחסותה של התקשורת, ולא ההתקפות היומיומיות.

אפשר למנות כמה סיבות להתגברות האלימות, אך בראשן עומדת העובדה שהרשויות כולן – החל מהממשלה ועד לצבא ולמשטרה – נותנות גיבוי לאלימות הזאת. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, התייחס היום (רביעי) לעניין בראיון בפוקס ניוז, וניסה לגמד את התופעה. לדבריו, מדובר ב"קומץ ילדים", כ-70, שבאים מבתים הרוסים, שכלל אינם מתגוררים בגדה ו"לוקחים את החוק לידיים". בשטח, מדובר במאות "נערים" שמופעלים על ידי בוגרים, בהם חיילים ורבש"צים.

פרט לכך, ביולי אמר מפקד מחוז ש"י, ניצב משה פינצ'י, שכיהן בעבר כמזכירו הצבאי של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ומונה על ידו למפקד המחוז, באופן מפורש: "שמתי בייעוד המחוז את ההגנה על ההתיישבות לפני אכיפת החוק והסדר". ואכן, מחוז ש"י, שמעולם לא הצטיין בעצירת אלימות מתנחלים, הפסיק לתפקד, ואפילו כבר לא מנסה ליצור מראית עין של אכיפה כלשהי.

המדיניות המוצהרת הזאת הובילה, לפי נתוני האו"ם, להרג של 13 פלסטינים השנה על ידי מתנחלים, ועוד 12 שלא ברור אם נהרגו על ידי חיילים או מתנחלים. חוסר בהירות זה נובע מכך שהצבא מאפשר יותר ויותר את התרחשות המתקפות האלה, ולא פעם משתתף בהן בעזרת חיילי ההגמ"ר – מתנחלים שגויסו מאז תחילת המלחמה בעזה למילואים באזור מגוריהם. פלסטינים רבים מעידים כי אותם מתנחלים שנהגו להטריד אותם "על אזרחי" כעת מגיעים במדים, ועם הרבה יותר סמכות לגרש או לעכב אותם.

כפי שציינה כתבת "הארץ" הגר שיזף, המודל הזה משרת את הצבא היטב. באירועים שבהם חיילי ההגמ"ר תוקפים פלסטינים מחוץ לאזור האחריות הרשמי שלהם, הצבא טוען שאף שהם עם מדים ונשק צה"לי, הדבר לא התבצע תחת פקודה צבאית רשמית, ולכן באחריות המשטרה לחקור את התקרית. המשטרה, מצידה, מגלגלת חזרה את האחריות לצבא. ראינו דוגמה להתנהלות זו בשבוע שעבר, כשחייל רכוב על טרקטורון דרס פלסטיני שהתפלל בצד הדרך בכפר דיר ג'ריר.

נוסף על כך, נראה שהשנה ההתקפות נעשו מאורגנות יותר. הן מגיעות גם לכפרים ולאזורים שבעבר נחשבו "בטוחים", כולל בשטחי A ו-B.

מעבר לגידול במספר אירועי האלימות, בשטח מורגשת גם החמרה באכזריותן של ההתקפות. רמת הסדיזם גוברת, ואף אחד כבר אינו מחוץ לתחום. כולם מותקפים: נשים, ילדים, זקנים, עיתונאים, פעילים זרים וישראלים ואף בעלי חיים. במהלך השנה תועדו מקרים רבים של התקפות אכזריות, למשל כמו ההתקפה על הזוג מחמוד (בן 75) וסבחה (בת 67) נג'אר, שמתנחלים רעולי פנים וחמושים באלות פלשו לביתם בכפר שעב אל-בוטום, שברו ציוד והיכו אותם.

במקרים רבים, אותם קורבנות הותקפו שוב ושוב באופן סדרתי. רבים מהקורבנות חוו התקפות לסירוגין של צבא ומתנחלים, למשל בכפר ג'ינבה, שם המתנחלים פשטו על הכפר תחילה, ובהמשך הצבא; או בכפר ח'לאת א-דבע, שם התקפות מתנחלים (שבאחת מהן נפצעו תינוק וילדים), פשיטות הצבא והרס של המנהל האזרחי משתלבים זה בזה, מתוך מטרה להפעיל על התושבים לחץ לעזוב.

שייח' סעיד רבאע מהכפר א-רכיז במסאפר יטא נורה על ידי רבש"ץ באפריל באדמתו, שמתנחלים מנסים להשתלט עליה. כתוצאה מהירי רגלו נכרתה. פציעתו לא עצרה את המתנחלים, שחזרו לאדמתו ואף הקניטו אותו על רגלו. לפני כשלושה חודשים מתנחלים גנבו לו את הקביים. "הם נכנסו עם הכבשים. כשהם ראו שצילמו את זה (את גניבת הקביים; א"ז), הם החזירו לי אותם", הוא מספר. ואם זה לא מספיק, אז בשבועות האחרונים הוא נעצר פעמיים על ידי חיילים, שאותם הזעיקו מתנחלים שניסו לפרק גדר שהקים מסביב לחלקה שלו. בפעם האחרונה שנעצר, בסוף דצמבר, חיילים נראו סוחבים אותו ואת הקביים שלו לרכב. הוא שוחרר לאחר כמה שעות, רחוק מביתו.

הותקף, קביו נגנבו והוא נעצר פעמיים. סעיד רבאע בחלקת האדמה שלו בכפר א-רכיז, 2 בדצמבר 2025 (צילום: אורן זיו)

גם משפחת משפחת דע'אמין, שחיה בפאתי סמוע בדרום הר חברון, היתה קורבן של שתי מתקפות, שבגללן תינוק בן חצי שנה פונה פעמיים לבית החולים, וכבשים נשחטו ונפצעו. באוקטובר 2025, מתנחלים רעולי פנים ממאחז סמוך שהוקם אחרי תחילת המלחמה פשטו על הבית, ריססו את המשפחה בגז פלפל וגז מדמיע והכו והרגו את הכבשים שלה. המשטרה הגיעה למקום ואספה תיעוד ממצלמות, אך למרות החקירה המתנחלים שבו פעם נוספת בסוף דצמבר עם אותו דפוס פעולה: ריסוס גז מדמיע, שחיטת כבשים וניפוץ כלי רכב.

במתקפה השנייה על משפחת דע'אמין נעצרו חמישה אנשים. אך אם ללמוד ממקרים קודמים שבהם נעצרו תוקפים, המשטרה נוטה להתמקד בחשוד אחד, אף שפעמים רבות המתקפות מתבצעות על ידי רבים או לפחות בנוכחות רבים. למשל, במקרה של עפאף אבו עוליא, שהותקפה ונפצעה קשה על ידי מתנחל בתחילת עונת המסיק באדמות הכפר תורמוסעיא. אף שבפוגרום השתתפו עשרות אנשים, רק אחד – אריאל דהרי – נעצר והוגש נגדו כתב אישום.

רק מתנחל אחד נעצר. עפאף אבו עוליא, שהוכתה בראשה על ידי מתנחל בעת מסיק בתורמוסעיא, בבית חולים ברמאללה, ב-22 באוקטובר 2025 (צילום: אורן זיו)

בניסיון לבלום את האלימות הזאת ולו במעט, פעילים פלסטינים, ישראלים ובינלאומיים מקיימים "נוכחות מגינה" – או רק "נוכחות", כפי שחלק מכנים אותה, מכיוון שפעמים רבות היא לא מצליחה להגן על האנשים. למרות זאת, קהילות ומשפחות מבקשות את הנוכחות הזו, שלעיתים כן מצליחה להאט את קצב ההתקפות ולאפשר לאנשים להישאר על אדמתם. אין ספק שלצבא ולמתנחלים הנוכחות הזו מפריעה, ובמהלך השנה ראינו מעצרים, הטרדות, הכרזות על שטח צבאי סגור והתקפות שכוונו ספציפית נגד הפעילים, כדי להרתיע אותם מעמידה לצד הקהילות שבסכנת גירוש.