"יש מדיניות ברורה להותיר את החינוך הערבי במחסור כרוני"

"משרד השיכון ורשות מקרקעי מתייחסים לכל תוכנית לבניית כיתות חדשות כאיום". פתיחת שנת הלימודים בבית הספר היסודי במזרעה, ב-1 בספטמבר 2025 (צילום: באדיבות המועצה המקומית מזרעה)

עם פתיחת שנת הלימודים החדשה, מערכת החינוך בחברה הערבית ניצבת שוב מול מציאות משברית: תוכניות ממשלתיות עם כותרות גדולות והבטחות למיליארדי שקלים על הנייר, מול ביצוע מקרטע, תקציבים תקועים ופערים גדולים שלא מצטמצמים. אך בשונה מבעבר, אז הממסד התעקש להכחיש את קיומה של הגזענות המבנית, בשנים האחרונות פוליטיקאים לא מתביישים להתהדר בה ולצבור הון פוליטי באמצעותה.

תוכנית החומש 550, שכונתה "תקאדום" (התקדמות), התקבלה בממשלה ב-2021 תחת הכותרת: "התוכנית הכלכלית לצמצום פערים בחברה הערבית עד לשנת 2026". בזמנו היא הוצגה כפריצת דרך היסטורית, שתסגור את הפערים בין מערכת החינוך הערבית לזו היהודית – אך בפועל הפכה לדוגמה נוספת של אפליה ממוסדת.

למשל, בין 2022 ל-2024 הוקצו במסגרת התוכנית כ-1.96 מיליארד שקל לבנייה, הרחבה ותחזוקה של מבני חינוך ביישובים הערביים. בפועל, התקבלו רק כ-269 מיליון שקל, 13.7% מהתקציב, ואלפי תלמידים ממשיכים ללמוד בקרוואנים ובכיתות צפופות של 45-40 תלמידים. הצניחה בניצול התקציב בולטת בתקופת הכהונה של הממשלה הנוכחית (מדצמבר 2022) ובמיוחד בנתוני 2024: ב-2022 הוקצו לבינוי כ-720 מיליון שקל ובפועל הועברו כ-200 מיליון שקל; ב-2023 הוקצו כ-700 מיליון שקל והועברו כ-64 מיליון שקל; וב-2024 הוקצו כ-540 מיליון שקל ובפועל הועברו רק כ-8 מיליון שקל.

הנתונים מאכזבים גם בתחום הפדגוגי: בשנתיים האחרונות נוצלו פחות מ-60% מהתקציבים שיועדו לשעות דיפרנציאליות ולתוכניות העשרה. שעות אלו, שנועדו לסגירת פערים במתמטיקה, שפות ומדעים, לא הגיעו לרוב בתי הספר.

הדרך לחשיפת הנתונים של 2024 לא היתה קלה. ניבאל ערדאת, רכזת קידום מדיניות במרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל, מספרת כי המרכז נאלץ לפנות לבית המשפט לפי חוק חופש המידע כדי שמשרד החינוך יחשוף את שיעורי הביצוע. "כשקיבלנו את המספרים, התברר כי פחות מ-15% מתקציבי הבינוי הגיעו בפועל לבתי הספר. זו אינה סוגיה טכנית פיננסית – זו מדיניות ברורה להותיר את מערכת החינוך הערבית במצב של מחסור כרוני".

ערדאת טוענת כי המדינה הסתירה את המספרים, כי "היא יודעת שהם מזעזעים. שקיפות היא תנאי יסוד לבניית אמון בין החברה הערבית לממסד. ללא פרסום נתונים שוטף, אי אפשר לעקוב אחר הביצוע או להבטיח שהכסף מגיע באמת לבתי הספר".

כשמדובר בבינוי מוסדות חינוך, החסמים קיימים לא רק במשרד החינוך, אלא גם במשרד השיכון ורשות מקרקעי ישראל (רמ"י). רשויות מקומיות ערביות שניסו לקדם תוכניות נתקלו במפות שלא אושרו, תוכניות שהוקפאו וועדות תכנון שסירבו לדון בהן.

לפני כשבועיים נערכה פגישה בעיריית סח'נין להערכת יישום תוכנית החומש 550, ביוזמת מרכז מוסאוא, ועדת המעקב לענייני חינוך ערבי והוועדה הארצית של ראשי הרשויות הערביות, שבה השתתפו גם יו"ר הוועדה הארצית מאזן גנאים וראש עיריית אום אל-פחם ד"ר סמיר מחאמיד. עבד שחאדה, נציג הוועדה הארצית, טען בפגישה כי חלק מהכישלון נובע מכך שלא קיים שולחן עגול קבוע למעקב, "אבל הדבר החמור יותר הוא שמשרד השיכון ורמ"י מתייחסים לכל תוכנית לבניית כיתות חדשות כאיום, והתוצאה היא ש-85% מהפרויקטים נשארו על הנייר".

לדברי ג'עפר פרח, מנהל מרכז מוסאוא, "אלה אינם עיכובים ביורוקרטיים – זו אסטרטגיה להשאיר את תלמידינו בתנאים קשים". לדבריו, הפער אינו רק בבנייה, אלא גם בידע וביכולת התחרות של התלמיד הערבי. "אם לא נשבור את מעגל האפליה, נעמוד בעוד חמש שנים מול אותם מספרים. התלמיד הערבי לא צריך עוד הבטחות – הוא צריך כיתות אמיתיות, שעות הוראה בפועל והזדמנויות שוות", אמר פרח.

הפערים מתבטאים גם בהישגים

ואכן, הפערים אינם נשארים בתחום הבינוי בלבד, אלא מקבלים ביטוי גם בהישגים הלימודיים. ד"ר סמאח אלח'טיב-איוב, מנכ"לית ועדת המעקב לחינוך הערבי, הציגה שלושה מדדים מרכזיים להערכת מצב החינוך: שיעור הנשירה, שיעור הזכאות לתעודת בגרות ושיעור הבגרות האיכותית שמאפשרת קבלה לאוניברסיטאות.

לדבריה, היעד שקבעה הממשלה בתוכנית 550 היה להעלות את שיעור הזכאות לבגרות איכותית בחברה הערבית ל-64% עד 2026, אך ב-2023 היה השיעור 51% בלבד, רחוק מאוד מהיעד, זאת לעומת 74% בחברה היהודית. ב-16 רשויות ערביות נרשמה אף ירידה בשיעור הזה, ואין מידע עדכני בנושא (בתוכנית משתתפים 97 יישובים, אבל ניתוח המידע והנתונים התבצע עבור 72 יישובים; ב"ז).

במדד הנשירה, אומרת אלח'טיב-איוב, ברשויות הכלולות בתוכנית 550 ירד השיעור מ-1% ב-2021 ל-0.6% ב-2023, לעומת 2.2% בכלל החינוך הערבי. עם זאת, בשליש מהרשויות לא נרשם שינוי בשיעור הנשירה. עם זאת, לדבריה, "הנשירה הסמויה מסוכנת יותר". היא טוענת שהתלמידים הערבים מצויים במצב חירום כפול – משבר תקציבי קבוע בנוסף למצב המלחמה.

אלח'טיב-איוב אומרת שמאז 7 באוקטובר 2023 האתגרים רק גדלו, בגלל קיצוצים שהגיעו עד 15% מתקציב התוכנית. לדבריה, הדיון אינו יכול להצטמצם לתוכנית 550 בלבד, ויש לאמץ מנגנוני פיקוח והערכה שקופה בכל הרמות וליישם תוכנית אסטרטגית רחבה יותר, שתתמודד עם כלל האתגרים המבניים ותישען גם על הלקחים מתוכנית החומש הקודמת (תוכנית 922, מסוף 2015; ב"ז). היא סבורה שהתמקדות בתוכנית אחת בלבד עלולה להפוך את הדיון לטכני, בעוד שמה שנדרש הוא חזון כולל ותוכנית מקיפה לפיתוח החינוך הערבי כולו.

דבריו של הורה מסח'נין ממחישים את עומק המשבר: "מחד, לדבר על תקציבים, מחסור בכיתות ושירותים ואבטלה בקרב מורים נשמע כמו מותרות, בשעה שהזכות ללמוד נשללת מכלל ילדי עזה. ובכל זאת, רמת החינוך בבתי הספר הערביים בישראל, לנוכח היעדר תכנון ותקציבים, מדאיגה מאוד ואף מפחידה – בעיקר לצד שחיקה מוסרית והתרחבות האלימות והפשיעה בחברה הערבית".

גם תחום החינוך המיוחד נפגע. מורה מנצרת סיפר כי בית הספר שבו עבד, שנועד לתלמידים בסיכון, נסגר. "במשרד אמרו שאין נוער בסיכון", הוא סיפר. "בחברה שבה משתוללות האלימות והפשיעה והעוני מעמיק, במקום לחפש את הילדים הזקוקים לעזרה ולפתוח עבורם מסגרות – סוגרים מוסדות קיימים. זה היגיון הפוך שממחיש את עומק הכישלון".

ובכל זאת, בפגישה בסח'נין ניסתה ד"ר שירין נאטור-חאפי, מנהלת החינוך הערבי במשרד החינוך, להציג תמונה מעט חיובית יותר. לדבריה, השנה נפתחת בצורה טובה יותר, לאחר שהתקציב אושר במועד בוועדת הכספים, בניגוד לשנים קודמות שבהן האישור הגיע רק בסוף השנה. עם זאת, הודתה נאטור-חאפי כי תוכנית 550 אינה התקציב הבסיסי אלא תקציב תוספתי בלבד. היא קראה להכנת תוכנית חדשה שתיבנה לפי קבוצות גיל ולא לפי כותרות כלליות, ותאפשר לרשויות המקומיות פיקוח וביצוע אפקטיביים יותר. "על הרשויות להיות מסוגלות לפקח על התוכניות כדי למצות את התקציבים בפועל", אמרה.

בין "רווחה" מדומה לנוכח התופת בעזה לבין מציאות פנימית רוויית פערים, נשאר החינוך הערבי המחשה של מדיניות הדרה: הבטחות רבות, כספים תקועים ותלמידים שננטשים לגורל מעורפל. ובעידן שבו מתגאים בגזענות ומתחרים בהעמקתה כשפת אם של השיח הפוליטי הישראלי, משבר החינוך הערבי הוא הרבה מעבר לשאלת חלוקת המשאבים – הוא מייצג את יחסה של המדינה לאזרחיה הערבים.